שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קמה

לומר דאע"ג דבלשון הכתוב לא מקריא בת ישראל אפשר דבלשון בני אדם מקריא. ומה הלשון אומרת מ"מ נהי דישראל מקרו וכו' הא היכא אשכחן דישראל מקרו היינו ודאי מ"ש קודם לזה לענין נדרים וההיא דבתולת ישראל לאו לישנא דאינשי הוא ומאי מייתי מינה ואפ"ל בדוחק דס"ל דמסתמא אין לנו לבדות מדעתנו (אם לא כשברור לנו) בלשון בנ"א חלוק מלשון תורה ולכן בישראל דמצינו בתוס' שאמרו דבלשון בנ"א גם גרים בכלל ישראל על כן אמרינן דאף דבלשון תורה אין גרים בכלל בלשון בנ"א אתיא מכללא אך בלשון בת ישראל דמצינו בש"ס דבת גרים ל"מ בתולת ישראל (ומינה יליף דה"נ ל"מ בת ישראל) ולא מצינו מפורש דבלשון בנ"א גם גיורת נקראת בת ישראל מסתמא יש לפרש הלשון כמו בלשון תורה וגיורת לא מקריא בת ישראל ואפשר היה לו להביא מכמה סוגיות שבש"ס דמוכח דגר אינו בכלל בני ישראל אלא דניח"ל להביא מדדמי וק"ל

י) נחזור לדברי הגאון מוהרי"א מ"ש באות ו' לדחות ראיית מוהרימ"ט דיש חילוק בין לקרוא אב שהוא שם משותף וכו', לא ירדתי לכונת חילוקו שהרי כמו שמצינו שקורא האדם למי שאינו אביו אבי בשיתוף כמו אבי אבי וכו' כן מצינו שקורא בני למי שאינו בנו כמ"ש בדברי רז"ל בדוכתי טובא אפס קצהו תראה שקורא הרב לתלמידו בני (על שם דרשת הספרי ואתחנן ושננתם לבניך אלו תלמידיך) עיין עירובין דף נ"ד ע"א אמר רב לרב המנונא תלמידו (עיין תוס' שם דף ס"ג ע"א) בני אם יש לך היטב לך ובדף י"ב ע"א א"ל בני עשה לחי אחר ובב"ב ז' ע"א אמר רבי ואלעזר בני קבע בה מסמרות ור"א תלמידי' דר"י הוה (אלא שנחלקו אם תלמיד חבר או תלמיד גמור כמו שרשמתי במערכת האל"ף אות שמ"ח), ובזבחים נ"ז ע"א א"ל בני שלמים קדשים קלים וכו', וביבמות קכ"א בני מי העלך וכו' בני מי העלך וכו', ובאבות דר"נ סו"פ י"ד א"ל ר' אלעזר בני נחמתני וכאלה רבים, ועיין להרב עיר גבורים (דרושים) בסוף הספר בפתיחה ב' דף י"ג ע"ב שכתב דמ"ש רז"ל כל שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מתמלא עליו עברה ר"ל שאינו מניח תלמיד (כי אין הקב"ה בא בטרוניא ח"ו ומה יעשה מי שאין בידו להבנות מיניה או מינה וכמה צדיקים וצדקניות עקרות כידוע. אך ללמד יכול לקיים כל אדם או בעצמו או ע"י ממונו להחזיק ביד התלמידים שמהם תצא תורה וכו') ותלמידיי הי"ו הזכירוני עוד כמה מקומות בש"ס דאומרים בני למי שאינו בנו ונלאתי לכותבם כי ברבים היו, ובסנהדרין דף י"ט סוף ע"ב כל המלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו וכו', ועיין שבת דף י"ג ע"ב בתי בימי ליבוניך וכו', ויבמות ק"ו ע"א בתי עמודי וכתובות ס"ז ע"ב (אלא דבספרי נצבים וילך לא נזכר תיבת בתו), ובמנחות מ"ד ע"א בתי שמא עיניך נתת באחד מהתלמידים אף שלא היו בניהם ובנותיהם קראום חכמים בשיתוף בני בתי וע"כ מ"ש מני"ר דבת לא תקרא אלא למי שהוליד אותה וכו' ור"ל דגם בלשון שיתוף לא תקרא הנה ראינו דאינו כן כמבואר מכל דוכתי הנ"ל וכמו זה כן זה כשם שקורין אבי למי שאינו אביו הכי נמי קורא בני למי שאינו בנו

יא) ומ"ש ע"ד הרש"מ שהניח בקושיא מנזיר וכו' די"ל וכו' כמ"ש באו"ק א' הנה פי' הרש"מ להת"כ אמ"א ולפי הנראה קו' הרש"מ הוא דבש"ס אמרי' מה"מ דת"ר בנ"י ולא כותים ואמרת רבות נשים ועבדים ומדלא אמרו לרבות גרים נמי מוכח דגרים לא הוה ס"ד למעטינהו מקרא דבנ"י כי היכי דליצטריך לדידהו, ריבויא דואמרת דגרים בכלל בני הם והוא הפך הנשמע מהת"כ דאיצטריך דם לרבות הגרים דאל"כ הוה ממעטינן להו מבנ"י, ובאמת שקושיא סף ואינו מתיישב במ"ש מני"ר נר"ו דואמרת ריבויא הוא לגרים דהא ודאי כן הוא והכי אתמר בש"ס ואמרת לרבות העבדים וה"ה כ"ש דמרבינן גרים אלא קושייתו היא מדלא אמרו הכי גבי גרים כמ"ש לעבדים ש"מ דלגרים א"צ ריבוי כאמור ומ"ש בשם הרש"מ הת"כ פ' צו גבי חלב לפי הנראה כונת הרש"מ להק' אמאי איצטריך ריבויא לגר הרי בכמה איסורין שוה גר לישראל ומהיכא תיתי למעוטינהו בחלב דליצטריך קרא ואהא קמשני מני"ר נר"ו דבכל דוכתא דכתיב בנ"י וגם הגר בכלל היינו ע"י איזה ריבוי וגם חלב איצטריך לריבויא, ודברים נכונים הם

יב) ומה שהקשה באות ג' דאמאי נכתב גר בערי מקלט דהא כתיב ואמרת כמו כן יש להק' בפ' אחרי (י"ז ח') גבי שחוטי חוץ, ושם (י"ז י') גבי דם, ושם (י"ז י"ג) גבי כיסוי דהא כתיב ברישא דענינא ואמרת אליהם, וכן שם (י"ח כ"ו) בפרשת עריות דהתם נמי כתיב ברישא דענינא ואמרת אליהם, ועיין לעיל אות ד' או"ק ג' קושית הג' מוהרד"ף בסד"ר (שהב"ד הרב פה"ד):

יג) ומ"ש באות ד' דהספרי בפ' תצא בפסקא והיה הבכור לאו מבישראל ממעט והכריח כן מפסקת ונגשה וכו' וחדש בטובו דלהספרי סגי בדיינים שהורתם ולידתם לקדושה דלא כש"ס דילן ככתוב בדב"ק עיין לעיל אות ד' או"ק א' הנה הבאתי דברי הגרל"מ דל"ג בהספרי דיליף בגז"ש אלא מבישראל הוא דממעט ואתי הספרי כש"ס דילן דלא מהני ב"ד שהורתם ולידתם בקדושה ודברי הספרי בפסקא והיה הבכור כפשטן דמבישראל הוא דממעט. ומ"ש באו"ק ה' עמ"ש באור לי עיין מה שכתבתי לעיל באות ד' או"ק ט"ז ושם או"ק יו"ד לענין אי בישראל משמע ריבויא לגרים או מיעוטא, ונלע"ד דאפילו נימא דאיכא מ"ד דבישראל משמע ריבויא לגרים היינו דמפרשינן הטפלים שהם בתוך ישראל וכמו שפי' הרא"ם בקרא דכל האזרח בישראל ישבו בסוכות מ"מ כי כתיב בני ישראל כ"ע מודו דממעטינן גרים דאל"כ קשה ליישב כל המקומות שנכתב בתורה גר למה לי דכתבינהו רחמנא הרי בכלל בני ישראל הם וכמה מהקושי להמציא מחלוקת הס"ז עם הש"ס וספרא וספרי בדבר שאינו מפורש להדיא ולכן מסתברא לקוע"ד דגם הס"ז מודה דמבנ"י ממעטינן גרים מדאינם בני יעקב וכמ"ש מני"ר נר"ו בשם הראב"ד והרש"מ בביאוריהם ורק היכא דאיכא ריבויא מואמרת וכיוצא הוא דהוו גם גרים בכלל והמקומות שהזכיר מני"ר נר"ו מהילקוט בשם הס"ז הן לו הובא שם בדברינו לעיל אות ד' או"ק י"ד ועי"ש. ומה שהביא עוד מ"ש בילקוט רמז תשמ"ח (כמ"ש באות ה') לפום ריהטא לא יכולתי להלום דב"ק כי לפי הנראה הביא עזר לנגדו דאדרבה משם מוכח דדעת הס"ז דמבנ"י ממעטינן גרים אי לאו דכתיב על כל עדת בני ישראל דמעל כל עדת הוא דמרבי גר ועבד ואשה ומ"ש ע"ד הש"ק פי"ב דיבמות, עיין מה שכתבתי באות ד' או"ק י"ב ולמודעי אני צריך כי מדקדוק לשון הריטב"א בפי' על ההלכות סופ"ג דנדרים ד"ה תוספתא וכו' נראה דס"ל דגר נקרא ישראל גם בלשון הכתוב שכתב בזה הלשון הנודר מישראל אסור בגרים פי' דגרים נמי בכלל ישראל והיינו גר שמל וטבל מן הכהנים מותר בלוים וכו' פי' אע"ג דבכ"ד מקומות נקראו הכהנים לוים לא קרו אינשי לוים אלא ללוים ממש ובנדרים הלך אחר לשון בנ"א עכ"ל ומדלא כתב גבי אסור בגרים טעמא דבנדרים וכו' כמ"ש גבי לוים וכו' משמע דבחלוקה דגרים לא צרכינן לה"ט דאע"ג דבנ"י לא מיקרו מ"מ ישראל מיקרו גם בלשון הכתוב וצ"ל לפ"ז דמאי דאמרינן בש"ס סוכה כ"ח (לפי גירסא שלפנינו, ועיין מ"ש אות ד' או"ק יו"ד) ויבמות ק"א למעט גרים מבישראל ה"ד היכא דכתיב בישראל, אבל ישראל לחוד גם גר הוי בכלל כי הבי"ת דבישראל הוא דממעט דדרשינן בישראל ולא כל ישראל כמו ביצחק ולא כל יצחק כ"נ לכאורה, ואם כנים אנו בזה מצינו סעד וסמך למ"ש בעניותין לעיל אות ד' או"ק י"ז ליישב מאי דהוה ק"ל על הדרשה דמיעוט ח"ע וחב"ח מדכתיב בבא כל ישראל דנימעוט נמי גרים עי"ש, וחדשים מקרוב נדפסו ש"ס מוכתר בכתר תורה חידושים נפלאים והגהות יקרות בווילנא דפוס ראם, ומצאתי שם בחידושי הגאון הרש"ש שהביא דברי הרמב"ם והרע"ב שכתבו הילפותא מבבא כל ישראל וכתב וז"ל טעם זה ל"מ בגמרא וגם ק"ל דמישראל אימעוט נמי משוחררים, כמ"ש התוס' סוכה כ"ח ע"ב וע"כ צ"ל שיש שום ריבוי כמש"ש התוס' א"כ ח"ע וחב"ח ג"כ יהיה חייב מאותו ריבוי ע"כ הנה לא נחית לחלק בין בנ"י לישראל ומשמע ליה דגם כי כתיב ישראל לבד ממעטינן גרים דלא כמ"ש בעניותין ולע"ד אינו מוכרח לומר כן ומ"ש דעכ"ל דיש איזה ריבוי וא"כ גם ח"ע יהיה חייב מאותו ריבוי נלע"ד דאינו מוכרח ואפ"ל דגר וח"ע וחב"ח אינם שוים והרי בגונב נפש מרבינן גרים וממעטינן מי שח"ע וחב"ח בסנהדרין דף פ"ו ש"מ דגבה טורא בינייהו, וגם מצד הסברא הוא, כן דיש לחלק ביניהם וא"כ לא נפלאת היא לומר בראיה דהגם דגר חייב מאיזה ריבוי מוקמינן לההוא ריבוי לגר דוקא וממעטינן מישראל