שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א ק

הדחק לא שמה אכילה משמע דכ"ע מודו דחשיבה אכילה היפך מאי דמשמע ממ"ש ביו"ד הנ"ל והתוס' בשבת שם כתבו אליבא דר"י דאמר דלא שמה אכילה דמ"מ לענין נזיקין מודה דלא חשיב משונה ואכילה ע"י הדחק שמה אכילה אבל לענין שבת לא חשיבה אכילה ולפי זה נוכל לומר דגם לענין בש"ג לא חשיבה אכילה אבל למאי דפסק הרמב"ם בהלכות שבת דחשיבה אכילה נראה דגם לענין בש"ג אית לן למימר דחשיבה אכילה ודגים מלוחים גדולים שצלאן נכרי מותרים וראיתי בהגהות הרב מוהר"ץ הירש חיות לב"ק ד' י"ט ע"ב אמ"ש בש"ס דאכילה ע"י הדחק שמה אכילה שכתב וז"ל בכ"מ קי"ל אכילה ע"י הדחק לא שמה אכילה כמו לענין שבת פסק הרמב"ם בפי"ח מהלכות שבת דל"ש אכילה וכן לענין פאה כתב הרע"ב פ"א דמס' פאה מ"ד והוא בש"ס שבת ס"ה ע"א דאעפ"י שנתאכלו ע"י הדחק וע' ג"כ תוי"ט פ"ג דפאה ד"ה האמהות וביו"ד סי' קי"ג סי"ב אכילה ע"י הדחק לענין בשולי נכרים מ"מ כתבו התוס' (שבת ע"ו ע"א) דבכ"מ לא שמה אכילה רק בנזיקין שאני ואפשר לחלק ג"כ בין ענין אכילת אדם לאכילת בהמה דבבהמה אכילת דחק שמה אכילה וכאן לענין בהמה איירי עכ"ל והנה מ"ש דדברי הרע"ב הם מש"ס דשבת ד' ס"ה הוא ט"ס וצ"ל ס"ח עי"ש ובנדה ד' ק' מ"א ובפסחים ד' נ"ו ע"ב אלא שמ"ש דאמרו שם אעפ"י שנתאכלו ע"י הדחק ליתנהו להני מילי בש"ס בתלת דוכתי הנ"ל כמו שיראה הרואה ומ"ש דהרמב"ם פסק בהלכות שבת דלא שמה אכילה הם דברים תמוהים דהרואה יראה דנהפוך הוא דבהדיא כתב הרמב"ם דשמה אכילה גם מ"ש בשם התוס' דבכל מקום קי"ל לא שמה אכילה זולת בנזקין אינו מדוקדק דהתוס' לא כתבו דקי"ל ל"ש אכילה אלא הם כתבו דר"י דאית ליה בשבת שם אכילה ע"י הדחק לא שמה אכילה מודה דבנזקין שמה אכילה אבל לדינא בשבת אפשר דמודו לסברת הרמב"ם שפסק דשמה אכילה. גם מ"ש דאפשר לחלק ג"כ דבבהמה דוקא שמה אכילה אם כונתו ליישב קושית התוס' עפ"י חילוק זה אינו מובן שהרי גם בשבת בבהמה איירינן ואמר ר' לא שמה אכילה ואולי כוונתו לומר דמאן דס"ל בבשולי נכרים דאכילה ע"י הדחק לא שמה אכילה אתי שפיר גם למאי דאמרינן בב"ק שם דאכילה ע"י הדחק שמה אכילה דההיא בבהמה. וה"ה דאתי שפיר גם למ"ד בשבת דשמה אכילה זה אפ"ל בדוחק ושאר דבריו קשים כאמור (נחזור למ"ש בישרי לב) ומה שציין לנזיר ותוס' ב"מ וש"ס דב"ק ד' ק"י בוא בענין אוכל אכילה גסה אי חשיבה אכילה ולא מיירי באכילה ע"י הדחק וכן מה שציין לש"ס יבמות ד' ט' והוא ט"ס וצ"ל ד' מ' מיירי נמי באכילה גסה ולפי הנראה משמע ליה דדא ודא אחת היא ואינו מוכרח ובענין אכילה גסה האריך הרב משל"מ כמו שאכתוב בסמוך

ואכילה גסה אי חשיבה אכילה לענין איסורין באם אכל איזה איסור אחר שהיה שבע הרבה אם חייב או לא נסתפק הרב משל"מ בפ"ס מהלכות יסודי התורה הלכה ה' (בד"ה עוד כתבו התוס' שם בפ' כל שעה קרוב לסופו) והוכיח מכמה מקומות דכי כתיב אכילה ממעטינן אכילה גסה וה"ה להיכא דכתיב לא תאכל אינו חייב באכילה גסה אבל איסורא מיהא איכא ובבשר בחלב וכלאי הכרם דלא כתיב בהו אכילה מילקא נמי לקי על אכילה גסה

שע אכילה סתם היא בכזית הרב משק ביתי באות ט"ו הזכיר סוגייאות בש"ס ודברי רש"י והפוס' דאכילה אינה בפחות מכזית וגם הרב המגיה ציין בזה ושיירו הא דאמרינן בפרק גיד הנשה ד' ק"ב אמר רב אבר מה"ח צריך כזית מ"ט אכילה כתיב ביה ומה שציין שם לקהלת יעקב ד' ל"ז הנה ס' קה"י שבידי הוא דפוס חדש ואין הדפים מכוונים להדפוס ישן וקשה לחפש לדעת איה מקום כבוד דב"ק ומה שציין עוד לקה"י בלשון חכמים אות רכ"ט (צ"ל רפ"ט) אינו ענין לכללין כמו שיראה הרואה. וכן כתב הרא"ש בפרק ערבי פסחים סי' כ"ה דמדמברכין על אכילת מרור מוכח דבעינן כזית דאין אכילה פחותה מכזית ומה שיקשה על הרא"ש דלמה ליה מנוסח הברכה תיפוק ליה דבקרא כתיב אכילה על מצות ומרורים יאכלוהו עיין להרב שאגת אריה בסי' ק' ובקו"א שם בשם הרב מוהרי"ץ בהגהותיו לסמ"ק מה שפילפלו בזה ובמה שבאר בזה כוונת הרא"ש הרב חת"ס בא"ח סי' ק"מ דאכילה דכתיב בקראי לא קאי אמרור כלל לא בפסח ראשון ולא בשני ותמה על הרב שאג"ה שלא ירד לעומק הענין עי"ש ואילו היה רואה דברי רבינו התה"ד בפסקים סי' רמ"ה היה שמח לקראתם וז"ל התה"ד גם אכילת מרור אם אדם יכול לצאת י"ח בקלח אחד עם העלין שלם כמו שהוא אף שאין בו כזית מטעם דבריה חשיב ולא בענין כזית כי ההיא דירושלמי שהביא הרא"ש בכיצד מברכין אפילו לא אכל אלא פרידא אחת צ"ל אחריו ולע"ד הרי דברים ק"ו דאפילו ברכה דכתיב בה אכילה בהדיא באורייתא אפי"ה חשבינן בריה פחות מכזית כ"ש מרור דלא כתיב ביה אכילה כלל דיאכלוהו אפסח קאי וכ"כ הרא"ש בע"פ להדיא טעמא דבעינן כזית במרור משו דמברכינן על אכילת מרור ואין אכילה פחותה מכזית ולא יהא לשון ברכה כמאי דכתיבא באורייתא וכו' עכ"ל הרי שהבין מדברי הרא"ש דיאכלוהו לא קאי אמרור וכן השיג על השאג"א רב גדול בדורנו בשו"ת דברי מרדכי פרידבורג בסי' מ"ח שנעלם ממנו דברי התה"ד הנ"ל, ומ"מ מכריח שם דמעיקר הדין אכילת מרור אינה אלא בכזית ולא משום הברכה עי"ש ולענין אכילת מצה למי שאין לו כזית שלם נחלקו רבנן בתראי אם חייב לאכול מה שיש לו או דילמא כיון דאין אכילה פחותה מכזית אינו מקיים שום מצוה בזה או דומה לחצי שיעור באיסורין עיין להרבנים שבו"י ח"ב סי' ח"י ומחזיק ברכה סי' עת"ה אות ד' ושערי תשובה שם וחת"ס א"ח סי' מ"ט ובשו"ת דברי מרדכי הנ"ל סי' ן' ובסי' ח"י אות ו' ובאות ט' לענין אם יש לחלק בזה בין לשון תורה ללשון בני אדם ומה שציין במשק ביתי לקהלת יעקב כ"ד ל"ז לפי הנראה כונתו היא למ"ש במערכת החי"ת אות קל"ז בסברת הרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג דמדאורייתא אכילה בכל שהו אלא דהלכה למ"מ אפיקתיה לשיעורא דכזית לעונשין וכו' וגם הרב אהל יעקב באות י"ז שקו"ט בזה ועיין בשו"ת בנין ציון החדשות סי' קע"ז שרב אחד הקשה לסברת הרא"ם דא"כ אמאי לא מנו הא בכלל המקומות שהלכה עוקבת מקרא והרב המחבר השיב דלא חשיב עוקבת אלא כשמשנה משמעות המקרא אבל הכא נהי דאכילה כ"ש משמע הרי גם כזית במשמע וכו' ובדברי השאג"א הנ"ל עיין מה שפלפל בחכמה ידידי הגאון מנחת משה נר"ו בא"ח סי' יו"ד ובמה שהביא בזה עוד בספרו ברכת משה הנדפס חדש ממש בסי' מ"ב אות ג'

ודע שכתב בשו"ת בנין ציון הנ"ל סוס"י קכ"א דדוקא אכילה האמורה בתורה אמרי' דהוא בכזית. אבל לא בכתובים (שם מיירי בקרא וצומו עלי ואל תאכלו) דלשון תורה לחוד ולשון נביאים לחוד כמ"ש תוס' קידושין ד' ל"ז וכ"כ ידידי הגאון בס' עמודי אש נר"ו בהשמטות הס' לדף ג' ע"א שורה כ"ה דשיעור עינוי הוא עד ככותבת ואף דכתיב בזכריה ז' ה' וכי תאכלו וכו' לשון תורה לחוד וכו' ומ"ש שם דבערוך לנר תי' לקו' היערות דבש אהא דאמרינן ויעבור מרדכי שהעביר יום א' ש"פ בתענית דאמאי לא נקט שבטלו אכילת מצה ותי' הע"ל דש"י מצה כזית ואכלו כזית ולא בטלו התענית כי שיעור עינוי בככותבת וחכם אחד הק' בשו"ת ב"ץ החדשות סי' קכ"א דהא שיעור העינוי בכזית עי"ש ולפמ"ש (בפנים דדוקא בנודר שיעורו בכזית דאמרי' שקבל שלא לאכול כס' אכילה שהיא בכזית אבל בט"ב ושאר צומות כעין דאורייתא תקון בככותבת) צדקו דברי הע"ל דבד' צומות השיעור בככותבת ע"כ הנה הרואה בגוף תשו' ב"ץ הח' הנ"ל יראה דאינו מתישב בזה דהא קושיתו היא עפ"י מ"ש בש"ס דאי הוה כתיב ביוה"כ לא תאכלו היה בכזית. א"כ גבי תענית זה דכתיב וצומו עלי ואל תאכלו הרי הוא בכזית דאף אי נימא דבד' צומות השיעור בככותבת דכעין דאורייתא תקון ואינו פשוט לומר כן עיין במה שכתבתי בקונטריס אסיפת דינים במערכת בין המיצרים סי' ב' אות ט"ז) מ"מ בתענית זה דפירש ואל תאכלו משמע דהוא בכזית כסתם אכילה דאין לומר דכיון דכתיב וצומו לא משגחינן במאי דכתי' ואל תאכלו לומר שהוא בכזית אלא אמרי' שהוא בככותבת דא"כ ביוה"כ אמאי לא כתיב אזהרה בעינוי דלימא וצומו ואל תאכלו ואין לנו בישוב קושית החכם הנ"ל אלא עפ"י החילוק בין לשון תורה וכו' דהיינו מ"ש בשו"ת בנין ציון וק"ל

שעא אכילת מצה בע"פ אם אסור מדאו' עיין להרבנים חק יעקב סי' תע"א ובקובץ על יד ע"ד הרמב"ם הל' חמץ פ"ו ועמודי אש דף ה' ע"ב ולעיל אות עד"ר כתבתי קצת בזה

שעב אח כינוי לחי ולא למת כ"כ בדרכי שלום ד' קל"ג ע"ב בשם מענה לשון (שבסו"ס נאות יעקב) ד' ג' ע"ב ועיינתי שם