שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קכב

מותר בהנאה, מתבאר מדבריו דאם הוא דרך בישול ממש ואית ביה כזית בכדי אכילת פרס אסור בהנאה לישראל אף שהבישול הוא ע"י נכרי בשלו ומרן חיד"א השיב על דברי הסלת למנחה דטיגון הוי בישול מן התורה. וגם עמ"ש לדעת הרמב"ם וכו' כתב כבר הגדיל התימה עליו הרב פרמ"ג בפתיחתו דלא נאמר זה בבב"ח ועוד הביא דהרב אהל יוסף בסי' כ"ד כתב שהרב ב"כ נסתפק בזה ושהוא פשיט להיתרא והאריך לסתור דבריו וראיותיו ומסיק דהנרות שמערבין הנכרים חמאה בחלב וקנו ישראל אסור להדליקן וטעונים קבורה כהוראת הרב מוהרח"א גם בשיורי ברכה שם אות ח' כתב נרות חלב שהנכרים מערבין חמאה עיין מ"ש בעניותין בנדפס אות ט"ו ובמ"ש הרב שבות יעקב ח"א סי' ס' ודוק, והן עתה נדפס ספר שמן המר וראיתי בחיו"ד סי' ב' האריך הרבה בזה ומסיק דנרות הללו יש להם דין בב"ח גמור עי"ש נפלאות מתורתו עכ"ל מתבאר מכל זה דלא מפני שנתבשל ע"י נכרי בשלו יהא מותר לישראל בהנאה דאיסור הנאה מבב"ח הוא בין אם נתבשל ע"י ישראל בין אם נתבשל ע"י נכרי בשלו והרב יד דוד שם באות י"א ציין לעיין בקונטרס זכרון לראשונים שבסו"ס ברך משה גאלאנטי דף זק"ן ע"א שצדד בזה ושוב כתב ששמע מפי מגידי אמת שהרב מוהרח"א הכריז על נרות הללו באיזמיר וגזר להשליכם לאיבוד. ועוד כתב שראה בסלת למנחה שהתיר בשעת הדחק. והנה מאי דשקו"ט בברך משה ושמן המר הנ"ל הוא אם יש לומר דלא חל איסור בב"ח על איסור חלב ונבלה משום דאין איסור חל על איסור עי"ש בדב"ק וגם מרן חיד"א במחזיק ברכה שם עמד בזה בהשגתו ע"ד הרב אהל יוסף עיש"ב וס' משה ידבר שציין בזה ביד דוד אינו מצוי אצלי ומדברי הרב רביה דמרן חיד"א בתשו' כת"י שהביא בשיורי ברכה שם אות א' והיא לו נדפסה ספר נחפה בכסף ח"ב בחיו"ד סי' א' מתבאר ג"כ דס"ל דאסור ליהנות מנרות שידוע שהנכרים מערבין חמאה בחלב וז"ל וראיתי למורי הרב בתשו' כ"י שנשאל בנרות שעוה (צ"ל חלב) דיש ספק אם ערבו חמאה בחלב והשיבו להתיר מטעם ס"ס ספק אם יש וס' אם נתבטל בס' ודוקא אם כבר קנאם. אבל לכתחלה לא יקנה אותם והאריך וכתב דיש עוד ספק ג' דאפשר דהלכה כמ"ד עכ"ל השיורי ברכה ועין רואה דלא סיים מלתיה וכצ"ל דהלכה כמ"ד דאינו אסור אלא מדרבנן משום גזרה דבישול ובכה"ג דבישלו נכרי לא גזור כמו שהגיה הרב יד דוד שם וכתב שעוד כתב בנחפה בכסף הנ"ל טעמים אחרים להתיר ומכל מ"ש שם יראה להדיא דדוקא בספק אבל בודאי ערבו ליכא צד והמסדר המפתחות (שכתב מסתפק והולך בנרות של חלב שערבו בהם חמאה אם יש לאסרם בהנאה מטעם בב"ת והסכים להתיר עכ"ל) לא דק עכ"ד היד דוד ומתבאר מכל זה דבודאי ערבו חמאה בחלב אין שום היתר מצד שהוא של נכרי דאף שהוא של נכרי אסור לישראל ליהנות ממנו לולא הטעמים שכתבו המתירים עליונים למעלה. ועיין עוד להרב שו"מ בח"ב סי' קצ"ג הבאתי דבריו בקונטרס אסיפת דינים במערכת בשר בחלב אות י"א

וראה זה חדש מה שראיתי להרב המלי"ץ הביא דבריו הרב ישרי לב בדף י"ג ע"ד אות ג' שכתב וז"ל בשר בחלב דאסור בהנאה לדעת הרמב"ם בפ"ט מהלכות מאכלות אסורות מוכח דס"ל דאיסורו הוא מדברי סופרים. ומרן כ"מ בפ"ה מהלכות טו"מ כתב דטעם איסור בישול בב"ח דאסרה תורה היינו כדי שלא יבא לאכול ממנו א"כ מינה אתה דן דאם הנכרי בישל בב"ח בשלו מותר לישראל בהנאה ובחמץ בפסח דאיסורו בכרת ובכל שהו ואסור בהנאה ד"ת אפי"ה כתב הא"ח בהלכות פסח דף ע"ו דחמץ של נכרי בפסח מותר בהנאה כ"ש וק"ו בבב"ח של נכרי שמותר בהנאה ואפילו למאי דאיפליגו בירושלמי בחמץ של נכרי אי שרי בהנאה ופסקו הפוסקים כמאן דאסר איכא למיפרך מה לחמץ בפסח שכן בכרת כדפריך הש"ס בפכ"ש דף כ"ה ובערלה וכלאי הכרם דאסור בהנאה כתב הרמב"ם בפיה"מ דבשל נכרי מותר ובספרי ונטעתם כל עץ מאכל פרט לנכרי ואף למאי דפסק הרמב"ם בהלכות מ"א ועיין בירושלמי סו"פ ג' דערלה ובתוס' קידושין דף ל"ו אכתי איכא למיפרך כמובן. מעתה אני תמיה על ה"ה חיד"א במחזיק ברכה סי' פ"ז שאסר בהנאה נרות שעשו הנכרים מחמאה וחלב וצריכים קבורה ולפי קו"ד היא חומרא יתירה להפסיד ממונם של ישראל ועם שאיני כדאי לחלוק על שני גדולי הדור חיים שנים (הרבנים מוהרח"א ומחב"ר) תורה היא וללמוד אני צריך. שו"ר מ"ש רש"י בחולין דף ט"ו ע"ב ד"ה כל שתיעבתי וי"ל עכ"ל. והרב ישרי לב ציין לעיין בס' משה ידבר הלכות מ"א סי' ב' ע"ד סי' ה' ושהרב נחפה בכסף בח"ב חיו"ד סי' א' התיר אלו הנרות והרב המגיה נר"ו ציין שו"ת שמן המר הנ"ל ושני אליהו בארעא דישראל מערכת הבי"ת אות י"ד אלו תורף הדברים שבישרי לב הנ"ל והנה מ"ש דמוכח מדברי הרמב"ם בפרק ט' דמא"ס דאיסור הנאה מבב"ח הוא מד"ס לפי הנראה משמע ליה הכי ממ"ש הרמב"ם בדין א' בשר בחלב אסור לבשלו ואסור לאכלו מן התורה ואסור בהנאה וקוברין אותו וכו' עי"ש הרי שדקדק לכתוב מן התורה גבי איסור אכילה ובישול ואילו גבי הנאה לא כתב רק ואסור בהנאה. אמנם איני יודע אם דקדוק זה כדאי הוא לדחות שיטת הסוברים בדעת הרמב"ם בחבורו דגם בהנאה מבב"ח איכא איסור תורה וכמדומה לי שהכל מודים בזה כי פליגי אי לוקין על ההנאה ועיין בדברי הרבנים לח"מ שם ופר"ח בסי' תמ"ג (ס"א בד"ה ואומר) אבל איסור תורה ודאי איכא וצריך להתיישב במה שציינתי במערכת ה"ה אות ע"ח בדין מלקות על ההנאה והוא מקצוע גדול, ומ"מ למאי דאתי עלה הרב המלי"ץ ללמוד מחמץ דבשל נכרי מותר נראה דאף אם נאמר שדעת הרמב"ם דאיסור הנאה מבב"ח הוא מן התורה מ"מ יש ללמוד בק"ו מחמץ דאיסורו בכרת ומותר בשל נכרי לדעת הא"ח (ומה שכתב בשם מרן כ"מ בפ"ה מהל' טו"מ כעת לא מצאתי וגם לא ידעתי למאי איצטריך ליה) וס' א"ח אמ"א לראות דב"ק ולא ראיתי מי שהזכיר סברתו כי רק בשם האו"ה כתבו רבני האחרונים ברס"י תמ"ח דחמץ של נכרי בפסח שרי בהנאה ודחו דבריו עיין במה שרשמתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' א' אות א'. ומ"ש בשם הירושלמי והפוסקים לא ציין איה מקום כבוד דב"ק ולא נטפלתי לחפש בזה אמנם מ"ש דאף למה שפסקו הפוסקים כמאן דאסר איכא למיפרך וכו' נלע"ד דזה שייך דוקא אם באנו ללמוד בב"ח מחמץ איכא למיפרך אבל לפי הנראה אם נניח דגם בשל נכרי אסור בהנאה לא מפני שנלמוד מחמץ הוא אלא דקרא סתמא כתיב לא תבשל גדי וכו' ומוקמינן חד קרא להנאה או משאר ילפותות שבש"ס וכל שאין מיעוט בהדיא בקרא גם של נכרי בכלל וכ"כ איזה רבנים לענין הנאה מחמץ של נכרי בפסח מדכתיב סתמא משמע לא שנא של ישראל לא שנא של נכרי אסור וכן י"ל בהנאת בב"ח. ומה שיש לומר שהנאה מבב"ק הוא מדרבנן הוא דוקא בבשר נבלה או חלב בחלב די"ל דמשום דאין איסור חל על איסור אין בו איסור תורה כלל ולאו דוקא למלקות איתמר אין איסור חל על איסור כמו שהאריך הרב נחפה בכסף לדעת הרמב"ם בפיה"מ בפ"ג דמס' תמורה מ"ג ואסור מיהא מדרבנן דלא דמי לבשר בהמה טמאה בחלב דמותר בהנאה גם מדרבנן משום דלא נאסר בבשול מן התורה משא"כ חלב נבלה ובשר נבלה בחלב עי"ש אבל בב"ח שאינו נבלה ודאי אסור בהנאה מן התורה, ואין לומר דגם הרב המלי"ץ לא אמר דהנאת בב"ח לדעת הרמב"ם הוא מדרבנן אלא בשל נכרי שהוא נבלה או בחלב שאסור בלאו הכי נמי דמלבד דאין זה במשמע לשונו אף גם זאת אין מדברי הרמב"ם בחבורו הוכחה לזה כלל והיה לו להביא מדברי הרמב"ם בפיה"מ במס' תמורה הנ"ל ולפלפל בדבריו ולומר דמודה הרמב"ם דאסור מיהא מדרבנן ואם כונת הוכחתו מדברי הרמב"ם (שבשר נבלה או חלב בחלב הוא מדרבנן בלבד) היא ממ"ש הרמב"ם בפ"ט הלכה ו' אבל המבשל בשר מתה או חלב בחלב לוקה על בשולו ואינו לוקה על אכילתו משום בב"ח שאין איסור בב"ח חל על איסור נבלה או איסור חלב וכו' עי"ש אין זה מוכרח שהרי מצינו במקומות הרבה שכותבים הפוסקים בלשון זה (אינו לוקה) ומפרשים דבריהם דר"ל דאיסורא מיהא מדאורייתא איכא ועם שגם לעומת זה נמצא במקומות רבים כמו שרשמתי בקונטרס זה לעיל במערכת האל"ף אות ל"ח עכ"פ אין מלשון זה הכרע ולולא דברי הרמב"ם שבפיה"מ בתמורה הנ"ל שפיר מצינן לפרש דהרמב"ם לא מיעט אלא מלקות אבל איסור תורה איכא וא"כ אסור בהנאה, ועי"ש בנחפה בכסף בסוף הסימן שבאר דלדעת התוס' יתכן דבשר מתה בחלב אסור בהנאה מן התורה משום דאיסור הנאה