שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קיב

וחב"ח והתם דמחייב היינו משום דהוי מיעוט אח"מ כיעי"ש. ומצאתי למ"מ רל"צ בסה"ב מנחה טהורה דף קי"ג ע"ב שכתב ע"ד הרב מז"ש דנעלם ממנו התו"כ דמרבה עבדים מואמרת לנזירות ולזבין ע"ש שלא זכר מתני' דפ"ב דזבים ודברי המפרשים הנ"ל ודברי התוס' בסוף דסנהדרין הנ"ל והוא פלא שנעלם מהם דברי התוס' באותו פרק באותו מקום וצ"ע

יח) עוד כתב הרב מזל שעה שם דכי היכי דבגונב נפש אצטריך תרי קראי חד לעבד גמור וחד לח"ע וחב"ח הכי נמי צריכינן בראיה תרי קראי. את פני האדון לאפוקי עבד גמור שיש לו אדון אחר. וכל ישראל לאפוקי מי שח"ע. והרמב"ם לא הוצרך לאתויי קרא המפורש בש"ס ולא מייתי אלא דרשא דקרא אחרינא כ"ל. וקלע"ד דהא מבואר בש"ס חגיגה דף ע"א דמאל פני האדון ממעטינן מי שחציו עבד וחב"ח שיש לו אדון אחר מיקרי וא"כ כ"ש עבד גמור ול"ל קרא דכל ישראל למעט עבד גמור וגם לפי מ"ש הרב דמכל ישראל ממעטינן מי שח"ע וכו' א"כ כ"ש שיש למעט כלו עבד ול"ל אל פני האדון. ותו דבהדיא אתמר בש"ס שם דלמעט עבד גמור לא צריך קרא דיליף לה לה מאשה. וא"כ הדק"ל למה לי תרי קראי. גם מ"ש דהרמב"ם לא הוצרך להביא דרשא המפורשת בש"ס וכו' אין דבריו נוחים לענ"ד דאין דרך הרמב"ם בכך. סו"ד דדברי הרב מז"ש בזה נפלאו ממני. והיה נ"ל לומר דאולי הרמב"ם הוה גריס בש"ס האי ילפותא דמבבא כל ישראל. וכן סומא באחד מעיניו ממעטינן בש"ס מיראה יראה. ואילו הרמב"ם בפ"ב שם ממעט מקרא דבבא כ"י לראות עי"ש בלח"מ וצ"ל דכך היה גורס בש"ס כמו שנראה ממ"ש בפיה"מ. אלא דשם כתוב פיטור העבדים מהאדון כיעי"ש. ועיין להרע"ב שם שכתב דעבדים פטורים שכל מצוה שאין האשה חייבת וכו' ועוד הוא אומר בבא כל ישראל ועבדים לאו בכלל ישראל נינהו ע"כ כונתו לומר דעבד גמור ממעטינן מג"ש דלה לה. וח"ע מבבא כל ישראל. והוא תימה דשביק דרשה דש"ס בדוכתה ונסיב קרא אחרינא ולא ידעתי אמאי לא העיר ע"ז רבינו התוי"ט. וצ"ל דהרמב"ם כשחבר ס' היד ראה גירסא אחרת בהש"ס ובחר בה מאיזה טעם שהוכשר בעיניו. והרע"ב נמשך אחר גירסתו שבס' היד שהוא אחרון. ובחרש מאזנו אחת פי' הרע"ב מלמען ישמעו והקשה הג' שוש"ל אמאי שביק דרשה פשוטה שבהש"ס באזניהם עי"ש. ויותר יש להקשות על הר"מ בחבורו שכתב מלמען ישמעו (כי ממנו לקח הרע"ב) ואילו בפיה"מ כתב מבאזניהם וצ"ל כמו שכתבתי וק"ל. ש"ר מ"ש הרב מעיין גנים ה"ד בס' יקהיל שלמה דף נ"ה ע"ב האריך בדברי הרמב"ם שכתב הטעם מלמען ישמעו ע"ש. (והגיע לידי משניות עם תוס' רעק"א וראיתי שהקשה ע"ד הרע"ב דלפי זה יהיה ח"ע וחב"ח חייב ואילו בסוגיין אמרינן דח"ע וחב"ח פטור שנאמר האדון מי שאין לו אלא אדון אחד וכו' והי"ל להרע"ב לבאר וכו' עי"ש. ולענ"ד הא ל"ק דודאי זהו כוונת הרע"ב דעבד גמור ממעטינן מהג"ש ושח"ע וחב"ח מקרא והוא כלשון הרמב"ם וכונתם לכך. אך מה שיש להעיר הוא דשביק דרשה דבהש"ס בדוכתה כאמור וכן מ"ש לקמן גם גרים יהיו פטורים וכו')

יט) עוד יש להבין לפי דרשה זו דמכל ישראל ממעטינן ח"ע וחב"ח א"כ נמעט נמי גרים כדממעטינן בכל דוכתא גרים מדכתיב בני ישראל כמבואר בכל מה שכתבנו למעלה. וא"ל דהרמב"ם ס"ל דע"כ לא ממעטינן גרים בכ"מ אלא כי כתיב בני ישראל דמשמעות בני ישראל הוא דאביהם ישראל יצאו גרים שאין אביהם ישראל. אבל כי כתיב ישראל לא ממעטינן גרים דגר שמל וטבל הרי הוא כישראל גמור ומשו"ה אינו בדין לפטור את הגר מדין ראיה. ומה גם דכתיב כל ישראל דמשמע כל שהו מישראל ומרבינן גרים מכל (אף, אם אין גר במשמעות ישראל) ואין לומר דמשום דקרא דבבא כל ישראל נאמר בפרשת הקהל שגם גר חייב כדכתיב וגרך בההוא ענינא ה"ה נמי לראיה דגר חייב. דהרי נשים דאף דחייבות בהקהל ליתנהו בראיה משום מיעוטא דזכורך א"כ אי משמעות ישראל ממעט בעלמא גר הכי נמי בראיה נימא דממעט גר כדממעט אשה אף דאיתא בהקהל. ועי"ש בסוף דחגינה ל"ל קרא מ"ע שהזג"ר וכו' סד"א נילף ראיה מהקהל וכו' וצר לי מאד שלא ראיתי בסד"ר דשכיחי גבאי מי שהתעורר ע"ז ואין ספק ששגיתי בדבר ואת"מ (ועי' לקחן אות צ"ד מ"ש שם עוד בעיקר כללין בס"ד)

ה בני ישראל כי כתיב בקרא אי ממעטינן בנות. כתב הרב מג"א סי' י"ד סק"ב דבכל דוכתא ממעטינן נשים דדרשינן בני ישראל ולא בנות. ומרן חיד"א בברכי יוסף שם כתב דכל היכא דליכא סברא שלא למעטן ממעטינן להו וגבי ציצית יש סברא שלא למעטן. ועיין אור לי סי' ע"ז שהק' ע"ד דא"כ בברכת כהנים אמאי איצטריך ריבויא בסוטה ל"ח ע"א לרבות נשים הא איכא סברא שלא למעטן דאטו גברי בעו ברכה נשי לא בעו ברכה עי"ש מה שתירץ ובהכרח צריך לדחוק כמ"ש באור לי דהא חזינן בש"ס ב"ב ק"י ע"ב אלא מעתה למען ירבו וכו' בניכם ולא בנותיכם ברכה שאני. ש"מ דלענין ברכה ידעינן מסברא שלא למעט נשים וא"כ בברכת כהנים צ"ל דהוה ס"ד למעט נשים משום דכל המברך מתברך וכו' צריך קרא ואפ"ל עוד דמאי דאמרו בש"ס סוטה הוא באשגרת לישן ועיקר קרא איצטריך לרבות גרים ועבדים ועיין זבחים ט"ו ע"ב בנ"י למעוטי מאי אי למעוטי נשים קרבן נשים מי קרב בטומאה משמע משום דאין סברא לא מעטינן להו. והרב חקרי לב בזכרונותיו שבס' ישרי לב ד' ק' ע"ג ציין ש"ס יבמות ע"ז ע"ב בנים ולא בנות ואף ר"י משמע דהוה מודה אי לאו דתלאו הכתוב בלידה. וש"ס חגיגה ד' ט"ז ע"ב וקידושין ל' וד' ל"ו ושם כתב הריטב"א דמן הדין היה לנו לומר דגם במל"ת שנאמר בהם בני ישראל דנשים ליתנהו בהו וכן במצות עשה שלא הזמן גרמא אלא דהא רבינהו רחמנא וכו' שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל לא תעשה שבתורה וכן בנדרים ובנדבות אע"ג דכתיב בנ"י הא רבינהו רחמנא דכתיב איש איש לרבות נכרים וכו' וכ"ש נשים. ובתרומה דכתיב בנ"י ואפי"ה כתיב ויבואו האנשים על הנשים מעצמן הביאו. אי נמי דנדבה הוא וכבר איתרבו לנדבה עי"ש ומשמע מדבריו שבמצות עשה שלא הזמן גרמא אף דכתיב בנ"י גם נשים בכלל אף בלא שום ריבוי ולפי"ז יש להבין אמאי צריך ריבוי גבי חלה כמ"ש הרב פתח הדביר ברס"י י"ד בשם הספרי פרשת שלח ואמרת אליהם ריבה נשים ועבדים (עיין מ"ש לעיל אות ד' או"ק י"ב) וכתב שם בשם הרמג"א בזית רענן דאע"ג דמ"ע שלא הזמן גרמא היא איצריך לרבויי נשים משום דכתיב ברישא בנ"י וכו' עי"ש ולפי המובן מדברי הריטב"א א"צ שום ריבוי. ועי"ש עוד בפה"ד שכתב בשם הרבנים א"ר ופי שנים דחולקים על הרמג"א דבכ"מ בנ"י וה"ה בנות חוץ מב' המקומות שרמז הרמג"א והביא מ"ש רא"ם ריש פ' אמור דכל דליכא בני יתירה אמרינן בני וה"ה בנות ושהנח"י חולק על הרא"ם ובס' פי שנים הק' על הנח"י דמה יענה למצות שמיטה ומועדים ומלאכה בשבת וכתב בפה"ד דעל המ"ע יש רבוי ואמרת וכו' ועל ל"ת מלאכה דשבת כ' ליישב עפ"י מ"ש הרב לימודי ה' ד' ך' ע"ד דבמל"ת לא ממעטינן בנות וכו' וכן הביא בשמו בח"ג סי' ער"א סוף אות ה' ואינו מצוי אצלי לראות אם הביא תנא דמסייע ליה דברי הריטב"א הנ"ל. ואתה תחזה להרב חתם סופר בחיו"ד סי' ס"ט שכתב כן מדנפשיה ולא זכר דברי הריטב"א הללו ועיין במקומות שציין הגרל"מ בס' התורה והמצוה בפ' ויקרא סי' קצ"א וראה בעיניך בהת"כ במקומות ההם דגם על מל"ת דרשי מכח ריבוי להביא הנשים וצ"ע לפי דברי הריטב"א הנ"ל למה לי בהן ריבויא כלל ועי"ש באות ח' מה שהאריך בבקיאותו הנפלא דכ"מ שנאמר בני הוא למעט בנות זולת היכא דאיכא טעמא או סברא וכן הוא דעת הרבנים ברכ"י ופה"ד ולימודי ה' שהביא שם ועיין להרב נאות יעקב בקונטרם מענה לשון ד' ח' ע"א שכ' על סברת הרא"ם הנ"ל דאין נראה כן מדברי התוס' קידושין ד' ס"ו ע"ב (שם כתוב ד' ס"ד והוא ט"ס) עי"ש והאריך בזה הרב מטה אהרן בד' מ"ה ע"ד והלאה וגם ע"ד הריטב"א הנ"ל עיש"ב ועיין תוס' שבועות ד' כ' ד"ה כל שה"ק דלמ"ד צצית מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות אמאי לא ליחייבו מהיקשא דכלאים ולחומרא מקישינן ותי' הרב מכתם לדוד חסאן ד' ע"ח ע"ב דכיון דכתיב בנ"י ולא בנות כדדרשינן בסמיכה הרי מפורש בקרא דנשים אינם בכלל ע"כ למידרש לקולא ע"כ. ונראה דהתוס' ס"ל דאינו מוכרח למעט נשים מבנ"י דאפשר דבא למעט דוקא עכו"ם וכיוצא ולא בנות וכיון דלחומרא מקשינן לחייבו בציצית ובגליון מוהרש"א ליו"ד סי' קנ"ז כתב דבדבר שמואל סי' ס"ג נסתפק אם אשה מצטרפת ליו"ד לענין קידוש ה' וספקו הוא משום מתוך בני