שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א צז

הנ"ל מוכח בהיפך. ומ"ש בכנה"ג אות ז"ן הנ"ל מהמ"ץ ח"ב סי' מ"ט ד' קמ"ו עיינתי שם בקשתיהו ולא מצאתיהו. ועיין ימי שלמה בד' ק"ס ובשו"ת אחי וראש סי' ט"ז האריך בזה בד' צ"ט ע"ב והלאה ומסיק בד' ק' ע"א ד"ה אלא וכו' וז"ל האמנם כבר כתבנו דהתוס' במכות חולקים ע"ז וגם עיקר ראיית הכנה"ג מהרשב"א ומהריק"ו ל"מ וכמ"ש הרב"ד ומדברי הרמ"מ אדרבה מינה תברא וכמ"ש בשרשי הים ד' קס"ז ע"ד והכריח כן מדברי הריב"ש שהביא מרן בב"י יו"ד סי' רכ"ח ובודאי דהכי נקיטינן כהסכמת הרב"ד ע"כ וע' מקנה אברהם אות ל"ז ולא זכר סברת הרדב"מ וח"ש הנ"ל. ועיין חינא וחסדא ח"ב ד' כ"ח ע"ד ובד' כ"ט רצה לחלק בין כשהעד העיד תחילה והודה לדבריו בזה נפסל ע"י הודאתו. ובין כשבתחילה הודה הוא ואח"כ בא העד דבזה לא נפסל וחזר בו דמדברי הר"ן בפ' כל הנשבעים בשם הרשב"א נר' דלא ס"ל חילוק זה. ובספר נחלת יעקב להג' חו"ד בתשו' שבסוה"ס בתשו' הג' מוהר"א תאומים סי' ג' ד' מ"ה ע"א ד"ה ועוד וכו' עפי"ד המרדכי בפרק חזקת דאף דאין אמע"ר מ"מ כי איכא חד דמסייע ליה מע"ר והארכנו במ"א להביא ראיות לס' זו והעליתי כן בכונת דברי ראב"ן שכ' דההיא דפ' רבעני לרצוני מיירי שאחר אינו מעיד שנרבע לרצונו רק שמעיד שנרבע כונתו דאי גם האחר מעיד עליו שנרבע לרצונו הרי איכא חד דמסייע ליה ומע"ר ואף כי יש לדון כונה אחרת בדבריו עיין ב"ש וחמ"ח סי' קט"ו לענד"ן כמ"ש וכס' המרדכי מצינו להרשב"א בחי' לב"ק מ"א לענין מודה בקנס ע"כ ועיין בבית שלמה בחיו"ד סי' ל"ב שהאריך בענין זה:

שנו אין אדמע"ר הג' מוהר"פ מקראקא הו"ד בשו"ת מוהר"ם מלובלין סי' פ"א כ' דדוקא אם יודע שהוא עושה ע"ד בזה. אבל אי חזינן דעתו שאינו רשע בזה (כנון שאומר שגזל מאביו ואומר וכי אין לי רשות ליקח משל אבי כלום) אלא דלדידן נעשה בזה רשע אינו בגדר אאמע"ר והג' המחבר השיג עליו בזה ויפה כיון דהא מאי דאמרי' אאמע"ר הוא משום דאדם קרוב א"ע וא"כ אין עדים בדבר כ"מ כתוב בפנקסי בשם שו"ת מוהר"ם מרוטונבורג האחרונים בא"ח סוס"י ג' ועתה אינו מצוי אצלי ועיין בפ"ת ח"מ סי' ל"ד סק"מ שכ' דבכנה"ג הגה ט"ו אות ס"ב בשם שו"ת הרמ"א שכ' בשם המרדכי בפ' החולץ דאם בא להעיד לטובתו ועי"ז מע"ר נאמן (ודברי המרדכי הם בסו"פ החולץ גבי מ"ש בש"ס ד' מ"ז ע"א נאמן אתה לפסול עצמך וכו' כמ"ש חינא וחסדא ח"ב דף ז"ך ע"ג ותמה על הכנה"ג שבדק ולא מצא עי"ש) נר' דקאי בס' הג' מקראקא הנ"ל ובשם שו"ת שמ"ר כ' דרבים חולקים על ס' זו. ובחשק שלמה שם אות מ"ח כ' בדבר דלא משמע לי' דעביד איסור אינו מע"ר בכך אע"ג דעל האמת פסול מדרבנן כ"כ הפ"מ ח"ב סי' ק"ה ונר' דלא כ' דמהימן לא לענין הטענה אבל לא מהימן לפסול עצמו לעדות אע"ג דלא משמע זה דעביד איסורא כיון דמ"מ מיפסיל מדרבנן דאלת"ה קשה עליו מההיא דבר בניתוס שהק' הרב ז"ל לחילוק מוהרא"ש עכ"ל. ומ"ש הכנה"ג באות ס"ב הנ"ל דאם בא להעיד לטובתו ועי"ז מע"ר דנאמן בח"ש שם אות נו"ן ציין דב"מ או"ח סי' ה' ובחינא וחסדא ח"ב ד' כ"ח ע"ג כ' דמדברי הנמק"י והרא"ש והריטב"א בהחולץ ד' מ"ז ע"א אההיא דנאמן אתה לפסול עצמך וכו' דהוקשה להם כקו' המרדכי שם ולא פי' כמ"ש המרדכי דמשום דבא להעיד על טובתו מוכח דלא ס"ל כהמרדכי ושכ"ן מתשו' מוהרימ"ט אה"ע סס"י מ"ג ד"ה ועל מה שבא ותשו' הרשב"ש רס"י תקל"ה וסיים דדבר זה במחלוקת הוא שנוי ובשו"ת שו"מ ח"ג סוס"י ס"ב כ' וז"ל והעיקר נ"ל דהסופר ע"ה היה ולא נודע שבזה נעש"ר ושוגג היה בדין זה ובכה"ג ל"ש אאמע"ר וכו' אם כונתו לחלק כחילוק הג' מקראקא (כמו שמראין הדברים) כבר נתבאר כי כרבים היו החולקים בזה ועיין בהג"א ע"ד הרא"ש בפ' הגוזל עצים סי' ח"י ואבי מורי אומר דאאמע"ר כלל. והכא משו"ה נאמן שלפי דעתו שרוצה לשלם לראובן מעותיו היתר עבד ע"כ משמע כס' הג' מקראקא הנ"ל ובמקנה אברהם אות ל"ז כ' בשם שו"ת מ"ץ ח"ג סי' ח' דל"א אאמע"ר בהיותו סבור שהוא מות' ע"כ נר' דקאי בשי' הג' מקראקא ואין ס' מ"ץ ח"ג מצוי אצלי:

ומ"ש בארעא דרבנן אות י"ז ד"ה ויש וכו' דעדים שאמרו הרגנו נפש לפי שסברנו שמותר דנפסלין עפ"י עצמם דהא הם אומדים מותר היה ולא שייך בהו לומר אאמע"ר שלא אמרו אלא במע"ר במזיד גמור אבל באומר מותר דרציחה אע"ג דהוא קרוב למזיד ומשו"ה אינו גולה לא חשיב מע"ר גמור בהא עכ"ל אין נר' שיהא כן דעת המוהר"ם מלובלין הנ"ל דלדעתו נר' דאינו נפסל עפ"י עצמו כלל משום דאדם קרוב וכו' ואף לסברת הג' מקראקא נר' דיתכן דמודה בזה דקרוב למזיד דאמרי' אאמע"ר. ועיין לעיל אות ל"ג דיש סוברים דאפי' משים עצמו שאינו עושה חסידות אינו נאמן דלא בעינן שיהיה מע"ר גמור. ובשו"ת הריב"ש סי' שצ"ו ראיתי שכ' לענין מוכה משכון שלא ברשות ב"ד וז"ל אבל שנאמינהו לומר מכרתי בשעת הזול אין להאמינו וכו' ואע"ג דלא משמע להו לאינשי דליהוי רשע בשביל מכירת משכון על חובו בלא ב"ד מ"מ כיון דלית ליה למיעבד הכי לא מהימנינן ליה במיגו דהכי אמרינן גבי אמנה היו דברינו דא"ן דעולה היא ופי' המפרשים דאף באכ"י יוצא ממ"א ואע"ג דלא משמע לסהדי דליהוו רשיעי בהכי וכו' מ"מ כיון דעולה היא לא מהימני במיגו ה"ן במשכון או פקדון אם אין עדים שנמכר לא מהימן במיגו לומר מכרתי בשעת הזול עכ"ל וק"ל ובשו"ת דברי ריבות סי' יו"ד כתב בנדונו דהמקדש בחפץ של אחרים אמר בב"ד כי לקחו בשאלה שלא מדעת בעלים דאינו נאמן משום דהוי מע"ר דקי"ל שואל שלא מדעת הוי גזלן. ולפי הנראה לא משמע לאינשי איסורא ליקח מחברו בשאלה שלא מדעת ובפרט אם הוא אוהבו וגייסי אהדדי ובכ"ז כ' דאינו נאמן לשים ע"ר ועיין בשו"ת בית שלמה בחיו"ד סי' ל"ב ובשו"ת בית יהודה הנד"מ באה"ע סי' ב' ד' כ' ע"ב:

שנז אין אמע"ר היכא דאית ליה מיגו אי מהימן עיין כנה"ג סי' ל"ד אות ס' ובסי' פ"ב בכללי המיגו אות קנ"ד וקנ"ה והאריך בזה בשו"ת אחי וראש סי' ט"ז ד' ק' ד"ה ודע. ועיין חשק שלמה סי' ל"ד אות מ"ב מ"ג ובשעה"מ סוף הל' מכירה הביא מ"ש הכנה"ג בכללי המיגו אות כ"ד וצ"ל קנ"ד) והוק' לו מזה עמ"ש רשב"ם דהאומר זה בני אינו נאמן אלא לנכסים שיש לו עתה מיגו דאי בעי הוה יהיב ליה מתנה. כיון דאין רו"ח נוחה בזה ואיכא איסורא הרי בכה"ג לא אמרינן מיגו ותי' דשמא הא דלא אמרינן מיגו במקום שמע"ר ה"ד באיסור תורה ולא בדר' ובשו"ת יד יוסף סי' ז"ך כ' ע"ד דנעלם ממנו דהריב"ש סי' שצ"ו כ' דאין נאמן לשים ע"ר אפילו במיגו אף באיסור דרבנן:

שנח איסור דרבנן לא מצינו שגזרו חכמים בדבר שאסור מן התורה דאם לא יחושו לאיסור תורה לא יחושו על גזרתם כ"כ הג' פר"ח יו"ד סי' כ"ו ס"ק כ"א ומשמע דהרשב"א שהביא ס"ל דיתכן שיגזרו חכמים במידי דאסור מן התורה עי"ש והני מילי דמר הפ"ח מילי דסברא נינהו ועיין מ"ש בשו"ת אור לי סי' ב' ד"ה שוב ראיתי וסי' קל"ה אות ג' ובהשמטות ד' קמ"ו ע"ד ד"ה שם דמתבאר דכ"כ מרן הב"י ביו"ד סי' פ"ז ע"ד הטור שם בדין בהמה טהורה בחלב טמאה או בהפך. ומתוס' סנהדרין מ"ח ע"א ד"ה משמשין ושכ"כ בשו"ת רעק"א סי' עק"ב. ובשו"ת שו"מ ח"ב סימן ע"א. ומש"ש בהשמטות דמדברי תוס' מכות י"ג ד"ה גרושה משמע דאי לא אתרו ביה משום גרושה לוקה מ"מ משום חלוצה דש"מ דגם בדבר דאסור מה"ת חל איסור חלוצה דרבנן שלא כדברי מרן הב"י עי"ש נר' שמלבד שאינו מוכרח להבין מדברי התוס' דבדלא אתרו ביה משום גרושה לוקה מ"מ דאפ"ל דכונתם לומר דבגרושה דדינה ללקות מה"ת אף בענין שאינו לוקה משום גרושה כגון דלא אתרו ביה מ"מ לאלקי מ"מ דרבנן משום שלא נטפלו חז"ל בזה וכסברת מרן הב"י. עוד יש לחלק דשאני חלוצה כיון שתקנת חכמים מצאה מקום לחול בחלוצה דעלמא לא פלוג והטילו תקנתם גם בחלוצה מגורשת. משא"כ בההיא דבשר טמאה בחלב טהורה דאם נאמר דאסור מדרבנן נמצא דכל עצמם לא באו אלא לאסור את האסור מה"ת וזה לא יתכן וק"ל וע"ע בשו"ת שו"מ ח"ב סי' ז' אבל גוף האיסור דנימא דאסרו רבנן זה א"א דעל אכלה לא הוצרכו לגזור דהוא איסור תורה וכו' עי"ש ובשו"ת נו"ב מ"ק א"ח סי' כ"ו ד"ה אמנם אומר אני וכו' כ' ג"כ סברא זו לענין חמץ דתוך הפסח לא שייך לומר דקנסו חכמים שאין מקום לקונסו מדר' שהרי בלא"ה אסור מה"ת כל ימי הפסח וכו' ע"ש ונמשך אחריו בשו"ת יד יוסף סי' קי"ג ד"ה אכן ומצינו באיסור דרבנן שלא אסרו כשכבר אסור בלא זה מחמת איסור חמור אף שאינו מדאורייתא עיין בש"ך יו"ד סי'