שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קט

אהכי אצטריך קרא לרבויינהו. נמצא דכל דכתיב בנ"י יתירה או האזרח וכיוצא אי הדר פריש לרבות גרים הוו בכלל ואי לא לא עכ"ל וכתב על דבריו דזהו היפך דברי התוס' בסוכה וסנהדרין ומנחות הנ"ל דבכל הנהו סוגיי דמייתו התוס' ממעטי' גרים מדבר אל בנ"י אף דלא כתיב בנ"י יתירה. והיפך ממ"ש הוא עצמו בסדר נשא פסקא ל"ה עי"ש. והנה מכלל הסוגיאות שהביאו התוס' אחת היא ההיא דסוכה דאיצטריך קרא לרבות גר ואין משם סתירה להסד"ר דהתם כתיב ברישא דענינא דבר אל בני ישראל ואי הוה כתיב אזרח בישראל הוה ממעטינן שפור גר כיון דכתיב ישראל יתירה אהכי אצטריך לרבות (ועיין לקמן אות ק' יו"ד אי ממעטינן גרים מבישראל ומבואר שם דדעת הפה"ד דלהש"ס דילן ממעטינן גרים ודוק)

ד) ואני בער ולא אדע לפי שיטתו אמאי לא ק"ל על הג' מוהרד"ף דמה יענה ביום שידובר בו מקרא מלא (שמות י"ב מ"ט) בדין ערל לק"פ שנכתב רק פ"א כל עדת ישראל יעשו אותו וכתיב בתריה וכי יגור אתך גר וגו' המול לו כל זכר וגו' תורה אחת לאזרח ולגר (ומש"כ אח"כ אינו מן המנין כמובן) ובעינוי יוה"כ כתיב (באחרי ט"ז כ"ט והיתה לכם וגו' והגר וגו' ובההוא ענינא לא כתיב כלל בני ישראל אלא שלפי שנאמר לכם שהוא מיעוט הוצרך לכתוב גר כמ"ש הגרל"מ בס' התוה"מ ויקרא סי' קצ"א ודרשו בתו"כ לכם למעט גוים עי"ש (והא דתניא בת"כ בפרשת אמור (כ"ג כ"ד) גבי מקרא קדש לרבות גרים ועבדים דכתיב יהיה לכם מיהיה הוא דמרבינן דיש לחלק בין והיתה ליהיה) הרי דלא בעינן מיעוט יתירא ואין לומר דמאי דכתיב בההיא פרשתא עדת ישראל בני ישראל הוי כאילו נכתב גבי עינוי דא"כ ל"ל לכם למעט עובדי כו"ם וכן בפרשת עריות (שם י"ח כ"ו) ושמרתם אתם וגו' האזרח והגר. וכן בנוקב שם ה' (שם כ"ד ט"ז) לא כתיב אלא פעם אחת ואל בנ"י תדבר וגו' כגר כאזרח. ועוד שם (כ"ד כ"ב משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח (ויש לומר דכיון דכתיב לכם הוי מיעוטא כמו בעינוי יוה"כ) ועכ"ל דכיון דכתיב אזרח הוי מיעוט כאילו כתיב בנ"י ב"פ. וא"כ גם מסוגיא דסוכה ל"ק. אך משאר סוגיא ודאי קשה. וכן קשה ממאי דדרשו בת"כ פרשת צו (ז' כ"ג) כי כל אוכל חלב לרבות הגרים וכבר כתב בפתח הדביר שם דהסיפרא דבי רב סותר עצמו בזה ממ"ש בפרשת נשא פסקא ל"ה ומסיק דגם בנכתב פ"א בנ"י ממעט עובדי כו"ם אי לאו דרבי קרא וציין נחל קדומים פרשת שלח לך ובאר בשדה ואהלי יצחק. ואין מצוים אצלי לעיין בדב"ק

ה) המורם מכל האמור דכל היכא דכתיב בנ"י הוא למעט גרים זולת היכא דאיכא ריבוי וכל מקום שנכתב גר לא לחנם נכתב אלא לפי שהיה מקום ס"ד למעטו הוצרך לכתוב גר הוציא מן המיעוט וכבר האריך הגרל"מ בהתורה והמצוה פ' ויקרא סי' קצ"א הנ"ל לבאר כמה מקומות שנכתב גר וביאר שהיה ס"ד מעט עיש"ב. אך קלע"ד מעושק שכר שכיר בפ' כי תצא (כ"ד י"ד) ל"ת שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך למה לי דהא ליכא שום מיעוטא בההוא ענינא והאי גר הוא גר צדק כמ"ש בספרי שם סי' רע"ח וכיון דילפינן בכל התורה (היכא דליכא מיעוטא) דגר שוה לישראל בכל המצות מהיכא הוה ס"ד לומר דלא יהיה מוזהר על עושק שכר הגר מאחר שישראל גמור הוא לכל המצות (חוץ ממה שנתמעט). ומצאתי לרז"ל בעלי התוס' בב"מ דף קי"א ד"ה מגרך שהקשה ל"ל מכתב מגרך הא מאחיך נפקא דגר נקרא אחיך בין לרבנן בין לר"י וכו' משמע דאי לאו מאחיך לא הוה ק"ל מידי ולא ידעתי למה. הלא בסמוך הוקש' להם מרבית אמאי אצטריך למיכתב גר ותושב פשיטא מה לי ישראל מה לי גר צדק וכי בכל המצות אין ג"צ בכלל ישראל דשם כתיב אחיך מ"מ משמעות דברי התוס' דאין כוונתם להק' דמאחיך נפקא אלא מסברא מאחר שהוא ג"צ פשיטא דהוא כישראל גמור. וכן מדברי הרא"ש שהביא הא"ז שם וז"ל. וכן קשה גבי רבית דכתיב ג"צ. וכן בכ"מ לאזרח ולגר מאי אצטריך פשיטא דג"צ בכלל ישראל הוא לכל המצות אפי' היכא דלא כתיב גר וצ"ל דלשום דרשה נכתב עכ"ל. ומבואר כמ"ש בעניותין דמסברא ק"ל בלא מאחיך א"כ הכי נמי תיקשי להו בעושק שכר שכיר. ועל קושיתם מרבית עיין מ"ש באור לי סי' נ"א בסופו דמשום דכתיב בריש פרשת בהר בני ישראל והו"א למעט גר הוצרך לכתוב גר ותושב וגו'. ובאמת זה דוחק. אך עתה ראיתי בספר התורה והמצוה בפ' בהר סי' ע"ב שפירש גר ותושב הכתוב ברבית דר"ל גר שהוא תושב והוי"ו הוא וי"ו הביאור והשיג על פירש"י בחומש שפי' גר צדק ממשמעות הש"ס בב"מ ד' ע"א ע"ש ולפי זה אין מקום לקושית התוס' והרא"ש הנ"ל כמובן, אך נעלם ממנו דברי התוס' הנ"ל שהבינו בכונת הכתוב כמ"ש רש"י אף אחר שראו הסוגיא דב"מ דף ע"א כיעי"ש. וכן הבין הרא"ש שהביא בא"ז כנז"ל דנראה דהוו גרסי בש"ס גר זה גר צדק תושב זה אוכל נבילות כדאיתא בת"כ ולא משמע להו הפי' כמ"ש הגרל"מ דאי הוה כתיב גר הו"א דהוא ג"צ אהכי כתיב ותושב לבאר שהוא ג"ת. דאין זה פשט הברייתא אלא קושטא קאמר דגר הכתוב הוא גר צדק ותושב הוא ג"ת. ולפי מה שהבין הגרל"מ בגר ותושב דרבית דלא אתי קרא לג"צ יגדל התימה גבי עושק שכר שכיר דמאי שנא דאצטריך למיכתב גר בהדיא ואילו ברבית לא אצטריך אלא לגר תושב אבל גר צדק ילפינן מסברא דהרי הוא כישראל גמור או משום דבכלל אחיך הוא והכי נמי נימא בעושק

ו) ומה שתי' התו' דאצטריך קרא בעושק משום דכתיב באחיך והו"א ממובחר שבאחיך כמו מקרב אחיך אי נמי הו"א ולא כל אחיך כמו מן העוף וגו' עי"ש. לכאורה הוא תמוה דנראין דבריהם היפך ש"ס ערוך בסנהדרין דף פ"ה סוף ע"ב דדרשינן וגונב נפש וגו' אחד הגונב וגו' ואחד גר וע"מ וכו' ומשמע דמאחיו הוא דמרבינן גר וע"מ וכמ"ש בברכ"י סי' תר"מ וכתב שכ"כ הרמב"ם כנז"ל הרי דמאחיו דרשינן לרבות גר ולא דרשינן לרבות מובחר וכו' למעט גר צדק. והיכי הוה ס"ד למעט ג"צ ממאחיך דאצטריך לכתוב בהדיא. ועיין בא"ז שם שהקשה הרא"ש ע"ד התוס' דלשתוק ממ"ם שמאחיך ולא לכתוב מגרך ותירץ דשמא נכתב לשום דרשה ע"כ הנה גם הרא"ש נראה כמסכים דמאחיך הוה ס"ד למעט גר דלאו מובחר הוא וכו' והוא היפך דרשת חז"ל בסנהדרין דמאחיו מרבינן גר כלומר דאע"ג דכתיב בנ"י לא ממעטינן גר כיון דכתיב אחיו וגר אחיו הוא. והמ"ם הוא למעט עבדים לר"י או דלא משמע מיעוטא אליבא דרבנן שם דף פ"ו ע"א. ובספרי פרשת כי תצא סי' תל"א דריש מאחיו ולא מאחרים. משמע דגר הוא בכלל אחיו והמ"ם לא אתא אלא למעט עכו"ם

ז) עוד קשה דאם כדברי התוס' דמאחיך משמע מיעוט גר משום דלאו מובחר או משום דדרשינן ולא כל אחיך א"כ מנ"ל לרבנן למפטר גונב מי שחציו עבד וחב"ח דהא טעמא דרבנן דפטרי הוא משום דמאחיו לאפוקי עבד לא משמע להו משום דאחיו הוא במצות אייתר מיעוטי דבנ"י ומבני חד למעט עבד וחד למעוטי ח"ע וחב"ח. ואמאי לא דרשי לחייב גונב מי שח"ע וחב"ח דנימא הכי מאחיו למעט עבד דלאו מובחר הוא וכו' דהא ודאי עבד גריע מגר וכיון דדרשינן מיעוטא דגר משום דלאו מובחר ה"ה וכ"ש דממעטינן ע"פ דרשה זו את העבד ומיעוטי דמבני דרשינן למעט חציו עבד וחב"ח ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. אלא ודאי מוכח מהש"ס דלא דרשינן ממאחיו לאפוקי מי שאינו מובחר וכו' והכי נמי נימא במאחיך. ובעניותי איני יודע שום חילוק במשפט הלשון בזה בין מאחיו שבגונב נפש למאחיך שבעושק, ולכאורה צ"ע

ח) ואפ"ל בדוחק דכונת התוס' בב"מ היינו לומר דאי לאו דכתיב בעושק מגרך הוה ס"ד לדרוש ממאחיך מובחר וכו' כדדרשינן מקרב אחיך. אבל בתר דגלי קרא מגרך אמרינן דאין כונת הכתוב לומר מובחר וכו' ולא זו בלבד בעושק אלא בכל דכוותי' נמי לא דרשינן הכי משום דלא דמי למאי דדרשינן בעלמא מובחר וכו' משום דהתם כתיב מקרב אחיך ואה"נ דאי כתיב רק מאחיך בלא מקרב לא הוה דרשינן מיניה מובחר וכו'. וכן אתה אומר בהס"ד האחר שכ' התוס' לדרוש ולא כל אחיך דלא דרשינן הכי (אחר שידענו ממגרך שבעושק) ואמרינן דלא דמי למן העוף דדרשינן ולא כל העוף משום דיש לחלק בין תיבה יתירה מן העוף לאות אחת דמאחיך זה נ"ל ליישב בדוחק. ובדרשת הספרי דדריש מאחיו למעט אחרים צריך להבין אמאי אצטריך קרא הא בהדיא כתיב מבני ישראל ובכל דוכתא ממעטינן עכו"ם מבנ"י ורבנן ור"י דפליגי במבני ישראל אי