שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קלה

(בברייתא דמייתי שם בסמוך) ותירץ הרב המחבר דכיון דאין דרך האמוראים לידע הברייתות שמואל לא שמיעא ליה הך ברייתא. ולפי מ"ש המפ"ר הנ"ל דבשנויה בלשון ת"ר שגורה בפי כל שפיר מקשי הרמ"ש וק"ל, ועיין מה שרשמתי במערכת האל"ף אות קכ"ג אם יש לחלק בזה בין שאר אמוראים לסתמא דש"ס

נו בעיא דלא איפשיטא אי חשיב ספק לצרפו לס"ס עיין להרבנים פר"ח בכללי הס"ס סק"ד יד דוד על טויו"ד סי' ל' דגהט"ו אות ב' פתח הדביר ח"א סי' קפ"ו אות ב' ומבואר דבמחלוקת הוא שנוי ומזה י"ל קצת על רבינו עקיבא איגר בנימוקיו על היו"ד שעשה ס"ס בסי' שע"ג ע"פ בעיא דלא איפשיטא ולא זכר דאינו פשוט לומר כן, ועיין מכתם לדוד בתשובת בנו הרב מוהרי"פ בדף פ' ע"ב, ועיין נו"ב מ"ת חיו"ד סי' ס"ד ולהנ"ל י"ל דלא חשיב בנדונו ס"ם להחמיר בדרבנן כיעי"ש אלא דבדגול מרבבה אע"ה סוס"י קנ"ה נראה דנקיט עיקר כמ"ד דמצטרף עי"ש, ומרן מוהריט"א בס' הלכות יו"ט בפ"ב דבכורות אות כ' (בד"ה והנה) כתב שכ"כ מרן הב"י ביו"ד סי' נ"ט לדעת הרמב"ם ושכן דעת הרבנים מוהריק"ש ופר"ת סי' ל' וכ"נ דעתו עי"ש

נז בעיא דלא איפשיטא יש חילוק בין היכא דסלקא בתיקו להיכא דלא סלקא בתיקו, והאריך בזה הרב פתח הדביר בח"א סי' קפ"ו אות ב', ועיין להרב חשק שלמה סי' ד' הגב"י אות כ', ובפתח הדביר ח"ג דף קע"א ע"א וצריך להתיישב לעיין בזה בספרים שרשמתי לעיל אות י"ט אם דברו בזה

נח בעיא איכא דוכתי דבעי הש"ם אליבא דמאן דלא קי"ל כותיה ומפרש בהדיא לדברי פלוני מהו, עיין שבת דף קי"א ע"ב ועירובין י"א ע"ב ופסחים ע' ע"א ויבמות קי"ג ע"א וכתובות ק"ד ע"א ותמורה ט' ע"א ולא חייש הש"ס דשמא תיסק אדעתין דמדבעי אליביה אות היא לעולם שהלכה כמותו דכיון דפריש בהדיא לדברי פ' מהו ש"מ דלדידיה הוא דמבע"ל לדעת אמיתות כונתו דהגם דלית הלכתא כותיה כדאי הוא לפרש מילתיה ע"ד שכ' התוס' והריטב"א ורב"א בש"מ על ב"ש דזימנין שקו"ט הש"ס אליבייהו דכדאי הם לפרש דבריהם עיין מכתב לחזקיהו בחי' לביצה לדף ט' ע"א. וע"ע כתובות פ"ו ע"ב וחולין ל"ט ע"ב לר"א יהיב ליה זוזא וכו' ואיכא נמי דלא פריש בהדיא לדברי פ' מהו אלא דמוכחא מילתא טובא דאליבא דפ' הוא דבעי, עיין כתובות נ"ג ע"ב סוטה ד' ע"א דלמאן דעסיק ביה הוא דבעי והוי כאילו פריש להדיא לדברי פלוני מהו ולא דחיקא לן מאי דבעי אליבא דמאן דלא קי"ל כוותיה מטעם הנ"ל האמנם כי בעי סתמא ולא פריש לדברי פלוני מהו ולא מוכחא מילתא טובא אלא דע"פ הכרח מבחוץ נצטרך לומר דבעי אליבא דפ' בכי הא ודאי אמרינן דמדמב"ל לש"ס אליבא דפ' הלכתא כוותיה זולת היכא דגלי דעתיה דלא קי"ל כאותו פ' עיין עירובין צ' ע"א דהבעיא היא אליבא דרב ורב אמר למילתיה אליבא דחכמים ובהדיא אמר רב דלית הלכתא כחכמים עי"ש בדף צ"א ע"א. וע"פ הדברים האלה נראה דיש ליישב מה שהקשה הרב יד מלאכי באות צ"א על דברי מרן בפרק ט' מהלכות ע"ז ה"ד ופ"ב דטו"א ה"ו שכתב דמדמבעיא לן אליבייהו הכי הלכתא דהוא היפך מכמה דוכתי הנז"ל (עי"ש בד"ק כי ממנו לקחתי את בקיאות הנז"ל ולא מזכרון שלי) ולהנ"ל ניחא דכיון דבעי סתמא ולא קאמר לדברי ר"י לדברי ר"מ מוכחא מילתא דמשום דקי"ל כוותיה בעי בסתמא. ועיין למרן כ"מ בהל' נזירות פ"ה הי"ד שכתב דר' ישמעאל לפרש מילתיה דת"ק אתא עי"ש ולא ניחא ליה לומר משום דבש"ס בעי אליבא דרי"ש כמ"ש הרבנים לח"מ שם ובהל' שבת רפ"א ותיו"ט פ"ו דנזיר מ"ג משום דההיא דמיא לההיא דכתובות וסוטה הנ"ל דמוכחא מילתא טובא דאליבא דרי"ש הוא דבעי. ומ"ש ריב"ה בטור א"ח סי' פ"ז בשם הגאון והביאו הרט"ז שם (שציין זה הי"מ גדול) ניחא לפי האמור דלפום מאי דמשמע ליה דהבעיא אזלא ליבא דרשב"ג ובעי סתמא ולא קאמר לרשב"ג מהו אמטו"ל ס"ל דהלכה כוותיה והיינו נמי טעמייהו דהרא"ש והר"ן ר"פ מציאת האשה ס"ו ע"א עי"ש דלפום מאי דמשמע להו דהבעיא היא אליבא דר"ע וקא בעי הש"ס סתמא מוכח דהכי הלכתא ותימה על הרב י"מ המלך שם שהביא דברי הש"מ לכתובות שם ולא זכר שר דברי הרא"ש והר"ן באותו פרק באו"מ דסברי בהיפך, ומ"ש עוד מדברי הרמב"ן בחי' לשבועות כ"ב ע"ב עי"ש תמיה לי שלא זכר דברי התוס' שם ד"ה אהיתרא עי"ש

אכן דברי מרן כ"מ רפ"א מהלכות מתנות עניים והרבנים לח"מ ותיו"ט הנ"ל ופר"ח שהביא בי"מ שם ודאי צ"ע דאף דקאמר לדברי פלוני מהו ס"ל דמדמבע"ל אליביה הלכה כמותו עי"ש והלא בדוכתי טובא בש"ס בעי בכה"ג אף אליבא דמאן דלא קי"ל כוותיה וכמ"ש הרב יד מלאכי שם ומ"מ יש להם על מה שיסמוכו דמלבד דהתוס' ביצה כ"ז ע"א שהביא בי"מ שם סברי דגם בכה"ג אמרינן מדמב"ל אליביה הלכה כוותיה ומשמע דאחר שראה דברי תוס' ביצה הנ"ל מסכים הולך דכן הוא כונת התוס' שבת דף קנ"ג שהביא שם כיעי"ש. מצאתי ראיתי לרבינו בה"ג וריצב"א ה"ד הג"א הרב המרדכי ר"פ הכותב שכתב מדבעי אי לר"י פרי פירות דוקא וכו' ש"מ דהלכה כמותו ועי"ש בהר"ן ולה"ה וע"ע למרן כ"מ פ"ג מהל' שבועות ה"ח ד"ה והשתא וכו' ועיין להרב אות היא לעולם במערכה זו דף ס"ו ע"ג מה שהפליא לתמוה ע"ד הרב תוי"ט פי"ב דזבחים מ"א ד"ה אפילו וכו' עי"ש דדמי פומיה דמר כאילו דבר זה לא ניתן ליאמר כלל ואין הדבר כן כאמור וק"ל והרב קרבן אליצור בדף ז' ע"ד שכתב בשם הרב כנה"ג דמדבעי רב אשי שם (ע"ז מ"א ע"א) תפסי להו צואה מהו משמע דהלכה כרשב"ג וכתב ע"ד דמהא לא אריא דמצינו בכמה מקומות דבעי אליבא דלית הלכתא כוותיה וכו' יש לפקפק בדב"ק כמ"ש הרואה, ועיין שבת דף ס"ו ע"ב ת"ר יוצאין באבן תקומה ר"מ אף במשקל אב"ת וכו' משקל דמשקל מאי תיקו, וכתבו שם הרי"ף והרא"ש דהלכה כר"מ מדמתרצי מילתיה וכו' ועוד מדבעי רב אשי משקל במשקל מאי מכלל דכר"מ ס"ל ע"כ והרמב"ם פסק ג"כ כר"מ, וכן פסק כל הפוסקים ואין מדבריהם הכרח שהוא משום מאי דבעי הש"ס אליביה דאפשר דהוא משום מאי דמתרצי מילתיה וכו' אך בדברי הרי"ף והרא"ש מבואר הטעם מדבעי וכו' אע"ג דמוכחא מילתא טובא דלר"מ הוא דבעי (דמשקל מאן דכר שמיה זולת ר"מ) ש"מ דסברי דגם בכה"ג טובה תוכחת היא דקי"ל לש"ס כוותיה מדבעי אליביה, ואולי י"ל דלא כ"כ הרי"ף והרא"ש אלא לסניף ועיקר הטעם הוא דמדמתרצי וכו' ולכל הדברות נראה דלא זכר שר הרב יד מלאכי דבריהם מדלא הזכירם כיעי"ש

נט בטלה דעתו אצל כל אדם לא מצינו בש"ס רק באיסורי אכילה דבאיסורין כל דלא הוי כדרך אכילתו פטור בזה בעינן שיהיה נחשב אכילה לכל או לרוב ואם לא נחשב אכילה לרוב בני אדם אף דאיהו אחשביה סו"ס כדרך אכילתו לא הוי אבל בקנין ממון וכסף כיון דבאמת קנין זה הוי קנין בישראל אלא שבקונה מנכרי לא סמך דעתיה א"כ אם הוא סומך דעתו מהיכא תיתי לא יקנה כיון דהקנין מצד עצמו הוי קנין. כן ראיתי בשו"ת הג' מוהר"ש קלוגר אשר נדפס בסו"ס שו"ת השיב משה בדף ד' ע"ג ובדף ה' סוף ע"ב כתב בשם רב אחד דהט"ז חו"מ סי' קצ"ד כתב בטל"ד גם בקנין והשיבו דדברי הט"ז גופיה תמוהים דלא מצינו בש"ס לומר בזה בט"ד אלא באיסורי אכילה עכ"ד. והנה ראיתי אלה הדברים בהיותי עסוק בענין אחר ולא אוכל כעת לעיין בזה וכתבתי לזכרון דברים כי לפי השערתי יש סתירה לדבריו מאיזה מקומות שנאמר בטלה דעתו אף שאינו איסורי אכילה וצריך להתיישב במה שרשמתי באות ע"ז ע"ח

ס בני בנים הרי הם כבנים. כתב הרב יד מלאכי בכללי דינים אות קמ"ו בשם הרב מוהריק"ו שרש מ"ד דדוקא לענין פריה ורביה הם כבנים ולא לענין אחר עי"ש וכ"כ רשב"ם ב"ב קמ"ג ע"ב ועיין להרב גופי הלכות סי' רכ"ב ה"ד הרב נאות יעקב במענה לשון דף ח' ע"ב דק"ל בקרא דוהודעתם לבניך ולב"ב דלמה ליה למכתב ולב"ב כיון דקי"ל דב"ב הם כבנים עי"ש ולדברי מוהריק"ו הנ"ל ניחא, וכ"ר להרב מקנה אברהם באות ס"ה דק"ל מדנפשיה כקו' הרב גו"ה ותירץ ע"פ דברי מוהריק"ו ע"ש. ועוד הביא דברי הרמב"ם בהל' ת"ת פ"א ה"ב א"כ למה נצטוה על בנו להקדים וכו' עי"ש, ותימה על הרבנים גו"ה ומע"ל הנ"ל שנעלם מהם כ"ז, ובמ"ש עוד הרב מקנ"א דאיצטריך לחלק בין בשכר לחנם כתבתי על דבריו בקונטרס כללי הפוסקים סי' ט"ז אות יו"ד בס"ד, ועיין להרבנים