שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קכז

אבל ח"ו לסמוך ע"ז להקל כל דהו מהאמור בש"ע ופוסקים עכ"ל. ומ"ש דבשו"ת טורי אבן חולק בזה ס' הנ"ל אינו מצוי אצלי וארשום מה שראיתי בספרים הנמצאים בידי הרב אהל יצחק בשו"ת יו"ד סי' ה' ד"ה ואגב וכו' כתב בשם הרב ב"ד ביו"ד סי' כ"ב שנסתפק בתולעת אי חשיב בריה מאחר שאינו אסור מתחלת בריתו כי אם אחר שפירש וכתב ע"ד דכיון דגם בתחלה היו אסורים משום לא תשקצו חשיבי אסורים מתחלת בריתו ושוב דחה זו כיון שאין איסור זה אלא מדרבנן משום מיאוס לא חשיב אסור מתחלתו שיהיה בזה דין בריה ושוב הביא מ"ש הר"ן בפ' וא"ט בהני תמרי דכדא לבתר י"ב ירחי שתא דשרו דיש בעלי נפש שהחמירו ואמרו דדוקא לאוכלן כמו שהם אבל לא לבשלן דחיישינן שמא יהיו פורשין ובריה ל"ב. וכתב דהחומרא הוא מה שחוששין לזה אבל אם פירשו אסור מן הדין דבריה ל"ב ושכ"ד הרב דמש"א והוכיח כן גם מדברי ה"ה בשם הרמב"ן שהביא הרב פר"ח בסי' פ"ד ס"ק כ"ו דלולא דנימוח לא הוה בטיל בס' ש"מ דדין בריה יש לה. וכן הוכיח מדברי הפר"ח עצמו שם ובס"ק ל"ג ושכ"כ הגו"ר ביו"ד כלל א' סי' ח"י וכתב ליישב דשפיר חשיב זה איסור מתחלת בריתו משום דכל דלא פריש אינו נקרא תולעת דהיינו רביתיה וכשפירש נקרא תולעת ואסור מתחלת בריתו. ושוב כתב לקיים מ"ש בתחלה דכיון דאסורים משום לא תשקצו אף דהוא איסור דרבנן חשיב אסור מתחלתו עיש"ב ומרן חיד"א במחזיק ברכה סי' פ"ד אות יו"ד ובשיורי ברכה סי' ק' אות ד' פשיטא ליה ג"כ דמיקרי בריה עי"ש. והרב מקנה אברהם באות ע"א ד"ה והנה הבית דוד וכו' הביא מ"ש במחזיק ברכה הנ"ל ועם שפקפק ע"ד בכל זאת כתב דמתשובת הרבנים מ"מ בח"ג חיו"ד סי' ג' וחקרי לב יו"ד ח"א דף ס"ה מתבאר דסברי דחשיב בריה עי"ש. גם הרב חות דעת בסי' ה' ס"ק ה' האריך לחלוק ע"ד הכו"פ בזה והרב יד דוד בסי' פ"ד בהגהות הטור אות ו' הביא סברת מרן חיד"א דחשיב בריה ושם באות ט"ז כתב דהרשב"ש בסי' תרי"ג קאי בסברת הכו"פ שהרי כתב שאחד מהתנאים שיחשב בריה הוא שיהיה איסורה מעת יצירתם ותולעים אלו אינם אסורים מעת יצירתם כי אם לאחר שפירשו עי"ש ובסי' ק' הגהט"ו סוף אות י"א והדבר פשוט דלפי מ"ש הרב אהל יצחק הנ"ל וכן כתב במחב"ר הנ"ל דתולעים עד שלא פירשו לא מיקרו תולעים וכשפירשו מיקרו תולעים א"כ אין סתירה לסברתם מדברי הרשב"ש דכיון דהיינו רביתייהו חשיבי בעת פרישתם כיצירה ומיתסרי וכ"כ סברא זו בישועות יעקב סי' פ"ד סק"א ע"ד הכו"פ הנ"ל ועי"ש מה שהאריך בזה. גם הרב תפארת אדם בשו"ת יו"ד סי' י"ב נשאל בתולעים הגדלים בתלוש דאינם אסורים אלא א"כ פירשו אי חשיבי או לא כיון שאין אסורים מתחלת ברייתן אלא א"כ פירשו והביא ע"ז מ"ש הכו"פ ומחב"ר ואהל יצחק הנ"ל ושקו"ט בזה ומסיק דחשיבי בריה וכתב שראה כן להרב חק"ל בסי' ס"ג שהעלה דהתולעים הוו בריה משום דקודם שפירשו הוו פירשא בעלמא עי"ש. ובחידושי מוהרש"א שבס' משחא דרבותא הובא ביד דוד סי' פ"ד אות ח' כתב דיש חילוק בתולעים דאתו מעלמא וכו' לתולעים שבמים שמתחלה מותרים ולית בהו משום בריה ושוב כתב דהא ליתא דה"נ איסורו מתחלה ליקח התולע מן המים ולאכלו יכו' ולא הותר אלא בתוך המים ולא פירש וכו' ע"כ ומשמעות דבריו הוא דכונתו דבאמת חשיב בריה מטעם שכתבו הרבנים הנ"ל ושם בהגב"י אות כ"ט (עמ"ש התה"ד שהביא מרן הב"י בד"ה כתב הרשב"א עבר ובישל תוך יב"ח וכו' ואע"פ שאמרו בריה אינה בטלה וכו') כתב וז"ל מכאן ראיה למה שנסתפק הרב ג"ד וכו' הנה מכאן נראה בפירוש דבריה הוי. וכן העלה להלכה הרב חק"ל ביו"ד ח"א סי' ס"ג דף ס"ז דחשיב בריה לכ"ע ואין בדבר שום פקפוק או מחלוקת עכ"ל וציין עוד איזה ספרים עי"ש. גם גאון בדורנו בס' דרכי הוראה ח"ב פרק ס"ו הביא מ"ש הכו"פ הנ"ל ושהשיג עליו בשו"ת טור האבן ומני"ר נר"ו כתב דע"פ דברי מרן חיד"א בברכ"י (ט"ס הוא וצ"ל בשיורי ברכה ולפי שבדפוס חדש סינפו השיו"ב להברכ"י מייחסו להברכ"י) סי' ק' נסתרו דברי הפלתי עי"ש. ודע דמ"ש במחב"ר לעיין בשפתי דעת סק"ד הוא ט"ס וצ"ל ס"ק ל"א (ד"ה כתב) ששם הביא דברי הכו"פ וכתב לדחות דקודם שפירשו לא היה שם שרץ עליהם וחשיב שפיר אסור מתחלת בריתו וכו' וכתב דכן דעת כל הפוסקים דחשיב בריה עי"ש

ובמ"ש הפוסקים בשם הרשב"א דבריה בטלה בתתק"ס. וכתב הג' בכו"פ שם דיש לסמוך עליו בשעה"ד האריך הג' בספר דרכי הוראה שם ומסיק דנפל האי היתרא שכ' הפלתי בבירא ועוד הביא מ"ש בשו"ת משכנות יעקב חיו"ד סי' ל"א דדעת הראב"ד דבריה בטלה במאה או במאתים ושקו"ט בזה ומסיק דמ"ש המשכנות יעקב דשיטת הראב"ד דבטלה במאה אין לה שום מקום אך מצאנו דבטלה במאתים עי"ש

כז בבת אחת, מצינו לשון זה על שני הדברים שנעשו בזה אחר זה בלא הפסק דבר אחר בנתיים, עיין יומא דף ו' ע"א לא צריכא דאקדים

כח בעל מום כהן שעבד עבודה אי חייב מיתה ובנכנס מבין האולם והמזבח בלא עבודה אי איכא איסור תורה רשמתי לקמן במערכת הכ"ף אות י"ד ט"ו

כט בהמתן של צדיקים דאין הקב"ה מביא תקלה על ידן וכו' רשמתי במערכת האל"ף אות רמ"ב ורמ"ג

ל בעייא דלא איפשיטא והוה מצי למיפשטה מאיזו מימרא ולא פשיט רשמתי לקמן במערכת הפ"ה אות י"ג

לא ברירה מאי דקי"ל דבדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה עיין מלא הרועים במערכה זו אות נ"ג דדעת מוהרש"ל ביש"ש פרק הפרה דהוא מתורת ודאי בין לקולא בין לחומרא ושדעת הב"ש ופנ"י דהוא משום ספק ודרבנן לקולא, ובדאורייתא לחומרא ועיין בית מאיר לא"ח סי' תצ"ה ס"ד (ד"ה ובעיקר) שלא זכר מחלוקת זו ומדעתיה דנפשיה ס"ל דהוא מתורת ספק וכתב עוד דאף אם נאמר דהוא מתורת ודאי בדרבנן יש ברירה מ"מ במוקצה דחמיר כעין דאורייתא כמ"ש תו"י ביצה דף ג' (הובא במוהרש"א שם) יש לומר בו אין ברירה ובס' חתן סופר דף קל"ב אות ח"י לא זכר דעת הב"ש ופנ"י הנ"ל ועי"ש כמה חידושי דינים בענין ברירה ובעיקר כללין עיין להרב צרור החיים בפ"ד מהלכות ע"ז דין י"א

ואי במידי דרבנן שיש לו מתירין אמרינן דיש ברירה עיין מלא הרועים אות ל"ג דלדעת רש"ל דבדרבנן דאזלינן לקולא הוא מדין ודאי אין חילוק אך לדעת הב"ש ופנ"י דהוא משום דסד"ר לקולא א"כ בדשיל"מ דאזלינן לחומרא י"ל דאמרינן אין ברירה וכו' גם בבית מאיר שם מתבאר דאי אמרינן דהוא מדין ודאי אז גם בדשיל"מ אף דבספקו אזלינן לחומרא אמרינן אין ברירה

ועל מ"ש התוס' תמורה דף ל' ד"ה ואידך וכו' כל דבר שניכר האיסור בתחלה לא סמכינן אברירה כתב בשו"ת זכרון צבי מנחם דף ד' ע"ג דהיינו אפילו במידי דרבנן וכו' עי"ש עפ"ד המק"ח ר"ס תמ"ח דסוגיא ההיא מיירי בדרבנן. ועיין צרור החיים פ"ד מהל' ע"ז דין י"א

ורבי דס"ל אין ברירה ועיין מלא הרועים אות כ"ח) עיין בזה בשו"ת נחלת יהושע סי' א' דף ד' ובדרושים שם דף כ"א והאריך שם בעיקר כללין וכן בשו"ת מכתם לדוד להג' מוהרד"ף בחיו"ד סי' מ"ח ובעיקרי הד"ט יו"ד סי' ל"ג אות י"ז ובס' פרת יוסף להג' מסלאנים בסי' ה'

לב בורר דהוי מלאכה ואסור בשבת לא הוי בורר אלא בדברים נפרדים שנתערבו אבל דבר הדבוק לדבר אחר ובא להפרידו אין זה מיקרי בורר ולכן שרי לקלוף תפוחים בשבת אפילו להניח דלא כמ"ש המג"א ובאה"ט סוף סי' שכ"א. כ"כ בספר בית מנוחה בדינים השייכים לסעודת ליל שבת אות ז"ך וכתב באות מ' שכ"כ הרב המאירי לשבת דף קל"ד גבי אין מסננין את החרדל, וביאר שכן הוא דעת מוהרי"ל עי"ש

לג ברכה על אכילת איסור עיין בסי' קצ"ו ובחונים על הטוש"ע שם. ועיין מאי דשקו"ט רבנן בתראי בשו"ת בירך משה גאלאנטי סי' ו' וסי' ז' מטה אהרן דף י"ג ואילך נתיבות השלום ח"ב בשו"ת שבסוה"ס דף ז' חתם סופר א"ח סי' ר"ב שואל ומשיב ח"א סי', ח' ובמהדורא ב' ח"נ סי' קי"ז

לד בהמה דאסורה באכילה עד ח' ימים ללידתה אם הוא מדאורי'