שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קטז

גמר וסילוק אבל לרבנן דס"ל דסילוק אפילו לשעה קלה לא מיקרי תמיד וכי פסק והדר אתחיל אתחלתא אחריתא היא א"כ לדידהו אם פסק מלמודו אפילו זמן מועט מ"מ כי הדר אתחיל צריך לברך דהא אתחלתא אחריתא הוא. מעתה מ"ש מרן הב"י דלכך אינו צריך לברך מלאחריה משום דמצות הגיית התורה הוא ביום ובלילה ואין לך שעה וכו' שזהו כרבנן דר' יוסי הביא ראיה לסתור ואדרבא מהאי טעמא גופה צריך לברך

ולפי זה הדרא קו"ל דהא ר' יוחנן ס"ל כרבי יוסי דבפ"א שחרית ופ"א ערבית קיים לא ימיש ומיקרי תמיד, א"כ לדידיה אם פסק מלמודו לא מיקרי גמר וחדא מילתא היא א"כ לדידיה אי אפשר לברך לאחריה לפי סברת מרן דבגמר תליא והיכי יליף ר"י לברכת התורה לאחריה מק"ו הא לר"י לשיטתיה ל"ש ברכה בכה"ג לסברת מרן הב"י ז"ל. ויש לתרץ דסברת מרן דהפסקה לענין ברכה ל"ד להך דמילה בשבת דהתם במל וסילק ידיו כיון דלרבנן דר"י הוי הפסקה וכשחוזר למול הו"ל אתחלתא אחריתא ממילא הו"ל ב' חלולים לכך לא דחי שבת שלא לצורך כיון שהם ציצין שא"מ אבל לענין ברכה בהפסקה לא תליא מידי בהסח הדעת תליא מילתא ולכך תורה שמצותה ביום ובלילה ואין לך שעה וכו' מה"ט אינו מסיח דעתו ממנה לעולם ומשו"ה אפי' לרבנן דר"י דס"ל דכשפוסק ללמוד הו"ל אתחלתא אחריתא מ"מ מאחר דדעתיה עלה, חדא מילתא הוי לענין ברכה. וראיה מדברי הריב"ש (סי' שפ"ד) במי שנולד לו תאומים והמוהל א' וכו' ופסק דברכה אחת לשניהם. והביא ראיה מסוכה (מ"ו.) ע"ש (וכיון בזה לדעת האו"ז הובא במרדכי פ' כסוי הדם שהביא ג"כ הראיה מהך דסוכה שם). וכ"פ המחבר ביו"ד (סי' רס"ה) אפילו אין הנער הב' בביהכ"נ אם רק היה דעתו עליו והדברים ק"ו ומה התם דהויין גופין מוחלקין מפטרו בברכה אחת אם לא הסיח דעתו כש"כ בנ"ד בתורה דחדא מצוה וחד גופא דודאי אע"ג דפסק והוי אתחלתא אחריתא לרבנן. מ"מ מיפטר בברכה אחת בדלא אסח דעתיה תדע דהא מילה נמי מדמינן לה התם ללה"פ ותלינן לה בפלוגתא דרבנן ור"י ואפ"ה לענין ברכה לא חיישינן להפסקה אפילו בגופין מוחלקין וכ"ש תורה דמדמה במנחות שם ג"כ ללה"פ וחד גופה הוא דודאי ל"ח להפסקה אפילו אליבא דרבנן ובהא עדיפא תורה ממילא דאילו במילה מסתמא הויא הפסקה דחיישינן לשמא הסיח דעתו עד דידעינן דדעתיה אתרווייהו ואלו תורה מסתמא נמי אמרינן דלא מסיח דעתיה כיון דחיובה ביום ובלילה ואין לך שעה וכו' (לרבנן דר"י) ומשו"ה לא הויא הפסקתו הפסקה. ובזה א"ש דאע"ג דר' יוחנן סובר כר' יוסי דלחה"פ דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית ולדידיה אע"פ שמפסיק מלימודו כוליה חדא מילתא היא ולא הויא הפסקה אפ"ה יליף שפיר לברכת התורה לאחריה מק"ו דנהי דלמאי דסבר כר' יוסי לא הויא הפסקה מ"מ היסח הדעת מיהא הוי מהאי טעמא גופא דלדידיה יכול להפסיק אמטו להכי מסח דעתיה. והדבר מפורש בתוס' בברכות (י"א:) ד"ה שכבר בשם ר"י. והשיב ר"י וכו' וא"ת מ"ש מסוכה שצריך לברך על כל סעודה וכו' וי"ל דשאני תורה שאינו מייאש דעתו דכל שעה אדם מחוייב ללמוד דכתיב והגית בו יומם ולילה והוי כיושב כל היום בלא הפסק. אבל אכילה בסוכה יש שעה קבועה עכ"ל הרי בהדיא דלענין ברכה דלפניה ס"ל להתוס' דמשום מצות והגית אינו מייאש דעתו ובהיסח הדעת תליא מילתא ולא בהפסקה וה"נ ס"ל למרן הב"י לענין ברכה דלאחריה וז"ב לפענ"ד. והשתא דגם לענין ברכה דלפניה ל"ש לברך מה"ט דלא מסח דעתיה, וכמ"ש התוס' א"כ הא דמברכין בכל בקר ע"כ הטעם הוא מפני שאז נעשה בריה חדשה וכדפירשתי לעיל

איברא דאיכא למידק מהא דגרסינן בירושלמי פרק מי שמתו (בפיסקא דנשים מנ"ל) ומה בין סוכה ללולב סוכה אינה טעונה ברכה אלא לילי יו"ט הא' בלבד לולב טעון ברכה כל שבעה ר' יוסי ור' אחא הוו יתבין אמרין מה בין סוכה ומה בין לולב (כלומר מאיזו טעם הם חלוקים) סוכה נוהגת בלילות כבימים (לכך כל ז' כיומא אריכא ואינה טעונה ברכה רק ליל א'). לולב אינו נוהג אלא ביום (לכן כל יום הוי חיוב חדש וצריך ברכה כל ז') התיב ר' יעקב דרומיא הרי ת"ת דנוהג בלילות כבימים (ואפ"ה מברך בכל פעם) מאי כדון (פי' המפרש, מעתה מה יש לנו לתרץ ולי נראה דמאי כדון פירושו הכי השתא). סוכה אפשר לה להבטל, ת"ת א"א לה להבטל עכ"ל. ותירץ זה לכאורה תמוה דבשלמא סוכה קאמר שפיר דמה"ט דאפשר לה להבטל ר"ל דאי בעי לא אכל א"נ דאכל פירא לבר מסוכה א"כ עיקר חיובא הוא רק לילה הא' דבע"כ בעי מיכל בסוכה לכך אינו מברך רק בלילה הא' דעיקר החיוב אבל מאי קאמר ת"ת א"א לה להיבטל, שזהו כדכתב המפרש משום דכתיב בה והגית וגו' אדרבא מה"ט אינו מייאש דעתיה כדכתב התוס' בשם ר"י והו"ל למיפטר בברכה א' דהא לא מפסקי בה לילות מימים והא לדידן דמברכין אסוכה בכל פעם כדכתב התוס' בברכות שם אפ"ה כתבו שם בשם ר"י דאת"ת מיפטר בברכה א' דכיון דכתיב בה והגית לא מסיח דעתיה א"כ להירושלמי דסובר דבסוכה אינו מברך רק פ"א אי משום דלא מפסקי לילות אי משום צירוף הטעם דאפשר לה להבטל, לפ"ז כ"ש דבת"ת דלא מפסקי לילות וגם א"א לה להבטל דא"כ לא מסיח דעתו והו"ל למיפטר בברכה אחת. אלא ודאי דעת הירושלמי דחילוק ברכות בהפסקה תליא (וכדסליק אדעתא דעני' מעיקרא) וס"ל נמי כדאמרינן בסוגיא דמסכת שבת הנ"ל דבדבר שחיובו תמידי אי אפסיק והדר אתחיל הו"ל אתחלתא אחריתא וכהך דלה"פ אליבא דרבנן והיכא דשרי להפסיק אע"ג דאפסיק כולא חדא מילתא היא וכמו בלה"פ אליבא דר' יוסי, והשתא ה"פ מאי כדון, ר"ל מאי קא מדמית תורה לסוכה סוכה אפשר לה להיבטל ודמיא ללה"פ אליבא דר"י דכיון שיכול להפסיק במצוה דסוכה ע"כ אע"ג דאפסיק כולה חדא מילתא היא ולכן אינו מברך רק לילה הא' ת"ת א"א לה להבטל דכתיב והגית וגו' משו"ה אי אפסיק והדר אתחיל אתחלתא אחריתא היא ולכך על כל הפסקה והפסקה כי הדר מתחיל צריך לברך, ולכאורה פי' זה מוכרח ביישוב תירוץ הירושלמי (ומהתימה על הרב בעל משכנ"י (בחלק או"ח סי' ז') שהקשה קושיית הירושלמי הנ"ל כתבניתה ולא תירץ כן, גם לא זכר השר מזה כלום) אך אכתי קשיא טובא, דלפי האמור ס"ל להירושלמי גבי ת"ת דחילוק הברכות הוא לפי ההפסקות, וא"כ זהו דוקא לרבנן דר"י אבל לר"י דס"ל דבפ"א שו"ע קיים והגית ומיקרי תמיד לדידיה לא תליא מידי בהפסקה א"כ מאי מקשי ר' יעקב דרומי' אדר"י ור' אחא מת"ת דלמא אינהו כר' יוסי דלה"פ ס"ל דלדידיה א"צ לברך בכל פעם דאע"ג דאפסיק כולא חדא מילתא היא וכ"ת דמקשה מכח הא דיחיד ורבים הלכה כרבים ז"א דהא במתני' בפ"ב דמגילה (כ"א.) סתים לן תנא כר' יוסי דלה"פ ע"ש. ועוד הא קיי"ל בכ"ד דר' יוסי נימוקו עמו, וי"ל דלפ"ו סברת המקשה דלא ידע דתליא בסברא דאפשר לה להבטל הא פריך שפיר ולמסקנא אתיא כרבנן אלא דקשיא טובא דלפ"ז לר"י דלה"פ לא היה צריך לברך ברכה"ת רק פעם אחת כל ימי חייו (או עד שתעבור עליו לילה אחת בלא תורה ובלא ק"ש וכהך דשלא ילין שולחן לילה אחת בלא לחם) דהא בת"ת לא מפסקי לילות מימים וגם דלדידיה אפשר לה להבטל כדפרישית דאי בעי פט"נ בק"ש שחרית וערבית וזה תימא דהא גרסינן בנדרים (פ"א.) ויאמר ה' על עזבם את תורתי. ואמר רב יהודה אמר רב על שלא ברכו בתורה תחלה ובספר פ"ח (סי' מ"ז), ובשאג"א (סי' הנ"ל) הוכיחו מזה דברה"ת דאורייתא מדקא"ל הקב"ה ומדהיה העונש חמור כ"כ יע"ש. ולר"י אדרבא יענשו בשביל ברכה שא"צ. ולא בשביל שלא ברכו וכו' והא מקרא קא דריש ר"י ואקרא ודאי ל"פ ר' יוסי. ועוד דבכה"ג אורחא דתלמודן למידק. ור' יוסי האי קרא מאי עביד ביה. ועו"ק טפי דבנדרי' (ח'.) אמר ר' גידל אמר רב האומר אשכים וכו' הא קמ"ל כיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שו"ע משו"ה חיילה שבועה עליה. ופי' הרא"ש ז"ל דבק"ש שו"ע פטר נפשיה ממ"ש והגית וכו' יעו"ש. וזה אתיא כר' יוסי דלה"פ כדאיתא להדיא במנחות (צ"ט ע"ב) וא"כ סובר רב דגבי ת"ת אע"ג דאפסיק חד מילתא הוא. וא"כ לא היה צריך לברך ברה"ת רק פ"א כל ימי חייו לשיטת הירושלמי. והיכי אמר רב על שלא ברכו בתורה תחלה דזה אתיא כרבנן דוקא כדלעיל וקשיא דרב אדרב עו"ק מהא דגרסינן בירושלמי (פ' ר"א דמילה הלכה ו'). כאן תהיה לע"ע מקום שביתת קן קולמסי עד אזכה לקבל תשובתו דמני"ר ואז כשאראה שדברי הדלים פטפוטי דאורייתא ספונים בעינו. או אז אכתוב סיום הדברים בישוב שיטת הירושלמי הנ"ל בפלפולים רחבים (לערך