שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קמז

הוא ע"ז או לא וקי"ל כראב"ש דאמר לאו ע"ז דסתם לן כותיה, וכן פסק הרמב"ם בפ"ו מהלכות ע"ז ה"ג וכ"כ שם הרב לח"מ. ומה שנראה מדברי מרן בכ"מ שם בסוד"ה ולפיכך וכו' דמולך הוא ע"ז עמד ע"ז הרב מהרק"א והצ"ע, והרב מעשה רוקח שם נדחק מאד ופשטה דהסוגיא הוא דמולך לאו ע"ז. ובת"כ קדושים פ' י' אמרו אשר יתן מזרעו למולך לא שיתן מזרעו מיכך כך, ופי' הרב ק"א ה"ד הגרל"מ בהתוה"מ שם סי' פ"ט דאתיא כראב"ש דס"ל דמולך לאו ע"ז עי"ש וא"כ שפיר מצינו למימר דמה שדרשו בת"כ בישראל לרבות נשים ועבדים הוא לאיסורא ול"ק דל"ג מנכרי וכו' דהא מולך לאו ע"ז הוא ואפשר דאין ב"נ מוזהר על מולך כיון שאינו בכלל ע"ז הן אמת דמדברי הרב החינוך בפ' אחרי סי' ר"ח מתבאר יפה דס"ל דב"נ מוזהר על מולך והוא ג"כ בכלל ע"ז. ולפענ"ד צ"ע דלפי הנראה הוא היפך סברת ראב"ש דתנן במתני' כותיה וכן מתבאר מדברי הרמ"ה בחי' לסנהדרין שם דמולך לאו ע"ז הוא כלל ורק חק נכרים בעלמא הוא כיעי"ש

יז) ומ"ש די"ל דדוקא באיסורין אמרינן לחומרא דאמדינן דעת התורה דסמכה את עצמה דניזיל לחומרא וכו'. הנה בהשקפה ראשונה אמרתי דהתינח לסברת הרשב"א ודעמיה דחומר הספקות מה"ת בזה יש סברא לומר כיון דמדה היא בתורה דבכל מקום ספק ניזיל לחומרא א"כ בהקש דלקולא ולחומרא סמכה התורה שבודאי נלך להחמיר ואע"ג דבעלמא אינו אסור מן התורה מתורת ודאי אלא מתורת ספק. מ"מ בזה שהקיש סתם ולא גילה אם ההקש להקל או להחמיר הרי הוא ודאי איסור וזה היה כונת התורה להקיש ולא לגלות מה טיבו של ההיקש אם להקל או להחמיר אבל לדעת הרמב"ם ודעמיה דחומר הספקות מדרבנן ומה"ת ספק מותר, א"כ הא חזינן דכל היכא דלא כתבה התורה איסור בפירוש על הספק דעתה שנקל, א"כ כמו כן י"ל היכא דהיקש ולא פורש ההיקש אם להקל או להחמיר דעת התורה שנקל וא"כ אמאי קי"ל דלחומרא מקישינן אלא ודאי דאין הכונה משום אומדנא דאמדינן דעת התורה וכו' דהא לדעת הרמב"ם ודעמיה אין לה על מה לסמוך אלא מידה היא בתורה כשאר מדות שהתורה נדרשת, וחפשתי בספרים וראיתי במלא הרועים במ"ב במע' היקש אות ד' שכתב דבס' מדות אהרן כתב דמאי דלחומרא מקישינן הוא משום ספק ואי איכא טעמא ללמוד לקולא מלחומרא ילפינן לקולא ושבס' שושנת העמקים הקשה ע"ז דמקשינן צרת ערוה לחומרא לפוטרה מחליצה וכתב ע"ז במה"ר הסביר דברי המדות אהרן באורך והמורם מדבריו דבזה גם להרמב"ם אזלינן לחומרא דאינו דומה לשאר ספקות (עי"ש כי נלאתי לכתוב כל דבריו) ושזה דעת ר"ת שהביאו התוס' ז"ל בב"ק דף ג' ד"ה דומיא דבקושיתם הוה משמע להו דמאי דמקשינן לחומרא הוא משום ספק וזה לא שייך בממון ור"ת חידש דלאו משום ספק אלא מדה היא בתורה וכו' עי"ש, ועיין עוד במלא הרועים שם במע' או אם לרבות וכו' דף ה' ע"ב אות ב' ויש לפקפק בדבריו ולענין ממון אי אמרינן לחומרא שכתב הג' נר"ו דלפי מ"ש הרשב"א מעיקרא אין הכרח לס' ר"ת וכו', עיין במה"ר במע' היקש אות י"ג שהביא בשם הבאר יעקב כלל ל"ז שכתב דדוקא בדבר הנלמד בלתי היקש ס"ל לרשב"א דלקולא דייקינן אבל בהקש מודה דלחומרא מקשינן כדעת ר"ת בתוס' הנ"ל אלא שכתב שזה דוחק ע"כ, ועיין מקנה אברהם במ"ב סוף אות קמ"א וז"ל ולענין ממונא הוי חומרא להוציא ממון כך נראה פשוט וכ"כ בתשו' הגהות דשייכי לס' משפטים סי' ל"ה, ועיין בקי' הרשב"א קמא דף ב' ד"ה אבל עכ"ל, ועיין לקמן במערכת הכ"ף אות קמ"א

צה בישול מים בשבת אם אסור מה"ת וכן בכל דבר שהוא נאכל כמות שהוא חי. יש לעיין בדברי הפ"ח יו"ד סי' ס"ח ס"ק י"ח ד"ה עוד הביא, ט"ל אורות במלאכת האופה דן ל"ז ע"ד, תפארת ישראל בקונטרס כלכלת שבת סי' י"א במלאכת האופה, מטה אהרן במערכת האל"ף דף כ"א ע"ג ברכ"י א"ח סי' שח"י, וראיתי להג' בשו"ת שו"מ מהדורא ג' בח"א כי' ר"ל וז"ל הן אמת דהפר"ח יו"ד סי' ס"ח נסתפק אי שייך במים משום בישול, ואני תמה דש"ס מפורש בע"ז דף ל"ז ע"ב מה מים שלא נשתנו מברייתן ע"י האור אף אוכל שלא נשתנה ע"י האור, ועיין פנ"י דף מ' בשבת שכתב דלא שייך בישול משום דבמים אין הבישול ניכר בהם כלל. ואני כתבתי עה"ג דלכאורה גם במים ניכר הבישול שנשתנו ע"י הבישול כמ"ש בחולין דף ק"ה דיד סולדת אסור לנט"י ופירש"י משום שבישלו ונשתנו ולפי מאי דר"ל בסי' ק"ס דמים ראשונים אף שי"ס בהם נוטלים והיינו משום שלא עיין בב"י רס"י ק"ס א"כ ל"ש בישול במים וכו' עי"ש והנה המעיין בפר"ח שם יראה דלא נסתפק במים אי שייך בישול אלא פשיט"ל דשייך בישול והביא שתי ראיות לדבריו ועוד רצה להוכיח כן ממ"ש בשבת דף ע"ד ע"ב האי מאן דאתיך כופרא וכו' ודחה ראיה זו משום דבכופרא בשעת הבישול מיהא ניכר השינוי משא"כ במים דאינו ניכר השינוי כלל וסיים דשאר הראיות הן מכריעות למ"ש הרמב"ם דיש בישול במים עי"ש, ומ"ש לתמוה מש"ס דע"ז הנ"ל לא ירדתי לסוף דעתו מאי בעי בזה אי כונתו להוכיח דאין בשול במים מדאינו משתנה מברייתו ע"י האור ועל דרך שכתב הפנ"י משום שאין הבישול ניכר בים וכו' תימה על תמיהתו דאיך יתכן לומר כן דהרי ראיות הג' פר"ח מש"ס שתים זו שמענו דיש בישול למים עומדות כנגדו וגם דברי הרמב"ם שהביא שם וגם על הפנ"י יש לתמוה במה שפשוט בעיניו דאין במים משום בישול (ס' פנ"י אמצ"א ואסהדותיה דשו"מ קאמינא) דהוא היפך הש"ס והרמב"ם, ובמסקנת השו"מ נראה דר"ל דאין במים משום בישול והוא פלא לע"ד. והנה שו"ת שו"מ הלזו נדפסה גם בספר שם אריה בשמו בחיו"ד סי' י"ט, ובסי' כ"א השיב הג' המחבר על קצת מדבריו ולא נתעורר עליו עמ"ש ע"ד הפר"ח הנ"ל. ואני בער ולא אדע להבין דבריהם דרבנן קדישי בזה, הן אמת דבשו"ת ויקרא אברהם א"ח סי' ט"ו האריך בענין זה, והביא מ"ש הכס"א בסי' שי"ח שמבשל מים בשבת חייב חטאת ודחה ראיותיו וגם ראיות הפר"ח הנ"ל כיעי"ש. הנה כבר כתב ע"ד הפתח הדביר בח"ג סי' שי"ח אות ט' דנעלם ממנו דמבואר בש"ס ותוס' והר"ן והרמב"ם ומדברי הטור ומרן דגם במחמם מים לבד חייב משום בישול, וציין שם חדש דף נ"ו ועי"ש מה שהאריך בזה, ובמקנה אברהם במערכת הדל"ת אות פ"ד שקו"ט בתשובת הרדב"ז שהביא בברכ"י הנ"ל ולא ראה מ"ש בברכ"י וטל אורות הנ"ל כיעוי"ש

צו בל תשקצו בדברים המאוסים הוא מדרבנן פר"ח יו"ד סי' קט"ז ס"ק י"א ועי"ש בדברי מרן בב"י ובט"ז וקהלת יעקב בתוס' דרבנן אות קס"ד ויעיר אזן במערכת הלמ"ד אות י"ט דכונת הרמב"ם לומר שהוא מדרבנן ושכ"כ בחידושי הריטב"א למכות דף ט"ז בשם כל המפרשים חוץ מהרמ"ה ושכ"כ הרשב"ץ בזה"ר לאוין קנ"ד ודלא כהתב"ש סי' י"ג סק"ב עיש"ב גם בשו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' קט"ו נראה דנוטה דעתו בדרך כלל על כל דברים האסורים משום מיאוס דהוא מדרבנן כיעי"ש, אף דבעיקר מאי דעסיק (בעופות שלא גדלו הנוצות) לכ"ע הוא מדרבנן כמ"ש הפמ"ג בסי' ט"ו בשפ"ד סק"ב מ"מ משמעות לשונו מורה קצת דדעתו כהפר"ח סי' קט"ז הנ"ל, ועכ"פ נראה דאינו פשוט לומר שהוא מדרבנן דהרמ"ה ס"ל דהוא מדאורייתא ומרן הב"י מספק"ל ולא היה לו לרבינו משל"מ בהלכות מא"א פי"ז הל' כ"ז ד"ה גרסי' וכו' לכתוב הדבר ידוע דבל תשקצו בדברים שנפשו של אדם קצה בהם אינו אלא מדרבנן וכו' עי"ש ועיין אבני שהם בחי' על הטוש"ע א"ח סי' ש"מ דף ס' ע"ב וע"ג דמצדד אי איסור זה מדאורייתא ויותר נוטה דעתו דהוא מדרבנן ולא הזכיר מכל הנז"ל. והרב פתח הדביר בח"ג סי' שמ"ג אות יו"ד אף שראה מה שרמז בקה"י אות קס"ד דהט"ז ס"ל דהוא מדאורייתא וכו' בכ"ז כתב דפשוט דאינו אלא מדרבנן וכמ"ש המשל"מ וכו' עי"ש, וכן בתפארת ישראל בסופ"ח דברכות נקיט בפשיטות דהוא מדרבנן וכן בפרמ"ג סי' קנ"ד בא"א סקי"ט כתב דכמה דוכתי משמע דאסמכתא הוא, וכן נקיט הרב אהל יצחק בשו"ת יו"ד סי' ה' וכתב כן בשם הרב פר"ח בס"ק ג', ועיין בשערי תשובה סי' ר"ב

צז בן סורר ומורה, עיין בש"ס וברמב"ם פ"ז מהל' ממרים ה"ה דאינו אלא מבן י"ג שנה שהביא ב"ש עד שיקיף זקן וכו', וראיתי למוהרש"א בס' לחם דמעה בסי' א' ע"פ כל עמה נאנחים וכו' שכתב בשם מוהרי"ע שפי' הכונה שהיה מתלונן כי מאחד מתנאים של הזולל שיהיה הנידון פחות מי"ג שנה, וע"ד רז"ל משיביא שני