שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א פט

באבלות דילפותא דבתר מת"ת ג"כ היא ממקרא שבתורה הוא דלא ניח"ל ללמוד מקודם מת"ת משא"כ בדאין מערבין ודוחק וגם לשון בירוש' לא משמע כפירושו שהרי עד דלא ידע דאיכא ילפותא מקרא אחרינ' דבתר מת"ת קא מתמה ולמדין מקודם מת"ת ואין נראה דסתמא דש"ס דמתמה הכי כבר הוה ידע לאידך ילפותא ואהכי הוא דקמתמה

וגדול בדורנו הגאון נצי"ב מל"ך נר"ו בהעמק שאלה שם כ' דרא"ג לאו טעמא דנפשיה קאמר (כמ"ש בש"ש) אלא שהוא מפרש דמ"ש בירוש' באבלות דאין למדין מקודם מת"ת הוא משום דיש סברא לחלק דשאני יעקב משום דהוה חשוב עבדו ליה מילתא יתירה אבל בעלמא היכא דאין סברא לחלק ודאי למדין מקודם מת"ת ודבריו נאמנו מאד לקוע"ד ראוים הם למי שאמרם ומה מתוק לפי זה גירסת הנזר הקודש (שהביא בנחמ"ל ד' ר"ל ע"ג) בדברי הירוש' ולמדין דבר זה מקודם מת"ת. דדייק לומר דבר זה כלומר דבהא דמסתברא לחלק דשאני יעקב וכו' לא ילפינן מקודם מת"ת והרב נזה"ק כ' דדקדקו לומר כן משום די"ל דהתם קודם קבורה אהכי אמור רבנן ולמדין דבר זה מקודם מת"ת כלומר הא התם מקמי קבורה הוה עכ"ל ולפירוש הג' העמ"ש נר"ו ניחא טפי לקוע"ד ונכון לומר דכל האמוראים סברי דלמדין בעלמא מקודם מת"ת זולת באבלות מטעם הנ"ל. ור' לא בפ"ק דמ"ק הנ"ל דיליף דאין מערבין שב"ש מקרא אחרינא ולא יליף ממלא שבוע זאת י"ל דמשמע ליה דאין להוכיח כ"כ מסיפור דברי לבן וטפי ניח"ל כילפותא אחריתי וכן דעת הש"ס דילן בילפותא דאין מערבין שב"ש וריב"א ס"ל דכיון דנכתב בתורה לא על מגן נכתב כי אם ללמוד ממנו דין דאין מערבין שב"ש ואין לנו הכרח דפליגי האמוראים בזה כמ"ש הרבנים הנ"ל וק"ל

והנה בציון ירושלים בפ"ק דסנהדרין הנ"ל כ' שמצא להרמב"ן בפ' ויצא בפסוק מלא שבוע זאת שמה שלמדו בב"ר ממלא שב"ז שאין מערבין שב"ש מנהג בעלמא של הקדמונים קודם התורה ובגמר שלנו לא למדו מכאן וכ' שדבריו תמוהים דהרי אבלות למדו בירוש' מויעש לאביו וכו' ופריך הא אין למדין מקודם מת"ת א"כ הא יציבא בארעא דמיוסף שהיה ישראל לא נלמוד מחמת קודם מת"ת ומלבן נילף עכ"ל ולענ"ד לא על הרמב"ן תלונתו כי גם על הירושלמי יש לתמוה שהרי עינינו הרואות דבפ"ק דמ"ק ה"ז מייתי ילפותא לענין אין מערבין שב"ש מקרא דמלכים והדר מייתי מלתיה דריב"א מקרא דמלא שבוע זאת בשתיקה ולא מתמה עליה וכי למדין מקודם מת"ת. ואילו בפ"ג דיליף מויעש לאביו וכו' מתמה סתמא דש"ס ולמדין וכו' ותיקשי אי ניח"ל לש"ס למילף מלבן אמאי לא ניח"ל למילף מיוסף יציבא בארעא. ובמה שניישב לשיטת הש"ס ירו' (דהיכא דהוא חקה הוא דלא ילפינן כמ"ש הרבנים הנ"ל או דשאני יעקב דמשום חשיבותיה וכו' כמ"ש בשאלתות הנ"ל) יתיישב גם דברי הרמב"ן כמובן. ועיין בכללין בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סי' כ"ו

הן עתה קבלתי מכתב רחמתין עזיזא הכהן הגדול הגאון המפורסם כהן שדעתו יפה פלפלא חריפא מוהר"ר שלמה הכהן נ"י מ"ץ מוילנא ושקו"ט בענין זה ואיידי דחביבים עלי דב"ק אמרתי אעלה את דב"ק על הספר למזכרת אהבה וז"ל ראיתי בס' מכת"ל בפ"ק דפסחים שהעיר בהא דילפינן זריזין מקדימין מאברהם והא כ' התוס' במ"ק לענין אבלות דאין ללמוד מויעש לאביו אבל ז"י דאין למדין מקודם מת"ת וכ"ה בירוש' ושוב תמה דהירוש' סותר א"ע דיליף דאין מערבין שב"ש ממלא שבוע זאת ולע"ד יש ליישב בפשיטות דודאי כל שאין בכתוב שום חידוש ושבח בסיפור הזה אם לא שנלמוד ממנו דין לדורות כמו קרא דמלא שבוע זאת ע"כ דנכתב זה בתורה ללמוד ממנו דין לדורות דאין מערבין שב"ש אבל גבי יוסף ויעקב דבא הכתוב לספר כבודו של יעקב שעשו לו במצרים אחרי מותו ותדע דמספר נמי דמצרים בכו עליו שבעים יום ובזה בודאי לא שייך דבא לאשמועינן דין לדורות ובלא"ה לא שייך ללמוד דין לדורות שהרי יוסף נהג אבל קודם הקבורה וזה ל"ש לדורות ושפיר אמרו בירוש' דאין למדין מקודם מת"ת אבל לענין זריזות אף די"ל דבא הכתוב לספר זריזות אברהם שהשכים בבוקר קיים מצות ה' נשמע מזה דמי שרוצה להיות זריז במצות ולאחוז במדתו של א"א צריך להשכים בבוקר כמו שעשה אברהם וזהו דלא ילפינן מזה דחיוב הוא להשכים ולמול בבוקר משום די"ל דאינו חיובא רק דבא הכתוב לספר זריזותיה דאברהם וכמ"ש בחולין ט"ז לענין שחיטה שהיא בתלוש דאין ראיה מאברהם דקרא זריזותיה דאברהם קמ"ל ולזה כיון הירוש' דאין למדין מקודם מת"ת אבל לענין זריזות יש ללמוד שפיר מאברהם וא"ש הכל עכ"ד נר"ו הנך רואה שכיוון בזכות שכלו לדעת מי שגדול חד מקמיא רא"ג בשאלתות שכ' דמויעש לאביו וכו' אין ראיה דשאני יעקב וכו' וזהו כונת הירוש' שאמרו אין למדין וכו' כמ"ש בהעמ"ש הנ"ל. אך בזאת יש להעיר במ"ש ובלא"ה וכו' שיוסף נהג קודם הקבורה וכו' דמשמע דר"ל דמה"ט נמי אמרו בירוש' דאין למדין מקודם מ"ת דאיברא דכ"כ ג"כ בס' נחמד למראה שם בשם הרב נזר הקודש אך לענ"ד לא משמע כן מדברי התוס' שהרי כתבו תחלה דמויעש לאביו לא ילפינן אבלות דהתם קודם קבורה וכלומר וכי היכי דלא ילפינן מהתם להזקיק אבלות קודם קבורה הכי נמי לא ילפינן מנין הימים ושוב כ' התוס' ובירושלמי משני דאין למדין מקודם מת"ת. מתבאר דתרי שינוי נינהו ומ"ש בירוש' דאין למדין וכו' לאו משום דהתם קודם קבורה הוה. גם מ"ש לענין זריזין מקדימין למצות דמי שרוצה להיות זריז וכו' דנראה דדבר זה לא רמי עלן חובה ואי בעי עביד אי בעי לא עביד לישרי לן מר דודאי חוב ומצוה הוא להיות זריז כמ"ש הרמב"ם בפ"א מהל' מילה ה"ח ואעפי"כ מצוה להקדים בתחלת היום שזריזין מקל"מ. וכן הוא משמעות דברי הפוס' שהעתיקו הא דזריזין מק"ל דחובה הוא ולא דאי בעי עביד

כבש אין מבטלין איסור לכתחלה לא אמרו אלא באיסורין שאין להם תקנה זולת הביטול אבל איסורין שמלבד הביטול יש להם תקנה באופן אחר והבעלים חזרו אחר התיקון ההוא וסברו שתקנו אותו כדין ושוב נודע שלא תקנו כדין בזה לא אמרינן אין מבטלין וכו' לפי מ"ש התוס' בפסחים ד' ל' ע"א ד"ה לישהינהו דטעם איסור הביטול אף איסורין דרבנן הוא משום דאל"כ מה הועילו בתקנתם הא יכול להוסיף ולבטל האיסור אבל היכא שהיה יכול לעשות בהיתר והשתדל לעשות בהיתר רק ששכח למה כחוש שירצה לבטל איסור כיון שיכול לעשות בהיתר כן ביאר הגאון שו"מ בח"א סי' ע"ז (לענין מי שכתב שט"מ חמץ כדין רק ששכח פרט אחד ממיני החמץ שיש לו מלכתבו בשטר המכירה ונודע לו אחר הפסח דמותר לערבו ולבטלו וכו') ועי"ש עוד בסי' פ"ד וסי' צ"ה שנמשך אחר סברא זו וגם בסי' רי"ד כתב להתיר לערבו אחר הפסח וכו' אלא דשם לא הצריך לערבו אלא מהיות טוב עי"ש וכ"כ עוד במהדורא תניינא בח"ב סי' ע"ז ובמהדורא ג' ח"א סי' ס"ג עי"ש ומקרוב נדפס ס' מנחת משה לידידי הגאון דקאמינקא יצ"ו וראיתי שם בד' י"ב דין כ"ח שהביא דברי השו"מ שבמה"ק ח"א סי' ע"ז הנ"ל וכתב שדבריו תמוהים דמה בכך שהיה יכול מקודם לעשות בהיתר הא מ"מ כעת שיש על החמץ איסור דרבנן מחמץ שעבר עה"פ שוב אין לו אופן עשות בהיתר רק ע"י שיבטלנו ואיך יכול לבטל לכתחלה איסור חמץ שעעה"פ שאסור מדרבנן ודעת הג' שו"מ היא דבכי האי גוונא לא אסרו חז"ל לבטל איסור לכתחלה כיון שאין מקום לחוש שא"כ יבטלו כל האיסורים וכו' כמובן

שכג אורחיה דקרא סיפיה מפרש לרישיה לקמן במערכת הקו"ף אות כ"ט רשמתי בזה עי"ש

שכד אמצע מצינו לשון זה אף בדבר שאינו נקודת האמצע אלא לאפוקי הקצוות כ"כ רבינו מוהרימ"ט באה"ע סי' ח' והביא דבריו הרב קהלת יעקב במענה לשון ח"ב אות מ"ב ועיין להרב שו"מ בהשמטות לציון ירושלים (בירושלמי דפוס זיטאמר) על מס' תרומות ד' י"ב ע"א

שכה אין מעילה במחובר ולענין תלוש ולבסוף חיברו עיין להרבנים מש"ל פ"ה מהל' יסודי התורה ה"ח (ד"ה וכן יש) קהלת יעקב בקונטרים תוספת דרבנן אות ז' מטה אהרן במע' הבי"ת ד' ל"ח מקנה אברהם אות ל"ו

שכו אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז מבואר בדברי מרן בבד"ה ליו"ד סי' זק"ן דהוא איסור קיל ואין מלקין ואין מנדין אלא קורין אותו עובר על תק"ח ועיין למרן חיד"א ביעיר אזן מער' האל"ף אות קי"ז ובשו"ב שם אות ט"ז דרובא דעלמא לא זהירי וכו' ועיין בסוס"י תק"ס ובברכ"י שם וביפה ללב שם אות ח' כ' בשם עמודי שמים ח"ב דף ע"ה ע"ב דאפילו לדבר מצוה אסור אכן בזהר