שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קכו

דמרן חיד"א בס' שם הגדולים בח"א במערכת האל"ף (באות רבינו אהרן הלוי) העיר על מ"ש קצת מרבנן בתראי דס' החינוך הוא להרא"ה מדמצינו באיזה מקומות בספר החינוך דלא כמ"ש בבדה"ב עי"ש וגם זו כאחת מהם. ועיין לקמן מ"ש בשם הרב שאג"א בדין זה ומה שכתבתי למעלה דלא אדע מאי נפ"מ לדינא בין הרבנים מ"כ ופר"ח ראיתי עתה להרב פרמ"ג במשבצות ר"ס ק"ג שכתב די"ל נפ"מ אי שרי לערובי בידים למ"כ אסור ולפר"ח משום מאוס אפשר דשרי לערב בידים ואין זה מוכרח עכ"ל ולענ"ד לא מסתבר כלל לומר שמותר לבטל איסור דבל תשקצו לא מבעיא לדעת קצת הסוברים דבכל דבר מאוס עובר בבל תשקצו מדאורייתא אלא אף לדעת רובא דרובא דסברי דאינו אלא מדרבנן וכמו שרשמתי לקמן באות צ"ו מ"מ איסור זה לא גרע משאר איסורין דרבנן ומה גם דאית ליה אסמכתא בקרא פשיטא דאסור לבטל לכתחלה

ובמה שנחלקו הרבנים פלתי וחו"ד בבב"ח שאינו ראוי לאכילה אם שוה לנבלה שאינה ראויה לגר דשריא מדאורייתא הרב פרי העץ דף קכ"ד ע"ב כתב שהרב חקרי לב בחיו"ד ח"א סי' ע"ב חקר אם בכלאי הכרם נוטל"פ מותר או אסור ושאחר שפלפל בזה הביא בסו"ד מ"ש הפלתי בסי' כ"ז ס"ק ט"ו וצ"ד ס"ק ט"ז דבב"ח דנאסר אף שלא כדרך הנאתו גם נוט"ל אוסר בו דהיתר נוטל"פ מהיתר נבלה מסרחת דשלכ"ד הנאה והרי בבב"ח גם שלכ"ד הנאה לקי עליה וכתב ע"ד וכבר נתבאר שזה אינו שהרי כלאי הכרם נוטל"פ שרי אף דשלכ"ד הנאה לקי. שוב הביא דברי הרמב"ם בפ' ט"ו מהל' מ"א דין ל' שכתב בבב"ח ויי"נ וערלה וכלאי הכרם דנוט"ל מותר, גם הרב פרי העץ הרבה להקשות על סברת הרב הפלתי דבבב"ח לא אמרינן נוטל"פ מותר ודעתו לחלק דבב"ח שהוא פגום ואוכלו בעיניה ודאי אסור ולוקה עליו אבל אם הבב"ח יהיב טעמא לדבר אחר והוא נוטל"פ מותר ומיישב בזה דברי הרמב"ם וסוגיאות הש"ס עי"ש והיה נ"ל דכיונה דעתו לדעת הרב מוהרלנ"ח בסי' פ"ח ה"ד, הרב ערך השלחן בסי' פ"ז אות י"ח שעמ"ש הרמב"ם בפט"ו דין ל' שאם היה בבב"ח וכו' טעם רע שפוגם הכל מותר כתב דמשום דבבב"ח וכלאי הכרם אפילו עירב בהם דבר מר חייב סד"א דנוטל"פ נמי אסור קמ"ל דדוקא כשאוכל הבב"ח בפני עצמו חייב אפילו שלא כדרך הנאתו אבל לאסור התערובת דינו כשאר איסורין דאם נוטל"פ בתערובת כאילו לא נתערב עכ"ל ושכ"כ הרב זרע אברהם בא"ח סי' ד'. אמנם נראה דאפ"ל דע"כ לא כתב הרב מוהרלנ"ח דכשאוכל בפ"ע חייב אלא בבב"ח שלא נבאש והסריח מעצמו רק שנפגם טעמו מחמת שנתן בו דבר מר וכיוצא אבל אם הבב"ח עצמו הבאיש והסריח עד שאינו ראוי לגר מודה דשרי ונ"ל שזה דעת הרב מטה יוסף בח"ב סי' ח' שהביא שם הרב עה"ש שכתב דדוקא אם ערב בו דבר אחר חייב כיון דטעם בב"ח עצמו אינו פגום אלא ע"י דבר מר אבל אם הבאיש או נטל"פ מותר וכתב ע"ז הרב ערך השלחן דלא זכר דברי מוהרלנ"ח דנראה דס"ל דכל שהוא בפ"ע אם הבאיש או נוטל"פ אסור אלא דאינו אוסר התערובת ולענ"ד אין לזה הכרח מדברי הרב מוהרלנ"ח וכמו שכתבתי וגם הרב עה"ש הוכיח מהש"ס דנוטל"פ שרי בבב"ח וכלאי הכרם וכו' וסיים דמשמע מהוכחתו דאפילו בפ"ע מותר כדברי הרב מטה יוסף עי"ש. והרב שבילי דוד סי' ק"ג אות ב' הביא מה שחולק החו"ד על הפלתי וכתב שעם שיש לדחות ראיתו וכו' מ"מ הדין אמת כיון דעכ"פ נסרח עד שאינו ראוי לגר מותר וזה אינו תלוי בין אם נאמר בו לשון אכילה ללא נאמר בו לשון אכילה ואפילו תקנו אח"כ וראוי לאכילה מותר ועי"ש בפתיחה אות י"ד והרב שאג"א בסי' ע"ה נסתפק אם מותר לחולה שאין בו סכנה לאכול ולשתות ביוה"כ אוכלין שאינן ראוים לאכילה משום רפואה והוכיח מדברי הר"ן בפ' כ"ש (דף כ"ה) גבי ההיא דרבינא הוה שייף לברתיה בגוהרקי דערלה וכו' דאיסורי תורה שאסורין שלא כדרך הנאתן מדרבנן אין להתיר אכילתן שלא כדרך הנאתן לחולה שאין בו סכנה וא"כ י"ל דהכי נמי ביוה"כ דאסור מדרבנן לאכול אוכלים שאינם ראוים לאכילה אסורים לחולה שאין בו סכנה, ושוב כתב דיש לחלק דשאינם ראוים לאכילה קילי טפי דהא ביוה"כ אם אכל אוכלין שלא כדרך הנאתן חייב כרת ואילו באוכלין שאינם ראוין לאכילה אסור רק מדרבנן וכן בב"ח וכלאי הכרם לוקין עליהן שלא כדרך אכילתן והנאתן ואילו בשאינם ראוים מסתברא דאפילו בבב"ק וכה"כ פטור עליהן שהרי נוטל"פ בבב"ח נמי שרי וטעמא משום דאין ראוים לאדם ש"מ דאוכלין שאין ראוים קילי טפי משלא כדרך אכילתן ולכך י"ל אף את"ל דבשלא כדרך אכילתן אין מתרפאין מ"מ באינם ראוים מתרפאים ביוה"כ ומותר לאוכלן לרפואה בחולי שאין בו סכנה דקילי טפי עכ"ל מתבאר דס"ל דנוטל"פ ודברים שאינם ראוים לאכילה שרו בבב"ח אע"ג דשלא כדה"ן אסורין ולוקין עליהם משום די"ל ביניהם דזה שם אוכל עליו וזה אין שם אוכל עליו אלא שראיתי שם שסיים לעיקר ספקו וז"ל ומסתברא לי דאוכלים ומשקין שאינם ראוים אפילו לרפואה דכיון דאכלן אחשבינהו וכה"ג כתב הרא"ש בר"פ כ"ש אהא דאינם ראוין לגבי חמץ חרכו קודם זמנו מותר בהנאתו אף לאחר זמנו וכגון שנפסל מלאכול לכלב דומיא דפת שעפשה יש רוצים לומר לאו דוקא הנאה אלא ה"ה נמי אכילה דעפרא בעלמא הוא ולא מסתבר דאע"ג דבטל דעת האוכל אצל כל אדם מ"מ כיון דאיהו קאכיל ליה אסור וכ"כ הרב הברצלוני ע"כ הרי אע"ג דנפסל מאכילת כלב ועפרא בעלמא הוא אפי"ה אסור וה"ן גבי יוה"כ אמרינן הכי וכו' והשתא נקיטינן דאוכלין שאינם ראוים לאכילה ושתיה אע"פ שפטור עליהן ביוה"כ איסורא מיהא איכא ואפילו לרפואה אסור בחולי שאב"ס עכ"ל, ולפי זה נראה דה"ה לבבב"ח וכלאי הכרם כשאינם ראוים לאכילה אסור לאכלם בפ"ע משום דכיון דאיהו קאכיל ליה הרי אחשביה ואסור מדרבנן מיהא מה"ט, ונראה עוד דלדידיה לאו דוקא בבב"ח וכלאי הכרם אלא בכל נבלה שאינה ראויה לגר אע"ג דמדאורייתא שריא משום דאינה קרויה נבלה מ"מ אסורה באכילה בפ"ע משום דאחשבה דטעם זה דאחשביה שייך שפיר בכל האיסורין וצ"ל דמאי דנוטל"פ מותר בעלמא אפילו מדרבנן הוא משום דהוא בדיעבד ונמצינו למדים דהרא"ש לא ס"ל כדעת הרשב"א והרא"ה בבדה"ב הנ"ל דנבלה סרוחה מותרת לכתחלה, ואינהו נמי לא סברי סברת הרא"ש לאסור דבר שנפסל לאכילה משום דאחשביה ע"י אכילתו אלא סברי כדעת היש רוצים לומר שהביא הרא"ש, וכן היא דעת הר"ן שם דמותר באכילה ולא מהני מידי מאי דאחשביה לאסרו באכילה וצ"ע בכל זה, ועיין להרב פר"ח בא"ח סי' תמ"ב ס"ט (בד"ה ומ"ש מותר לקיימו) ולהרבנים ערך השלחן שם אות ה' (ומיישב שם קושית השאג"א על הטור מסי' תמ"ב לסי' תרי"ב דיוה"כ שאני דתלי ביתובי דעתא) ובסי' תרי"ב אות ד', ונהר שלום שם אות ו' וישועות יעקב שם אות ח', ובריש סי' תרי"ב ולא יכולתי להתיישב ללקט אורות מדב"ק ואתה תחזה בדב"ק ובמ"ש לקמן במערכת הכ"ף אות כ"ב (בד"ה ואם לחולה שאין בו סכנה

) כו בריה לא בטיל אם הוא מדאורייתא, עיין בפר"ח סי' ק' סק"ג ומש"ש בשם שו"ת מוהרי"ל סי' ע"ו דהוא מדאורייתא עיינתי שם ולא מצאתי. ומ"ש שכ"ן מדברי התוס' ב"מ דף ו' ד"ה קפץ עיין בהגהות ה"ג מוהרצה"ח לשם, ועיין באר יעקב ליו"ד סי' פ"ד ד"ה ועוד וכו', ומש"ש בשם ב"ח הוא ט"ס וצ"ל פר"ח, ועיין יד דוד ליו"ד סי' פ"ד בהגהט"ו אות יו"ד ובהגב"י אות ז"ך ד"ה ומהתימה, ובמסגרת השלחן דף צ"ט ע"ד (ד"ה ועוד וכו') כתב דהפר"ח ומ"ך ח"ג פרק א' וכל האחרונים העלו דבריה וחהר"ל ודבר חשוב ודשיל"מ ובעלי חיים מדאורייתא בטלים בשיעורם וכ"כ בשיורי ברכה וחגורת שמואל וט"ז וכנה"ג ונפ"מ לענין ספיקא וכו' עי"ש, ובישועות יעקב סי' ק' סק"ג כ' דעת רוב הפוסקים דבריה ודבר חשוב וחהר"ל דאין בטלים הוא רק מדרבנן ושקו"ט שם אי אמרינן כן אף לקולא או דוקא לחומרא

והא דבריה לא בטיל מבואר בדברי מרן בסי' ק' דלא חשיב בריה אלא דבר שאסור מתחלת בריתו ועי"ש בפ"ת בסק"א שכתב דהכו"פ למד היתר על התולעים הגדלים בפירות וקמח דבטלים בששים דלא חשיבי בריה כיון שאין אסורין מתחלת ברייתן קודם שפירשו וכ' דבשו"ת טורי אבן חולק ע"ז ופסק דחשיב בריה עי"ש. ובמחכ"ת קיצר בהעתק והיה לו להביא מה שסיים בזה הכו"פ וח"ו להקל עם כ"ז בשום אופן ואל תטוש תורת אמך רק עכ"פ יש התנצלות כי בעוה"ר א"א למיקם ביה ומי האיש אשר יאמר חף אני מפשע זה בארצות האלו וכתבתי זה כתריס בפני הפורעניות