שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קכא

ייחס לר"י שבתוס' בברכות דף י"ב דפסק לחומרא גבי בעיא דנקיט כסא דשכרא ופתח בדחמרא דס"ל כדעת הגאונים דכל תיקו דאיסורא בדרבנן לחומרא וציין מנחת יעקב כלל א' סק"ו וכיון דאסור ליהנות בלא ברכה חשיב איסורא דרבנן וכו' עי"ש והבעיא דנקיט כסא וכו' לא סלקא בתיקו ולפי מ"ש הרב פתח הדביר בשם המנח"י הוה לן למינקט לקולא. וצריך לעיין בגוף דברי המנח"י ואין מצוי אצלי

והנה בפה"ד הנ"ל בדף ק"ע ע"ב הביא מ"ש הרשב"א בפ' כירה וז"ל מכלל בעודן בידו וכו' פסק רבינו האי כל"ק ולחומרא כיון דאיכא תרי לישני בדאורייתא לחומרא וה"נ גבי מאי דאמרינן בהו תיקו ע"כ וכ"כ ר"ח ולאו דאורייתא ממש קאמרי דהני דרבנן נינהו וכו' אבל דעתם של הגאונים כיון שאסרוהו משום דהוי כמבשל וקרוב לבא לידי איסור תורה הו"ל כדאורייתא ולכן הלכו להחמיר ע"כ וסיים בפה"ד וז"ל הרי דכריך ותני תרי לישני ובעיא דסלקא בתיקו בחדא מחתא ועל שניהם הוא אומר דכל דקרוב לבא לידי איסור תורה הוי כדאורייתא ומחמרינן בה עכ"ל. וחי' הרשב"א לשבת אמ"א לראות אם הוא סובר כר"ה ור"ח הנ"ל או לא שאם אינו חולק עליהם יש סעד וסמך למ"ש המכתב לחזקיהו בח' השיטה דף ס"ט ע"ד שדעת הרשב"א דכל תיקו בדרבנן לקולא דה"נ מוכח ממ"ש בחי' לשבת הנ"ל דדוקא בההיא דקרוב לבא לידי איסור תורה הוא דאזלינן לחומרא הא בעלמא בשאר איסורי דרבנן דאין קרוב לבא לידי איסור תורה אזלינן לקולא דלא כהרב זרע אמת שבמכת"ל שם שכתב שדעת הרשב"א דגם בדרבנן לחומרא. דמדברי הרשב"א הללו מוכח בהיפך

הן אמת דבפה"ד שם ע"ג וע"ד הביא מ"ש הי"מ סי' תרל"ד דר"ח ס"ל דאזלינן לקולא כמ"ש הגמ"י פ"ב מהלכות חמץ והביא מ"ש ביעיר אזן מערכת התי"ו אות ל"ב דמסתברא להגי' בהגמ"י ר"מ במקום ר"ח וכו' וכתב ע"ז בפה"ד דכ"נ להכריע ממ"ש הרשב"א הנ"ל בשם ר"ח ותמה על הי"מ שלא ראה חי' הרשב"א הנ"ל שהם דלא כוותיה עי"ש. אן לענ"ד איפכא מסתברא דנראה מדקדוק דב"ק דדוקא היכא דקרוב לבא לידי איסור תורה הוא דס"ל להחמיר כאמור. ועיין מעין זה בדברי ה"ה פ"ב מהלכות יו"ט ה"ז. ועיין ביצה דף ל"ד ע"א בבעיא דר' ירמיה בעוף הנדרס אם שוחטין אותו ביו"ט ולא איפשיטא וכתב הרשב"א בעבודת הקודש דיני יו"ט שער ב' סי' ב' דיש מי שפוסק לחומרא ויש לקולא וסיים ובזה יראה לי ע"כ משמע דס"ל דבעיא דלא איפשיטא בדרבנן נקטינן לקולא. אלא שראיתי לה"ה פ"ב מהלכות יו"ט ה"ד שכתב דהרשב"א הוכיח בספרו לפסוק לקולא. ואיני יודע איה מקום דב"ק בזה כי אולי הוא מכריח כן רק בענין זה ולא ללמד על הכלל כולו דכל בדרבנן אזלינן לקולא ובקהלת יעקב אות ש"ה כתב דהרשב"א באו"ה כלל מ"א כתב בשם הסמ"ג דרובא דרבוותא שוים דתיקו דאיסורא אפי' בדרבנן לחומרא ואין מצ"א לראות אם הרשב"א מסכים לס' הסמ"ג (את חטאי אני מזכיר כי איני יודע אם יש להרשב"א חבור אשר בשם או"ה יכונה ואם הרשב"א מזכיר את הסמ"ג אחר זמ"ר ראיתי בשו"ת הרשב"א ח"ד שבסי' מ"ח כתב השואל מה שמצאתי לרב ר' משה מקוצי וכו' ושאלת דעתי וכו' ואין מזה הכרח שראה גוף ספר הסמ"ג רק שכתבו לו כן בשמו. ושם באותה תשובה כתב לעיקר תחומין דעת רבותי שאין תחומין למעלה מעשרה דתחומין דרבנן ובעיא דלא איפשיטא היא וכל ספק דרבנן להקל אפילו לכתחלה אלא שאני יש לי בו דעת אחרת בעירובין פרק מי שהוציאוהו וספרי יש בידכם ספר עבוה"ק וחי' עירובין לשם תמצאו הכל עכ"ל) ובתשו' הרשב"א ח"ה סי' ח' נשאל בתבשיל שנתבשל ביו"ט א' לצורך יו"ט שני אם מותר. והשיב דהוא בעיא דלא איפשיטא ומסתברא דשרי חדא וכו' ועוד דהו"ל ספק בשל הסופרים וכו' וספק בשל הסופרים להקל וכן נראה מדברי הרמב"ם אע"פ שלא כתב כן בפירוש עכ"ל והביא דבריו מרן הב"י בסי' תק"ג (בסוד"ה כתב המרדכי) מתבאר דדעתו דכל בעיא דלא איפשיטא בדרבנן אזלינן בה לקולא

ודע דכתב הג' חק"ל בתשו' שבס' סמיכה לחיים דף י"ד ע"ג לדעת הפוסקים דקס" היא תקנת נביאים דבתקנת נביאים כשיש בעיא בתיקו אזלינן לחומרא דכד"ת חשיב לענין זה והכרית כן ממה שפסקו הפוסקים בעיא דבין פסוקא לפסוקא ברכות דף ח' לחומרא

וכתבו הרבנים קרבן אליצור דף ס"ג ע"א ופרי מגדים בא"א סי' תקפ"ו סק"ו דאע"ג דכל תיקו בדרבנן לקולא משום חומרא דע"ז אזלינן לחומרא ולפי זה מ"ש בס' שו"ת רמ"ץ בא"ח סי' ט' אות א' בבעית ר"ל בע"ז מ"ו המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה דלא איפשיטא וכו' וכיון דרבנן הוא מהראוי להקל ע"כ אינו פשוט לומר כן די"ל כמ"ש הפמ"ג וק"א הנ"ל דמשום חומרא דע"ז אזלינן לחומרא ועי' ישועות יעקב סי' תרמ"ט סוף סק"ד ובשו"ת בית שלמה א"ח סי' ל' ע"ד הפרמ"ג הנ"ל ובנחלת יעקב שרשמתי במערכת המ"ם אות ר"ט

והן עתה ראיתי לידידי הג' מוהרי"א נ"י בספר עמודי אש בדף ד"ן ע"ב שהשיג עמ"ש במכת"ל בשם זר"א דס"ל להרשב"א דכל תיקו דרבנן להחמיר שנעל"מ דברי הרשב"א בעהק"ו שער ב' סי' ח' דפסק לקולא בעיא דסלקא בתיקו. ובהשמטות כתב בשם הרשב"א בתשו' ח"ד סי' מ"ח בבעיא דלא איפשיטא בתחומין דסד"ר לקולא לכתחלה עי"ש. והוחזק בזה שדעת הרשב"א להקל בבעיא בדרבנן וראיתי שם שהאריך מאד בענין זה ופנאי אין לי לעמוד עוד בזה ונראה בעליל שלא ראה דברי היד מלאכי ויעיר אזן ועוד איזה ספרים שרשמתי למעלה כיעי"ש. עוד הראני בזה תלמידי החביב לנצ"ח הי"ו שו"ת כתב סופר א"ח סי' ט"ו ושם נקיט בפשי' דבעיא דלא איפשיטא בדרבנן לקולא ושכן דעת הרי"ף והרא"ש ושם הביא קושית בנו ע"ד הראב"ן שהביא הקרב"ן פ"ב דביצה סי' יו"ד (והם דברי הר"ן שם כמו שכתבתי למעלה) דאמאי פס' לחומרא הא סד"ר הוא ועוד יותר קשה מש"ס דגיטין וכו' ועל קושיתו מהש"ס כתב ליישב אך על מה שהקשה דהו"ל לראב"ן לפסוק לקולא לא השיב כלום כיעי"ש ונראה בעליל דנעלם מכ"ת סברת הרא"מ והגאונים דנקטי לחומרא בבעיא דלא איפשיטא וא"כ לא נפלאת לומר שכן הוא דעת ראב"ן וכמ"ש באמת בקרב"ן בכלליו על הרי"ף והרא"ש אות כ"ב שהביא בשו"ת בנין ציון החדשות סי' קב"ל הנ"ל וכו' ע"ש ואין נראה בעיני לומר דמשום דראה מ"ש בהגמ"י הנ"ל בשמו דפסק כהאת"ל הוא דתופס כן בדעת ראב"ן וכמו שדקדקתי למעלה דמשמע דאי לאו האת"ל הוה נקטינן לקולא דא"כ הי"ל להביא כל זה ולחזק קושיתו לכן נראה ודאי דנעלם ממנו לפי שעה דאינו פשוט לומר כן. ועיין שו"מ מ"ק ח"ג סי' קנ"א וכבר כתבתי למעלה דגם בעיא דתלתא גברי וכו' פסק ראב"ן לחומרא דמזה מוכח טפי דס"ל כדעת הגאוני וכן ראיתי לגאון מופלא בדורנו יצ"ו בס' תורת חסד חא"ח סי' כ"ח אות ב' שהבין כן בדעת ראב"ן

ובעיקר כללין ראיתי בשו"ת כתב סופר סי' קכ"א ד"ה והנה לפי וכו' (שם ראה וידע שיטת הסוברים דאזלינן לחומרא בבעיא דלא איפשיטא) שכתב בשם הפנ"י לענין דיחוי במצות דאינו אלא מדרבנן ובבעיא דלא איפשיטא אזלינן לקולא וכתב ע"ד דאינו פשוט כן עיין בב"י סי' תל"ז דיש כמה שיטות דבאיסור לא אמרינן סד"ר להקל ויש חולקים ובמנח"י כלל א' סי' א' כתב דרבו כמו רבו דס"ל דלא אמרינן להקל ונכון אשר דבר במנח"י דדוקא כי סליק בתיקו הוא דאיכא למימר להקל וכתב עוד דהיכא דאתחזק בחיוב מצוה לא אמרינן ספיקא דרבנן להקל את"ד עי"ש שהאריך וצריך להתיישב בזה ואני אמרתי בחפזי

כ בשר בחלב האוכל בב"ח צונן בצונן ביחד בלתי בישול שניהם ביחד אלא בישול כל אחד בפ"ע אי איכא איסור תורה עיין להרבנים אהל יצחק בלקוטים דף י"ב יד דוד סי' כ"ז הגהט"ו אות ז' וכתב שם בשם הרב לשון לימודים חיו"ד דף ה' ע"ד ד"ה ודע דאינו אלא מדרבנן והוכיח כן מסוגיא דר"פ כל הבשר אמתני' דאסור להעלות על השלחן וכו' והצ"ע דברי הרב דמש"א וכנה"ג בהגב"י אות י"ב עי"ש וצריך לעיין בספר חקרי לב יו"ד סי' נ' שציין בזה בס' רוח חיים בסי' פ"ז ואמ"א

ובשר בחלב שבישל הנכרי בשלו אם אסור בהנאה לישראל מן התורה או מדרבנן. או מותר אף מדרבנן הנה מרן חיד"א בספר מחזיק ברכה יו"ד סי' פ"ז אות ט"ו כתב דהרב סלת למנחה נשאל על נרות של חלב שהנכרים מערבין חמאה אם מותרים והיה שעה"ד שהחלב ביוקר ואין הצבור יכולים לעמוד וצדד להתיר להדליקן דחשיב טיגון ואינו בכלל בישול ועוד לדעת הרמב"ם וסיעתו אין אסור מן התורה כיון שאין כזית בכדי אכ"פ וכיון שאינו אסור מן התורה