שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קכה

דבי רב המדברים בכלל זה דהיתר בהיתר אי בטיל להקל על המעיין עיין חת"ס א"ח סי' ק"ז, ישועות יעקב בא"ח סי' תנ"ג אות ג' וסי' תס"ז סק"ד וסק"ה וסק"ו, וביו"ד סי' צ"ט סק"ו נו"ב מ"ת א"ח סי' ע"ב ושם ביו"ד סי' קפ"ו, עטרת חכמים בשו"ת א"ח סי' ה', יד שאול בהגהותיו ליו"ד סי' רצ"ט, ובתשובותיו שו"מ מהדורא ג' ח"ב סי' קמ"ט, שם אריה חא"ח סי' ח', בית שלמה בחא"ח סי' צ"ג, יד יהודה (על הלכות דם ומליחה להג' מוהרי"ל לאנדא) סי' ס"ט אות י"ז דף ס"ב והלאה

כב בישול אחר בישול דקי"ל לענין שבת בסי' שי"ח דיש בישול אחר בישול היינו דוקא בדבר שהוא בעין אבל בלוע שנתבשל כבר כיון דליתיה בעיניה אין בו משום בישול אחר בישול ומדינא שרי לבשלו ומצד חומרא אף בזה אסור ברכי יוסף סי' תרע"ג אות א' ועי' מחזיק ברכה יו"ד סי' פ"ז אות טו"ב

כג בטל אפשר לפרש דלא בוטל לגמרי אלא שאינו מצוי כ"כ כדמעיקרא עיין תוס' שבת דף כ' ד"ה אנן וחולין דף פ"ד ד"ה בזכוכית וב"מ כ"ט ע"ב ותימא על מרן חיד"א בדבש לפי מערכה זו אות י"ט שנעלם ממנו דברי התוס' בהני תלת דוכתי והיה לו להקשות מדבריהם על מ"ש בתוס' חדשים פ"ט דסוטה מט"ו שהביא שם כיעי"ש ומזה י"ל קצת על מ"ש הרב מטה יהודה הביא דבריו הרב יפה ללב נר"ו דף ט' ע"ג דלשון ביטלום לגמרי משמע עי"ש שו"ר דהרמב"ן והר"ן משמע להו דבטיל לגמרי משמע עיין למרן הב"י בסי' תקנ"א ד"ה ומ"ש וכן המכובסים קודם לכן וכו' ובספר מנחת זכרון מערכה זו ציין לב חיים ח"א סי' ה' ואמ"א ועי' לרבינו יהודה החסיד ולהרא"ש בתוספותיהם לברכות (בס' ברכה המשולשת) ר"פ אין עומדין דף ל"א ע"א. ובפיה"מ תפארת ישראל בסוטה שם פירש כמ"ש בתו"ח הנ"ל. אך מקרוב נדפס ס' זכרון יהודה על המשניות ושם הביא בשם הרב"ד שפי' דבוטל כבוד התורה אינו לגמרי ובטהרה דהוא לגמרי תני ומתה וכמו שפי' בדבש לפי הנ"ל

ואי דיחוי מיום אל יום מיקרי ביטול רשמתי במערכת האל"ף אות קפ"ה

כד בטל בגט הוא מדאורייתא ופסול מד"ס הרמב"ם פ"ב מה"ג הלכה ז'. ועיין להרב הפרישה סוף סי' קכ"ד דריב"ה אינו מדקדק בזה ולפי זה יש לדקדק עמ"ש הרב דברי אמת בקונטרס י"א סי' ח' דמדברי הרמ"ץ שהביא הרכנה"ג בסי' קכ"ט הגהט"ו אות ל"ג מוכח דבשינוי הגט בטל מה"ת מדקאמר בטל עי"ש ולפי האמור אינו מוכרח שהרי הריב"ה אינו מדקדק בזה וכ"ש שיש לנו לומר כן על רבני האחרונים ובלא"ה עיקר הוכחתו תמוהה וכבר עמדו ע"ד רבים ונכבדים ככתוב אצלי במ"א בס"ד והגאון מליבוויץ בשו"ת צ"ץ אה"ע סי' רמ"ז סוף אות א' כ' דה"ה והרב מכמ"א כ' פסול ור"ל בטל כי רק בדברי הרמב"ם יש לדקדק בין פסול לבטל ואני ההדיוט מצאתי כן בדברי מרן בש"ע דכותב פסול ור"ל בטל עיין בש"ע אה"ע סי' קל"ד ס"ו אנסוהו ישראל לגרש שלא כדין וכו' פסול ואעפ"כ פסולה לכהונה ועל כרחין דבטל מן התורה קאמר כמ"ש הרב מוהרמ"ר גאלאנטי בשו"ת דברי מרדכי סי' ט"ז דף קמ"ד ריש ע"א דאי ס"ד דמדרבנן הוא פסול דמדאורייתא כשר צריכה למימר דפסלה לכהונה הא ודאי כיון דמדאורייתא מגורשת גמורה היא מהיכא תיתי שתהיה כשרה לכהונה וא"כ מוכח דמרן אינו מדקדק בזה וכותב פסול ור"ל בטל ועי"ש בב"ש סק"י

כה בשר בחלב נסתפקתי בחתיכת בשר בחלב שנפסדה מאוכל אדם אם מותרת מן התורה לפי מאי דקי"ל בנבלה דכשאינה ראויה לגר מותרת מן התורה רק מדרבנן אסור עי' בס' מ"כ בשער התערובות ובפר"ח סי' ק"ג והה"ד בבב"ח או דילמא דוקא בנבלה שאינו חייב עליה שלא כדרך אכילתה הוא דכשאינה ראויה לגר אינה חשובה נבלה. אבל בב"ח דלוקין עליו אף שלא כדרך הנאתו כגון שעירב לתוכו דבר מר עיין בהרמב"ם פי"ד מהל' מ"א דין י"א אפשר דגם כשאינה ראויה לגר לוקין עליו מה"ת וכ"מ בפלתי ופרמ"ג סי' פ"ז אך בחוות דעת סי' ק"ג כתב דגם בב"ח אם נפסל מאכילת אדם פקע מניה איסור בב"ח ושרי אבל אם גוף החתיכה מבב"ח הוא ראוי לאכילה ויש בו איסור בב"ח אף שעירב לתוכו דבר מר ואכלו שלא כדרך אכילתו נהי דבשאר איסורין פטור מ"מ בב"ח חייב גם על אכילה שלא כדרך אכילתן כ"כ רב השואל בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' מ"ח והרב המחבר שקו"ט בזה ומיישב מה שהוקשה לו לשיטת הפרמ"ג ופלתי אך בגוף הדין לא כתב להכריע אם בב"ח אסור אף כשנפסל מאוכל אדם עי"ש. והנה מ"ש הרב השואל דנבלה שאינה ראויה לגר אסורה מדרבנן וציין ס' מ"כ ופר"ח נראה דאין כוונתו לומר דשניהם שוים דנבלה סרוחה אסורה מדרבנן משום לתא דאיסור נבלה דזו היא דעת הרב מ"כ אבל אי אפשר לומר שתהא כן דעת הרב פר"ח שהרואה יראה בר"ס ק"ג שכתב דאוכלין שנסרחו מותרים כדאמרינן נבלה שאינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה ומ"ש הרמב"ם בפי"ד אכל אכילת איסור אחר שהסריח והבאיש ה"ז פטור דמשמע אבל אסור מדרבנן לאו משום איסור נבלה אלא משום בל תשקצו כיון דמאיס ובטל מאוכל אדם וע"י תערובת דלא מאיס מותר דלא כמנ"ב שאסר והביא ראיה מנטל"פ דאסור לכתחלה וכו' וליתא דנהי דאסור לעשות נטל"פ לכתחלה כגון לבשל בקדרה שאינה ב"י אבל אם עבר ובישל מותר והכא נמי כבר נעשה נטל"פ ושרי לאכלו. ותו התם מיירי בנוטל"פ קצת בהא איכא למימר דהחמירו חכמים לכתחלה אבל הכא דהוי עפרא בעלמא אפשר דשרי אף לכתחלה עכ"ל. הרי דחולק על המ"כ וס"ל דאינו אסור מדרבנן משום נבלה כלל אלא שלכאורה לא ידעתי מאי נפ"מ ממחלוקת זו כיון שגם לדעתו אסור משום בל תשקצו והרי לענין תערובתו גם להרב מ"כ שרי ואין צריך ביטול בששים דמשום הפסד המתערב חשיב דיעבד וזו ג"כ סברת הרמב"ם לפי מה שפירש הרב פר"ח דטעמו משום בל תשקצו והיינו שלא ע"י תערובות אבל ע"י תערובות דלא מאיס שרי וא"כ מאי בינייהו דודאי דלערבו לכתחלה אי אפשר אף אם איסורו משום בל תשקצו למאי דקי"ל דאין מבטלין איסור דרבנן לכתחלה עיין בסי' צ"ט ס"ו. גם מה שסיים הרב פר"ח לחלק בין נוטל"פ בעלמא דאינו אלא פגום קצת אבל נסרח לגמרי אפשר דמותר לכתחלה דמשמע דר"ל דמותר לכתחלה בלא תערובות תמיה לי דאיך יתכן לומר כן והא איכא איסורא משום בל תשקצו וצ"ע ועכ"פ מתבאר דלדעת הרב פר"ח אין שום איסור דרבנן משום לתא דנבלה. אמנם הרב פרי תואר שם בסק"ב כתב בזה"ל ומ"ש הפר"ת שאם נסרח גוף האיסור מותר ואין בו אפי' איסור דרבנן לא כוון יפה וכבר העליתי בסי' פ"א דאיסור מוסרח אסור וכו' ומה שדחה ראית המ"כ מדברי הרמב"ם ואמר דמאי דאסור הוא משום בל תשקצו אין דבריו נראים וכו' והעיקר כהמ"כ עכ"ל מתבאר דמסכים לסברת הרמ"כ דאסור מדרבנן משום לתא דנבלה וכן הוא משמעות דברי הרב צ"ץ בסי' מ"ז בדין טעימת הבורית שנעשה מחלב ואפר שכתב דאע"ג דכל האיסורין הפגומין אסורין מדרבנן מ"מ בטעימה שרו והרב ערך השלחן באות א' הביא מחלוקת הפר"ח ומ"כ הנ"ל וכתב דבהא פליגי רבוותא קמאי דהרשב"א בתשו' סי' ער"ב ובמשמרת הבית סוף בית ו' כתב דפגום גמור מותר ומוכח שם אפילו ראוי לכלב אם אינו ראוי לאדם כנבלה סרוחה מותר משא"כ נוטל"פ דפוגם קצת וכ"כ הרא"ה בבדה"ב דף ק"ט (מדפוס ברלין) וסוף דף קכ"ו דנבלה סרוחה שאינה ראויה לגר מותר לאכלה כשהיא בעין אך מדברי ריא"ז שהביא בסי' ק"ד אות ד' נראה דס"ל דאיכא איסור מדרבנן משום נבלה ושהרב החינוך בסי' ת"ף כתב ומה"ט נהגנו להגעיל כלי שאינו ב"י במים רותחין אע"פ שאין במים ס' וכו' לפי שהוא כנבלה סרוחה וא"ת איך אנו מתירין נבלה סרוחה לאכלה לכתחלה הא איכא משום בל תשקצו התשובה דכל שהוא דבר מועט כזה ועוד שנבלע בכלי ונפגם בתוכו ונחלש כמו בענין זה ליכא משום בל תשקצו ומותר לכתחלה עכ"ל והיינו כדברי הרב פר"ח דאין איסור מצד נבלה אלא משום בל תשקצו ויש לתמוה דמדבריו שבס' החינוך הנ"ל מתבאר דכל שלא נתערב ונחלש אסור משום בל תשקצו מיהא ואיך כתב בבדה"ב דנבלה סרוחה שאינה ראויה לגר מותר לאכלה כשהיא בעין וצריך לדחוק שכונתו לומר שמותר מדין נבלה אף שאסור משום בל תשקצו וכבר כתבתי בקונטרס כללי הפוסקים שנמצא כן בדברי הפוסקים שכותבים מותר ור"ל מצד איסור דאיירו ביה אף דאיכא איסורא מאנפא אחרינא עי"ש בסי' ט"ז אות י"ד. שו"ר