שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קיג

ישראל. וצריך לעיין שם לראות מסקנתו ואמ"א. ומה שציין בפ"ת שם ס"ק ז' למ"ש בסי' ב' בפ"ת שלפני בקשתי ולא מצאתי

ולפי הנראה בלשון בני אדם פשוט דבן ולא בת. עיין מתני' דנזיר דף י"ב ע"ב הרני נזיר לכשיהיה לי בן. נולד לו בת וכו' אינו נזיר. וי"ל בש"ס ב"ב קמ"ג ע"ב ההוא דאמר נכסי לבני הוו ליה ברא וברתא מי קרו לחד ברא בני וכו'. ומסיק דקרו לחד ברא בני ואין הבת בכלל עי"ש. ובתשו' הרא"ש כלל פ"ה סי' ג' ג'. ועיין קהלת יעקב במענה לשון ח"ב אות קל"ה בשם הרשב"א ה"ד מרן הב"י בח"מ סי' רל"ה מחודש ס"ד דבן שאמרו חכמים שלא ימכור בנכסי אביו פחות מבן כ' כתב אין הבת בכלל. ועיין עוד שם במענה לשון ח"ג אות כ"ד בשם הריטב"א שהביא מרן הב"י סוף סי' רפ"א ותשובת הרב המבי"ט ח"א סי' ק"כ. ועי"ש במדות חכמים אות נ"ב

ו ברכת המצות פשיטא לי שהם מדרבנן ומזה עמדתי מתמיה זה זמ"ר ע"ד הרב ב"ח באו"ח סי' ק' ס"א וז"ל ומ"ש מעומד כ"כ הסמ"ק וש"פ דגמרינן לה בג"ש לכם לכם מספירת העומר דכתיב ביה בקמה פי' בקומה ולא קשיא ג"ש למה לי הא גרסינן בירושלמי כל הברכות מעומד דאין זה אלא בברכת המצות דכיון שאומר בהם וציונו צריך לברך להקב"ה מעומד שציונו וקרבנו לעבודתו ועבודה בעי עמידה אבל לא ברכת הנהנין ועטיפת ציצית אע"ג דאומר בה וצונו הויא בכלל ברכת הנהנין כיון דאית בה נמי הנאה ולכך בעי הך ג"ש עכ"ל דמשמע דס"ל דג"ש כי אתאי לברכת ציצית הוא דאתא והוא תמוה דהלא מודעת זאת דכל ברכת המצות אינם אלא, תקנתא דרבנן והיכי נימא דאתיא ג"ש להצריך הברכה מעומד הלא מדאורייתא ליכא חיובא בברכה כלל. ובעניותי לא ראיתי מי שיאמר דברכה שלפני המצות היא מדאוריתא זולת בברכת התורה שדעת הרמב"ן בסה"מ במצות ששכח הרמב"ם סי' ט"ו דהיא מדאורייתא וכן דעת הרשב"א והאריכו בענין זה רבנן בתראי לדעת הרמב"ם דמוכח דס"ל דהיא מדרבנן וקראי דמייתינן בש"ס אסמכתא נינהו דהרב פר"ח בסי' מ"ז האריך להכריח דהיא מדאורייתא ומרן חיד"א בס' ברכ"י ומחזיק ברכה דחה כל ראיותיו ואף שהביא שכדעת הרב פר"ח כן דעת הרבנים מר וקציעא ושאגת אריה מ"מ העלה לדינא דאינה אלא מדרבנן וכתב שכן העלה הרב מוהר"י עיא"ש בס' מטה יהודה עיש"ב גם שני גאוני דורנו בסוף ספר מפרשי הים האריכו למעניתם והעלו דאינה אלא מדרבנן וכדעת הרמב"ם והטור ושאר פוסקים עי"ש, לכ"ע מיהא ברכת כל המצות חוץ מברכת התורה אינם אלא מדרבנן ובהדיא אמרינן בברכות ד' ט"ו ע"א ע"כ לא אמר ר"י אלא ק"ש דאורייתא אבל תרומה משום ברכה היא וברכה מדרבנן ודברי רש"י שם (שכתב ברכה דרבנן דאמור רבנן כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן) צריכים ביאור ועיין מ"ש במכתב לחזקיהו שם ועכ"פ תלמוד ערוך הוא בידינו דברכה לפני המצות אינה אלא מדרבנן וא"כ עכ"ל דג"ש כי אתאי לעיקר העטיפה שתהיה מעומד אתאי וההיא דירושלמי איצטריכא לברכת המצות לומר דכי תקון רבנן ברכה למצוה תקון נמי שתהיה מעומד ועיקר העטיפה מעומד מדאורייתא מהגז"ש ועוד הארכתי קצת בזה והבאתי דעיקר ג"ש זו אינה אלא אסמכתא בעלמא עיין בשו"ת אור לי סי' ב' אבל פשוט דברכה שלפני המצוה אינה אלא מדרבנן ועיין רש"י בפ' כיצד מברכין דף מ' אההיא דלא שכחתי מלברך וכו' ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש תרומה ומעשר וכתב הרב תוי"ט במס' מעשר שני פ"ה מי"א אע"ג דמדרבנן היא אסמכוה אקרא דמי גריעא ברכה לאסמוכה אקרא משאר דברים רבנן דמסמכין על המקראות עי"ש הרי פשיטא ליה דברכת המצוה מדרבנן היא וכ"כ הרב ש"ך ביו"ד סי' י"ט סק"ג. ורבינו הגדול בס' פאר הדור בסי' כ"ו כתב דרך כלל הדברים ידועים שכל ברכה שעל המצות מדבריהם היא בין שתהיה המצוה מן התורה וכו' עי"ש

והנה עמ"ש במכתב לחזקיהו ע"ד רש"י בברכות דף ט"ו הנז"ל שלח לי עתה רב גדול בדורנו אחד המיוחד מידידי נפשי מני"ר הגאון המפורסם חריף ובקי עצום ורב, כקש"ת מוהר"ר יצחק שלמה יואל יצ"ו האב"ד דעוב"י ראוונא יע"א פלפלא חריפא ועם כי מגודל טרדתי לעת עתה בסידור המערכות בהדפסת ספרי זה בעזה"י לא יכלתי להתבשם בדב"ק אמרתי אעלה בתאמ"ר אמירה נעימה. מרגניתא דלית בה טימא. וחתום עלה שמא דמארה היינו תנא קמא שיח"לא. וזה לשונו (במכתבו אלי מיום ד' תולדות שנת ויחי עוד לנצ"ח ידיד לבבי החכם חיים יחזקיהו לפ"ק)

בספר מכתב לחזקיהו ברכות (ט"ו) ברש"י ד"ה ברכה דרבנן היא דאמור רבנן וכו' (דאינו מובן לכאורה מה שמביא שברכה דרבנן ממאי דאמור רבנן כל המצות מברך עובר לעשייתן). ולפענ"ד נראה דאולי כיון רש"י הקדוש ליישב בזה קושיא חמורה דלא תקשה אהא דאמרינן בסוגיין בפשיטות ברכה דרבנן היא ובתוספתא ובירושלמי מוכח לפום ריהטא שהוא דאורייתא דבתוספתא (ריש פ' בתרא דברכות) יליף לברכת המצות ממ"ש אשר נתן לך (גבי ברכת המזון) ולהלן הוא אומר ואתנה לך לוחות האבן והתורה והמצוה. פי' וילפינן בגז"ש נתינה נתינה מבהמ"ז. מה בהמ"ז טעונה ברכה אף תורה ומצות טעונות ברכה. ובירושלמי (פ' כיצד מברכין על משנה א') אמר ר' ירמיה וכו' ומנין שכל המצות טעונות ברכה ור' תנחומא ור' אבא בר כהנא בשם ר"א ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה (שמות כ"ד) היקש מצות לתורה מה תורה טעונה ברכה אף מצות טעונות ברכה עכ"ל והובא בפרדס הגדול לרש"י ז"ל (סי' נ"א וסי' נ"ט עי"ש) וכיון דאיכא גז"ש והיקש ק"ל לרש"י ז"ל בסוגיין דקאמר דברכה דרבנן. ועל כן יישב זאת במתק לשונו וע"כ אינן רק אסמכתא בעלמא דאי לא תימא הכי תיקשה הא דאמור רבנן כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן דוקא. ואמאי ממנ"פ אי ילפינן מגז"ש דברכת המזון. יהיה ברכת כל המצות לאחר עשייתן כבהמ"ז. ואי ילפינן מהקישא דתורה יהיו טעונות שני ברכות קודם עשיה ולאחר עשיה כתורה. א"ו מדאמור רבנן כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן. מוכח דהיקש וגז"ש זה אינו אלא אסמכתא בעלמא. וגז"ש זו לא נתקבלה. והיקש זה אפילו לדברי הפוס' בר"פ לולב הגזול (ל"א) דהיקש אדם דן מעצמו ולפ"ד הכסף משנה (בפ"ב מהל' ק"פ) דגם רש"י ז"ל מודה לזה לרבנן דר' יהודה ע"ש. אפ"ה ס"ל לתלמודא דידן דאסמכתא הוא ולא דרשינן היקשא. דמצוה דקרא לאו במצוה מעשיית קא מישתעי. אלא בלימוד המצוה והלכותיה שבתורה שבע"פ קמיירי כדגרסינן בפ"ק דברכות (ה.) אמר ר' לוי בר חמא אמר רשב"ל מאי דכתיב ואתנה לך את וחות האבן והתורה והמצוה וגו' לוחות אלו עשרת הדברות תורה זה מקרא, והמצוה זו משנה. אשר כתבתי אלו נו"כ. להורותם זה גמרא מלמד שכולם ניתנו למ"מ ע"כ. נמצא דהמצוה דקרא לאו בעשיית המצוה קאי רק אלמוד המשנה. וזהו פשטיה דקרא כדמוכח מסיפא דקרא דאשר כתבתי להורותם. אלמא דבלימוד קמיירי, ומדוקדקים דברי רש"י ז"ל לפענ"ד איברא דלכאורה דברי ר' לוי בשם רשב"ל בפלוגתא מתניא וזה דבמס' מגילה (י"ט:

) ארחב"א אר"י מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידים לחדש ומאי נינהו מקרא מגילה והתוס' יו"ט בהקדמתו לפי' המשניות דקדק ממ"ש מלמד שהראהו ולא אמרו מלמד שמסר או שלמד. וכתב שאלו אמר אחד מאלו הלשונות היה מתחייב מזה שהוא ימסרם ויתנם ליהושע וכו'. אבל אמר שהראהו. שזה בדרך ראיה בלבד. כאדם המראה דבר לחברו לראותו ואינו נותנו לו וזה דקדוק נאה עכ"ל. ולפ"ז משמע דפליג עליה דר' לוי בשם רשב"ל הנ"ל. דדריש מקרא דואתנה לך וכו' מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני. שמלשון זה יתחייב נתינה גמורה כאדם המוסר דבר לחבירו בנתינה בפועל. שהרי מאמר ר' לוי כולל דברי רחב"א ועוד מוסיף עליהם שדברי רחב"א מסתיימין במקרא מגילה שהיא בכלל הכתובים ב"ב (י"ד:

) מגילה (ז':

י"ט.) שכ"ז הוזכר בדברי ר' לוי. ונתוסף עוד בדבריו הגמ' שגם היא נתנה למ"מ מה שלא הזכיר זאת ר' חייא. א"כ פליג ר"ח ב"א עליה דר' לוי וס"ל דלא הויא בנתינה כ"א בראיה א"כ אפשר דגם כל הני אמוראי דירושלמי פליגי עליה דר' לוי אך לולי שאיני כדאי לחלוק ע"ד מרן התנא תוספאה התוי"ט ז"ל. עמל הוא בעיני לאשוויי פלוגתא בכדי בין האיתנים הללו. שאם היה הדבר במחלוקת פלוגתא. הויא לה להגמ' בברכות למימר ופליגא אדרחב"א אר"י. ואני אשער בעניותי דל"פ הני אמוראי כלל. והאמת הברור שהשי"ת רמז באותיות התורה ובקוציהן בנקודות וטעמים ובתיבות