שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א צא

ומשמעות דבריו הוא דגם הירושלמי ס"ל דהוא מדרבנן ואהכי לא סמכי' עליה כיון דנקיטי' דאין דנין ד"ס מד"ס דאף אי נימא דמ"ש בירושלמי מקרא דבעניי הכינותי היא ילפותא גמורה מ"מ לא נחשב זה קנין דאורייתא מידי דלא רמיזא באורייתא כלל. ואף מה שכתוב בדברי דוד אינו מוכרח כ"כ כמו שדחו שם בירושלמי עי"ש

ודע דבמה שנחלקו הראשונים במ"ש בש"ס גבי קנין ד"א כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניח"ל דליקני בד"א לא ניחא דליקני אי אמרי' כן בקניינים דאורייתא עי"ש למרן הב"י שדעת הרשב"א דגם בקניינים דאורייתא אמרי' כן כתב ע"ז הרדב"ז שם דנ"ל לפסוק כהרשב"א דהוא ס' מציעתא וכו' עי"ש ובשטמ"ק בפ"ק דמציעתא ד' יו"ד בסוגי' דכיון דנפל גלי אדעתיה וכו' הביא בשם חי' הר"ן (והם כדברי הר"ן שהביא מרן הב"י כיעי"ש) שהביא ס' הרשב"א ושהרא"ה חולק אפי' בקניינים דרבנן משום דר"פ פריק תיובתא דרחב"י בפירוקא אחרינא שבקינן הך סבר' דלא ניח"ל דליקני לגמרי וכ' ע"ד ואינו מוחוור דל"ל למדחי פירוקא דסתמא דתלמוד' מקמי פירוקא דרחב"י וכו' ע"ש משמעות הדברים הוא שחולק רק על הרא"ה אבל על סברת הרשב"א אינו מובן שחולק כיעי"ש וראיתי בס' עמודי אש ד' מ"ח ע"ג אות חי"ת שכ' בשם חי' הר"ן שדחה ראיית הרשב"א דגם בקניין דאורייתא יכול אי אפשי לקנות מההיא דב"מ די"ל דד"א הן קנין דרבנן והק' ע"ד הר"ן דראיית הרשב"א היא מוכרחת מהירושלמי הנ"ל דס"ל דקנין ד"א מדאורייתא ובכ"ז ס"ל דאמרי' גלי אדעתיה וכו' עי"ש ויש לפקפק ע"ד חדא דנר' מדבריו דהרשב"א מוכיח מסוגיא דב"מ דגם בדאו' אמרי' כן וא"כ משמע ליה להרשב"א דד"א קונות הוא מדאו' והר"ן דוחה סברא זו דאינם אלא דרבנן ואילו מדברי הרשב"א שהובא בשטמ"ק ושו"ת רדב"ז הנ"ל נראה בעליל דגם הרשב"א מודה דקנין זה הוא מדרבנן אלא דמכריח מסברא דגם בדאו' הדין כן משום דאינו קונה בע"כ וגם מדאמרי' בעודר בנכסי הגר וקסבור שהם שלו ותו דאף אי נימא שהוא כדבריו דהרשב"א מביא ראיה מסוגיא דב"מ הנ"ל משום דמשמע ליה דקנין ד' אמות מדאו' שפיר דחו לה הר"ן (לפי ע"ש בע"א הנ"ל) דמהש"ס דילן ודאי אין הכרח והכי הרשב"א לא הביא מהירו' כלל רק מהש"ס דילן ושפיר דחי. ותו מ"ש דהירו' ס"ל דהוי מדאוריי' לפענ"ד אינו כן וכמש"ל ואין להאריך ובעיקר כללין האריך בס' חתן סופר בד' ז"ן והלאה בכמה פרטי' בענין זה עי"ש

שלה אותו חד משמע יומא ד' נ"ה ע"א חגיגה ד' ט' כ"כ בקו"א שבס' ישרי לב ד' צ"ח אות קפ"א ועיין עוד בפסחים ד' פ"ו ע"א ברש"י ד"ה על הבתים וכו' דכתיב יאכלו שנים אותו חד פסח וכו' וכ"כ הרע"ב שם

שלו אחרים לפעמים ר"ל נכרים בכורות ד' ט' ע"ב ונ"ל שלזה קראו לאלישע בן אבויה אחר וכ"ה בזה"ק פ' מקץ ד' ר"ה ע"ב כ"כ בקו"א שבישרי לב בד' צ"ח אות קס"א וע"ע בע"ז ד' מ"ג ע"ב שאני ר"ג דאחרים עשו לו וברש"י חולין ד' קכ"ט רע"ב ובמנחות ק"א ע"ב ובמס' ברכות ד' ל"ה ע"ב בזמן שישראל עושים רש"מ מלאכתן נעשית ע"י אחרים ובספרו פרשת כי תצא פיסקא רנ"ה ע"פ כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה דרשו בך ולא באחרים ור"ל נכרים אין מטמאין בקרי כמ"ש בז"ר הובא בזרע אברהם שם ובמאי דדרשינן בפסחים מלא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים עיין בבית מאיר א"ח סי' תמ"ג ס"ב ד"ה ותו ובחולין ד' ח"ק באיזה בישול אמרו בבישול שאחרים אוכלים אותו פירש"י אחרים גוים וכו' אלא דבעיקר טעמו יש לפקפק לענ"ד דאי בדקינן בשמא ליתן טעם לשבח וטעם לפגם תקשי לן אמאי אסיקו לר' מאיר אחרים אומרים אלא ודאי לא מן השם הוא זה ואין טעם בשמות ובירושלמי פ"ז דכלאים ה"ג הובא לשון הספרי על פסוק לא תזרע כרמך כלאים אין לי אלא כרמך כרם אחר מנין וכו' ופי' ר"א דאתיא כר"מ דאמר אין לגוי קנין בא"י וכו' עי"ש בפני משה ש"מ דמפרש לשון אחד האמור בברייתא דהיינו נכרי ובכן מ"ש הרב חק"ל (בקי"א שבישרי לב הנ"ל) דלפעמים אחרים ר"ל נכרים דמשמע דעל הרוב אין ר"ל נכרים נראה דאינו מדוקדק אלא על הרוב אחרים היינו נכרים שוב מצאתי בפתח הדביר ח"ג סי' רמ"ו ד' כ' ע"ד (ד"ה ומדברי) שכתב בשם הרב חק"ל עצמו בחיו"ד ד' ל"ב ע"ד דברוב המקומות אחרים היינו נכרים וכתב שם (בד"ה שו"ר) בשם הרדב"ז בס' יקר תפארת פ"ג דכלאים ד' ל"ה דמפרש הירושלמי הנ"ל דאחרים ר"ל ישראל עי"ש דב"ק

ובהא דאמרינן דאחרים היינו ר"מ עיין מ"ש באור לי סי' ס"ח ד' ח"ן ע"ב

שלז אונס הבא לאדם ע"י עצמו אי חשיב אונס הנה מדברי הרדב"ז בח"א סי' קנ"ז שהביא הרב חכמה ומוסר בקונטריס חקי נשים ד' פק"ח אות י"ט מתבאר דלא חשיב אונס שכתב במי שמכה את אשתו דמייסרין אותו ב"ד הקל קל תחלה ואם לא ישמע עונשין אותו ע"י גוים בגופו שעבר על פן יוסיף להכותו וחובשים אותו ע"י שמכה אותה ואין מזכירין לו שיוציא אשתו ואם מעצמו מחמת עונשו גירש אין זה אונס שהרי הוא מביא האונס על עצמו מדעתו לא יכנה ולא יגרשנה ע"כ (חידוש הוא שלא הזכיר שתשו' זו הביאה הרב כנה"ג אה"ע בסי' דק"ן הגב"י אות מ"ט כמו שמזכיר בשאר התשו' שמביא שם עי"ש) וכ"כ הריב"ש בסי' תכ"ב (הובאה בקיצור בדברי מרן הב"י ביו"ד סוס"י רכ"ח בד"ה וכתב הריב"ש) ואין צ"ל שאם מבני הקהל סבבו הציווי ההוא שהרי הם מועלים בח' שהאחרים י"ל שהם אנוסים אבל הגורמים האונס ומסבבים אותו אינם אנוסים אבל הם מזידים ועוברים על הח' ברצון עכ"ל וכ"כ שם בסי' רל"ב (בד"ה כתב הרא"ש בתשו' כלל ט') בשם הרמב"ן סי' ער"ב במי שנשבע לדור במקום חמיו אם לא יעכבנו אונס אם סבב הוא או אחרים בשבילו איום עליו שלא לילך למקום חמיו אין זה אונס ועי"ש בש"ע סי"ז ובאה"ע בחמ"ח סי' ן' ס"ק ט"ז אונס כשמו ואין הרצון אונס ואם מסבב אונס לעצמו אין זה אונס אלא רצון ע"כ וכ"כ הרב ישרי לב בחח"מ במערכה זו אות מ"ד מי שעבר על השבועה במקום אונס אם הוא נתראה במקום הגוים נמצא דהוא מביא עליו את האונס כ"כ הריב"ש בסי' קע"א וכ"כ בסי' תכ"ב משאת משה יו"ד סי' כ"ז ועיין בסי' שפ"ז שאם בידו לבטל האונס ולא בטלו הוא מזיד וכ"כ הרב מעשה חייא סי' כ"ה ומוהרימ"ט ח"א סי' י"ט וכא דאם רצונו לעבור והוא סבב את האונס או אחרים סבבו בשבילו לא הוי אונס כמ"ש הרשב"א במיוחסות עכ"ל הרב יש"ל והרב קהלת יעקב במענה לשון בלשון בני אדם סי' תקפ"ח סק"ה כתב וז"ל ה' מ"ש בתשוב' מוהרמא"י סימן פ"ו ואונס דמחמת עצמו לא מיקרי אונס ועיין בב"י סי' קל"ד והריב"ש קכ"ז בפשיטות ומכתב מאליהו ד' קל"א עכ"ל הרמ"א שם כתב (בד"ה מעתה) והאונסין שטענה אינם אונסים שטוענת שהוצרכה לעשות מפני שהיתה דחוקה למעות וזה אינו אונס כדאיתא בפ' חזקת הבתים דכל אונס הבא מחמת עצמו לא מיקרי אונס וכתוב שם במוסגר ליתא בפירוש רק שבעל העיטור פירש כן מעשה דפרדיסא עכ"ל ומה שציין למרן הב"י בסי' קל"ד כונתו למ"ש בב"י אה"ע סי' קל"ד (בד"ה כתוב בקונדריסין) כתב הר' מיימון נאור שכשאל וכו' והשיב לא אמרינן גט מעושה אלא כשכפוהו שלא מדעתו בדבר שאינו רוצה לעשות וכפוהו עד שעשה או הפחידוהו להפסידו אם לא יגרש אבל בנדון זה שהוא חייב עצמו במה שהוא רוצה לעשות אין זה כפיה שכל זמן שהוא מגרש ברצונו מגרש ואעפ"י שאין בידו להחזירה אם לא יפסיד לא הו"ל אונס שזהו רצונו היה מתחלה לגרש וברצונו הוא מגרש והקנס ברצונו עשאו לחזק עצמו לגרש ולא הוי אונס וכו' עי"ש ושם בסמוך אחרי כן הביא מרן הב"י תשו' הרשב"א בענין אונס בגט וכתב דאונסין שהם אונסא מדנפשיה אין פוסלין בגט וראיה מדאמרי' בפ' חזקת ד' מ"ו גבי תליוהו וזבין ודילמא שאני אונסא דנפשיה מאונסא דאחרינא עיש"ב בעניינים אלו ומ"ש בשם הריב"ש סי' קכ"ז הוא מ"ש שם (בד"ה ולנדון שלפניו) דאע"ג דעונתה לא יגרע הוא לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו מ"מ מנדין אותו או מכין עד שיקבל עליו לקיימה ואם הוא מעצמו כדי להנצל מזה יגרש אין זה מעושה שהרי אין ב"ד כופין אותו על הגט אלא לקיים מה שחייב לעשות וכו' עי"ש והרב מקנה אברהם באות ב' כתב אונס שבא לאדם מצד עצמו שהוא מביאו עליו אינו אונס כ"כ בזכרון דברים ד' טו"ב ע"ד וכ"כ מוהריב"ל ח"ב סי' כ"ח וכ"ן מתשו' הרשב"א הביאה מוהרי"ק באה"ע סי' ק"ל וכ"כ מוהרש"ך ח"ב סי' קכ"ט ועיין מ"ץ ח"ג ד' י"ט ע"ד וחכם צבי סי' מ"א עכ"ל מ"ש בשם הרשב"א כעת לא מצאתי בדברי מרן הב"י בסי' ק"ל וקרוב בעיני לומר שט"ס הוא וצ"ל סי' קל"ד וכונתו למ"ש מרן הב"י שם בשם הרשב"א כנז"ל ובב"י סי' קנ"ד כתב בשם הריטב"א בתשו' על מי שנשבע לגרש וגירש קודם שיתירו לו ואח"כ