שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קמג

מאחיך דמ"ש. גם מ"ש דלתי' א' נהי דלא הוי מיעוט וכו' איני מבין אמאי לא חשיב מיעוט מאי דדרשינן מאחיך מובחר שבאחיך דמשמעותו ולא מי שאינו מובחר והיינו מיעוטא, ומ"ש ומיהו י"ל וכו' וכוונתו ליישב בזה קושית התוס' דסנהדרין כמובן, קשה דא"כ חוזר ונעור קושית התוס' דב"מ קי"א הנ"ל דהא התם נמי דרשינן מאחיך ולא מאחרים ומינה נילף לגר דהוא כישראל דאל"כ ל"ל למעט אחרים וא"כ אמאי איצטריך מגרך

עוד ראיתי בש"ס החדש הנ"ל בגליון מוהרש"א (להג' מוהר"ש איגר) ע"ד התוס' דסנהדרין דף פ"ו בנ"י מטמאין בזיבה אבל גרים ומשוחררים לא ממעט כתב וז"ל וכן בבכורות מ"ו ע"א נתגיירה מעוברת וכו' וברש"י שם עכ"ל הנה המציא לנו הג' הנ"ל דבר חדש שלא הוזכר בדברי התוס' והוא תימא רבתי על התוס' וכל רבנן קדישי הנז"ל שלא זכרו שרים משנה שלימה הנ"ל דגר כמו ישראל לפדיון הבן אף דכתיב בנ"י, וגם צריך לדעת מאיזה מקום נתרבו גרים. ומזה נתעוררתי דיש לתמוה עמ"ש בילקוט סי' תשנ"ה בשם ספרי זוטא הבאתיו לעיל באות ד' או"ק ט"ו דלא נכרת ברית לגרים על בכור בניהם וכו' והוא היפך מתני' דבכורות הנ"ל וכן פסקו הפוסקים מתני' הנ"ל כיעי"ש. והנה בספרי פ' קרח ד"ה כל פט"ר לא הוזכר שם גרים וז"ל באדם ובבהמה את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה, יצאו לוים שאין לך בו באדם לא יהיה לך בהם בבהמה ע"כ. וקרוב בעיני לומר שאף בהס"ז צריך להשמיט תיבת גרים, וכן בהילפותא אמרת וכו' צ"ל אמרת לכל בשר לרבות הלוים אלא דבין הכי ובין הכי קשה על הספרי דמשמע דלקושטא קאמר דלוים אינם בבכור בהמה לפי שאינם, בבכור אדם ומשמע דבין מבכור טמאה ובין מטהורה פטורים והוא היפך מתני' רפ"ב דבכורות דלא נפטרו אלא מבכור אדם וטמאה. וגם יל"ד הלשון לא יהיה לך בהם בבהמה דזה הלשון הוא על הרוב לשון ס"ד כשאומר יכול וכו' ומוציא אח"כ הס"ד ע"י איזה ילפותא והכא אי לקושטא קאמר דיש להוציא הלוים הול"ל יצאו וכו' אין לך בהם וכו' ואם נאמר דמ"ש לא יהיה לך וכו' הוא להס"ד ויש חיסור לשון בהספרי וצ"ל לא יהיה לך וכו' ת"ל וכו' וניגרוס בהספרי הכל כאשר כתוב בהילקוט דלבתר דמרבי לוים לבכור בהמה קאמר דמבכור טמאה פטורים וכו' עי"ש וגם מהס"ז נשמיט תיבת גרים מתיישבים שפיר דברי הברייתות הנ"ל וצריך להתיישב. ואני אמרתי בחפזי ועיין למרן מוהריט"א בהל' יו"ט אמתני' דדף ג' ע"ב כהנים ולוים וכו' שהאריך לפלפל בדברי הספרי הנ"ל, ושכן הוא במכילתא וכו' עי"ש בדף ג' ע"א (מדפוס ווארשא) בד"ה והנה וכו' וצריך לעיין היטב בדב"ק לעה"פ בל"ן

איך שיהיה לדאתאן עלה דמוכח ממתני' רפ"ח דבכורות דגרים חייבים בפדיון הבן וצריך לדעת מהיכן איתרבו (ואין לומר דמדכתיב כל בכור בישראל (במדבר ג' י"ג) מרבינן גרים כמו שמתברר ממש"ל אות ד' או"ק יו"ד והלאה) ואפ"ל דמדכתיב קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה וכו' דבאדם יתירה הוא דהוה סגי דלימא בבנ"י ובבהמה וכן כתיב בהאי עניינא כמה פעמים תיבת אדם כידוע ואמרינן בת"כ ר"פ ויקרא אדם לרבות את הגרים (גבי אדם כי יקריב מכם) ה"ן מרבינן גרים מתיבת אדם (אף שלא נמצא כן בדברי רז"ל בענין זה ממש יכולים לומר כן מדעתנו כמ"ש בברכ"י סי' תר"מ ובפה"ד סי' נ"ה שהבאתי באות ד' עי"ש) אלא שיש לפקפק דכיון דכתיב אדם כמה זימני נימא אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט וצריך להתיישב. ואני לא באתי אלא להעיר אזן ואפ"ל עוד דכיון דכתיב בבנ"י וכתיב נמי (שמות ל"ד) בכור בניך והוי כאילו כתיב בנ"י ב"פ ודרשינן במיעוט אח"מ לרבות גרים (ולא מסתבר כלל לומר דא"כ נרבי נמי גוים וק"ל) אי נמי אפשר דדרשינן בבנ"י כדדרשינן ממבני בני מבני בסנהד' דף פ"ו ע"א אי נמי מדכתיב בפ' קרח (י"ח ט"ו) באדם ובבהמה יהיה לך ויהיה ריבויא הוא כמש"ל אות ד' או"ק ד' עיי"ש, ועיין ברכות דף י"ט ע"א ברש"י ד"ה לא את הגיורת וכו', ובמה שציינו שם בהגהות הג' מוהרצה"ח וביפה עינים הנדפס בש"ס ווילנא הנ"ל

והנה מעין מה שכתבתי דמרבינן גרים משום דהוי מיעוט אחר מיעוט גבי פדיון הבן. כן ראיתי להרב פתח הדביר בפי' ר"ה שכתב להוכיח מהש"ס דסנהדרין דף ע"ד ע"ב דגר הוא כישראל לענין קידוש ה' דבעינן יו"ד מישראל והוקשה לו דהכתיב ונקדשתי בתוך בנ"י ומבנ"י ממעטינן בעלמא גרים ותי' דבי"ת דבתוך הוי מיעוט וגם בני ישראל מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות עי"ש, ועיין לקמן מערכת הגימ"ל אות ע"ז

וראיתי להביא פה מה שכתב אלי הגאון המופלא בישראל גדול שמו מוהר"ר ישראל אייזינשטיין נר"ו בע"ס עמודי אש בתשובה ששלח לי בעסק חליצה אחת, הן הראנו את כבוד עשרו ובקיאותו הנפלאה בש"ס ופוסקים ואתיא תוך תוך שקו"ט בהאי ענינא דבנ"י למעט גרים, ולפי רוב האהבה אמרתי להעתיק דב"ק לזכרון בין עיני ואחלק דבריו לאותיות קטנות להקל על הקורא. א) מר קעסיק ע"ד רבינו מוהרימ"ט ח"ב חיו"ד סי' מ"ז ד"ה ויש לעיין וכו' מי שנשבע שלא ישא בת ישראל על אשתו אם מותר לישא גיורת וכתב דבפ' מצות חליצה פסלינן גר מונקרא שמו בישראל ש"מ שבן גר אינו נקרא ישראל ע"כ וכתב ע"ד ול"ז להבין דב"ק דאדרבה משמע דישראל גרידא נקרא ורק כיון דכתיב בישראל ממעטינן שיהיה מכל צדדין ישראל. עוד כתב המוהרי"ט ומ"מ נראה דמצי למקריא בת ישראל אפילו גיורת, ובפ"ק דביכורים תנן הגר מביא ואינו קורא לפי שאינו יכו"ל אש"ן לאבותינו ואמרו בירושלמי דהלכה כר"י דאמר מביא וקורא מ"ט כי אב המון גוים נתתיך וכיון דמקריא בת אברהם מקריא נמי בת ישראל דהא אלהינו ואלהי אבותינו קאמר עכ"ל. וק"ל ע"ז דהא קי"ל דגרים לא מיקרו בני ישראל כמ"ש התוס' סוכה כ"ח סנהדרין פ"ו ומנחות ס"א. וכן הוא שיטת הת"כ דהנה בויקרא דבורא דנדבה פ' ב' מ"ג לענין הבאת קרבן איתא אדם לרבות הגרים ועי"ש בר"ש ובראב"ד בביאוריהם דלא מיקרו בני ישראל לפי שאינם בני יעקב, וכ"ה בויקרא רבה פ' ב' ושם דרשינן מדלא כתיב איש (מוכת דס"ל דאיש ממעט גר ואדם כולל גם גרים, אולם בזבחים ק"ג א' אמרו אטו גר לאי איש הוא מוכח דאיש כולל גם גר) ועי"ש בר"ש שהקשה מנזיר ס"א ע"א דמרבה מבנ"י עבדים ולא גרים אף דכתיב בנ"י משמע דגרים בכלל בנ"י והניח בקושיא. אולם י"ל דואמרת אליהם הוי ריבוי לרבות הגרים (וצ"ע על שהשמיט הרמב"ם הך דינא דגרים מביאין קרבן וסומכין עליהם). ב) וכן הוא בת"כ שם דיבורא דחובה פרשה א' לענין חטאת בנ"י מנין גרים ת"ל ונפש כי תחטא. ובפ' צו פ' יו"ד מ"ב לענין חלב בנ"י מנין לרבות גרים (עיין בר"ש שם שתמה דבכמה מקומות מצינו דגרים בכלל ישראל וי"ל כמ"ש התוס' דיש ריבוי לגרים) ושם פרשתא י"א מ"א לענין תנופה מנין לרבות הגרים. ובפ' תזריע לענין יולדת מנין לרבות גיורת, ובפ' מצורע פרשתא זבים פ"א מ"א, ובפ' אחרי פר' ו' מ"א לענין שוחט ומעלה וכו' (ושם פר' ח' לענין דם, ופי"א לענין כיסוי ובקדושים פרשה יו"ד לענין מולך ופ' אמור פ"ז לענין מום בקרבן אמרו דהוצרך לכתוב גר משום דכתיב בנ"י ובית ישראל), ובפ' אמור פרשה י"א לענין מקרא קדש מנין לרבות גרים, ובבחקתי פ"ג לענין ערכין מוכח מהת"כ דבכ"מ דכתיב בנ"י ממעטינן גרים. ג) וכן דעת הספרי (דאף דשיטת הספרי דהיכא דכתיב בתורה סתם גם הגר בכלל כמש"ש בפ' חקת לפי שהוא אומר לאלה תחלק הארץ הכל במשמע וכו' וגרים, ובפ' בהעלותך אין לי אלא בפסח שוה גר לאזרח בכל המצות מנין ת"ל חקה אחת וכו' השוה גר לאזרח לכל המצות שבתורה (וצע"ק דאיתא שם בפ' שלח לענין הציץ מרצה לגרים מנין וכו' בא הכתוב והשוה גר לאזרח בכ"מ שבתורה, ולמה לי ב' כתובים ע"ז), ובפ' תצא לא תטה משפט גר והלא כבר נאמר לא תטה משפט וכו' מוכח דהיכא דכתיב סתם גם הגר בכלל מ"מ כי כתיב בנ"י ממעטינן גר) כמבואר שם בפ' נשא על ברכת כהנים לגרים מנין ואני אברכם, ובפ' שלק האזרח בבני ישראל מביא על שגגת ע"ז ואין הגר מביא, ובפ' מסעי לענין ערי מקלט אין לי אלא לבנ"י לגרים מנין, וכ"ה שם גבי הורג חבירו בשוגג לגרים מנין וכו' (וצע"ק דשם איתא ואמרת אליהם דהוי ריבוי ולמה צריך בערי מקלט לכתוב גר בהדיא), ובפ' תצא בפסקא והיה הבכור בישראל ולא בגרים. ד) (הן אמת שנראה דלאו מבנ"י ממעטינן רק הוא פירוש שהספרי מפרש הקרא בישראל שדוקא אם אמו מישראל חייב ביבום וחליצה משא"כ בגר מטעם דרחמנא אפקריה לזרעיה דנכרי כמ"ש ביבמות צ"ח ע"א דאילו מבישראל גרידא לא היינו ממעטים גר דגם גר ישראל מיקרי רק לא בני ישראל דאינם מזרע יעקב דאין לפרש דממעטינן מבישראל דא"כ קשה למה הצריכה בספרי בפסקא ונגשה יבמתו לדרוש על ונקרא שמו בישראל נאמר כאן בישראל