שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קיז

עוד ב' בוגין) וגם בענינים אחרים אשר באו בספרי דבי רב מני"ר שליט"א שיש לפי מיעוט בקיאותי בש"ס ופוסקים הערות רבות בהן. ויתברך מר ניהו רבה בברכת הדיוט קלה. יבליג שנותיו בטוב ובנעימים על מבועי התורה כנפשו שבעו ונפש ידידו באה"ר ואהבת איתן הק' יצחק שלמה יואל בהרב מוהרר"ש זללה"ה הרב ואב"ד דפ"ק ראוונע יע"א

ז ברכת הנהנין מרן חיד"א ביעיר אזן מערכת השי"ן אות ח' פשיטא ליה דהוי מדרבנן. ועיין מכתב לחזקיהו בהשמטות לחלק השיטה דף ק"ה ע"ד וע"ע יעיר אזן במערכה זו אות י"ט לענין ברכת המוציא דמסיק דאינו אלא מדרבנן ואם נסתפק אינו חוזר ועיין דברי מנחם סי' קס"ז הגב"י אות ז' מלא הרועים במערכת תדיר קודם אות ב' וכבר כת' במכת"ל שם דגם הפנ"י מודה דדעת כל הפוסקים דברכת הנהנין היא מדרבנן אלא שהוא כתב דיש לתמוה בזה וכו'. ועיין להרב ש"ך בח"מ סי' שפ"ב סק"ג בד"ה (וכתבו התוס' ובמה שתמה עליו מרן חיד"א במחזיק ברכה יו"ד סי' כ"ח סק"ז לענין ברכת בפה"ג. ועתה ראיתי בשו"ת בית שלמה הנד"מ בא"ח סי' י"ד שכתב בשם רב השואל דברכת מהת"ו ונסתייע מדברי הפ"י וכתב ע"ד דלא הוטב בעיניו והפ"י עצמו לא אמר אלא דרך הערה. אבל א"א לספק נגד כל הפוסקים ראשוני ואחרונים דהם מד"ר חוץ מבהמ"ז. וברכת מעין ג' מחלוקת עכ"ל. ולקמן אות פ"ד ציינתי לענין ברכת מעין ג' ובשיטה מקובצת למס' ברכות (בס' ברכה המשולשת) במ"ש בש"ס דף מ"ח ע"ב לפניו מנין אמרת ק"י כשהוא שבע וכו' ורבי נתן ורבי יצחק ילפי לה מקראי כתב דכל זה הוא אסמכתא דודאי ברכה על הפת לפניה אינה אלא מדרבנן וכו' עי"ש

ח בכור שאינו קדוש אלא מדרבנן אם יכול להקריבו תם או הוי אוב"ע נסתפק בזה מרן מוהריט"א בספר הלכות יו"ט רפ"ב דבכורות ואני עני כתבתי במ"א דמהרמב"ם פ"ה ה"ג מתברר דאינו יכול להקריב אפי' כשיש ספק שמא אין בו חיוב מהת"ו כ"ש כשודאי אינו חייב מן התורה עי"ש

ט בכור בהמה קדושתו מדרבנן. נראה מדברי התו' בבכורות דף י"ג ע"א דאינו חייב ליתנו לכהן. ומרן מוהריט"א בהלכות יו"ט רפ"ב תמה ע"ד דאמאי לא נימא דמדר' חייב לתנו לכהן ואני עני כתבתי במ"א דכיון דבספק חייב מה"ת אינו חייב ליתן לכהן דקי"ל המע"ה ואפי' תפסו כהן דעת רובא דרובא דמוציאין מידו וכמה דיות משתפכות לישב דעת הרמב"ם דס"ל אין מוציאין מידו כידוע. וספק תורה עדיף מודאי דרבנן עיין ר"ה ל"ד ע"ב ב' עיירות באחת תוקעין וכו' וכיון דבספק תורה ק"ל המע"ה לא ראו חז"ל לחייב בודאי דדבריהם

י בכור בעל מום דנאכל תוך שנתו אם הוא מדאורייתא או מדרבנן עיין להגאונים מוהריט"א בס' הלכות יו"ט בפר' עד כמה אמתני' דבכור נאכל שנה בשנה בין תם בין בעל מום וכו' ובית אפרים טרפיות בשו"ת ס' ב' שיבת ציון סי' כ"ד בית מאיר יו"ד סי' ש"ו ס"ז. ועי' במ"ש אור לי סי' ס"ב ד"ה וחזה הוית

יא במה דברים אמורים דנקטינן דהוא לפרש כמי שהאריך הג' יד מלאכי שא נא עיניך וראה נפלאות מתורתו בסי' ש"א כתב ע"ז שם בסי' שי"א בשם הרב יבין שמועה דדוקא אם אמר כן רבי יאודה אבל אם אמר כן תנא אחר אין לנו כלל בזה ועיין מלא הרועים בח"ב דף מ"ו אות ד' ואות י"א. ונ"ל דיש להביא ראיה מדברי הרמב"ם בפיה"מ פ"ה דמעשרות מ"ה. ומרן כ"מ כ"א דתרומות דין ט"י. וכ"נ קצת ממתניתין פ"ה דמ"ש מ"א. עיין בב"ק דף ס"ט ע"א דמשמע דפליג רשב"ג אלא דלזה י"ל לפי מ"ש היד מלאכי בסי' ש"א הנ"ל (בסוף ד"ה ואיך שיהיה) דכי מוכח בש"ס דפליגי לא נאמרו הכללים ועיין להרב מקנה אברהם במ"ב אות ר"ג שאחר שהביא כלל זה ציין לרשב"ם ב"ב ל"א ע"ב ד"ה אר"א אם כונתו להקשות אדברי רשב"ם נעלם ממנו דברי הי"ם גדול בסי' שי"א כיעי"ש. ועיין להרב נחמד למראה ח"א דף קע"א ע"ד ואילך ומה שרצה לומר דבתנא אחר כי תני במד"א יש חילוק בין אמר ר"פ במד"א דאינו חולק לר"פ אומר במד"א וכו' דאז הוא חולק וחזר בו מכח הירושלמי עי"ש נראה דנעלם מהרב סוגיית שבת דף קכ"ו ע"ב אמר ר"י במד"א בכיסוי קרקעות וכו' עי"ש. ובהרא"ש וגם ממ"ש הרמב"ם בפ"ה דמעשרות מ"ה ומרן כ"מ הלכות תרומות הנ"ל אנו למדין דבתנא אחר אף בלשון אמר הוא חולק ומ"ש שם על דברי הרמ"ז פ"ב דכתובות כבר קדמו הים גדול ובסמוך שם הזכירו. ולפי הנראה כל הרבנים הנז"ל לא זכרו דברי המפרש בנזיר דף ל"ב ע"א ד"ה לישנא אחרינא דעמ"ש בתוספתא רבי יוסי אומר בד"א וכו' כתב דקי"ל כל בד"א לפרש עי"ש. וביד מלאכי סי' ש"א הביא דעת הרב ב"ח בא"ח סי' רנ"ה דס"ל דאימתי ובמה לפרש וכ"כ ג"כ בסי' ש"נ והרב מאמ"ר שם דשקו"ט על דברי הב"ח לא ערער עליו במאי דנקיט דכל אימתי ובמה לפרש עי"ש

יב בנדרים הלך אחר לשון בני אדם. הג' מש"ל פ"ד מהלכות שבועות הלכה א' ד"ה ודע וכו' הביא מחלוקת רבנן ורע"ק ברפ"ג דשבועות בנשבע שלא אוכל ואכל כ"ש דלרע"ק חייב ולרבנן פטור וחקר לדעת במאי פליגי דהא קי"ל בנדרים הלך אחר לשון בני אדם וא"כ קשה בלא ימנע ניחזי אנן אם בלשון בני אדם אכילה כל שהו מ"ט דרבנן ואם אינה כ"ש מ"ט דרע"ק וכתב דלא יתכן לומר דבהא פליגי אם בלשון ב"א אכילה בכזית או בכ"ש וצדד לומר דפליגי בהיכא דלשון תורה חולק אלשון בנ"א דלר"ע בהא נמי אזלינן בתר לשון בנ"א ולרבנן בכה"ג לא אזלינן בתר לשון בנ"א וחזר בו לפי שמצא בירושלמי דר' יוחנן ס"ל דהולכין אחר לשון בנ"א אף בסותר לשל תורה ואפי' לקולא ור' יאשיה דס"ל דהולכין אחר לשון תורה לא אמר אלא כשלשון תורה להחמיר וכתב דאין ספק דהלכה כרי"ו וכמו שפסק הר"ן. ושוב הביא ראיה דהולכין אחר לשון תורה מרפ"ד דערכין דף י"ט דאורייתא קיבורת כולה בנדרים הלך אחר לב"א דאף לקולא אזלינן בתר לשון בנ"א אתד"ק עי"ש. ובמכתב לחזקיהו בתשו' סי' ה' דף כ"ז ע"ג ופלא בעיני איך לא זכר שר דברי רבותינו בעלי התוס' במס' פסחים דף ב' סוף ע"א ד"ה כדתניא הנודר מן האור וכו' וביבמות ד' ע"א ד"ה והני מולין וכו' דבהני דוכתי שתים זו שמענו מדב"ק דכללא דבנדרים הלך אחר לשון בנ"א הוא אף כשסותר ללשון תורה ואפילו לקולא והביאו ראיה מההיא דערכין דאורייתא קיבורת כולה וכו' כיעי"ש. והיותר תימה בעיני דהרואה יראה דהירושלמי שהזכיר הוא ברפ"ו דנדרים והביאו הר"ן שם בדף מ"ט ע"א וכיון שכבר הזכיר דברי הר"ן בזה עדות היא שלא נעלם ממנו סוגיית הש"ס דילן שם וא"כ היה לו להכריח מתלמודין דהולכין אחר לשון בנ"א כשסותר ללשון תורה. דהרי אהא דתנן הנודר מן המבושל מותר בצלי ותני עלה ור' יאשיה אוסר דהוה בעינן למימר דפלוגתייהו אי אזלינן בתר לשון תורה או בתר לשון בנ"א מסקינן דכ"ע בנדרים הלך אחר לשון בנ"א ולא פליגי מר כי אתריה דמבואר מסוגיא זו דהולכין אחר לשון בני אדם לקולא אף כשסותר לשון תורה כמו שהוכיח ממנה רבינו הריב"ש בסי' ש"ד עי"ש ולפום ריהטא נראה דהיה יכול למצוא בזה במאי פליגי רע"ק ורבנן דלימא מר כדמשני בש"ס דמר כי אתריה וכו' באתריה דרע"ק קרו אכילה לכ"ש וכו' אלא דזה לא יתכן דא"כ מאי קאמרי ליה רבנן היכן מצינו באוכל כ"ש שהוא חייב וכו' וק"ל הא מיהא שמעינן מינה דהולכין אחר לשון בנ"א להקל אף כשסותר ללשון תורה אף לר' יאשיה לפי מסקנא דתלמודין ואי הכי לא צריכינן למיתי עלה מדקי"ל כר' יוחנן כמ"ש הרב ז"ל דהא ודאי כתלמודין נקטינן ולתלמודין בטלה מחלוקת וכ"ע מודו בהכי. גם מ"ש דהר"ן פסק כרי"ו תמוה בעיני שהרי הר"ן שם אחר שהביא כל דברי הירושלמי כתב וז"ל ולפום גמרא דילן דאפילו ר' יאשיה מודה דאין הולכין בנדרים אחר לשון בנ"א ש"מ דבין להקל בין להחמיר האומר בחג יו"ט האחרון של חג בכלל עכ"ל. הנך רואה שלא כתב דהלכה כרי"ו ואדרבא משמע מדבריו דלולא דתלמודין מסיק דגם ר' יאשיה מודה לא הוה ברירא לן האי מילתא למיפסק לקולא כרי"ו. דברי רבינו המשל"מ בזה שגבו ממני וצ"ע ולעיקר קושית המשל"מ הנ"ל עי' בס' עצי ארזים סי' רי"ז ס"א וביד שאול שם אות ד' נראה שלא ראה מ"ש הרב משל"מ דגם להירוש' דפליגי בזה ר' יוחנן ור' יאשיה פשיטא דקי"ל כרי"ו דאילו ביד שאול נקיט דהירו' ס"ל דאסור עי"ש. והשגתי עתה שו"ת מעשה אברהם וראיתי מ"ש שם בחח"מ ס"ו סי' י"ח בשם הרב ערך השלחן אה"ע סי' נ"ג דנראה מדבריו שכבר עמד ע"ד הרב משל"מ הנ"ל ואין מצוי אצלי לעיין בדב"ק: