שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קלג

חז"ל הנ"ל להוכיח דגדולה צדקה יותר מבנין בהמ"ק ושקו"ט להחזיק בסברא זו עי"ש, והרב חת"ס בחא"ח סי' ר"ג על מה שנשאל אם בנין בהכ"נ בעיהק"ו ירושת"ו קודם להספקת ת"ח עניים כתב בסוף התשו' (בד"ה אבל) לא ידעתי מקום הספק הנה בתשו' הרא"ש שבב"י א"ח ר"ס קנ"ג מבואר דמוכרים בהכ"נ להספקת ת"ח ק"ו מס"ת ובסוף הסי' מביא דברי הרמב"ם מעות שגבו לצורך בהכ"נ משנים למצוה אחרת אבל אם קנו קורות אין משנים אלא לפדיון שבוים ואם בנו אז אפי' לפ"ש אין מחלפים. והאמת כמ"ש ט"ז וש"ך ביו"ד סי' רנ"ב ואוסיף נופך וכו' עי"ש דברי קדשו

מה בשר בחלב לענין מעושן הרב מטה יוסף ח"ב סי' ז' דף ל"ט הבין מדברי הרב המגיד לדעת הרמב"ם דאסור מה"ת משום דספיקא דאורייתא לחומרא עי"ש. והוה תמיה לי דלהרמב"ם חומר הספקות מדרבנן הוא ומצאתי למרן חיד"א במחב"ר יו"ד סי' פ"ז אות י"ג שהשיגו בזה עי"ש ד"ק ובקונטרס אסיפת דינים במערכת בשב"ח הבאתי איזה פרטים בדיני בשב"ח עי"ש

ומה שנאסר ע"י כלי בן יומו אסור מדאורייתא כדמוכח מדברי הרא"ש בפ' כל שעה וא"כ אסור גם בהנאה וכ"כ האו"ה כלל ל' דין ח'. וכן מבואר בסי' צ"ד בתוחב כף חולבת ב"י דהכל אסור בהנאה ואפי' כלי א' שהעבירו מעל האש אסור מדאורי' כמו שהוכיח הפר"ח סי' פ"ח וכ"כ המ"מ בפ"ט מהלכות שבת והרשב"א בפרק כירה דחייב משום מבשל דלא כהרב חסדי דוד בפ"א דמעשרות כ"כ הרב ערך השלחן ביו"ד סי' פ"ז אות ה' וע"ש לענין עירוי שאוסר כדי קליפה שהביא מחלוקת הפוסקים אם אוסר מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן ועי"ש באות י"א לענין בשר בהמה בחלב חיה דהרב מגילת פר כ' דאסור מה"ת ונחלק עליו (השמטות)

מו ב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין אמרינן כן גם בזה"ז כן כתב מרן החבי"ף בתשובתו שבס' יד ימין דף ט"ז ע"א וטרח וכתב שכן נראה מדברי הרי"ף והרא"ש והרשב"א והריב"ש ורבינו המאירי והסמ"ג והטור וש"ע בסי' ב' עיש"ב ועם שהדבר פשוט כן כיון דאיכפל תנא למיחשב גברי רברבי דסברי הכי אף אני אביא שכן מתבאר מתשו' רבינו מוהר"י אבן מיגאש בסי' קס"א שכתב וז"ל ואף ע"פ שאמרו פטור שהכוונה בו פטור לגמרי מ"מ אם היה בעיר דיין קבוע ונראה לו לענשו על כך עושה כמ"ש מכין ועונשין שלא מן התורה לעשות סייג לתורה ובתנאי שתהיה השעה צריכה לכך כגון שזה קדמה לו עשיית פעל כזה פעמים או שהיה במדינה עושין כפעל זה שיש לחוש שאם יתרשלו מלענות ע"ז ירבו לעשות כיוצא בו אבל אם חסר אחד משני תנאים אלה אין ב"ד יכולים לחייב את העושה פעולה כזו שום דבר כ"ש מי שאינו ב"ד והצבור אינם בזה כדיין קבוע עכ"ל, גם הרדב"ז בתשו' כת"י הביאה מרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' רמ"ד על איש עשיר יר"ש שעשו הבנאים מלאכה בשבת. שלא מדעתו ותכף כששמע עיכב המלאכה וביום ראשון שלחו ב"ד אחריו ושאלו מדוע עשה זאת ונשבע כי עשו שלא בידיעתו ושמסכים ליתן קנס ממון ולא קבלו דבריו ונידוהו וישב בנידויו חמשה ימים ומאד הרע לו ושאל מהרדב"ז אם כדין נידוהו והשיב דאף דהעובר אדרבנן מנדין אותו בזה שלא ידע וכשידע עיכבם אפשר דאינו חייב נידוי אבל רשאי הקהל שנדוהו יש לדונם לכף זכות כי מפני שרוב העולם עכשיו אינם בני תורה קרוב הדבר לבא לידי תקלה גדולה ונמצא ש"ש מתחלל וכל כיוצא בזה מצוה ומנהג ותקון וגדולה מזו אמרו ב"ד מכין ועונשין שא מה"ד ואין העשיר ההוא נגרע מערכו בכך מוטב שיתנדה זכאי ולא ראוי לכך משיתנדה חייב וראוי לכך עכ"ל. הרי מפורש יוצא מפ"ק דיש מצוה ותקון לכל ב"ד להעניש למי שאינו חייב באותו העונש מחשש שלא יצא תקלה ח"ו ומביא הא דמכין ועונשין שלא מן הדין

והדבר פשוט וברור דמה שהוצרך מרן החבי"ף להביא אבוהא דרבנן קדישי דסברי הכי הוא לאפוקי מסברת הרב הנמק"י שבפרק ד' מיתות ב"ד (בד"ה גרסינן) וה"ד מרן הב"י בח"מ סי' ב' דס"ל דדוקא סנהדרין יכולים לעשות כן או שיהיו עכ"פ שמוכים מב"ד של ארץ ישראל אבל לא שאר ב"ד, וכן ראיתי להרב שמש צדקה בחיו"ד סי' מ"ח (בד"ה זאת ועוד אחרת) שכתב בשם הרב בני שמואל בקיצור הסברות והדינים סי' ב' שחילק בין סנהדרין בארץ ב"ד בחו"ל ונראה דלשלול סברא זו האריך להביא דדעת כל הרבנים שהביא שם דאין חילוק בין סנהדרין לשאר ב"ד אלא שראיתי שם בשמ"ץ שכתב שאפילו לדברי הרב בני שמואל הנ"ל מ"מ טובי העיר שהמחום רבים עליהם יכולים לדון בחו"ל ד"נ ומכות ועונשים אם נראה להם שצורך שעה וכו' ולפי זה בנדון שביד ימין שהב"ד וטובי העיר מסכימים בדבר כח בידם לעשות משום מיגדר מילתא

ודע דהא דמכין ועונשין וכו' היו מתנהגים בה גם קודם מתן תורה כמו שמתבאר מדברי התוס' על התורה בפרשת וישב על פסוק הוציאוה ותשרף שפי' רא"פ מקשאה דבת כהן היתה ודנוה שרפה והקשו עליו דלא היה התראה ועדים ועוד שהיתה פנויה ואין בת כהן בשרפה אלא כשהיא ארוסה ותירץ ר"י איש ירושל' שדור פרוץ היה וחייבוה כדי שלא ירגילו בדבר עי"ש

מז ב"ד מכים ועונשים שלא מן הדין אף שנחלקו הראשונים אי בעינן לזה סנהדרין וכתבתי באות מ"ו דהרב בני שמואל מחלק בין סנהדרין לשאר ב"ד עי"ש נראה פשוט דהיינו דוקא לדון דיני נפשות אבל לדון שאר עונש אין חילוק וכן מתבאר יפה מדברי הנמק"י שהביא מרן בב"י כיעי"ש ופשוט דהרב בני שמואל לא החמיר יותר ממה שהחמיר הרב הנמק"י וכן מתבאר מדברי מרן חיד"א בס' דברים אחדים בדרוש ט' שבת זכור דף ל"ט ע"ג שאחר שכתב שנחלקו הראשונים אי בעינן סנהדרין כתב והרב בני שמואל כתב דלא היה מיקל בענין מיתה אלא בחתיכת אבר כההיא דכתב הרא"ש בתשו' (והביאה מרן בב"י סי' ב') לחתוך חוטם הנואפת ותהיה דוגמא ונאקה בחוטם וכרב הונא דקץ ידא. ולפי זה בנדון שביד ימין וחיים ביד (שהזכרתי באות מ"ח) דלא באו לענוש מיתה כיעי"ש נראה דהכל מודים שיש כח ביד ב"ד לענוש ועל סברת הנמק"י דבעינן סנהדרין כתב מרן חיד"א שם דאין להקשות מאגדה שבזהר חדש במדרש רות והביאה מרן הב"י בבדק הבית משם מוהר"ם ריקאנטי אמרו בשם ר' יודן יש מי שאינו דן את הדין לאמתו ומקבל שכר כגון אבא שראה אחד מחבק ומנשק אשת איש אפיק לקולפין וקטיל לון לעשות סייג לתורה דהגם דנראה שכשאירע מעשה זה לא היו סנהדרי גדולה י"ל שהיו סמוכים ובזה מודה הרב הנמק"י עי"ש. שוב עיינתי בברכ"י שם אות ג' ואתה תחזה מה שהאריך בסברת הרב הנמק"י והביא גם דברי הרב בני שמואל וע"פ מ"ש שם בדעת הרמב"ם יש לעמוד על מ"ש הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות תט"ו דמדקדוק דברי הרמב"ם בהלכות סנהדרין פרק כ"ד דין ד' ודין ה' מוכח דנקיט בס' הרב הנמק"י עי"ש דמלבד דלא זכר שכבר קדמוהו בהוכחה זו אף גם זאת דאין הכרח מדקדוק דבריו כמ"ש מרן חיד"א בברכ"י שם, שוב מצאתי שכבר הושג בזה הרב יד מלאכי ממרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכת המ"ם אות ס"ג עי"ש

מח ב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין כתב מרן החבי"פ בתשו' שבס' יד ימין בדף ט"ו ע"ב (אחר שכתב ששני האחים שבנדונו הם פרוצים לחרחר ריב ומדון שכבר עשו כן פעמים שלש כתב עוד וז"ל) ועוד אפילו לא היו פרוצים לחרחר ריב עכ"ז אם נראה להרב וט"ה כי בהניח להאחים שיפרשו מהצבור יצא פרצה בעיר מכאן ולהבא שיצאו גם אחרים וכו' כמו שכן ראיתי להרב מוהרמ"ל שכ' דאפילו אם לשעבר לא היו פרוצים אלא שרואים ב"ד שאם לא יענשו את זה בדינא רבה כמיתה וכיוצא יהיה סבה שמהיום והלאה יהיו העם פרוצים גם זה מיקרי שעה צריכה לכך וכו' עכ"ל עי"ש, ונ"ל שכתב כן לפי שלא ראיתי דברי מי שגדול רבינו מוהר"י אבן מיגאש בתשובה שהבאתי באות מ"ו דקרי בחיל דדוקא אם כבר קדם זה בפעל זה פעמיים או שיש עושין כן במדינה ויש לחוש שאם יתרשלו וכו' ירבו העושים כן והוא חידוש על מרן החבי"ף דכל רז לא אניס ליה ובימיו כבר נדפס ספר התורה הזה ונעלם ממנו דב"ק (גם ראיתי שמרן חיד"א בברכ"י ח"מ סי' ל"ב הביא תשובה זו שראה בכת"י כיעי"ש) גם בס' חיים ביד סי' צ"ח דף קי"א ע"ג נמשך אחר דברי הרב מוהרמ"ל הנ"ל כיעי"ש, וכן הרב שמש צדקה בחיו"ד סי' מ"ח ופשיטא לי דאילו הוו חזו דברי רבינו מוהר"י אבן מיגאש הנ"ל הוו הדרי בהו. ועי' לקמן באות נ"ב: