שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א צח

שמ"ב סק"ז בשם הב"ח בהכין צרכי סעודה ומת אביו של חתן או אמה של כלה דבועל בעילת מצוה ופורש אח"כ דהאידנא דאין בועלין על דם בתולים מותר להתיחד עמה שם דאע"ג דמשום אבלות דרבנן היה צריך לפרוש מ"מ כיון דאיכא איסור חמור דלבעול על דם בתולים אף דאין בזה איסור תורה לא גזרו משום אבלות. ומה שהסביר הפר"ח דאם לא יחושו על איסור תורה לא יחושו על של דבריהם) מצאתי להג' משל"מ בפי"ד מהל' אבל הכ"א סוד"ה וראיתי לרבינו וכו' שכ"כ לדעת הרמב"ם עי"ש וכן נראה דעת רש"ל סי' ק' ה"ד הרב כנה"ג סי' פ"ז הגב"י אות ז"ן וז"ל מותר לבטל בשר טמאה בחלב טהורה או איפכא וליהנות ממנו שהרי לא גזרו עליו חכמים מידי שכבר אסור באכילה עכ"ל ובשו"ת שו"מ מהדורא ה' סס"י ה' כתב לדעת הרמב"ם בהפך מזה דאע"ג דנוטל שכר להעיד חשיב נוגע בדבר ופסול מדאורייתא מ"מ אסור מדרבנן משום קנס וכו' עי"ש והוא ג"כ היפך שיטתו שבתשו' הנז"ל

עתה נדפס קונטריס יו"ד מקובץ יגדיל תורה וראיתי שם בסי' קנ"ג ד' רס"ה אות ה' ו ז' שדבר בענין זה אי במה שאסור מדאורייתא חל נמי איסור דרבנן וכתב סברא לחלק דדוקא באיסורין אמרינן דכבר חמיר לאינשי איסור תורה ולא הוצרכו חז"ל לאסור אבל במידי דקום עשה י"ל דאיכא חיוב מדרבנן גם למי שחייב מדאורייתא ונפ"מ שאם אין יכול לצאת ידי חיובו דאורייתא יהיה חייב לצאת י"ח דרבנן עי"ש שכ"כ עפ"י מ"ש הג' טורי אבן למגילה ד' ד' (ד"ה נשים חייבות במ"מ) אמנם איכי הרואה דבשו"ת שאגת אריה סי' ס"ד כתב דמאן דמתני בביצה ד' ל"ד ע"א מפני שצריך לחסמן י"ל דאית ליה נמי טעמא דמפני שצריך לבודקן אלא שמפרש טעם שיש בו איסור בודאי ע"ש משמע דס"ל דגם בדבר שאסור מן התורה אוסרים חז"ל דלא כמ"ש בקובץ הנ"ל לדעתו בס' טורי אבן ובס' מור ואהלות הנד"מ באהל ארץ נוד ד' ע"ז ע"ג ד"ה והנה וכו' האריך לפלפל על דברי תשו' רע"ק איגר הנ"ל ועיין בס' ברכת משה סי' מ"ד ד' ס' ע"ב

שנט אנוס רחמנא פטריה אמרינן רחמנא חייביה לאידך לא אמרינן יד מלאכי בכללי הדינים אות נו"ן עיין בס' שרשם בפ"ת ח"מ רס"י כ"ח ובנו"ב מ"ק אה"ע סי' ס"ז ד"ה וכיון אמרי ברוך יו"ד סי' רל"ב ובשו"ת מהר"ם מרוטרונבורק האחרונים סי' ט"ז הבאתי דבריו בקונטריס אסיפת דינים מער' ר"ה אות ט"ז רמז דברי הט"ז יו"ד סי' רל"ו ס"ק י"ג ועיין ישועות יעקב אה"ע סי' ע"ה סק"ב ובס' בית מאיר לא"ח סי' ח"ק כ' דבבתי ערי חומה אין טענת אונס מועיל לחייב את הלוקח להחזיר דאנוס פטריה אמרי' ולא חייבה לאידך ועיין הפלאה לכתובות בקו"א סי' קי"ח ס"ק י"ג ובפרת יוסף להג' מסלאנים סי' מ"ח

שס אין מבטלין איסור לכתחלה בשו"ת שם אריה סי' ח' האריך להוכיח דכל שכבר נתערב ביד נכרי ורוצה הישראל לקנות ממנו ליכא משום ביטול איסור לכתחלה דזה מיקרי דיעבד עי"ש וכ"כ בשו"ת בית שלמה א"ח סי' צ"ז כל הנעשה ביד נכרי דיעבד הוא כמ"ש ביו"ד סי' קכ"ב ס"ו וכן פשוט בש"ס ופוסקים. ואף שהישראל עומד בשעת עשיית הצוקאר לשמור שיהיה נעשה בהכשר למוכרו לישראל כיון שאכתי הוא של נכרי לא שייך בזה אי"מ איסור לכתחלה כמ"ש מוהר"ם מלובלין סוס"י ק"ד ע"כ וע' בשו"ת כ' סופר סי' פ"ז שהביא תשו' הרדב"ז שכתב דמילתא דפשיטא היא דתערובת או"ה בשיעור ביטול של נכרי אסור לישראל ליקח ממנו דהוי בשעה שלוקחו מהנכרי כמבטלו לכתחלה דלא התירו לו בדיעבד אלא מפני הפסד ממנו אבל לקיחתו מהנכרי לכתחלה הוא ואסור ודבר ברור הוא ע"כ והאריך בזה עי"ש ודברי הרדב"ז הובאו בשיורי ברכה יו"ד סי' צ"ט והעתיקו בזל"א ח"ג במער' ביטול עי"ש ובזכרנו לחיים ח"א ד' כ"ב סוע"א כתב דבר הבטל שביד נכרי שאסור לקנות ממנו לכתחיל' כידוע עיין להמגיה בזל"א ח"ג אות ביטול שרמז לערוך השלחן שכ' דקניה חשיב דיעבד וכו' וליתנהו להני מילי בזל"א כמ"ש הרואה וספר מחז"א ויש"מ שציין שם אמ"א ובשו"ת רמ"ץ א"ח סי' כ"ה אות ו' כתב ואף דזה וז"ג אסור לכתחלה מ"מ דבר הנעשה ביד נכרי וא"א למצוא אחר הוי כדיעבד כמ"ש ביו"ד סי' צ"ו וכו' עי"ש ועיין מגן האלף סי' תמ"ח סק"י הבאתי תו"ד בקונטריס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ב' אות ד' ועיין בט"ז יו"ד סי' ח"ק סק"ד בשם הת"ח לענין נוטל"פ דאסור לכתחלה הקניה מהנכרים לא חשיב לכתחלה ולכן נוהגים היתר וכו' ועיין בגיליון רש"א סי' ק"ג ס"ה והרב מוהר"י אירגאז בתשו' שבס' מים רבים חיו"ד סי' ט"ז כ' צריך לבאר אי מיקרי דיעבד מה שהולכים לכתחלה לקנות מהם ויעויין בתומת ישרים סי' ל' שהשיב דהוי דיעבד ולא מיקרי לכתחלה אלא כשאומרים להם לבטל וכן מתבאר מדברי הרמ"א סי' קכ"ב ס"ו עכ"ל. ובשו"ת תורת חסד א"ח הנד"מ בסי' כ"א כתב לענין זוז"ג דלקנותו מן הנכרי משמע מדברי הש"ך יו"ד סי' ס' סק"ה דחשיב לכתחלה וי"ל קצת שוב הביא מ"ש הרמ"א בסי' קכ"ב ס"ו הנ"ל וט"ז סי' ח"ק סק"ד בשם התו"ח. ואח"כ הביא לענין ביטול איסור לכתחלה מ"ש בהגהות שערי דורא שער א' דמותר לקנות מן הנכרי כשנתבטל האיסור ביד נכרי ושכ"כ מוהר"ם מלובלין סס"י ק"ד ואף שבתשו' הרדב"ז ח"ג סוף סי' תקמ"ח פסק דאסור לקנותו לכתחלה דהוי כאילו מבטל עכשיו מ"מ העיקר כהגש"ד ומוהרמ"ל והרדב"ז עצמו הרגיש שמדברי הרשב"א משמע להתיר בכה"ג עכ"ד בסוף אות א' ועיין בדברי הרמ"א ביו"ד סי' ח"ק ס"א וכן אם א"י אפה פת עם איסור אסור לקנות אותו פת אם יש פת אחר דזה מיקרי לכתחלה וכו' והרב זכור לאברהם בח"א ד' ר"ל ע"ב (ד"ה דבש) כתב לענין דבר שנעשה נוטל"ף ביד נכרי דמותר לקנות ממנו אף דנוטל"ף אסור לכתחלה הא מיקרי דיעבד כמ"ש הרמ"א בסי' קכ"ב וכו' עי"ש

אחר זמ"ר השגתי ספר ערך השלחן חיו"ד וראיתי בסי' צ"ט אות ח' שהאריך להוכיח מדברי הרמב"ם והמ"מ והרמ"א דמה שנעשה ביד נכרי חשיב דיעבד ומה שקונה אותו הישראל לא חשיב לכתחלה ותשו' הרדב"ז שהביאו הרבנים הנ"ל הביאה גם בעה"ש ומצא להרדב"ז עצמו תשו' אחרת שמסכמת לדעת רבנן קדישי הנ"ל דחשיב דיעבד הלא היא בח"ב סי' תק"ף. ואף דבתשו' הב"ח סי' קכ"ג נראה דחשיב לכתחלה אין הלכה כן אתוד"ק וראיתי עוד שם שכתב דמ"ש מוהר"ם מלובלין בסי' ק"ד דלאו דוקא אם כבר עשה הנכרי למכור אלא אפילו היה ישראל אצל הנכרי בשעת עשייה מותר לקנות ממנו כיון שלא ציוהו ישראל ליתא דאם נעשה בשביל ישראל אפילו לא ציוהו אסור כדמשמע מדברי הרשב"א בתה"ב סוף בית ד' וכן פסק מוהרלנ"ח סי' קנ"א והריב"ש בסי' תצ"ח (בד"ה אבל מ"מ) כתב אסור להעמיד מי שאינו יודע לבדוק לאכול על סמך בדיקתו דהוי כמבטל איסור לכתחלה וכו' והרי הוא כנתבטל בשביל כל הקהל למי שירצה לקנות כדאמרינן הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר וכו' ובמוהרשד"ם סי' נ"ב משמע דאפי' לא ידע זה שנתבטל בשבילו אסור וכ"כ הרשב"ש סי' תק"ס דאם הגוים מוסיפים בשביל ישראל כשקונים מהם הו"ל כאומר בשל לי עכ"ל עה"ש ויש לתמוה לפי זה על הבית שלמה שהבאתי למעלה שפסק כמ"ש הרב מוהרממ"ל ולדברי הרב עה"ש דבריו דחוים מכח דברי הפוס' הנ"ל וצריך להתיישב ולעיין בדברי הפוסקים שהביא הרב עה"ש אולי נוכל ליישב שלא יהיו דבריו נדחים מהם ועכ"ף תמיה לי מה כל החרדה על הרב מוהרמ"ל והרי בערך השלחן שם אות ז' הביא תשו' הרדב"ז ח"ג סי' תקמ"ז דאם אומר לגוי לבטל אסור לו אבל אם הנכרי עשה מעצמו אעפ"י שמכירו מותר ע"כ ולא רפרף ע"ד הרדב"ז ואמאי הרי הנכרי עשה בשביל ישראל ולפי דבריו שבאות ח' אף שהישראל לא ציוהו ואפילו לא היה מכירו היה ראוי לאסור כ"ש כשמכירו אלא עכ"ל כיון שאין הנכרי עושה עפ"י דעת ורצון הישראל כי אם מעצמו עושה כן שפיר דמי וא"כ כ"ש בעובדא דמוהרמ"ל דהנכרי עושה כן בשביל ציווי השר אלא שהשר עשה מקח עם הישראל למכור לו סחורתו והישראל יושב ומשמר משום חשש איסור והנכרי העושה לא לדעת הישראל עושה כי אם לדעת השר ואדעתא דנפשיה לבא על שכרו נראה דלא שייך לאסור על הישראל הקונה ועיין ג"כ בדברי הרב כתב סופר בתחלת סי' פ"ז מה שלמד לנדון העשיית צוקאר לפסח מדברי הרדב"ז הנ"ל וצ"ע בכל זה ואני אמרתי בחפזי רק להעיר אזן שומעת

שסא אי הכי בכ"מ הוא לשון קושיא ויש שהוא סייעתא עיין קידושין מ"ו ע"א אי הכי היינו דתנינן מהר ימהרנה וכו' ועי"ש בתוס' שכן רגיל רב יוסף וכו' וי"מ שהוא לשון קושיא עי"ש ויש אי הכי כמו אם כן עיין שבת ד' ג"ן אמר שמואל אי הכי אמר אבא וכו'.