שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קמד

ונאמר להלן בישראל מה בישראל האמור להלן פרט לגרים (כצ"ל) אף בישראל האמור כאן פרט לבי"ד של גרים ול"ל גז"ש הא נוכל למעט מבישראל גרידא אלא ע"כ דסובר הספרי דמבישראל לא היינו ממעטים גרים ולכן הצריכו למילף בגז"ש. ולפי ילפותא זו נראה שאם הב"ד הורתם ולידתם בקדושה סגי כמו בישראל האמור להלן דלא כשיטת הש"ס דבעי' שיהי' ישראל מכל הצדדין) מוכח דסובר הספרי דמבנ"י ממעטינן גרים והיינו משום דהמעשה בישראל כדאיתא בספרי פ' נשא בפסוק כה תברכו ובפ' שלח בפסוק וכי יגור ובפסוק וכי תשגו ובחקת בפסוק והיתה. ה) וראיתי בס' אור לי סי' נ"א שתמה עמ"ש בפתח הדביר בשם הספרי פ' שלח לענין חלה בני ישראל לרבות גרים וכו' והוא היפך מה שהוכיחו התוס' מכמה דוכתי דממעטינן גרים מבנ"י, והספרי אמר דהוא לרבות גרים והוא פלא ע"כ ואין כאן פלא דהדרשא הזאת לא נשנית בספרי ונראה דהפה"ד הוציא זאת מהילקוט תורה רמז תשמ"ז והוא מהספרי זוטא וא"כ אפ"ל דהס"ז ס"ל כמ"ד דבישראל לרבות דפליגי בזה בירושלמי יבמות פי"ב ה"א אית תני חלי' בגרים כשרה בישראל לרבות הגרים וכו' וא"כ י"ל דהספרי והס"ז חלוקים בזה אי מבישראל מרבינן גרים או ממעטינן. וראיתי להש"ק שהקשה איך יחלוקו בזה שזה ידרוש לרבות וזה ידרוש למעט ונדחק עי"ש. אך י"ל דפליגי בשימוש הבי"ת מבישראל אי הוי להורות על כולו או מקצתו וכה"ג איכא פלוגתא בקידושין ע"ח מזרע בית ישראל דחד דריש כלו ישראל וחד דריש למקצתו, והזית רענן בפ' שלח כתב דט"ס הוא בילקוט וצ"ל בנ"י חייבין בחלה ולא נכרים אי בני ישראל למעט גרים אמרת דבר אבנ"י לרבות גרים ע"כ ולפי הגהתו קושית האור לי מעיקרא ליתא דמדבר אבנ"י הוא דמרבינן גרים ונראה דהוא מואמרת אליהם דהוא ריבוי. אך לדעתי אין צורך להגהתו דנראה דשיטת הס"ז דמבנ"י מרבינן גרים שכ"כ בשמו בילקוט סי' תשמ"ה גבי נסכים דבר אבנ"י לרבות גרים ואמרת אליהם לרבות נשים ועבדים, וכן הוא שם רמז תשמ"ח בשמו גבי כפרת ע"כ עדת בנ"י מנין לרבות גרים נשים ועבדים ת"ל ע"כ עדת בנ"י. וכ"ה בשמו ברמז תש"נ גבי ציצית דבר אבנ"י לרבות הגרים ואמרת אליהם ריבה עבדים משוחררים מבואר דדעת הס"ז דבנ"י כולל גם גרים עמהם וחולק בזה על הספרי וא"כ מיושבת קושית האור לי. ו) ועכ"פ הנה נתבאר דדעת הש"ס דילן והת"כ והספרי דמבנ"י ממעטינן גרים וא"כ כמו שגרים אין נקראים בני ישראל כן גיורת אינה נקראת בת ישראל, וא"כ יש לתמוה על המוהרי"ט שכתב דנקראת בת ישראל דזה הפך הש"ס והת"כ והספרי, ומה שהביא ראיה ממה שהגר יכול לומר לאבותינו וכמו שאברהם נקרא אביו כן הגיורת נקראת בתו י"ל דלא דמי אהדדי דשם אב נקרא בשיתוף בלשוננו גם למי שגדול מחבירו וכן נקרא המורה שלו אב כמו אבי אבי רכב ישראל וכן למי שהוא ראשון וקודם לחברו, וכן שיתופים רבים וע"כ יוכל אברהם להקרא אב להגרים לפי שהוא ראשון וקודם להם אולם בת לא תקרא רק למי שהוליד אותה כמו שבן לא יקרא הגר לפי שלא הולידו אברהם ואיככה תוכל ותקרא בת כיון שאינה מיוצאי חלצי אברהם ע"כ דברי המהרי"ט צ"ע עכ"ד הגאון מוהרי"א הנ"ל נר"ו בענין זה, מכאן ואילך דברי צעיר אנכי המחבר הי"ו. ז) הנה מ"ש באות א' להשיג ע"ד מוהרי"ט דאדרבה משמע דמשום דכתיב בישראל הוא דממעטינן דבעינן שיהיה מכל הצדדין אבל ישראל גרידא נקרא נראה כונתו דאע"ג דמדוכתי טובא אית לן למילף דאין גרים בכלל בנ"י וכמו שהאריך מני"ר לקמיה מ"מ מהא דפ' מצ"ח לא אריא די"ל דישראל לחוד מיקרי, ולענ"ד דברי המוהרי"ט נכונים דודאי גם מהא דפ' מצ"ח מוכח דלא נקרא ישראל דמאי דצריכינן לבישראל לדרוש שיהיה ישראל מכל הצדדין הוא להיכא דאמו מישראל דלא נימא כיון שאמו מישראל מיקרי ישראל קמ"ל דרשה דבישראל שיהיה ישראל מכל הצדדין אבל גר גמור שאין בו צד ישראל ממעטינן שפיר מישראל בלא אות הבי"ת. ח) ומה שהרעיש ע"ד הג' מוהרי"ט דדבריו הם היפך הש"ס והת"כ והספרי בכ"מ הנה המעיין בדברי המוהרי"ט בגופן שלהן ישר יחזו פנימו דאין מכל הנ"ל סתירה לדבריו כי אחר שכתב דבפ' מצ"ח פסלינן גרים מונקרא שמו בישראל כתב ואפשר דבלשון בני אדם גר נמי ישראל מיקרי כדתניא בתוס' ומייתי לה הרא"ש פ"ג דנדרים סי' ט"ז הנודר מישראל אסור בגרים דאע"ג דגר לא נקרא ישראל בלשון הכתוב מ"מ בנדרים אזלינן אחר לשון בני אדם אף כשהוא היפך משמעות הכתוב כידוע (עיין מה שרשמתי בזה לעיל אות י"ב) וכן תניא בתוס' הנ"ל הנודר מן הלוים מותר בכהנים דאע"ג דבלשון הכתוב נקראו הכהנים לוים מ"מ אזלינן להקל דמדה היא בתורה דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ובלשון בני אדם אין הכהנים בכלל לוים כמ"ש בקרב"ן שם וא"כ כיון שמצינו שבלשון בני אדם גר נמי בכלל ישראל זה שנשבע שלא ישא בת ישראל י"ל דגם גיורת בכלל, ועיין להריטב"א על ההלכות שם שכתב ג"כ כמ"ש הקרב"ן דאע"ג דבכ"ד מקומות נקראו הכהנים לוים כדאיתא ביבמות דף פ"ו מ"מ בלשון בני אדם לא קרו לוים אלא ללוים ממש, וכ"כ שם הרב הנמק"י בשמו והוסיף עוד דכן אמרו בתוס' (ובב"ב קמ"ג וטוש"ע יו"ד סי' רי"ז סמ"ו) הנודר מן הבנים מותר בבני בנים אע"ג דבלשון תורה בני בנים הרי הם כבנים דבנדרים הלך אחר לב"א. ושוב כתב מוהרימ"ט ומ"מ נהי דגרים ישראל מיקרו בת ישראל מיהת לא מקריא דבפ' נערה שנתפתתה אמר וכו' (מה שיש לפקפק בדבריו אלו יתבאר לקמן אי"ה) ובקידושין דף ע"ח ע"א אפליגו תנאי בכתוב כי אם בתולות מזרע בית ישראל וכו' ושוב סיים ומ"מ נראה דמצי למקרייא בת ישראל אפילו גיורת דבפ"ק דביכורים תנן הגר אינו קורא שאינו יכו"ל אש"ן לאבותינו. ובירושלמי פסקו כר"י דמביא וקורא שנא' כי אב המון גוים נתתיך ואמר ריב"ל הלכה כר"י ופירש"י נראה דצ"ל הר"ש עי"ש שכתב דמ"ש בירושלמי דאתא עובדא ואורי כר"י לא שהיה ביכורים בזמנו אלא לענין תפלה) לענין תפלה דמצי למימר אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם וכו' וכיון דמקריא בת אברהם מקריא נמי בת ישראל דהא אלהינו ואלהי אבותינו קאמר, ועוד נראה דבת ישראל בת ברית משמע לאפוקי נכרית כדתנן בת ישראל לא תילד כו'. וכן נכרי ועבד הבא על בת ישראל עכ"ל, וכונתו מבוארת לענ"ד דר"ל דאע"ג דבלשון הכתוב גיורת לא מקרית בת ישראל כמו שלא נקרא גר בנ"י מ"מ בקריאת בני אדם מיקריא בת ישראל וכו' והיינו דאיצטריך לאתויי פירש"י (הר"ש) דלענין תפלה קאמר כלומר דבלשון בני אדם בקריאה בעלמא שייך לומר דמיקריא בת אברהם ובת ישראל וכ"כ הריטב"א ה"ד הנמק"י שם ומסתבר דאפילו הגרים אינם בכלל זרע אברהם אבל ישנם בכלל בני אברהם דהא קי"ל כר"י דאמר שהגרים אומרים בתפלה אלהי אבותינו ע"כ וכי היכי דנקראים בני אברהם ממאי דאמרי אלהי אבותינו ה"ן נקראים בני יעקב מה"ט דהא אמרי אלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יעקב וה"ד לענין קריאת בני אדם, אבל ודאי בלשון הכתוב בני ישראל ממעטינן גרים וגם המוהרי"ט יודה בזה. ותמיה לי על הג' מוהרי"א נר"ו שלפי מה שהבין בדעת המוהרי"ט דגרים בכלל בני ישראל הם אדמקיף אדרי לארכובי עליה קבא דקשייתא מכמה דוכתי בש"ס וספרא וספרי וכו', תיקשי ליה על מוהרי"ט ממ"ש איהו גופיה בסמוך מלפניו דבת ישראל לא מיקריא מדאמרינן בפ' נערה דף מ"ד ע"ב בתולת ישראל ולא בתולת גרים ובעשרה יוחסין וכו' ואיך יכתוב תוכ"ד בהפך, אבל האמת נראה כמו שכתבתי דכוונתו לומר דאע"ג דמדכתיב בעלמא בני ישראל ממעטינן גרים דס"ל דלאו בכלל בני ישראל דבקרא אינהו מ"מ בלשון בנ"א נקראים בני ישראל כדאשכחן בתפלה ובלשון חז"ל, וכ"נ שהבין בדעתו הג' חק"ל הו"ד בס' ישרי לב דף ק"ט וז"ל הרימ"ט חיו"ד סי' מ"ו כתב דבלשון בנ"א קרוי ישראל והביא ראיה מנדרים וגיורת מתקריא בת ישראל בלשון חכמי עכ"ל. ומלבד שדקדוק לשונו מורה שכן כונתו ועוד דאל"כ לא הוה שתיק מלהקשות עליו כמו שהקשה ע"ד התוס' ב"ב ק"ח ע"ב ד"ה יכול וכו' עי"ש וק"ל

ט) ואמנם מה שיש לתמוה ע"ד מוהרי"ט הוא מ"ש שם (אחר מ"ש לחלק דבלשון בני אדם גר נקרא ישראל) מ"מ נהי דגרים ישראל מיקרו בת ישראל מיהא ל"מ דבפ' נערה אמרינן וכו' בתולת ישראל ולא בתולת גרים וכו' ולא זכיתי להבין דב"ק דאחר שכבר נחית לחלק חילוק ברור ואמתי דבנדרים אזלינן בתר לשון בני אדם א"כ מה ראיה מדבתולת גרים לא הויא בכלל ישראל הרי גם ישראל סתם אין בכללו גרים כמו שהוכיח מההיא דפ' מצ"ח ובכ"ז אמר מר דבלשון בנ"א נקרא גם הגר ישראל וא"כ כמן כן יש לנו