שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קכ

ולרגל מלאכתי ארשום פה ספרי דבי רב אשר ראיתי שדברו בענין זה ואכתוב איזה הערות על דב"ק, הכהן הגדול בספר יד מלאכי במערכת התי"ו סי' תרל"ד האריך בבקיאותו הנפלאה להביא שכן דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כמו שכן פירשו המפרשים הר"ן וה"ה ומרן כ"מ וכמה גדולים בכמה מקומות והביא מ"ש מהגמ"י בהלכות חמץ דהגאונים ומכללם ר"א ממיץ סוברים דבשל סופרים נמי תיקו דאיסורא לחומרא ותמה עליהם מה ראו על ככה להחמיר בדרבנן מאי שנא מכל ספק דרבנן דלקולא. ולא נתקררה דעתו במ"ש הרב מוצל מאש סי' י"ג דדוקא בבדיקת חמץ הוא שכתבו הגאונים לילך לחומרא דמשמעות דברי ההגמ"י אינו כן אלא בכל מילי דרבנן נקטי בתיקו דאיסורא לחומרא ושכן מצא בס' היראים להרא"ם בכמה מקומות אתוד"ק, ונעלם מהם מ"ש מרן החבי"ב בכה"ג יו"ד סי' פ"ד הגב"י אות מ"ח וז"ל ובסמ"ג כתב דבאיסורין רוב רבותינו שוין דכל תיקו בדרבנן לחומרא ע"כ הרי מבואר דבכל איסורין דרבנן סוברים הג' דתיקו בדרבנן נמי לחומרא ומ"ש ביד מלאכי שם דמ"ש בס' היראים דרבינו חננאל נקיט תיקו דאיסורא דרבנן לחומרא הוא ט"ס וצ"ל ר"מ במקום ר"ח שהרי ר"ח ס"ל כהרמב"ם למינקט לקולא כמ"ש בהגמ"י עיין למרן חיד"א בס' יעיר אזן מערכת התי"ו אות ל"ב שהכריח דזה לא יתכן אלא צ"ל דט"ס הוא בהגמ"י ובמקום ר"ח צ"ל ר"מ והוא רבו של הגמ"י. ומ"ש בס' היראים בשם ר"ח כדקאי קאי שדעתו כדעת הגאונים דנקטינן לחומרא

ושם (ביעיר אזן) באות ל"ז כתב בשם הרב חשק שלמה בכלליו אות פ"ט דדעת הרי"ף והרא"ש דתיקו דרבנן לקולא. וכי הוה בעי הש"ס למיפשטה לקולא ודחי לה וסליק בבעיא אזלי לחומרא והרמב"ם וסמ"ג לא סברי הכי עכ"ל. ואני בער ולא אדע כונתו במה שסיים דהרמב"ם והסמ"ג לא סברי הכי דאם רצונו לומר דהרמב"ם והסמ"ג סברי דבכל גוונא אזלינן לקולא נראה דלא יתכן לומר כן בדעת הסמ"ג לפי מ"ש הכנה"ג הנ"ל בשם הסמ"ג דבאיסורין רוב רבותינו שוין דנקטינן לחומרא ואם כוונתו לומר דהסמ"ג ס"ל דבכל גוונא אזלינן לחומרא א"כ אין להשוות דעתו לדעת הרמב"ם דהא ודאי הרמב"ם ס"ל דאזלינן לקולא וכמ"ש ביד מלאכי בשם כל נושאי כליו כנז"ל וא"כ אינו מובן בלא ימנע וצ"ע. ועיין להרבנים משק ביתי סי' קי"ט וסי' שנ"א. דרכי שלום דף קי"ד. פתח הדביר דף קע"ד ע"ג ובדף קפ"א ע"ב. שלחן גבוה סי' תל"ח סק"ו. דברי מנחם סי' תפ"ט אות ד'. דברי חמודות בפ"ק דברכות ע"ד הרא"ש סי' ח' בית מאיר ליו"ד סי' כ"ט. קהלת יעקב בתוס' דרבנן מע"ר התי"ו אות ש"ה. מקנה אברהם במ"ב סי' תמ"ד. מלא הרועים בח"ב דף מ"ט בערך תיקו שבש"ס אות ב'. יד דוד (ליו"ד) סו' פ"ד הגב"י אות י"ד הביא תמיהת מרן המש"ל פי"ג מהלכות שכירות על מ"ש הסמ"ג בענין אמירה לנכרי להחמיר דאמאי הא כיון דספקא דרבנן הוא הו"ל למיזל לקולא וכו' וכתב ליישב דהסמ"ג אזיל לשיטתיה דבאיסורא כל תיקו לחומרא וכ"ס הרא"ם וכו' עי"ש. וכן כתב מדעתו הרב ישמח לב (בדף ו' ע"ג והלאה והאריך בענין זה) דאפשר דהסמ"ג ס"ל כהס' יראים וכו' ובדף ט' הביא דברי הסמ"ג הנ"ל אלא שמצא להסמ"ג במקו"א דנראה דס"ל בהפך עי"ש. ובמה שכתבתי במערכת האל"ף אות קמ"ב. ועיין בספר מי שלמה בדף קמ"ו ע"א וע"ב (ידי"ן הרב המגיה נר"ו כתב ע"ד המש"ל כמ"ש ביד דוד וישמח לב הנ"ל דהסמ"ג אזיל לשיטתו וכו' ע"ש שלא הזכירם) וכתב הרמ"א בד"מ סי' תל"ח לדעת ראבי"ה דאזיל בשיטת הרא"ם דכל תיקו דאיסורא לחומרא (ביד דוד הנ"ל כתב דהד"מ בסי' תל"ח אזיל בשיטת הרא"ם וכ' ואינו מדוקדק דלאו סברת עצמו היא אלא אליבא דראבי"ה קאמר) ועיין להרבנים אבני שהם דף ד' ע"ג פתח הדביר ח"ג סי' ש"א דף ק"ע ע"ג. ובתה"ד סי' פא"ר כ' בתיקו דרבנן אזלינן להקל. ובנו"ב מ"ת חיו"ד סי' ס"ד הובא ויכוח ע"ז אי בתיקו דרבנן אזלינן לקולא ותמה עליהם וכי דבר חדש הוא. כבר נחלקו הראשונים הרי"ף והרא"ש בשבת ס"ה ע"ב העידו דקי"ל כל תיקו בדרבנן לקולא וכ"ד הרבה מהראשונים ויש חבל נביאים והרא"ם ושאר גאונים הסוברים להחמיר ומי יכניס ראשו בזה ואם איזה מורה הורה להקל אין מוחין בידו ופשיטא דלא מהדרינן עובדא עכ"ל

ותמיה לי על שלשת הרועים שבשו"ת נו"ב הנ"ל דשקו"ט בבעיא דאברי בשר נחירה אי אזלינן בה להקל בענינים דרבנן כיעי"ש דאמאי לא מייתו דברי רבינו התה"ד בסי' פא"ר הנ"ל דמיירי בההיא בעיא ואמר מר דבענינים דרבנן אזלינן לקולא כיעי"ש. ועיין להרבנים זכור לאברהם אביגדור בשו"ת א"ח סי' נ' ד"ה איך שיהיה. ט"ז וש"ך יו"ד סי' רי"ח. ובברכ"י א"ח סי' תקנ"א אות ו' כתב שהפוסקים פסקו בבעיא דבשר נחירה דבענינים דרבנן אזלינן לקולא. ובמכתב רב אחד גדול בדורנו תי' הק' עמ"ש הרמ"א בד"מ א"ח סי' תל"ח דאבי הע"ז ס"ל דבעיא דסלקא בתיקו בדרבנן אזלינן לחומרא. ממ"ש בטור וב"י סי' תפ"ט בשמו היכא דפתח וכו' דספי' דאורייתא וכו' דמשמע דאי ספירה דרבנן הוה אזלינן לקולא עכ"ד. ולע"ד קשה ג"כ ממ"ש בהגמ"י פ"ב מהלכות חמץ דראב"ן פסק לחומרא כהאת"ל ול"ן לראבי"ה דסד"ר הוא. וכ"כ המרדכי פ"ה דע"ז סי' תתנ"ט גבי טבילות כלים דפסק בעיא דל"א לקו' עי"ש. ומה שהקשה הכותב הנ"ל כן הקשה הרב עיני ישראל ה"ד הרב דברי מנחם בסי' תפ"ט הגב"י אות ד' והדמ"ן כתב ליישב ע"פ כלל רש"ל ביש"ש פ"ק דביצה סי' מ"ז. אך בחלקו"ת ישית דאם מסיק הש"ס באותה בעיא בלשון תיקו אזלינן בה לחומרא. ואם לא נפשטה ולא מסיק בתיקו אזלינן לקולא עי"ש ועם כי אין הכל מודים בכלל זה. ומ"ש במלא הרועים בח"ב בערך תיקו שבש"ס אות ב' בפשיטות ובהחלט גמור דהרי"ף והרא"ש ס"ל ככלליה דרש"ל עי"ש לע"ד אינו פשוט וצריכא רבה להחליט כן בדעתם. ובמחזיק ברכה סי' תקל"א כשהביא כלל רש"ל כתב ע"ד דכלל זה לא יתכן דהמצא ימצא כמה בעיות דסלקי בתיקו ופסק הרי"ף והרא"ש לקולא, וכ"כ ביעיר אזן מערכת התי"ו אות ל"ז ורמז להיד מלאכי אות תרל"ד וכלומר דשם רמז דברי הפוסקים שפסקו לקולא ומתוך הרשום יתבאר שאין כלל זה שריר וקיים. ושם באות תרל"ה הביא הי"מ כלל רש"ל הנ"ל וסיים וז"ל ותו דמרגלא בפום רבנן לומר כל תיקו דרבנן לקולא וכדברירנא בכללין דלעיל ואם כדבריו בכולהו מילי דמסקי בתיקו הו"ל למיזל לחומרא ע"כ. מ"מ לא נפלאת היא לומר בדעת ראב"י דס"ל לחלק כן ולא תקשי לן דידיה אדידיה וכמ"ש בדברי מנחם (ליישב ההיא דספירה). אך מאי דק"ל מההיא דע"כ אינו מתיישב בזה כמובן ולכל הדברות אנן בדידן לא מצינן למיתפס האי כללא (ותלמידי החביב לנצ"ח הי"ו הראני מ"ש בזה בשו"ת בנין ציון החדשות סי' קל"ב והאריך הרב השואל לתמוה ע"ד הקרב"ן הנ"ל והרב המחבר כתב ליישב דדוקא כשאומר תיקו אמידי דלא פגע אלא באיסור דרבנן הוא דאמרינן דמדאמר תיקו הכונה הוא להחמיר. אבל היכא דזימנין הוא דאורייתא וזימנין דרבנן י"ל דנקט תיקו משום דאורייתא כגון בבדיקת חמץ בלא בטלו וכיוצא לזה עי"ש, וצריך להתיישב בזה. והשגתי עתה ספר שושנת העמקים וראיתי בכלל י"א ד"ה ספק בבעיא וכו' שכתב וז"ל וביש"ש ב"ק פרק החובל חידש כל מקום דסיים בש"ס תיקו לא הוי חסרון חכמה כיון דהם לא ידעו דרבנן לקולא משא"כ כשלא סיים תיקו י"ל דידוע להש"ס דיש למפשט הוי כחסרון חכמה ושקו"ט בדבריו עי"ש, ולפי"ז מיחלפא שיטת רש"ל ממ"ש הרבנים הנ"ל בשמו. וכעת לא אוכל לחפש באיזה סימן הם דבריו הללו דסתראי נינהו וצ"ע (ועיין לקמן במערכת הסמ"ך אות ב"ן ובפתח הדביר ח"ג בהשמטות לסי' קפ"ו))

וראיתי להרב פתח הדביר ח"ג דף קע"א ע"א שהביא דברי הרב תוספת שבת סי' ש"ג סקמ"ח שכתב כל בתר איפכא מכלליה דרש"ל. דבעיא דסלקא בתיקו אזלינן בה לקולא מפני שהוא ספק לכל העולם עד שיבא אליהו וכשלא בתיקו הוי ספק מחסרון ידיעה כמ"ש ברא"ש ספר מנח"י. וכתב שזה דעת הרי"ף והרא"ש עי"ש. ולענ"ד קשה להחליט כן בדעתם עיין להר"ן סופ"ק דביצה בבעיא דג' גברי ותלתא מיני (בדף י"ד ע"ב) דסלקא בתיקו וס"ל להרי"ף לחומרא שלא כדברי התו"ש הנ"ל בדעת הרי"ף ולעומת זה עיין בדברי הר"ן פ"ב דביצה בבעיא דעבר ואפה בד' י"ז ע"ב דלא סלקא בתיקו וכ' דאזלינן לקולא ולזה י"ל עפ"י מ"ש הרא"ש שם דהאמוראי בתראי וכו' עי"ש דוק ושם כ' הר"ן דראב"ן כתב כיון דלא אפשיטא אזלינן לחומרא. וממ"ש ההגמ"י פ"ב דחמץ הנ"ל נראה קצת דאי לאו האת"ל הוה אזלינן לקולא. ועיין קרב"ן פ"א דביצה אות ח"ק דפס' ראב"ן לחומרא בעיא דתלתא גבר ותלתא מיני והרב חיי אדם בקונטרס נשמת אדם בהלכות ברכות כלל ה' אות א'