שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א צג

ולהתחייב בשאר כסו"ע וגם שם יש פוסקים דס"ל דגם בארוסה גזר עיין מה שרשמתי בקונטריס אסיפת דינים מערכת אישות סי' ב' אות י"ג ועיין שו"ת ח"ץ סימן קט"ז דמיבמות ס"א ע"א מוכח דארוסה מקרי אשה דתנן כונס את ארוסתו ולא יבמתו ואמרי' טעמא משום דכתיב אשה ולא יבמה ומזה למד לחרגמ"ה לענין יבמה דאם לגבי ארוסה לא גזר כ"ש ביבמה דלא מקרי אשה עי"ש ש"מ דאף דמקרי אשה אין הכרח מזה לחרגמ"ה

שמו אינו גט אם ר"ל בטל מדאורייתא עמש"ל אות קנ"ו ועי' ביש"ש פרק השולח סי' ט"ז דמתבאר דס"ל דאינו גט ר"ל בטל וע"ע בב"ש סי' קכ"ט סק"ה דמפרש מ"ש מרן אינו גט ר"ל בטל וכן נקיט בפשיטות בשו"ת צ"ץ החדש בחאה"ע סי' רמ"ז אות א' וכן מתבאר מדברי מרן בב"י סוס"י קמ"ט על דברי הרמב"ם ובאמרות טהורות סי' קנ"א ס"ב כ' דמ"ש הרא"ש כלל מ"ה סי' ח"י אינו כלום הוא אשגרת לישן ור"ל אינו גט מדרבנן וכ"כ הג' ארי' ליב בס' גט מקושר בסג"ר אות ר"ח ד' ס"ה ע"ג עמ"ש בתשו' רבינו שמשון שהביא מרן הב"י בסי' קי"ט דמגרש אשה שיש בה חשש גרירה אינו גט. דלא דוקא אלא ר"ל אין מגרש לכתחלה. ובצ"ץ הנ"ל כתב בסי' ד' דמ"ש בתשו' מוהרמב"ב בשם רגמ"ה דהמגרש בעל כרחה אין הגט כלום פירש הג' מוהרצ"ה בתשו' שבסו"ס ושב הכהן בפרצה דחוקה מאד ולא נתקררה דעתו להוציא הלשון מפשוטו

שמו ר' אלעזר בן פדת היה תלמיד חבר לר' יוחנן כ"כ בס' יוחסין בסדר האמוראים אות האלף (ד' צ"ב ע"א מדפוס זיטאמר) ולפי הנראה יש הוכחה לזה מדמצינו בחגיגה י"ג ע"א א"ל ר' אסי לר"א תא ואגמרך מעשה המרכבה א"ל אי זכינא גמירנא מרי"ו רבך ואם הי' רבו ממש לא הול"ל מרי"ו רבך כדמוכח ביבמות ק"ה ע"ב בעובדא דרי"ש בר' יוסי ואבדן דא"ל רי"ש וכי רבך אליקי"ם הוא ואמרי' שקליה ר' למטרפסי' דא"ל רבך ולא רבי דמוכח דאור ארעא לומר רבי או רבינו לאדם גדול אף שאינו רבו ממש דרי"ש בר"י לא הי' לרבי אלא חבר ולא תלמיד וכ"ש תלמיד גמור ודאי אינו הגון לומר לחברו על רבו רבך (וכן ראיתי ביד מלאכי מערכת הרי"ש אות תר"א שכ' בשם מרן הב"י והתוס' וכנה"ג בשם רלב"ח ומשפטי שמואל דרך הש"ס למימר רביה על מי שגדול ממנו בחכמה ומה שציין למ"ש במערכת ה"ה הוא באות רי"ד עי"ש) דאף דבההיא דרי"ש אמר הכי קמיה רבי מדאמרי' שקלי' למטרפסי'. ואילו בההיא דר"א לא הוה קמיה דר"י מ"מ אם ר"א תלמיד גמור הוה נר' דשלא בפני ר"י דידיה הוה כבפני רבי בההיא דרי"ש בר רבי יוסי וקצ"ת על הרב ס' היוחסין שלא הכריח סברתו מההיא דחגיגה ושם בסמוך מלפניו הזכיר ש"ס הנ"ל עי"ש. ובחפשי מצאתי ביד מלאכי באות תרס"ד שהאריך בזה וערך הכהן מערכה מול מערכה דיש סוברים דת"ח הי' וי"ס דתלמיד גמור הוה וכן הוא דעתו והוקשה לו מההיא דחגיגה וכ' ליישב דכיון דר' אסי למד מר"י מעשה מרכבה והוא לא הוה ידע שייך שפיר לשון רבך כלומר שכבר לימדך מעמ"ר דבערך לימוד זה הוא רבך ולא רבי ע"כ ואולי מפני זה לא הכריח ביוחסין סברתו מש"ס הנ"ל. אלא דלענ"ד דוחק לומר כן דאם על מי שגדול ממנו בחכמה אף שאינו רבו אורח ארעא למימר רביה (כמו שהוכיח הוא עצמו באות תר"א הנ"ל) כ"ש לרבו מובהק אף שלא למד ממנו דברים אחדים. ומה שקיל מטרפסי' שייך לרבי בעובדא דאבדן הנ"ל. וראיתי להרב אח"א בס' השומר אמת ד' מ"ד ע"ב והלאה שהאריך בענין זה להוכיח דר"א היה ת"ח לר"י וגם בס' ויקרא אברהם ד' קי"ז אות ד' שקו"ט בזה והביא דהרשב"ץ ס"ל שהוא תלמיד גמור והרדב"ז ס"ל דהוא חבר עיש"ב ובס' שיח יצחק ליומא ד' ה"ן ע"א ד"ה שם ר"א אומר שלא יטעה וכו' נקיט בפשיטות דר"א תלמיד גמור לרי"ו הוה והוק' לו בזה פסק הרמב"ם כיעי"ש ולא זכר דאינו פשוט לומר כן

שמח איסור שנעשה פירשא בעלמא באיזה ענין שרי יש לעיין בא"ח סי' רט"ז ס"ב במחלוקת הרמ"ה והרר"י לענין המ"ר (היינו אל מישקלי) ובמג"א סק"ג ובחונים לשם ופר"ח בתשו' סי' יו"ד ופרי תואר סי' פ"א סק"א ושואל ומשיב ח"ג סי' קנ"ג ובתי כנסיות בקונטריס בית אבטינס בית ע"ז ושו"ת חת"ס יו"ד סי' קי"ז ומה שהשיב שם על דברי המקור חיים סי' תס"ז הנה בשו"ת נחלת יעקב להמק"ח הנ"ל בסי' ב' השיב להחת"ס בזה עי"ש ועיין חת"ס א"ח סי' קל"ה בית שלמה בחיו"ד סוס"י קע"ז ישועות יעקב סי' תס"ז סק"ה בית מאיר סי' תס"ב ס"ג ד"ה מעתה גנת ורדים להפרמ"ג בכלל נ"א. מים חיים ראפפורט בחיו"ד סי' מ"ט (ע"ד הח"א בדין נייר אם יש בו משום כלאים לפי שעשוי מבגדים בלוים מצמר ופשתן) שבות יעקב ח"ב סי' ע' בני חיי הובא בעיקרי הד"ט חיו"ד סי' ז' אות י"ד זרע אמת ח"ב רס"י מ"ח

שמט אזלינן בתר השתא או בתר מעיקרא כ' בס' דברי מנחם סי' תרי"ט אות י"ד בשם ס' פני משה אשכנזי מ"א דאיבעי' לן בנדרים אי אזלי' בתר השתא או ב"מ ע"ש וכעת לא ידעתי מקומו איה וע' מג"א סי' רט"ז סק"ג ובס' שרשמתי באות שמ"ח וע' תשו' הרשב"א סי' תס"א ותשו' הרא"ש כלל ב' סי' י"ד ובתוס' כתובות ד' מ"ה ד"ה הנערה ועיין בית השואבה בדיני דברים הפוסלים באתרוג אות צ' וצ"א באתרוג שהיה בו כשיעור ונפחת משיעורו או שעתיד ליפחת בימי החג אי כשר לימים הראשונים ובישרי לב ד' מ"ח ע"ד אות י"א ושם ד' צ"ט ע"ב אות ח' ציין דוכתי טובא בענין זה ומכללם הרשב"א והרא"ש ותוספות הנ"ל ועוד ציין ש"ס נדרים ד' פ"ט ע"א דפליגי רי"ש ורע"ק אי בתר חלות הנדר אזלינן או בתר שעת אמירה (ואולי לזה נתכוון הפ"מ שהביא הד"מ הנ"ל) ולפי מאי דקי"ל התם כרע"ק דאזלינן בתר אמירת הנדר ש"מ דאזלי' בת"מ ועיין במה שנחלקו הפוס' בסי' ר"י באוכל פחות מכזית ששרה אותו במשקה ונתפח ויש בו כזית אם יברך ברכה אחרונה וציינתי דב"ק בקונטריס אסיפת דינים מערכת ברכות סי' א' אות ז' ובמערכת חמץ ומצה סי' ה' אות מ"א ועיין בא"ח סוס"י פק"ח לענין היה אוכל סעודה ג' ויצא שבת אי אזלינן בתר התחלת הסעודה ועיין שואל ומשיב מהדורא ה' סי' ג"ן בלולב שאינו יבש כעת אבל סופו להתייבש בתוך החג אם כשר לצאת בו ועיין באה"ט אה"ע סי' ס"ב סק"ה לענין ברכת חתנים ופ"ת שם סקי"ב ועיין בשם יוסף פ"א מהל' חמץ דין ה' ד"ה וראיתי בהרא"ש ובשו"ת בית שלמה א"ח סי' ס"ז הראה כמה מקומות בש"ס ופוס' דאזלינן בתר מעיקרא ועמד ע"ד הנו"ב מה"ת יו"ד רס"י קמ"ב ועי"ש עוד ביו"ד סי' קע"ו בהגהה ועיין שו"ת השיב משה יו"ד סי' ל"ח ד' כ"א ע"ג ובשו"ת תורת חסד א"ח הנדפס חדש ממש בסי' כ"א אות ו' האריך בזה וגם בשו"ת מים חיים ראפופורט בחיו"ד סי' מ"ט וחדש שם דבאיסור כלאים לכ"ע לא אזלינן בתר מעיקרא ונקיט עיקר בעלמא דאזלינן בתר השתא עי"ש גם בצ"ץ החדש בחיו"ד סי' ט' אות ו' כ' בשם הא"ר סי' רט"ז דהמע"מ וט"ז ורי"ו ושה"ג וכנה"ג סברי כהרר"י וכתב הכנה"ג שכן עמא דבר והאריך קצת ליישב השגות המג"א על הרר"י אלא שבסוף הסי' כ' וכ"ז לפלפולא אבל למעשה מי יכריע בין הרר"י להרא"ש רק לצדד להקל וכו' עי"ש

שן אבלות יום ראשון אם הוא מדאורייתא הוא מחלוקת הראשונים כידוע וכ' הריב"ה בטור יו"ד סי' שצ"ח דהרמב"ן מסיק דאבלות יו"א כשהוא יום מיתה וקבורה הוא מדאו' וכדעת הגאונים ודעמייהו. ובס' חיים ביד ד' קכ"ז אות ע"ג כתב מי ומי הסוברים דאו' ומנה את הרמב"ן מכללן ועיין בארעא דרבנן אות ל"ז. וכן הוא באמת בס' תה"א בדיני אבילות דמתחלה הביא ראיות חכמי הצרפתים שכ' להכריח דהוא מדרבנן באורך וכתב לדחות כל ראיותיהם ומסיק ע"כ השיגה דעתינו ליישב דברי הג' וללמד זכות עליהם ולמדנו דאבלות יו"א שהוא יום מו"ק דאו' וכ' אח"כ דה"ד בז' מתים אבל לא במתים שהוסיפו וכו' עיש"ב מד"ה והני שבעה יומי דאבלות וכו' והלאה (ומדברי הרדב"ז בח"א סי' תקכ"א משמע קצת דיום קבורה לבד הוא מדאו' אך מאחר שמבואר בדברי הראשונים דבעי' יום מיתה וקבורה יש לומר דקבורה דנקט לאו דוקא) וזה פשוט בעיני ולא הוצרכתי לכותבו אלא לפי שראיתי להגאון מוהר"י ברלין נר"ו בפי' העמק שאלה ד' כ"ב ע"ב שכ' ואסביר עוד דהרמב"ן לטעמיה דנוטה דעתו דעיקר אבלות דרבנן אפי' דיום ראשון וכ' דסו' דמ"ק דקאמר ודחי עשה דיחיד ל"ד אלא עשה דדבריהם וכו' אבל הרי"ף והר"מ ס"ל דיו"א ודאי מדאו' וכו' עי"ש ובמח"ב חלק עלינו את השוין דודאי גם הרמב"ן ס"ל כהרי"ף והרמב"ם דיו"א הוא מדאו' כשהוא יום מיתה וקבורה. ומ"ש על הסו' דמ"ק. הם דברי חכמי הצרפתים שהביא הרמב"ן שם כמבואר

והנה הרמב"ן שם כ' להכריח דמ"ש במ"ק אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד ל"ד עשה אלא מדבריהם ממ"ש בזבחים ד' ק' ע"א