שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קח

מערכת הבי"ת

א בין בין בהאי לישנא אין שייך לומר זו ואצ"ל זו. כ"כ בשם הרב הפרישה וכבר עמדו ע"ז רבני האחרונים דמצינו סתירה לזה בארבע מקומות והם במס' ר"ה דף ל"ג. ובכתובות ד' פ"ב ע"א. ובביצה ד' י"ד ובריש מסכת הוריות. עיין בדברי הרב משק ביתי במערכה זו אות צ"א ובחי' לגיטין על ד' ל"ז ע"א הבאתי מן החדש מתני' דמעשרות פ"ד מ"ד בין על החמין בין על הצונן דהוי זו ואצ"ל זו ועתה ראיתי דכלשון הזה נמצאו במקומות הרבה מאד אזכיר קצתם אשר פגשתי בהם דרך לימודי ברכות דף נ' ע"א בין שאמר ברכו וכו'. פאה פ"ח מ"ב בין חי בין מבושל. תרומות פ"ז מ"ג בין גדולים בין קטנים. שבת מ"ה ע"ב בין נטלת ביד אחת וכו'. ובדף פ"ד ע"א בין מדרסו וכו', וד' צ"א ע"ב בין חיין בין שחוטין. ודף צ"ד ע"א. וד' קנ"ה ע"א בין דקה בין גסה. מגילה ה' ע"א בין בזמנו בין שלא בזמנו. יבמות פ"ז ע"ב. קידושין מ"ד ע"א בין מדעת עצמה וכו'. ב"ב ד' ס"ח ע"א. כריתות ד' ח' סוף ע"א ר"א אומר בין על הודאי וכו'. נדה ד' י"ב ע"א. פרה פי"ב מ"ד. וע"ע לשון הירושלמי שהביא מוהרש"א בח"א יבמות ד' ק"ה ע"ב בין חרב וכו' אינו זז משם. ודברי הרב הפרישה הם ביו"ד סי' כ"ד בדיני הגרמה ועי"ש להרב יד דוד דף כ"א ע"ד ולהרבנים י"מ בכללי שאר פוסקים אות ד' ומשק ביתי שם שכתבו דלא נאמר כלל זה אלא בלשון הפוסקים ואין נראה כן מדברי הרב הפרישה הנ"ל. ובחידושי לגיטין כתבתי דאולי כונתו לומר דאע"ג דבעלמא דחיקא לן למימר דתני תנא בזו ואצ"ל זו מ"מ בבין בין לא דחיקא לן דהאי לישנא הוי הכל כדיבור אחד ואין שייך להק' כיון דתני שאינו פשוט כ"ש הפשוט והבאתי דברי תוס' במס' מציעא דף ע"ט ד"ה השתא שכ' בשם ר"ת דקושיית הש"ס התם דהוי זו ואצ"ל זו ואילו מרישא בין גדולה בין קטנה לא ק"ל והיינו משום דבלשון בין בין אין להקפיד ועתה ראיתי מ"ש הרב משק ביתי ד' פ"א ע"א ד"ה והבין וכו' עי"ש ותו"ח ה"ב נו"ח שא"ש הי"ו הערני דר"י בשבת ק"ח ע"ב דמפרש דברי ר"י והלא הוא הילמי בין מרובה וכו' להיתר ס"ל דזו ואצ"ל זו קתני ורבא נמי אי לאו גילויא דסיפא הוה ניח"ל לפרש כן והוא נכון. וכתב מרן חיד"א בשיורי ברכה יו"ד סס"י פ"ג שבקונטרס אחורי תרע"א שבסו"ס דברים אחדים כתב קצת ישוב לדברי הרב הפרישה (ספר דברים אחדים שבידי חסר סופו) ובמחזיק ברכה שם הביא כלל הפרישה הנ"ל בשם הגהות דרישה יו"ד סי' ז' ולא מצאתי שם מזה כיעי"ש. והרב שושנים לדוד בפי"ג דזבחים מ"ב דתנן בין קדש טמא בין קדש טהור דקדק דאיפכא הו"ל למתני בין קדש טהור וכו' דהא בטהור פשיטא דחייב וכו' ע"ש. נראה דנקט בפשיטות דגם בבין בין מבעי ליה לתנא למתני בלשון לא זו אף זו וכ"כ בס' כל החיים במערכה זו אות ח' וכבר כתבתי דנמצא במקומות רבים דתני בין בין בדרך זו ואצ"ל זו (ובדברי מרן בש"ע אי בין בין הוא זו ואצ"ל זו רשמתי בקונטרס כללי הפוס' סי' י"ג אות ז' ע"ש)

ב בין בין כי תני תנא כי האי לישנא וקאי אפלוגתא או אקרא. כתבו הראשונים דאורחיה דתני הפשוט תחלה ועיין להרב המגיה לס' משל"מ בפ"ב דתרומות דין י"ד שכ"כ בדברי האמוראים ולפניו היתה הגירסא בשבת ד' כ"א ע"א אמר ר"ה פתילות וכו' בין בחול בין בשבת אולם הגירסא שלפנינו הוא בין בשבת בין בחול וכבר הושג ע"ז מהרב מנחה טהורה ד' פ"ד ע"ג עי"ש. ועי' במס' שבת דף קכ"ה ע"ב אמר ר' אבא אמר רב כהנא בין קשור בין שאינו קשור והוא שמתוקן. ובמ"ש ע"ז הרב פרמ"ג בסי' שי"ג בחלק משבצות בריש הסימן ובמה שפלפל בזה הרב פתח הדביר בח"ג בריש סי' שי"ג

ג בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת. כתב הרב מוהרש"א על דברי התוס' בכורות דף כ' ד"ה חלב פוטר דלא שייך לומר כן אלא בספק בשחיטה מחמת השחיטה אבל אם הס' בשחיטה הוא ספק טרפות דשמא במקום נקב שחיט לא אמרי בכה"ג בחזקת איסור עומדת. ועיין בשו"ת זית רענן נד"מ בד' כ"ב אות י' ובס' אור לי סי' צ"ז ד"ה איברא ובהשמטות

ד בני ישראל אי ממעטינן גרים בזמן הבית. א) עי' פ"מ באשל אברהם סי' י"ד וסי' נ"ה שהביא דברי התוס' סוכה דף כ"ח ד"ה לרבות דמוכח מדבריהם דכל היכא דכתיב בנ"י מסתמא ממעטינן גרים זולת היכא דאיכא שום ריבוי וכ"כ בסנהדרין פ"ו ד"ה בני ישראל ומנחות ס"א ע"ב ד"ה אין לי (ועיין מ"ש ע"ד באור לי סי' נ"א גם מ"ש הפ"מ גר ועבד כנעני. ומראה מקום לדברי התוס' סוכה לא יכולתי להבין כוונתו דהא התוס' לא מיירי אלא במשוחרר דדינו כגר גמור. עיין נקה"כ ע"ד הט"ז ס"א סק"ב. ועיין לקמן במערכת הגימ"ל אות ס"ה) ומה שהביאו התוס' דוכתי דלא ממעטי' גרים וכתב דשמא יש איזה ריבוי ספקות שלהם ודאות הן כמ"ש מרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' תר"מ נפק דק ואשכח דבכולהו איכא ריבוייא. והביא דברי ר' ישעיה הא' והראב"ד דנקטי הכי דמבנ"י ממעטינן גרים עיש"ב. וע"ע סוטה כ"ו ע"א בנ"י למעוטי גרים ואמרת ריבוייא וכו' והירושלמי שרמז בזה רבינו המש"ל בפ"ב מהלכות סוטה ה"ו הוא בפ"ב דמס' סוטה סוף ה"ה תמן תנינן אין משקין לא את הגיורת וכו' ועי"ש להרבנים פ"מ וקה"ע בפי' הירושלמי הזה דמבנ"י מ"ש למעט גרים. ועיין להרב מטה אהרן דף נ"ח והלאה וכתב ג"כ ע"ד התוס' דלאו שמא יש ריבוי אלא ודאי יש ריבוי והראה מקום מת"כ וכו' (שם כתב דהנוסחא נכונה בהירוש' הנ"ל הוא אם בישראל שנשא גיורת כבר כתיב בנ"י ולא גרים וכו' והביא מ"ש בש"ס סוכה הנ"ל דהאזרח לרבות גרים ואילו הת"כ ממעט נשים מהאזרח וכ' דכבר הגיה הק"א בהת"כ האזרח לרבות גרים ועי' קרבן חגיגה דף מ"ד ע"א שהתרעם על הגהת הק"א דא"כ דברי רש"י בחומש דלא כמאן. ועי' במחבר סי' תר"מ מ"ש ע"ד הק"א בזה). וכ"כ הגרל"מ בס' התורה והמצוה בפרשת ויקרא סי' קצ"א ע"ד התוס' הנ"ל דלאו שמא הוא והראה מקום לכל המקומות שהביאו התוס' שיש להם ריבוי (ועל מה שכתבו התוס' מגונב נפש דלא ממעטי' גרים והם בכלל בני ישראל סגר עליהם המדב"ר ולא הראה מקום ע"ז. אך בברכ"י שם פקח עין הבדולח גם בזה דמברייתא שבסנהדרין דף פ"ה סוף ע"ב ומדברי הרמב"ם פ"ט מהלכות רוצח מוכח דמרבינן גר מדכתיב מאחיו כי אחינו הוא במצות ונעלם זה מהגרל"מ ע"ש). ומלבד המקומות שציינו התוס' ציין עוד כמה דוכתי דכתיב בנ"י ודרשו ז"ל בספרא וספרי לרבות גרים עי"ש ובמקומות אשר רמז בקונטרטו אילת השחר (אשר בראש ס' התוה"מ הנ"ל) סי' רס"א אלא דמה שהביא מהספרי כי תצא סי' רצ"א בד"ה ונגשה ונקרא שמו בישראל ולא בב"ד של גרים הנה בספרי שלפני כתוב בזה"ל נאמר כאן בישראל ונאמר להלן בישראל וכו' ולפי זה משמע דאי לאו גז"ש לא ממעטינן ב"ד של גרים. אך נראה דהגירסא שהביא הגרל"מ היא נכונה דמתיבת בישראל הנאמר בגופיה ממעט ב"ד של גרים כדדריש הספרי בכמה מקומות למעט גר מישראל כמו שציין שם

ב) ושם בברכ"י הביא קושי' המע"מ ריש הלכות ציצית עמ"ש במנחות מ"ג דגריס חייבים בציצית פשיטא דהא כתיב תורה אחת וגו' ולגר שהשוה גר לישראל לכל המצות וכ' ע"ד דאף דאמת הדבר שכן דרשו בספרי פ' שלח תורה אחת וכו' לכל המצות (ועי' להגרל"מ שם שכן הוא בספרי גם במקומות אחרים ובמכילתא בא סוף סי' ט"ו) מ"מ ה"ד היכא דלא כתיב בנ"י אבל כי כתיב בנ"י צריך ריבוי ובציצית יש ריבוי ואמרת וגו' ובמחב"ר שם עמ"ש הקרבן חגיגה דבכל התורה אין ריבוי לגרים וכו' וכבר כתוב מפורש תורה אחת לאזרח ולגר וגו' כ' ע"ד דמאי דשוה גר לישראל ה"ד כי לא כתיב בני ישראל וכו' עי"ש. והרב מטה אהרן דף נ"ט ע"ב כתב שהק' הרב חזו"ן עמ"ש בנדה ל"ד ובת"כ גבי זבים ואמרת לרבות גרים ל"ל קרא אטו בכל דוכתא דכתיב בנ"י נמעט גרים. וכ' ע"ד דודאי כן הוא כמ"ש בספרי נשא פסקא ט"ל דבר בישראל מעשה בישראל וצריך לרבות את הגרים והביאוהו התוס' בכריתות דף ז' ע"ב וכ"ה בספרי חקת פסקא קכ"ד (וע"ע להגרל"מ שם שכ"ה בספרי שלח פסקא ק"ט וקי"א ומכילתא בא סי' י') וכן באמת מרבינן גרים בכ' ע"י איזה ריבוי וכו'

ג) גם הרב פתח הדביר בסי' נ"ה אות א' (ד"ה ודרך הביא קוש') הג' מוהרד"ף בספרי דבי רב דכיון דכתיב דרך כלל על כל מצות ששוה גר לישראל למה כתב גר באיזה מצוה בפרטות ותירץ דהוה אמינא דדוקא במצות שלא נזכר בהם בני ישראל יתירא אלא דבר אל בנ"י. אבל בהנהו שהוצרך לאיזה טעם להזכיר פ"ב בנ"י מלבד דבר אל בנ"י דכתיב ברישא בהנהו הוה ס"ד דאתי למעט גרים