שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קכג

לא הוי איסור מוסיף אלא איסור חמור בעלמא ובמחב"ר שם (בד"ה שוב אשוב) עמד מתמיה עמ"ש הרמב"ם בפיה"מ דכריתות דמתבאר ס"ל דמבשל חלב או נבלה בחלב שרי כמו בשר טמאה בחלב דמותר לבשל ומותר בהנאה והלא אנן קי"ל דמבשל חלב או נבלה בחלב לוקה על בשולו וכן פסק בחבורו וכן הק' הרב חזו"ן וא"כ נימא דכשם דלוקה על בשולו והא איכא איסור בב"ח כך אסור בהנאה ומה שהכריח הרמב"ם בפיה"מ י"ל כמ"ש הלח"מ ותו דהרמב"ם בפיה"מ נראה שתופס דאיסור בב"ח נפקא לן מלא תאכל כל תועבה רב אשי בחולין והנאה נפקא מלא תאכל כדר' אבהו וכו' ומשו"ה כתב דכל שאינו חייב משום אכילת בב"ח דאין איסור חל על איסור אין לומר איסור מוסיף משום הנאה דכשלא יש איסור לא יש איסור הנאה דליכא אלא לא תאכל לאיסור אכילה ואיסור הנאה, אמנם למאי דנקטו רוב הפוסקים כמ"ד דתלתא קראי לא תבשל חד לאיסור אכילה וכו' וגם הרמב"ם עצמו כ"כ בסה"מ והרב לח"מ רפ"ט כתב דגם בחבורו סובר כן א"כ אכילה והנאה לא נפקי מחד קרא ושפיר מצינן למימר דאף דאין חל איסור אכילת בב"ח על איסור אכילת חלב או נבלה הוא אסור בהנאה דנפיק מקרא אחרינא. וכבר הרב חזו"ן שם כתב דבחבורו חזר בו דנפק"ל איסור אכילה מאיסור בשול וגם כתב בפי"ד ממ"א דבב"ח לא נאמר בו אכילה ולפיכך אסורין אף שלא כדרך הנאתן וזה היפך מ"ש בפיה"מ דתפס דרשת לא תאכל כל תועבה וא"כ למאי דנקטינן כדרשת ג' קראי אסור בהנאה וכו' וכן משמע מדברי ג"ע המשל"מ וכ"כ הרבנים בית הלל ופרמ"ג בפתיחתו וכו' עי"ש דב"ק באורך דאין לחוש למ"ש בפיה"מ דכריתות דהוא היפך מ"ש בחבורו או שיש לפרש דבריו בענין אחר וא"כ נראה ברור דנקיטינן דהנאת בב"ח אפילו בנבלה וחלב בחלב אסור מן התורה וגם בשל נכרי אסור לכל הפחות מדרבנן ואין היתר לנרות שבודאי מערבין הנכרים חמאה בחלב

ומה שהרב המלי"ץ נרגש מדברי רש"י בחולין דף ט"ו (ט"ס הוא וצ"ל דף קי"ד ע"ב) שכתב דכי אמרינן כל שתיעבתי לך וכו' הוא אפילו אם נעשתה התועבה ע"י קטן וע"י נכרי הנה כן מתבאר מדברי התוס' שם דף קט"ו בד"ה כל שתיעבתי לך דגם כשהתועבה היא ע"י נכרי בכלל כל שתיעבתי לך הוא. ומה שהקשה הרא"ם בפ' ראה (בד"ה כל תועבה) ע"ד התוס' הנ"ל עיין להרב שונה הלכות בח"ב דף נ"ד ע"ג. אבל אין מזה סתירה לסברת הרב המלי"ץ די"ל דדוקא כשעשה נכרי בשל ישראל הוא בכלל כל שתיעבתי. ומ"ש הרב ישרי לב שהרב נחפה בכסף התיר אלו הנרות במטו מניה דמר לא דק כי לא התיר אלא בספק אם מערבין בהן חמאה כמפורש בדברי תשובתו ואם נמשך אחר מ"ש במפתחות לא זו הדרך לרב גדול שכמותו ואין להאריך

וחקר הרב פרמ"ג בפתיחה להלכות בב"ח (בד"ה ודע) ובסי' פ"ז במ"ז סק"ב בבב"ח שנתן טעם לתבשיל אחר ואין התבשיל מתרבה ממנו אם מותר למוכרו לנכרי דאין הנכרי נותן יותר בשביל טעם הבב"ח או גוף התבשיל נאסר בהנאה משום דטעם כעיקר וכו' ודעתו כהצד הראשון כיעי"ש. והרב בית שלמה חיו"ד סי' קס"ב נראה כמסכים לסברתו לולא שבנדונו כתב דאין שייך לומר כן דודאי הבארשט שנתבשל עם בשר שוה יותר מאשר נתבשל בלא בשר וכו' עי"ש. אך הרב שבילי דוד בפתיחה לבב"ח אות ח' ובפנים סי' צ"ד אות ה' חלק על הפרמ"ג וס"ל דכולה מיתסרא בהנאה ורק בסתם יינם היקלו וכן יבש ביבש מותר למכור חוץ מדמי איסור הנאה וכן קדרה שבלעה מבב"ח דלא שייך הקדרה עצמה נאסרה ע"ש

וכבוש בב"ח אם הוא מדאורייתא, עיין במה שרשמתי לקמן במערכת הכ"ף אות מ"ג

כא בטול תערובת שני דברים היתר בהיתר. הנה הרשב"א בתשו' סי' רנ"ט כתב כלל גדול הוא כל שאחד מהתערובת מותר והשני אסור כנבלה וטרפה ושאר איסורין ונתערבו בהיתר בטיל ברוב דכתיב אחרי רבים להטות אבל כל שזה וזה היתר אלא שתערובתן אוסרתם כגון כלאים מי יבטל את מי הילכך אין להם ביטול ובשר בחלב שהן היתר בהיתר לא היו בטלים ב"ס אלא מדאפקיה רחמנא בלשון בישול כדאיתא בפרק כל הבשר אבל בכלאים לא נתנה תורה שיעור שהן היתר בהיתר עכ"ל. ומשמע לענ"ד דלא אמר הרשב"א כלל זה אלא לשני דברים שהם היתר בהיתר ונאסרו ע"י תערובת אבל שני דברים שהם היתר כל אחד בפני עצמו וגם כשנתערבו עדיין אין להם שם איסור שפיר מתבטל המועט ברוב והיה כלא היה כדתנן בכלאים והיא הלכה פסוקה ביו"ד סי' רצ"ט צמר רחלים וצמר גמלים שטרפן זה בזה אם רוב מהגמלים בטל הצמר רחלים וחשיב כולו צמר גמלים ומותר בפשתן שהם שני דברים שמותרים בפני עצמם וגם ע"י תערובותם לא נאסרו לכן מותר אח"כ ליתן בפשתן כיון שמעט צמר הרחלים נתבטל ברוב של הגמלים משא"כ בגד צמר שאבד בו חוט פשתן או בהיפך שהם שני דברים המותרים בפני עצמן ונאסרין ע"י תערובותן אין להם ביטול כן נ"ל מדקדוק דברי הרשב"א ומרן הב"י שם בסוף הסימן בדין בגד שאבד בו כלאים הביא מ"ש הרא"ש דלא אמרינן שיבטל ברוב דלא שייך ביטול ברוב אלא איסור שנתערב בהיתר אבל היתר שנתערב בהיתר וע"י תערובת זה נאסר לא שייך ביה ביטול דאין כאן אלא חתיכה אחת של איסור וסיים ע"ז וכ"כ התוס' וכ"כ הרשב"א בסי' רנ"ט וכ"כ סמ"ג הרי שהביא דברי הראשונים הנ"ל אדין בגד שאבד בו כלאים שהן שני דברים שמותרים בפ"ע וע"י תערובת זה הן נאסרין בכי הא הוא דאמור רבנן דהיתר בהיתר לא בטיל אבל צמר גמלים וצמר רחלים שגם ע"י תערובותם לא נאסרו שפיר הם בטלים. והרב ב"ח שם הביא מ"ש המרדכי בפרק כ"ש בדין צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה דאע"ג דאיסור כלאים הוי במשהו וכו' כיון דמקודם בטל ברוב צמר גמלים אינו חוזר ונעור אח"כ עם הפשתן לאסור במשה אע"ג דכלאים במשהו דאורייתא הרי כל אפיא שוין דהיתר בהיתר שנתערב ולא הועיל התערובת לאסרו שבטל המועט ברוב. והרמ"א ביו"ד סי' צ"ט ס"ו כתב כזית חלב שנפל למים ונתבטל בששים ואח"כ נפל מן המים לקדרה של בשר מותר אע"פ שאין בבשר ששים נגד החלב שהרי נתבטל במים. וכתב שם הרב ש"ך בס"ק כ"ב ואין להקשות אגוף הדין פשיטא דהא כל איסור בטל ב"ס י"ל משום דלקמן סי' רצ"ט סק"א נתבאר דהיתר בהיתר לא בטיל קמ"ל דהכא לא אמרינן הכי ועי"ש עכ"ל. הנה מה שציין למ"ש בסי' רצ"ט סק"א היינו ששם הביא מ"ש הפוסקים בדין בגד שאבד בו כלאים דלא שייך ביטול בשני דברים היתר בהיתר שע"י תערובותם נאסרים כנז"ל, ומ"ש דקמ"ל דהכא לא אמרינן הכי נראה דכונתו משום דהא דכזית חלב שנפל למים לא דמי לבגד שאבד בו כלאים שהרי החלב והמים שניהם היתר בפני עצמם ולא נאסרו ע"י תערובותם אלא הן עדיין היתר והרי הן דומין לצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה דאע"ג שהן היתר בהיתר כיון שלא נאסרו ע"י תערובתן הם בטלים. ובחידושי ר"ע איגר כתב על תירוץ הש"ך וז"ל זה תמוה דהא אדרבא התם איתא דצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם הרוב של גמלים בטל של רחלים ומותר לתפרו בפשתן עכ"ל ואין זה מן התימה לענ"ד דקמ"ל האו"ה דזה דומה לצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן ואינו דומה לבגד שאבד בו כלאים לפי שיש לחלק ביניהם, ועל כל פנים למדנו מכל האמור בענין דלא אמרו היתר בהיתר לא בטיל אלא כשע"י תערובתם נאסר אבל אם גם ע"י תערובתם עדין הן היתר שפיר בטלי היתר בהיתר וכ"כ הרב פר"ח שם ס"ק כ"ב ע"ד הרמ"א הנ"ל וז"ל שהרי נתבטל במים פי' דאע"ג דהוי התירא לגו התירא מ"מ שייך ביטול דתנן צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מגמלים מותר לערב עמהם פשתן אלמא דהיתר עם היתר דומיא דצמר גמלים וצמר רחלים מבטלי אהדדי ושייך בהו לשון ביטול וכו' שאף היתר בהיתר שייך ביה ביטול ואף לכתחלה ש"ד ליתן מים אלו לקדרה של בשר ואין זה מבטל איסור אלא מבטל היתר וכו' והוא מסכים למה שכתבנו דגם היתר בהיתר בטל כל שעדין ע"י תערובות לא נאסרו ומתבאר מדבריו שם דלח בלח עדיף לענין זה כיון שהן נבללין יפה יפה מתבטל המעט בהיתר המרובה עי"ש. ומזה תמיה לי על מה שראית להרב שלחן גבוה תס"ב סק"ד מחודש א' ששמע מהרב מוהר"א גאטיניו שבהיותו לפני הרב משל"מ שאל ממנו מאי שנא איסור שנתערב בהיתר שמתבטל בששים ומאי שנא מי פירות עם מים דאינו בטל בששים ושהשיב לו הרב משל"מ שמרן הב"י ביו"ד