שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קלו

שמן המור בדרוש ד' ק"י אהל יעקב במערכת הכ"ף אות כ"ו משק ביתי אות צ"ה אות היא לעולם דף נ"ג ע"ג משנת ר"א ח"ב חיו"ד סו"ס מ"ב כנסת יחזקאל הובא בשו"ת קרית חנה סי' ל"ה ד"ה משנכנס וכו' תשובה מאהבה סי' קע"ח

ובלשון בני אדם בני בנים אינם כבנים. עיין ש"ע יו"ד סי' רטו"ב סמ"ו וח"מ סי' רנ"ז ורמ"ז וכתב ידידי הגאון עמודי אש סי' ט"ז אות ל"א בשם נמ"י והר"ן הו"ד בש"מ לב"מ דכשאין לו בנים קורא לבן בנו בנו ואם נדר מבנו ואין לו בנים רק בן בנו אסור בו, ועיין נחמד למראה ח"א דף ס"ו ע"ד וס"ז ע"א לענין בני בנים בלשון בני אדם, ולענין כשאין לו בנים כתב שם ע"ב בשם הרמ"ה וז"ל וכתב הרמ"ה דכל הני דאמרינן דלא הוו בכלל בן אי לא הוה ליה בן בההיא שעתא כולהו מיתקרי בן וסברא נכונה היא וכתובה בס' החשן סי' רמ"ז עכ"ל ועיין להרב פ"ת בח"מ סי' רמ"ז סק"ג

ודור רביעי אי הוי בכלל בני בנים. עיין להרב פ"ת ח"מ סי' רמ"ז סק"ב

סא בני בנים הרי הם כבנים היינו דוקא כי כתיב זרע כ"כ הרב נאות יעקב במע"ל דף ח' ע"ב ויישב בזה קו' הרב גו"ה הנ"ל באות ס'. ולכאורה ק"ל דמהש"ס יומא ס"ו ע"ב דמוקי ואת בניו לא ידע בבן בתו מישראל שמעינן גם כי לא כתיב זרע, ותימה דשם בסמוך הביא סוגיא זו ולא העיר ע"ד התוס' הנ"ל ועיין להרב אהל יעקב במערכת הכ"ף אות כ"ו ולדברי התוס' הנ"ל יש להבין בקרא דלא ימושו מפיך וכו' דל"ל ומפי זרע זרעך כיון דבכלל זרע יש בו זרע זרעך וצ"ל דאתי לומר גם דור ג', ובזה י"ל גם קו' הרב גו"ה הנ"ל באות ס', ועיין נחמד למראה ח"ב דף א' ע"ג ודוק

סב בנות בנים אם הם כבנים. עיין להרב נחמד למראה ח"א דף קפ"ח ע"ב בשם תוס' עהת"ו פרשת יתרו על פסוק ויתן את צפורה בתו דבת בתו היתה וב"ב ה"ה כבנים ושם בע"ג כתב שכן דרשו במד"ר פ' ויגש ע"פ בניו ובני בניו ע"ש ובדף קפ"ט ע"א וקצת תימה שלא זכר להרב נאות יעקב במע"ל דף ח' ע"ב עיין שם

סג באמת אמרו דהוי הלל"מ אם הוא דוקא במשנה או גם בברייתא, עיין להג' מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו לביצה דף י"ז, ובמכתב לחזקיהו בחי' לביצה שם, וע"ע למוהר"ץ הנ"ל ביומא דף י"א ע"א

סד באמת אחרו הלכה היא הכי אמרינן בש"ס דילן בב"מ דף ס' ע"א הדא אמרה כל באמת אמרו הלכה היא (ובשבת דף צ"ב ע"ב תניא כל באמת הלכה) ומשמע מדברי רש"י דאין הכוונה לומר שהדבר ההוא הוא הלל"מ אלא הכוונה לומר דאית לן למינקט כדין ההוא ואין לגמגם בדבר וכן מבואר בדברי הרב בפיה"מ בריש פ"ב דתרומות שכתב כל היכא דתנינן באמת אמרו כאילו היא הלכה למשה מסיני אבל לאו דוקא הלל"מ שהרי שנינו באמת אמרו החזן רואה היכן תינוקות קורין ומדרבנן היא, וכתב הרב תיו"ט שלמד כן מההיא דב"מ ש"מ דמשמע ליה דלאו הלכה למ"מ קאמר, וכן מתבאר לענ"ד מדברי רש"י בסוכה דף ל"ח ע"א בד"ה באמת אמרו כל באמת הלכה היא ואין חולק בדבר כונתו שהוא דין ברור ומוסכם ולא שהוא הלכה למ"מ כנלע"ד אלא שהרב חק"ל בזכרונותיו שבסו"ס ישרי לב דף ק"ד אות ל' נראה שהבין מדברי רש"י דהלכה למ"מ ממש קאמר וכתב דקאי בשיטת הרמב"ם והתוס' דבדבר שהוא הללמ"מ לא יפול בו מחלוקת והקשה על שיטה זו כיעי"ש ולפי מה שפירשתי מסולקת קושיתו מעל רש"י, והרב תפארת ישראל בפיה"מ דב"מ הנ"ל כתב כל באמת הלכה פסוקה ומכוון להנ"ל אך בפ"ב דתרומות מבין שהוא הלכה למ"מ ממש אלא שכתב שזהו על הרוב ונראה שהבין כן בכונת רבינו שמשון שאחר שהזכיר מ"ש בירושלמי בכל מקום ששנו באמת הללמ"מ סיים ומיהו לאו דוקא והבין שר"ל לאו דוקא בכל מקום אלא ר"ל ברוב מקומות, אבל לענ"ד יותר נכון לומר שכונתו דמ"ש הלכה למשה מסיני לאו דוקא אלא ר"ל כאילו הוא הללמ"מ וכמ"ש הר"ב וכן צ"ל שהבין רש"י במס' מציעא הנ"ל בכוונת הירושלמי שאל"כ היה לו לפרש מ"ש בש"ס דילן ג"כ כשיטת הירושלמי דמ"ש הלכה ר"ל הלמ"מ אלא דזה אינו מוכרח לפי שאם היה מפרש כן לא היה מובן היכי קאמר הדא אמרה כל באמת הלכה כלומר הלמ"מ דבשלמא לפירש"י יש הכרח לזה ממשנתינו אבל אם נפרש דר"ל הלכה למ"מ הלא אין לזה הכרח ממתניתין כמובן. והרא"ש בסוף מס' נדה בריש הלכות מקואות כתב דמ"ש גבי פיסול מקוה הללמ"מ כלומר דבר ברור כאילו הוא הלכה למשה מסיני וסיים וכן כל באמת הלכה היא שאומר בש"ס גבי מילי דרבנן כגון ההיא דהחזן רואה היכן תינוקות קוראים שכתוב בירושלמי שהוא הלכה למ"מ אע"ג דאיסור רואה לאור הנר מדרבנן אלא דבר ברור כהלכה למ"מ קאמר עכ"ל וציינו הרב יד מלאכי במערכת הכ"ף אות שכ"ו הרי דמפרש מ"ש בירושלמי הלכה למ"מ דל"ד הוא אלא כלומר דבר ברור כאילו הוא הללמ"מ וגם מדברי רבינו יהונתן שהביא באס"ז לב"מ והובא ביד מלאכי שם שבאמת הוא לשון שבועה ומדנשבע שכן הוא ש"מ להודיענו בא שהלכה כמותו ואין לגמגם בדבר עכ"ל מתבאר ג"כ דמפרש דהלכה לאו הללמ"מ קאמר אלא שהלכה כמותו גם הרב שו"מ בגליון הש"ס לירושלמי בפ"ב דמס' כלאים הלכה א' אחר שהביא מ"ש הר"ב דהלכה למ"מ לאו דוקא וכו' הוקשה לו לשון הירושלמי בכמה מקומות דקאמר כל באמת אמרו הלכה למ"מ וכתב דלפי מ"ש מרן כ"מ בהלכות מתנות עניים פ"ו דין ה' דמ"ש הרמב"ם שם הלכה למ"מ לאו דוקא אלא ר"ל כאילו הוא הללמ"מ י"ל שגם בירושלמי הכונה היא כן ולאו הללמ"מ ממש קאמרי והביא שכ"כ במש"ח מסברא דנפשיה. שוב הביא דברי הרא"ש שבהלכות מקואות הנ"ל וציין לעיין בשו"ת חו"י סי' קצ"ב עי"ש ובהשמטות מציון ירושלים אשר לו בריש ס' זרעים ע"ד הירושלמי דכלאים הנ"ל וחידוש הוא שראה דברי הר"ב ברפ"ב דתרומות ולא ראה דברי הרש"מ שם שכתב דמ"ש בירושלמי הללמ"מ לאו דוקא כמש"ל שו"ר מ"ש בגליון הש"ס הנ"ל בשבת פ"ק הלכה ג' אההיא דבאמת אמרו החזן רואה וכו' שאמרו בירושלמי כל מקום ששנינו באמת הללמ"מ) וז"ל כן אמרו בירושלמי לקמן פ"י הלכה ד' ובתרומות פ"ב הל' א' אמנם שם ניחא אבל כאן דאינו רק משום גזרה דרבנן שמא יטה היאך שייך בזה הלמ"מ ובאמת בש"ס בבלי בשבת דף צ"ב וב"מ דף ס' אמרינן כל באמת הלכה הוא ופירש"י בב"מ שם דאין לגמגם בדבר והיה ניחא כאן אבל לשון הללמ"מ אינו מדוקדק וגם הרמב"ם פ"ה מתרומות ה"ז העתיק לשון הללמ"מ עי"ש ועי' ברע"ב בתרומות שם שנתעורר על דברי ירושלמי כאן. אמנם בר"ש שם כתב דהלכה למ"מ לאו דוקא עכ"ל ונראה שהבין דמ"ש הרש"מ דהללמ"מ לאו דוקא ר"ל דאינו הללמ"מ ממש אלא ברור כאילו הוא הלכה למ"מ (דלא כמו שנראה שהבין הרב תפא"י הנ"ל) ומ"מ מדברי הרמב"ם בפיה"מ בהקדמה לסדר זרעים (בסוף ד"ה וכאשר מת יהושע בן נון) מתבאר דס"ל דבכל המקומות שאמרו בירושלמי שבאמת אמרו הוא הללמ"מ והם ברפ"ב דתרומות ובפ"א דשבת ובפרק יו"ד ובפ"ד דב"מ הכונה שהם הללמ"מ ממש וכן ההיא דמעשרין מעשר עני וכו' דמיירי בה מרן כ"מ בהלכות מתנות עניים הנ"ל היא הללמ"מ ממש דקא כייל להו בהדי שאר מילי טובא דמייתי דאינון הללמ"מ ממש לוג שמן של מצורע וכו' שיעורין חציצין וכו' עי"ש. ותימה הוא על הרבנים הנז"ל שלא ראו דברי הרמב"ם הללו ועיין בהגהות הרב מוהר"ץ הירש חיות לב"מ דף ס' שהבין ג"כ מדברי הרמב"ם בהקדמה דההיא דב"מ היא הללמ"מ ממש מדכייל לה בהדי מילי דהללמ"מ ממש נינהו גם בהגהותיו למסכת שבת דף צ"ב (אההיא דאשה החוגרת בסינר) הבין כן ותמה עליו שזו תקנת עזרא היא דאשה חוגרת בסינר כמ"ש בב"ק דף פ"ב ובשבת שאמרו לשון באמת לא אמרו על עיקר התקנה כי אם על ההוצאה בשבת וצע"ג דברי הרמב"ם עי"ש ובאמת שקושיא עצומה היא לולא שצ"ל שנשמט בדפוס תיבת חייבת וכונתו אההיא דשבת דף צ"ב ולא כיוון לתקנת עזרא וצל"ע בדברי היבין שמועה שציין המגיה בדברי הרמב"ם בהקדמה הנ"ל ומי שנמצא אצלו יעיין בו (עיין לקמן בד"ה ומה)

ומצאתי שמרן חיד"א במחזיק ברכה סי' ער"ה אות ז' העור בזה ששם הביא מ"ש הרמ"ע בס' אלפסי זוטא כ"י דבאמת אמרו היא הלכה פסוקה שאין בה ספק כעין הללמ"מ והביא דברי מרן כ"מ דהלכות מת"ע ודברי הר"ב בריש תרומות ועל כולם תמה מה יענו לדברי הרמב"ם בפיה"מ בהקדמה לסדר זרעים דמני