שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א צב

ערער לפסול הגט שהיה אנוס מחמת השבועה דאין הגט נפסל בדיעבד שלא מצינו שיהא חשוב אונס בגט אלא באונס שבא לו שלא מעצמו אבל שבועה הוא הביאה על עצמו שברצונו חייב עצמו בשבועה וכו' והרב שם אריה בחאה"ע סי' ק"י (בד"ה וע"ד השאלה השניה) הביא מ"ש החמ"ח בסי' ן' ס"ק ט"ז בשם הרמב"ן אני אומר דוך כלל אונס כשמו ואין הרצון אונס ואילו מסבב אונסין לעצמו אין זה אונס אלא רצון וכ' שבמ"א כתב שמטעם זה תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב כוון דסבב האונס לעצמו אין זה אונס אלא רצון ואתה תחזה תשובה ארוכה בשו"ת דברי מרדכי להרב מוהר"ם גלאנטי בקונטריס גדולת מרדכי סי' ט"ז ולהרב אורים גדולים מלימוד פ"ז והלאה בדין גט מעושה באונס הבא ע"י עצמו ועפ"י חילוק זה ראיתי דבר נחמד בשו"ת ענג יו"ט סי' י"ג ד' י"ט ע"א ליישב דברי הרמב"ם בפ"ה מהלכות יסודי התורה דין ד' ודין ו' שנראים כסותרים שבדין ד' כתב שאין עונשין למי שעבר באונס על אחת מג' עבירות ובדין ו' כתב דאם נתרפא בע"א וכו' עונשין אותו אפי' שהוא חולה שיש בו סכנה והיינו משום דבדין ו' הוי אונס דנפשיה שהוא בוחר ברפואה זו להנצל מסכנה ולא חשיב אונס משא"כ בדין ד' שמאנסים אותה הוי אונס עי"ש ובשו"ת פרת יוסף להג' מסלנאים בסוס"י ל' הכריח חילוק זה (דאונס דנפשיה לא חשיב אונם) מנישואי יעקב אע"ה עם לאה שהקשה הרב החזקוני שהרי היו קידושי טעות ותירץ דבעל אח"כ לשם קידושין וקשה הא יעקב אנוס היה שהיה רוצה ליקח את רחל ולא סגי בלאו הכי אלא ודאי דאונס שבא ע"י עצמו לא חשיב אונס שבידו לבטל רצונו ולא יקח לא את לאה ולא את רחל

שלח אין הלכה כתלמיד במקום הרב הנה בענין זה האריך קצת הרב יד מלאכי באות ל"ח וביא"ר עליה הכהן דאף נגד רבו שאינו מובהק אמרי' כן דלא כהרב זקן אהרן עי"ש ולענ"ד נראה להכריח כן מדקי"ל כרב הונא לגבי רב חסדא משום האי כללא דאין הלכה כתלמיד וכו' כמ"ש התוס' והרא"ש בכמה דוכתי שרמז הרב סדר בדורות וגבי רב הונא) וע"ע תוס' והרא"ש בשבועות מ"ז ד"ה בהדי אע"ג דר"ח תלמיד חבר לר"ה הוה ולא תלמיד גמור עיין תוס' עירובין ס"ב ע"ב ולהרב סדר הדורות במע' ר"ח וכ"כ תוס' יבמות ד' פ"ג עיון להרב משק ביתי אות ת"ך ש"מ דגם ברבו שאינו מובהק איתיה להאי כללא וק"ל

שלט אין הלכה כתלמיד במקום הרב נראה מדברי תוס' ברכות כ"ד ד"ה פסק דלא אמרי' האי כללא להקל עי"ש בשם ר"ח וגם ממ"ש שם בשם הרי"ף דפסק כר"ה משום דמק' הש"ס מניה משמע דאי לאו הכי הוה מודה לר"ח דפסקינן כר"ח לחומרא ולכאורה הוא תמוה דלפי הנראה גם לקולא אזלינן בתר האי כללא כדמשמע מדברי תוס' שבועות ד' מ"ז ד"ה בהדי ומדברי הרא"ש שם וכן מתבאר מדברי הרב לח"מ פ"ה מהלכות ע"ז ה"א שרמז הרב יד מלאכי אות תרי"ג עי"ש ולפי השערת דעתי העניה כן מתבאר מדוכתי טובא. והנה בדברי הרי"ף שלפנינו כתוב דקי"ל כר"ה חדא דרביה דר"ח הוה וכו' ונשמט מדברי התוס' ועיין בס' ברכה המשולשת בתוספי ריה"ח ובתוס' הרא"ש בסוגייא הנ"ל. ולפי מ"ש הרר"י ע"ד הרי"ף הנ"ל בכונת ר"ח ז"ל ניחא דודאי בעלמא גם לקולא איתיה להאי כללא אלא דבההיא היה רחוק בעיניהם להקל כ"כ והחמירו מסברא עי"ש

שמ אתנייה איפכא כי היכי דניקום רבנן לאיסורא הכי אמרינן בפסחים ד' ז"ך ע"א אליבא דשמואל וכתב מרן מוהרד"ף בס' למנצח לדוד ד' ז' דלא סמך הש"ס אהאי שינויא, דאטו משום חשש שלא יאמינו היה שונה שפת שקר ותלי תניא בדלא תניא ואני עני ואביון כתבתי על דבריו דאין זה מן הקושי ומצינו בש"ס בכמה מקומות כיוצא לזה עיין לקמן במערכת השי"ן אות ז"ך

שמא אסור לאכול ולשתות קודם שיתפלל הוא מדרבנן ולא מדאו' כ"כ הרב מוהר"י אבוהב ה"ד מרן בב"י סי' ט"ף ד"ה ומ"ש בשם אבי העזרי ועיין להרב בית יהודה סי' כ' והרב עיקרי הד"ט א"ח סי' י"ז אות ל"א הוכיח כן מדברי הרמב"ם והרא"ש והטור וכ"כ בפשיטות הרב פרמ"ג בח' א"א סי' קס"ז סקי"ז ומה שציין שם לס' אור לו בציון כונתו הוא לשו"ת אור נעלם בקו' אור לו בציון עי"ש באות ר"ך דפשיט"ל דאיסור זה מה"ת ומפני זה הקשה מה שהקשה עי"ש ודבריו תמוהים דאחרי המחי"ר אזיל בתר איפכא והפרמ"ג כיון דפשי"ל דאסור רק מדר' כ' ע"ד ולמ"ש א"ש כלומר דאינו כמ"ש האור נעלם דאסור מה"ת וידידי הגאון מוהרי"א נ"י בס' עמודי אש ד' ט"ו אות ל"ב השי"ג ג"כ על האור נעלם הנ"ל אלא דלא זכר דברי הפוסקים הנ"ל שהבאתי שכ"כ בפי' דהוא מדר'. וגם לא דברי הפ"מ הנ"ל ועיין לעיל אות ק' מ"ש עוד האו"ל בציון הנ"ל

שמב אין עיבוד באוכלים עיין במערכת העי"ן אות ע' מה שרשמתי בזה בס"ד

שמג אינה מגורשת אינו מוכרח מלשון זה דהוא מדאורייתא דהא אמרי' בגטין ד' ל"ד ע"ב אינה מגורשת עד שיגרש אשתו שבגליל וכו' והוא רק מדרבנן כמ"ש בב"י סי' קכ"ט ד"ה ואם לא עשה כן פסול כ"כ בשו"ת צמח צדק החדש בחאה"ע רס"י רמ"ח ותמה על הג"פ סי' קכ"ט ס"ק צ"ו דהבין מלשון מרן ב"י בהפך עי"ש ועיין שם בסי' ר"ג אות ג' ובסי' ק"ץ אות ד' ודוק

שמד איידי עי' מה שרשמתי לעיל אות קי"ח ועתה ראיתי מ"ש התוס' בקידושין ד' ב' ד"ה אי תנא קונה וכו' דניקנית משמע מדעתה ומשמע בע"כ ע"כ ונראה מדבריהם דאי לא הוה משתמע אלא מדעתה לא הוה תני הכי משום איידי אהכי הוצרכו לומר דמשמע הכי והכי וראיתי להרב מקנה אברהם במהדורא ב' אות מ"ב שהוכיח מדברי הרב רע"ב בריש קידושין בהיפך עי"ש והיינו משום דמשמע ליה דנקנית משמע דוקא מדעתה ולא ראה דברי התוס' הנ"ל וכ"כ שם הר"ן דמשמע הכי והכי ודברי הרע"ב הם בקיצור ואין ספק שכונתו למ"ש התוס' וכ"כ הרשב"א והריטב"א בחי' שם ועיין בתוס' רי"ד שכתבו דניקנית לא משמע בע"כ ולפי מ"ש בהגהות זר זהב שם בכונתם מוכח דתני באיידי דבר שאינו עי"ש וע' ברית יעקב פייתוסי בקונט' יגל יעקב ד' ק"ט ס"ו ע"ג מחלוצה דתני תנא באשגרת לישן ואחד מידי"ן מרבני דורנו יצ"ו השיב עמ"ש באור לי (שרשמתי באות קי"ח) שאינו מן התימה אי תני תנא באיידי מה שאינו כן לפי האמת שהרי כעין זה מצינו בעירובין ד' ל"ה הרי זה חמר גמל ופירש"י כאדם המנהיג חמור וגמל וכו' אע"ג דלפי האמת אסור לעשות כן משום כלאים לא חייש התנא ותני דרך דמיון מה שאינו אמת וה"ה דתני באיידי וכו' והארוך בפלפולים בזה וכתבתי לו דמלבד שיש לחלק בנושאים לא ידעתי מי הגיד לו שישראל הוא המנהיג דודאי קשה לדקדק מלשון רש"י באדם וכו' דר"ל ישראל דאתם קרויים אדם וכו' ולפי שמה שפלפל בזה לא ישר בעיני לא ראיתי להאריך

שמה אשתו אי ארוסתו מיקריא אשתו הרב קהלת יעקב במענה לשון ח"ב אות ס"ה כתב בשם הרב ג"פ ד' לק"ט ע"ד דארוסה מיקרי אשתו כדמוכח מפ"ק דקידושין הרי את אשתי מקודשת ועוד מכמה דוכתי שהביא שם עי"ש (מ"ש שם דאמרינן בפ"ק דקידושין ויצאה אשתו עמו להוציא ארוסתו שאינה עמו דמשמע דאי לאו הכי הוה אמינא אשתו מיקריא עי"ש כעת לא מצאתי מקומו) ואין ס' ג"פ מצוי אצלי לראות אם הביא דברי מרן בב"י סי' קכ"ו תוך ד"ה והרי את מותרת לכל אדם ששם הביא בשם הרשב"א ורי"ו ותה"ד דארוסה מיקריא אשתו עי"ש וכ"כ בכנה"ג אות צ"ח בשם הרבנים מוהרד"ך ותומת ישרים ומוהרשד"ם וכתב דמדברי האגודה משמע דאם כתב לארוסה אנתתי פסול ואינו מצוי אצלי לראות טעמו ונימוקו דמסתמא ודאי גם הוא מודה דארוסתו מיקריא אשתו כדמוכח מכמה דוכתי כמ"ש רבוותא הנ"ל. ואולי משמע ליה כיון שאין דרך בני אדם לקרות אשתו לארוסתו איכא למיחש שיוציאו לעז על הגט שאינו מהמתגרשת הזאת שהיא אינה אשה אלא ארוסה ואח"ז בא לידי (בשאלה) ס' ג"מ לה"ה מוהר"מ בולה וראיתי בסי' ס"ה אות ח' (דאחר שהאריך בענין זה דארוסתו מיקריא אשתו כדכתיב הבא את אשתי ואבואה אליה וביאר טעם רבוותא הנ"ל שלא הביאו ראיה ממקרא הנ"ל ומכי יקח איש אשה והוצרכו להביא מהש"ס) הביא מ"ש הכנה"ג הנ"ל וכ' ע"ד דאין הכרח מדברי האגודה דפסול בדיעבד דדוקא לכתחלה קאמר אבל בדיעבד מודה לכל הפוסקים הנ"ל עיש"ב וקצת תימה שלא הזכיר מדברי הג"פ הנ"ל כיעי"ש ועיין באה"ע סי' א' סעיף יו"ד דתקנת רגמ"ה שלא לישא על אשתו ליתא בנושא על ארוסתו ואין להוכיח מזה דארוסה לא מקריא אשתו דהתם הטעם הוא משום דמסתברא להפוס' דלא גזר בזה משום דמי יכריחנו לכתוב לה כתובה בע"כ