שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קלד

מט ב"ד מכין ועונשין וכו' לאו דוקא להענישו בגופו או בממונו אלא אף להענישו לבטלו ממצות ה' שלא יתפלל בעשרה ולא יזמן בג' ולא למול לו בן ולא לקבור לו מת ולהוציא בניו מבית הספר ואשתו מבהכ"נ עד שיקבל עליו את הדין כמ"ש בנמק"י ובמרדכי בפרק הגוזל בתרא ובאורחות חיים בשם תשו' רב פלטי גאון וכתב הרשב"א במיוחסות סי' רמ"ד הטעם משום דמכין ועונשים וכו' וכ"פ הרמ"א והרב הלבוש ביו"ד סי' של"ד סעיף י' והרב בנימין זאב סי' קפ"ט כ"כ מרן החבי"ף בתשו' שבס' יד ימין דף ט"ו ע"ג ועיין שם בדף ט"ז שהביא חולקים בזה. ועיין עוד להרב הנ"ל בס' לב חיים ח"ב סי' קע"ה על עבריין אם יכולים לתקן שלא לקרותו לס"ת (ספר ל"ה שבידי חסר דף קכ"א שהוא סיום סי' קע"ה אך ראיתי תמצית דב"ק בדברי הרב מר בריה נר"ו שבס' חיים ומלך הלכות ממרים דף נ"ח ע"ב עי"ש לענין מי שמגלח זקנו ומי שבא על הזונה וכיוצא) וצ"ע היטב במ"ש לב חיים סי' קל"ג דלא ניחא ליה לקנוס את העבריין בביטול מצוה כיעי"ש. ועיין מה שרשמתי בקונטרס זה במערכת הקו"ף אות כ"ג

נ ב"ד מכין וכו' אם יש לחלק בין יחיד לצבור הרב מוהרשד"ם בחיו"ד סי' קי"א הביא מ"ש הרב השואל בשם הרשב"א במיוחסות סי' רמ"ד דיכולים לעשות משום מיגדר מילתא שלא למול בניו וכו' וכתב דאין שייך זה בנדונו דאם אמרו בקדשי יחיד יאמרו בקדשי צבור היטב בעיני ה' לדחות עשרה מישראל או יותר בשתי ידים חלילה לעשות כדבר הרע הזה וכו' וכתב מרן החבי"פ בס' יד ימין דף ט"ו ע"ד שכ"כ הרב משפטי שמואל וכתב לנדונו דכיון דהעיקר הם שני האחים שהם מפתים את אחרים וכו' כיחידים דמו לענין זה ועוד חילק בין נדונם לנדונו עי"ש

נא ב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ליתא אלא לצורך שעה למראית ב"ד אבל לעשות תקנה קבועה אין לנו שאין נביא רשאי לחדש דבר ומצוה עולמית וכ"ש לחדש מיתה למי שאינו מחויב לה תקנה עולמית כ"כ הרב יד מלאכי באות קי"ח בשם הר"ן, בחידושיו לסנהדרין דף ל' ע"ד ואין מצוי אצלי לראות תנא היכא קאי ועכ"פ תמיה לי למה לא הביא הרב יד מלאכי שכ"כ מפורש הרמב"ם בפכ"ד מהלכות סנהדרין הלכה כ"ד והביאו הריב"ה בח"מ סי' ב' הכל להוראת שעה ולא שיקבעו הלכה לדורות (וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ב מהלכות ממרים הלכה ד' ויש לב"ד לעקור דברים אלו לפי שעה וכו' כיצד ב"ד שראו לחזק הדת ולעשות סייג כדי שלא יעבור העם על דברי תורה מכין ועונשים שלא כדין אבל אין קובעים הלכה לדורות ואומרים שהלכה כך היא עכ"ל. וכתב מרן בכ"מ דרבינו מפרש מ"ש ראב"י שמעתי שמכין ועונשין וכו' ולא לעבור על ד"ת אלא לעשות סייג לתורה דלעבור על ד"ת ר"ל לקבוע הלכה לדורות ולעשות סייג כלומר לפי שעה עי"ש. והרב אהל יעקב במערכה זו דף כ"ד ע"א דקדק כן מדברי רש"י בפרק נגמר הדין מדכתב לפי שעה משמע דבא למעט שלא לקבוע כן לדורות והביא שכ"כ בפשיטות הרב פר"ח בסו"ס תקפ"ח ומיישב בזה דברי מרן כ"מ בפ"ג מהלכות ממרים דין ו' מקושית הרב לח"מ עי"ש

נב ב"ד מכין ועונשין וכו' כתב הרב הסמ"ג דלאו דוקא אם העם פרוצים בעבירות אלא אפילו יחיד מהם יכולים לקונסו שלא כפי הדין כפי ראות עיניהם רק כשהעם פרוצים יכולים לתקן ולגדור כל העם ולהעניש העובר על תקנתם אף שאין העובר פרוץ והרב אורים ותומים כתב דלא מצא ראיה לדבריו דהא בעינן שיהיה צורך שעה ואם אחד פרוץ ולא רוב עם מה צורך יש שנעשה עם הפרוץ שלא כתורה ולמה נעשה שלא כדין בשלמא אם רוב העם פרוץ יש כאן צורך שעה למען נוסרו שאר אנשים אבל זולת זה מה צורך שעה יש. וצ"ל כוונת הסמ"ע שרואין אף שעדיין אין הדור פרוץ אם יניחו להעובר בלתי לעשות בו משפט חרוץ ילמדו ממנו קלי הדעת וכו' עי"ש. והרב חשק שלמה בסי' ב' בהגהט"ו כתב דהרב דב"מ הוקשה לו ע"ד הסמ"ע דמהש"ס לא משמע הכי ושתירץ דלמד כן מדברי רש"י במ"ש בש"ס דרב הונא קץ ידא שהיה אחד שהיה רגיל וכו' ושמוהר"א גאטינייו שם כתב דמהגמרא למד כן וכתב הרב חש"ש ודבריו אמת וצדק ונ"מ דמ"ש הסמ"ע אפילו אחד לבד היינו ברגיל אבל בלא רגיל והוחזק לא, אבל כשכל העם פרוצים אז יכולים לתקן ולהעניש אפילו למי שלא הוחזק וכן משמע מדברי הסמ"ע עכ"ל הנך רואה דיש ראיה מהימנא לסברת הרב הסמ"ע מדברי רש"י ומלבד זה מסתייעא מילתיה מדברי רבינו מוהר"י אבן מיגאש שהבאתי באות מ"ו שכתב מפורש דאם קדם היחיד בפעל כזה פעמים מענישים אותו משום דמכין ועונשין שלא מן הדין וכבר מרן חיד"א בספר דברים אחדים דף ט"ל ע"ד הביא דברי הרב אורים ותומים והעיד עליה מדברי רש"י הנ"ל וכתב דהגם דמה שתירץ הנה אמת נכון מ"מ קשה עמ"ש שלא מצא ראיה לדבר, שהרי רש"י בסנהדרין דף נ"ח אההיא דרב הונא קץ ידא כתב שאדם אחד היה רגיל להכות את חברו וקנסו בכך כמ"ש ב"ד מכין ועונשין וכו' הרי מבואר בדברי הסמ"ע דאם אחד פרוץ בדבר יש לענשו משום סייג וגדר ופשיטא דהטעם כדי שלא יתפשט הנגע למילף מקלקלתא אי לזאת למען דעת כל עמי הארץ ענש יענש כאשר ישית עליו בעל העצה ולא יפרוץ פרצה. והזכיר ג"כ דברי הרבנים דב"מ ומוהרא"ג הנ"ל וכתב דמה שהכריח מוהרא"ג דיוקיה לאו דוקיא וישובו לא סליק שפיר וביאר דרש"י הוכרח לפרש שהיה רגיל וכו' מדאמר סתם רב הונא קץ ידא ולא אמר הוה עובדא חד גברא מחי לחבריה וקץ ר"ה ידיה הורה בזה כי זאת היתה יד המרבה ורגילה בכך וכו' עי"ש, ומ"ש הרב חש"ש דאם כל העם פרוצים יכולים להעניש אף למי שאינו פרוץ הנה בדברי רבינו מוהר"י בן מיגאש הנ"ל מבואר דלא בעינן שיהיו כל העם פרוצים בזה אלא כל שנמצא פרוצים בזה ויש לחוש שירבו מכין ועונשין שלא מן הדין

נג בן אשתו אם אדם כותב על בן אשתו בני. עיין להרב שבט בנימין סי' קל"ח וחידוש הוא בזה שלא ראה דברי הרבנים קהלת יעקב בלשון בני אדם אות כ"ט ואות ע"ב ושם בחלק מדות חכמים. ומרן חיד"א ביעיר אזן במערכה זו אות ל"א ועיין להרב חת"ס א"ח סי' קס"ד ואה"ע ח"א סי' ע"ו. ומה שמחלק ביעיר אזן בין נתגדל בביתו וכו' כן נראה דעת השאלת יעב"ץ שהביא בפ"ת יו"ד סי' רט"ו סקי"א. ומתוך מ"ש ביעיר אזן אתה תחזה מה שי"ל ע"ד החת"ם הנ"ל ועיין להרבנים נחמד למראה ח"א דף כ"ח ע"ד זכר דבר דף מ"ד ע"א עמודי אש סי' ט"ז אות ל"א

נד בן אי משמע כשר או אפילו פסול, עיין תוס' קידושין ס"ו ע"ב ד"ה ולזרעו ולהרבנים מענה לשון שבסו"ס נאות יעקב דף ח' ע"ב ודף י"ז ע"ב שעה"מ פ"ו מהל' ע"ז ה"ה ולפי מ"ש בנאות יעקב דהתוס' דק"י דמשמע להו דבניו ר"ל כשרים היינו דס"ל דר"י אמר שמואל דדריש מזרעו קאי בשי' ר' יהודה דדוקא בעושים רש"מ קרוים בנים וכו' וסוגיין כר"מ דר"ע נמי ס"ל הכי דאף כשאין עורש"מ קרוים בנים. מתיישב תמיהת המראה פנים בפ"ד דסוטה ה"א על הרמב"ם דנקיט דרשת ברך ה' ולא נקיט מולזרעו עי"ש ולהנ"ל ניחא דכיון דדרשת ולזרעו אתי דלא כהלכתא נקיט הרמב"ם דרשת ברך ה' חילו, ועיין לקמן אות ע"ג

ואי בכלל בן נכלל גם בת, עיין תפארת ישראל בנזיר פ"ב מ"ז אמתני' דהריני נזיר לכשיהיה לי בן וכו' דאע"ג דלענין יבום מיקרי בן וגם בלשון רבים נקבות בכלל בנים מ"מ בלשון יחיד לשון בני אדם בן ולא בת, ומתשובת מוהר"ם שהביא במרדכי ר"פ מי שמת סי' תר"נ נראה דאין חילוק בלשון בני אדם בין לשון רבים ללשון יחיד ואף באומר בנים אין הבת בכלל

נה ברייתא לא שמיע ליה כן דרך הש"ס לומר על האמוראים דאין דרכם לידע הברייתות ומתברר מדברי הרבנים גופי הלכות והרב"א בכלליו פי' בשם תוס' שאנץ הו"ד ביעיר אזן במערכת הכ"ף אות י"ח דאין לומר כן בברייתא השנויה בלשון ת"ר כיון שהיא ידועה לכל כמו המשניות עי"ש, ועיין רשב"ם ב"ב דף צ"ז ע"א ד"ה שמרים שגם על ברייתא שנויה בלשון ת"ר כתב דלא הוה שמיע ליה עי"ש וקצ"ע. ודע דאף בברייתא שלא נישנית בלשון ת"ר מצינו שהיא שגורה בפי הכל ומשו"ה פריך הש"ס על האמורא מאי אתא לאשמועינן, עיין תוס' מנחות דף ו' ע"ב ד"ה אלא ועיין פסחים ק"א ע"ב אלא רב הונא מתני' אתא לאשמועינן וכו'. ועיין בספר עיני כל חי בחידושים למס' גיטין דף ל"ח ע"ב שהק' הרב רמת שמואל עמ"ש בש"ס אמר שמואל כל המשחרר עבדו וכו' דהול"ל הל' כר"ע