שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קמ

א"ר ובמ"ז שם סק"י ולהרב פתח הדביר ח"ג סי' רס"ד אות ח' ולהרב הלבוש יו"ד סי' ס"ו ס"ז

פ במתניתא תנא כ"מ שהובא בתלמודינו איננה ברייתא מר"ח ור"א וב"ק ולוי שסידרו ברייתות שלהם בא"י רק ברייתות בבליות כמו תני ר"י או אייתי מתניתא בידיה וכל דלא נשנית בי ר"ח ור"א אינם עיקר לפסק הלכה כ"כ הג' מוהר"ץ הירש חיות לגיטין דף ו' ע"ב שהכריח כן במ"א

פא בעיא מצינו בכמה דוכתי דבעי הש"ס כמעט דברים בלתי אפשריים, עיין להג' יד מלאכי תוך אות צ"א מה שציין ועי"ש הטעם ועיין בספר כל החיים אות כ"ב שציין משנת חכמים אות שכ"ה ואמצ"א

פב ביטול איסורין לכתחלה, עיין מ"ש במערכת האל"ף (אין מבטלין איסור לכתחלה) בס"ד

ובמאי דאמרינן חד בתרי בטיל רשמתי במערכת החי"ת אות ע"ט

פג ביטול אי שייך בדבר שתחלתו ע"י תערובת, עיין להרב מוהריט"א בגט מקושר דף ע"ג ע"ג ומ"ש ע"ד הרב מוהרי"ף ה"ד מר בריה בס' חיים ומלך בהל' מקואות דף ט"ז ע"ב משנה למלך פ"א מהלכות מטמאי מו"מ, כרו"פ סי' י"ד וסי' ק"ב, נו"ב מ"ת יו"ד סי' נ"ד, ישועות יעקב יו"ד סי' י"ד, ועמ"ש בזה בשו"ת השיב משה יו"ד סס"י ל"ח דף כ"א ע"ג ומ"ש ע"ד בשו"ת בית שלמה יו"ד סוס"י קע"ז בהגהה מבן המחבר, ועיין בשו"ת חת"ס או"ח סי' קל"ג ובמ"ש ע"ד בשו"ת בית שלמה א"ח תוך סי' ע"ב, שו"ת ענג יו"ט סי' ל"ד ד"ה אולם, שם אריה א"ח סי' ח' ד"ה עוד יש לכאורה, שו"ת עטרת חכמים א"ח סי' ה', ישרי לב דף י"ז ע"ב ד"ה וכזאת

ואי שייך ביטול באדם באדם או אמרי' בעלי חיים חשיבי ולא בטלי, בס' מערכי לב ח"א דרוש נ"ג דף קי"ח ע"ב כתב בשם משאת שה חיו"ד סי' א' דיצא לידון בדבר חדש דבתערובת אדם באדם לא אמרינן בע"ח חשיבי ולא בטלי וכתב ע"ד דאין דבריו נראים וכמו שהאריך בחק"ל יו"ד סי' פ"ט להוכיח דגם באדם אמרינן בעלי חיים חשיבי ולא בטלי

ואי שייך ביטול בדבר המחובר לקרקע או חשיבי ולא בטלי רש"י בגיטין דף נ"ד גבי נטיעה של ערלה וכלאי הכרם שנתערבו כ' דכ"ז שהוא במקומו כמחובר חשיבי ולא בטלי, ובפר"ח במים חיים בנימוקיו לגיטין כ' דלהרמב"ם מחובר לא חשיב ובטיל. ובמערכי לב הנ"ל כ' דהראב"ד בתומת ישרים סי' רל"ט והגמ"ר פ"ק דקיד' כ' דלא בטיל וציין למ"ש בחק"ל יו"ד סי' ק"ז

וכתב עוד במערכי לב שם דאי מחובר חשיב ולא בטיל כ"ש קרקע דל"ב וכן מתבאר מדתנן פ"ט דתרומות מאה לגינה של תרומה ואחד של חולין וכו' ופי' הר"ש דכיון שזרעה אין הקרקע עולה וכן הוא בתוספתא להדיא, ועיין בפרמ"ג או"ח סי' תס"א במ"ז סק"ד ואם ספק שא"י מקומו איה לכאורה אף בקרקע יבש ביבש חד בתרי בטיל ועי"ד קי' בחנות קבוע ודברי הכריתות בנחל איתן וכו' ובפריי שם הארכנו (עי"ש בשפ"ד סקי"ד בד"ה החלק השני) ובשו"ת חקקי לב א"ח סי' י"ד דף י"ח ע"ב ה"ד הפרמ"ג ושם בהשמטות דף קי"ט ע"ב דחה דבריו ע"פ מ"ש בס' מערכי לב הנ"ל

וביטול איסורין דרבנן אי סגי ברוב או בעינן ששים רשמתי במערכת האל"ף אות ת"א ועי"ש בהשמטות

פד ברכת המזון דאורייתא היינו באכל כדי שביעה ולענין כביצה אי הוי שביעה מדאורייתא, עיין מה שרשמתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת ברכות סי' ד' אות י"ב

ואי ברכת מעין ג' דאורייתא רשמתי שם סי' א' אות ל"ה, ועיין בשו"ת מוהרי"מ סי' נ"ה

פה בהמה מעוברת אם מקבלת זכר, עיין בכורות דף ח' גבי נחש לכמה מוליד והא שמושי משמש וכו' וברש"י, ועיין להרבנים דרך המלך דף פ"ו ע"ד, משק ביתי במערכת הפ"ה אות שפ"ה ומ"מ בסה"ב מנחה טהורה דף ק"ד ע"א

פו בן תלמיד נקרא בן כידוע מדרשת רז"ל וכן אני קורא לתלמידיי העי"א בני, וכן מצינו דבזמן התלמוד היו קורים לתלמידיהם בנים ועיין לקמן אות צ"ד אות קטן יו"ד

פז בדיקה לענין מה דצריכה בדיקה לספירת ז"נ כמבואר ביו"ד סי' קצ"ו כ' הגאונים חות דעת שם אות ג' בביאורים וסד"ט שם סקט"ו דבדיקה זו היא מה"ת עי"ש. והרב מוהר"א לארידו הו"ד בשו"ת חיים ביד סי' מ"ח שקו"ט בזה להוכיח דבדיקה זו היא מה"ת עיש"ב

פח בד"א דקי"ל דהוא לפרש אם הוא גם בברייתא, עיין להרבנים יד מלאכי אות ש"ב, ומקנה אברהם מהדורא בתרא אות ר"ג ועיין בפירוש המכונה לרש"י בנזיר דף ל"ב ע"א ד"ה לישנא אחרינא דנשתמש בכלל זה בדברי התוספתא

פט בני מקרא אי דינם כישראל לכמה דברים, עיין לקמן במערכת הקו"ף אות נ"ג

צ בעיא בבבלי ופשיטות בירושלמי היכי נינקוט, עיין למרן חיד"א ביעיר אזן מערכה זו אות י"א, ובשיורי ברכה יו"ד סי' קמ"ה אות א', ולהרב באר יעקב שרמז שם, ולהרב שער המלך בחופת חתנים ס"ד ד"ה האמנם. ועתה ראיתי מ"ש הר"ן בסופ"א דתענית עמ"ש הרי"ף בשם הירושלמי אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך וכו' עי"ש דמבואר בדבריו דפסקינן כס' התלמודין ולא כפשיטות הירושלמי וגם הריב"ה בק"פ הרא"ש שם אות י"ט הבין בדעת הרא"ש כמ"ש הר"ן בדעת הרי"ף ולכן השמיט מנודה עי"ש וע' מ"ש הרבנים הנ"ל בדעת הר"ן וצ"ע (ועוין לקמן במערכת ה"ה אות קי"ג) ועיין להרב מאמר מרדכי לגיטין דף קי"ח ע"ג, ומ"ש בשו"ת רמ"ץ א"ח סי' ט' אות א' בבעיא דר"ל בע"ז מ"ו לולבו מהו למצוה דלא איפשיטא בש"ס דילן ומהירושלמי פ"א דביכורים נראה דאיפשיטא לקולא, וכבר כתבו הפוסקים דכיון דאין הירושלמי סותר בהדיא להבבלי ראוי לפסוק כוותיה ע"כ הנה לפי כל הרשום עיניך הרואות דאינו פשוט לומר כן ואדרבה דעת הרבה פוסקים דנקיטינן כהבבלי, ועיין ביד מלאכי במערכה זו אות צ"ד ובמראה הפנים ע"ד הירושלמי דסנהדרין בפ' חלק ה"ז ד"ה נישמועינה מהדא דבהרבה מקומות מוזכר דהרמב"ם פוסק כפשיטות הירושלמי ושכ"כ מוהריק"ו שרש ק' ורמז למ"ש בפ' השואל (את הפרה ה"ג ד"ה שאלה מן), ועיין בשו"ת מוהר"ם מרוטונבורג האחרונים בחא"ח סוף סי' ט' בדברי המה"פ הנ"ל, ובזכרונות הג' חק"ל שבספר ישרי לב מערכת הלמ"ד אות ל"ז כ' דמוכח מתוס' קידושין דף י' ד"ה ומקבל לפי מ"ש שם מוהרש"א דנקיטינן כפשיטות הירושלמי נגד ש"ס בבלי וכן ממ"ש מרן ב"י יו"ד סי' ר"מ גבי בנו והוא רבו עי"ש דבין להר"ן ובין למרן נקיטינן כפשיטות הירושלמי

צא ביתו זו אשתו אי הויא ביתו בקידו' לחוד או בעי' חופה, עיין להג' פר"ח בס' מים חיים הלכות יוה"כ פ"א ה"ב דפליגי הש"ס דידן עם הירושלמי בזה ולהירושלמי סגי בקיד' ועיין להג' שעה"מ בהלכות אישות בחופת חתנים ס"ד ד"ה האמנם וכו' דמעיקרא הוה בעי למימר דלהירושלמי שהביאו תוספות יומא דף י"ג ד"ה לחדא דמקדש ביוה"כ ה"ה דכניס לה ביוה"כ ומזה הוקשה לו על ס' הר"מ דבעי חופה הראויה לביאה. ושוב הביא דברי הג' פר"ח הנ"ל ונראה דמודה לו עי"ש, והרב יד דוד בחי' לפב"ת דיומא ע"ד ע"ו ע"א נראה שהבין דהכי מסיק השער המלך הנ"ל דלהירושלמי גם חופה היה עושה הכהן גדול ביוה"כ, ושוב הביא מ"ש הפ"ח וכ' עליו שהוא דוחק ומסיק דהירושלמי ות"ד פליגי בתשמיש אם הוא מדאורייתא או מדרבנן עי"ש ומדברי השעה"מ שרשמתי אין נראה כן כמ"ש הרואה (בי"ד שם כתב בשם שעה"מ ח"ב דף נ"ה והשעה"מ שבידי הוא מדפוס חדש ואי אפשר לכוון הדפים ואולי מ"ש הי"ד בשמו הוא במ"א), אף גם תמיה לי דהגם דהג' שעה"מ שם צידד לומר דמשום איסור דרבנן לא חשיב חופה שאינה ראויה מ"מ עין ל"ו תשורינו שם בסו' דנחית להאי ספיקא ושקו"ט בה ומסיק להוכיח מדברי ה"ה והג"א דגם משום איסור דר' חשיב חופה שאינה ראויה לביאה לדעת הר"מ וכ' שכן מבואר בתשו' הריב"ש עי"ש ורמזו השעה"מ עצמו. ומעתה הרי הוא בבל יאמר דהר"מ ס"ל דגם להירושלמי היה כונסה וחשיב חופה הראויה משום דשאר עינוים דרבנן לדעת הירושלמי כמ"ש הרב