שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א צט

וכן בחולין ד' מ"ה ע"ב. ומשמעות לשון זה הוא דנאמר בדרך אי אמרת בשלמא אך כתב הרשב"א בחלק חמישי סי' ל"ו דנמצא בש"ס אי הכי דאינו מתפרש בדרך זה וקושיא בפני עצמה היא ואחד מהם בפ"ק דב"מ ד' ט' אי הכי ניתני רכוב במוסרה וכו' וקושיא בפ"ע היא ויישב בזה מ"ש בב"ב ד' ק"ג אי הכי פחות מכאן נמי עי"ש בהגהה

שסב אין שליחות לנכרי כתב הרב מוהרש"ק בקונטריס תיקון עולם שבסו"ס ישרי טהרה ד' ג' ע"ד דהיכא דבע"כ עביד יש שליחות לנכרי כדאמרינן גבי שלד"ע דבכה"ג יש שלד"ע ובד' י"ב ע"ב כתב שבנו"ב מ"ק ח"מ סי' ל"ז כ"כ כן מצאתי כתוב בקונטריסי שהעתקתי כשהיה בידי ס' הנ"ל בשאלה ועתה ראיתי להרב תפארת יוסף בשו"ת אה"ע סי' כ"ד שכתב על דבריו שמדמה דמיונות נפרדות דהתם הטעם משום דל"ש דברי הרב וכו' והכא גזה"כ הוא וכו' והביא ראיה להפך עי"ש

שסג אבוה דשמואל כי פליג עם שמואל בריה כמאן אית לן למינקט בספר מכתם לדוד למרן מוהרד"ף בשו"ת יו"ד סי' ט"ל כתב דרבני דורו פשיטא להו דהלכה כאבוה משום דאין ה"ל תלמיד במקום הרב והוא ז"ל חולק וס"ל דאית לן למינקט כשמואל דמאריה דתלמודא טפי הוא והוכיח כן מתוך דברי הראשונים שהביא הרן בנדרים ד' מ' בההיא דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך עי"ש ומתוך דברי הרב מראה הפנים בפ"ז דמס' סוטה הלכה א' ד"ה זרע וכו' משמע דאי לאו דשיטת הירוש' כאבוה דשמואל הוה פסקינן כשמואל (אומר לנצ"ח תלמידו הצעיר עיין להרב מראה"פ בפ"ח דתרומות ה"ב ד"ה ובאת דמאי דפסקי' כאבוה דשמואל הוא ממאי דהביא הש"ס מכות י"ב ע"א דרשה דאבוד"ש עי"ש וק"ל)

שסד איסורין שבתורה דאין לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן עיין מה שרשמתי במערכת הכ"ף אות כ"א

ואי בליעת איסור חשיב שלא כדרך הנאתו רשמתי במערכת הבי"ת אות ק"ה

ואי איכא עונש באיסורי לאוין בשוגג רשמתי במערכת השי"ן אות ד"ן

שסה אמר ר' פ' הרגילות בש"ס הוא דכשלא בא לחלוק על דברי הקודם אומר אמר ר"פ ובמס' ברכות ד' מ"ט ע"ב פליג רע"ק אר"י הגלילי בלשון אמר רע"ק מה מצינו בבהכ"ן וכו' ועיין להרב נחמד למראה ח"א דף קע"ב ע"ב שהכריח מלשון הירושלמי ריש פ"ה דמעשרות דאף באמר ר' פ' יש שהוא לחלוק ונמצא. דאמר ר' פלוני הוא כר' פ' אומר דכשם שר' פ' אומר אף שמשמעותו הוא שבא לחלוק נמצא ג"כ יוצאים מן הכלל כמו שאכתוב בסמוך כן נמי באמר ר' פ' אף דמשמעותו שלא בא לחלק כמ"ש הרב משק ביתי באות ב' בשם הראשונים נמצא נמי יוצא מן הכלל. דלא כדמשמע מדברי הרב חק'"ל בזכרונותיו שבס' ישרי לב ד' צ"ח רע"א שכתב אמר ר' פ' אינו חולק לשכנגדו וזה פשוט אך כתב הרב תוי"ט פ"ט דברכות מה דאינו מוכר ולפעמים אומר ר' פ' אומר ואינו חולק ועיין מציעא ד' ס"ח ע"א עכ"ל נראה דכונתו לומר דאמר ר"פ אינו בא לחלוק כלל ובד' פ' אומר נמצא לפעמים דאינו חולק וזה לא יתכן אלא על הרוב הוא דאמר רבנן דאמר ר' פ' משמעותו שאינו חולק והרב יבין שמועה כלל תקכ"ה כתב דפעמים מביא הש"ס בלשון אמר ר' פ' אף שחולק אסברת הקודם ולא אמר ר' פ' אומר לפי שלא היה בזמנו של הקודם ולמד כן מדברי הרא"ש בקידושין ד' צ"א (דבריו הם בפ"ק סי' נ"ו) עי"ש ומוהרש"א בחי' הלכות במס' סוכה ד' מ"א ע"א (אמ"ש בש"ס אמר רב נחמן ריב"ז בשיטת ר"י אמרה) כתב דרש"ל הגיה ר"ן אמר וכו' והוא כתב דאין צריך לשבש הנוסחאות אלא י"ל דמשום דבמס' מנחות מייתינן מלתיה דר"ן והתם אתי שפיר לישנא דאמר ר"ן סירכיה נקיט ואמר הש"ס הכי אף בסוכה ור"ה עיי"ש ומרן מוהרמב"ח ביום תרועה (על דף ל' ע"א) לא נתקררה דעתו במ"ש מוהרש"א וניחא ליה דמשום דשינויא קמא לא אמרה הש"ס לקושטא דמילתא אלא לפום מאי דטעי ר"י בסברת ריב"ז אבל קושטא דמילתא הוא מאי דשני ר"ו אהכי אמר כי האי לישנא אמר ר"ן לרמוז דשינויא קמא לא פליג ארב נחמן וכו' עי"ש נמצינו למדין דאינו כלל מוחלט ויש יוצאים מהכלל מאיזה טעם שיהיה למר כדאית ליה ולמר כדא"ל (אמר המעתיק תלמידו הקטן לנצ"ח הי"ו עיין בהרי"ף בפ"ק דמכות עמ"ש בש"ס ד' ג' ע"א אמר ר' פפא באשה וכתובתה שכתב בשם גאון מדאמרינן אמר ר' פפא ולא אמרינן רב פפא אמר גמרינן דאטעמיה דר"ן בר הושעיא סמיך ופרושי פרשיה או הוסיף ביה וכו')

ולשון ר' פ' אומר אם הוא מוכרח שבא לחלוק ידוע מ"ש רבינו התוי"ט בפ"ג דביכורים מ"ו ובשאר דוכתי דנמצא במקומות הרבה לשון זה ואינו חולק ועיין להרב משק ביתי שם ומצאתי מפורש בש"ס חולין ד' ב"ן ע"ב אהא דתנן ר' יהודה אומר דרוסת הזאב וכו' דאמרינן לא בא ר"י אלא לפרש דברי חכמים ומרן הב"י בא"ח סי' רכ"ח אהא דתנן בפרק הרואה ר"י אומר הרואה את הים גדול וכו' כתב דמשמע להרמב"ם בחבורו דלא אתא ר"י לחלוק אלא לפרש דברי ת"ק ושמצא שכ"כ הרא"ש בתשו' וכו' והרב ב"ח שם סבר וקביל דברי מרן הב"י עי"ש אמנם ממ"ש בב"ח א"ח סי' הר"ן מתבאר דס"ל דכל היכא דתני ר' פ' אומר אינו אלא לחלוק וכן מתבאר ממ"ש בסוף סי' ש"ן וכבר השיגו הרב מאמר מרדכי בסי' הר"ן וסי' ש"ן הנ"ל עי"ש גם הרב קרבן נתנאל על דברי הרא"ש בדין דסי' ש"ן כתב שדברי הב"ח תמוהים ע"ש ובמאי דתנן במעילה דף י"ג ע"ב ר"א ב"ר צדוק אומר נוהגין היו הזקנים שהיו נותנים אותן בלולביהן ע"ש בדברי הרמב"ם בפיה"מ וכתב הרב שער המלך בפ"ח מהלכות לולב הלכה א' (בתוך ד"ה ואחר זמן רב) דצריך להגיה בדברי הרמב"ם במקום אינו מודה אינו אומר וכונתו לומר דראב"ן אינו חולק את"ק וכו' ע"ש

שסו אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות הרב תורת גטין בסי' קכ"א בביאורים סק"ה כתב חזקה זו גבי חרש ונדפס עתה ספר יקר מלאכת חרש ח"ב וראיתי להרב נר"ו באות ל"ח שכתב דבספר נודע בשערים השיגו בזה וכתב דקשה מאד לומר חזקה זו בחרש

שסז אפשר לצמצם או לא עיין להרבנים מלא הרועים במערכה זו באורך וכסף נבחר כלל כ"ז וישרי לב דף צ"ז ע"ד אות ב' וד' צ"ט אות קצ"א ולמרן מוהריט"א בפ"ב דבכורות גבי מתני' (בד' י"ז) רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים וכו'. ובספר עמודי אש הנד"מ לידידי הגאון מוהר"י אייזישטיין יצ"ו בסי' ב' אות יו"ד האריך מאד בענין זה בדברי הש"ס והפוסקים ובאם יש לחלק בין בידי שמים לבידי אדם ע"ש נפלאות מתורתו

שסח אכילה אם נקראת בלשון חז"ל טעימא עיין מה שרשמתי במערכת הטי"ת אות ל"ב

שסט אכילה ע"י הדחק לא שמה אכילה כ"כ הרב רע"ב במס' פאה פ"א מ"א ובפ"ק דמעשרות מ"א כתב (על סטים וקוצה) אעפ"י שהן נאכלין ע"י הדחק אינן חייבים במעשר והרב חק"ל בזכרונותיו שבספר ישרי לב דף צ"ח אות חק"ן כתב אכילה ע"י הדחק אי שמה אכילה בש"ע יו"ד סי' קי"ג נראה שהוא מחלוקת ועיין בבעל המפה וכנה"ג שם ובפאה פ"ג מ"ד ושם פ"ו לר"ע ומ"ש התוס' יו"ט ספ"ג שם לדעת הרב והרב המגיה שם כתב עיין בשבת דף מ"ו וקמא דף י"ט וקידושין ונזיר דף כ"ג ותוס' דב"מ דף פ"ז ד"ה ואכלת וביבמות דף ט' עכ"ל והנה מה שציין ליו"ד סי' קי"ג הוא מ"ש בסעיף י"ב דגים מלוחים גדולים אינם נאכלים אלא ע"י הדחק לפיכך דאם צלאן נכרי אסורים ויש מתירים דמשמע ובהא פליגי דהאוסרים סברי דלא חשיבא אכילה ואסור משום בש"ג והמתירים סוברים דחשיבה אכילה ומה שלא החליט כן הוא משום די"ל דגם המתירין סוברים אכילה ע"י הדחק לא שמה אכילה ורק לענין בש"ג לא גזרו חכמים אלא כשאינו נאכל כלל ומה שציין לתוי"ט ספ"ג שם נראה דט"ס הוא וצ"ל בפ"ג שם והיינו במ"ד דשם (בד"ה האמהות) הוא דמיירי בהכי דאילו בסוף הפרק לא מיירי בהא כלל כיעי"ש אך מה שציין לפ"ו שם לא ידעתי איזה ט"ס הוא. ומה שציין למס' שבת דף מ"ו נראה דט"ס הוא וצ"ל ע"ו והוא מ"ש בפרק כלל גדול ד' ע"ו ע"א פלוגתא דר"י ור"ל במוציא עצה כמלא פי פרה לפרה דר"י אמר פטור אכילה ע"י הדחק (שעצה הוא מאכל גמל) לא שמה אכילה ור"ל אמר חייב אכילה ע"י הדחק שמה אכילה וגירסת הרמב"ם היא ר' אושעיא אמר חייב ופסק כמותו (וכן היא גירסת רבינו חננאל בהש"ס חדש דפוס רא"ם) כיעויין בדברי הה"מ בפי"ח מהלכות שבת הלכה ג' וכן בההיא דב"ק ד' י"ט ע"א פסק הרמב"ם בהל' נזקי ממון פ"ג הלכה ו' דאכילה ע"י הדחק שמה אכילה וכן פסקו הפוס' בח"מ סי' שצ"א ולא הוזכר כלל דיש מי שסובר שם דאכילה ע"י