שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א פא

והשאיר מהם הנקבות לפי שרבו לא השגיח יפה עליו כשלמדו מקרא זה ונשתבש יואב וקרא זכר כמ"ש בב"ב ד' כ"א עכ"ל

ולפי מה שמתבאר מדברי מרן חיד"א הנ"ל דפלוגתא היא בין הריב"ש ובין הריטב"א והרא"ש הנ"ל בענין חמש מקראות דלהריטב"א והרא"ש אית להו הכרע ע"י פיסוק טעמי עזרא ולהריב"ש הן עוד היום אין להם הכרע יש להעיר על הרב יד מלאכי בסי' רע"ח שהביא דברי הריטב"א והרא"ש הנ"ל (דיש להם הכרע ע"י פיסוק טעמים בשתיקה ולא זכר דהריב"ש ומרן הב"י בתשו' אבקת רוכל לא סברי הכי וחידוש הוא שמרן חיד"א שם לא זכר בזה דברי זה הי"מ גדול אף כי באותיות הסמוכות מלפניו ומלאחריו מביא וקורא שקיל וטרי בהדי הרב יד מלאכי כיעי"ש ועיין לקמן במערכת החי"ת אות צ"ח

וכתב עוד הרב יד מלאכי דמשוקדים כדקאי קאי ולא כתבו הריטב"א והרא"ש דיש להם הכרע ע"י פיסוק טעמי עזרא אלא אשארא עי"ש וראיתי בס' נתיבות עולם שנדפס בווילנא שנת תרי"ט עם חידושים וביאורים מהרב מוהר"ץ הירש ושם בחידושים בד' ס"ג ע"ב הביא מ"ש הרב יד מלאכי דמשוקדים כדקאי קאי וכתב דזה סותר למדרש שיר רבה וירושלמי פ"ק דע"ז (ט"ס הוא וצ"ל פרק שני הלכה ז') הנ"ל עד כאן לשונו ושם קודם לכן הביא דברי המדרש ריש שיר השירים על פסוק כי טובים דודיך וכו' ודברי הירושלמי שעל מה ששנינו השיאו לדבר אחר היאך אתה קורא כי טובים דודיך וכו' אמרו רב הונא בעי ורחב"א מקשי אם להפליגו בדברים היה מבקש היה לו להפליגו מחמש מקראות שבתורה שאין להם הכרע ואלו הן שאת ארור מחר משוקדים וקם עכ"ל המד"ר וירושלמי שהביא שם ואיני מבין בעניותי איזו סתירה יש מזה לדברי הרב יד מלאכי הנ"ל וכתב עוד שם דממה שאמרו במדרש הנ"ל בזה הלשון השיאו לדבר אחר א"ל היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או דודיך מיין מבואר ששאלתו היתה אם מלות כי טובים שייכי לעיל ומקרא נדרש לפניו ישקני מנשיקות פיהו כי טובים. ומלות דודיך מיין הם ענין בפני עצמו ומושך במובן עובים הנ"ל או כי טובים שייכים למטה היינו כי טובים דודיך מיין וראיה ברורה לזה מסיום המדרש והירוש' שאם להפליגו מבקש היה לו להפליגו בחמש מקראות שאין להם הכרע שמזה נראה בעליל ששאלתו היתה ג"כ מענין הכרע וצריך להגיה הגמרא עפ"י המדרש ומה שהוכיחו מן לריח שמניך טובים ר"ל שכמו שמלת טובים מוסכם על השמן וא"א לפרש באופן אחר כמו כן כי טובים הם תואר על היין ודוק היטב עכ"ל ולא נחה דעתי העניה בפירושו דאיך נאמר דכי טובים נדרש לפניו וקאי אנשיקות דא"כ כי טובות מבעי ליה ומלות דודיך מיין אם ענין בפני עצמו המה הנה הנם כגוף בלא נשמה ואין להם שום קישור ומובן פשוט לענ"ד ומי יעצור כ"ח להגיה משנת שלמה בש"ס דילן וגם בירושלמי היא כגירסתינו אשר לא שיערו אבותינו ורבותינו קמאי ובתראי ומה שהביא לראיה ברורה מסיום לשון המדרש ובירושלמי אם להפליגו מבקש וכו' הנה לא ראה דברי הרב פ"מ ובמראה הפנים שאין הכונה שהיה לו להשיאו באלו החמש מקראות ממש דמאי שנא באלו דוקא אלא הכונה שהיה לו להודיעו הטעם בלשון דמשתמע לתרי אנפי כחמש מקראות שאין להם הכרע וכו' עי"ש וראיתי עוד שם שכתב שראה באיזה ס' בשם הרב המבי"ט ללמד זכות על מ"ש רבותינו התוס' בב"ב הנ"ל והוא שהם לא כתבו שנמצאו תנאים או אמוראים שלא היו בקיאים בפסוקים זולת כתבו פעמים וכונתם שיקרה לפעמים שגם הבקי במקרא ישכח איזה פסוק לשעתו ואח"כ יזכרהו אם מעצמו אם ע"י מעורר כמ"ש מקרא היה בידינו ושכחנו (הביא שכן אמרו בע"ז ובזבחים וכו') וסיים דבזה יתורץ ההיא דהיאך אתה קורא כי טובים דודיך וכו' אף לפירש"י שוב בא לידי סדר זרעים עם שנות אליהו ובליקוטים שבסופו ראיתי מ"ש שם בשם הגר"א בההיא דכי טובים דודיך והזכיר שם בהגהה דברי המדרש הנ"ל עי"ש

ועל דברי מרן חיד"א ביעיר אזן הנ"ל מריש לא הוה ידענא מאי מקשי ע"ד מרן שלא זכר שר שכדבריו כתב הריב"ש וכו' הלא לפי מה שהעתיק מדברי מרן באב"ר הנ"ל מר קעסיק בחמש מקראות שאין להם הכרע ואמר דמפני שיש מחלוקת חשיב אין להם הכרע ואילו הריב"ש לא מיירי בהא כלל רק אמה שנשאל בההיא דכי טובים דודיך וכו' ומה הלשון אומרת שבדבריו כתב הריב"ש ואם כונתו להקשות למה לא נסתייע מדברי הריב"ש מלבד דאין זה קושיא כי היה הדבר פשוט עיניו ולא הוצרך לראיה. גם אין זה כמשמעות דבריו אך עתה שהשגתי שו"ת אבקת רוכל הבנתי כוונת דב"ק ובלי ספק נשמט ביעיר אזן בהעתק דברי מרן באבקת רוכל סיום הלשון שסיים ואמר ובהכי ניח' הא דתנן בפ"ב דע"ז ישמעאל אחי היאך אתה קורא וכו' ובפ"ק דקידושין אמרו אנן לא בקאינן בחסרות ויתרות ובפסוקי כמי קאמר התם דלא בקיאינן עכ"ל הרי דגם בההיא דכי טובים דודיך קעסיק ואמר ליישב כדרך שכתב הריב"ש ואהכי שפיר מותיב דלא זכר שכדבריו ממש כתב הריב"ש והנה עתה יוצא לאור ס' כנסת הגדולה חדש ע"י ידידי הרב החריף רי"ץ סובאליסקי נ"י וראיתי במחברת ראשונה עמוד צ"ד מאמר אחד מסופר נכבד בשם נקודות מי אמרן על שרבים חקרו על דבר הנקודות שבמקראות מי המציאם י"א הלכה למשה מסיני הם וי"א מעזרת הסופר וכו' ויש אומרים אחר חתימת התלמוד ומביאים ראיה מההיא דברוריה אמרה לר' מאיר (בברכות ד' יו"ד) מי כתיב חוטאים חטאים כתיב ומרביה דיואב דטעי בין זכר לזכר ולפי הנראה סברות אלו הובאו בס' מורה הלשון נוספות טעמים שציין שם ולא ראיתי ולא שמעתי מספר זה וכן מ"ש שם בשם הגאון מוהר"ר רפפורט לא ידעתי איזה ספר הוא ורצה לסייע סברא זו מההיא דכי טובים דודיך וכו' ושוב דחה והאריך בענין זה ע"ש שנת ראו דברי הריב"ש ומר"ן בתשו' אבקת רוכל הנז"ל. ומה שהבין הסופר הנכבד שם מדברי המוהרש"א בחי' אגדות דבאם למקרא או למסורת תלי הא דכי טובים דודיך ובזה יישב דהיא דר' מאיר וברוריה דר"מ תלמידיה דרע"ק אזיל בשיטת רביה יש אם למקרא וברוריה סברה יש אם למסורת עי"ש כבר כתבתי למעלה דלא יתכן לומר דכונת מוהרש"א דבאמת תלי הא בהא דאם למקרא וכו' (שא"כ ר' ישמעאל יסבור יש אם למקרא וז"א כמבואר בסנהדרין ד' ד' ע"ב) רק כתב כן דרך רמז ודרש. גם מ"ש הסופר דרבי מאיר סובר יש אם למקרא עיין להרב מלא הרועים בח"ב (במערכת אם למקרא) שהחליט דרבי מאיר ס"ל אם למסורת ועי"ש באות י"ב וי"ג

ש אין אדם מוציא דבריו לבטלה עיין הרדב"ז ח"ג סי' תי"ג דבנדרים לא אמרי' אין אד"מ דב"ל כ"כ הרב מקנה אברהם אות ל"א ולפום ריהטא הדבר תמוה דמשמע דבעלמא קי"ל אין אדם מוציא דב"ל ולפי הנראה זו אינה משנה דהא פלוגתא דר"מ ורבנן היא בערכין ד' ה' וקי"ל כרבנן דאד"מ דב"ל ושו"ת הרדב"ז הנ"ל אמ"א שו"ר למרן חיד"א בברכ"י יו"ד סי' חר"ן שהאריך בכלל זה ועמד מתמיה על כמה גאוני ארץ דנקטי בלישנייהו דקי"ל אין אד"מ דב"ל ושם בשיורי ברכה עמד גם על תשו' הרדב"ז הנ"ל כיעי"ש ותימה על המקנ"א שהביא דברי הרדב"ז בשתיקה ולא יעיר דדבריו היפך פסק ההלכה ועיין למ"מ רל"ץ בסה"ב מנחה טהורה ד' קכ"ב ע"ג ולהרב אהל יעקב אות ז"ך ועיין תשו' הרדב"ז ח"א סי' ד' ה"ד הרב חכמה ומוסר ד' קפ"ה ע"ב אות ד' ולהרבנים מוהר"ץ הירש חיות לנזיר ד' כ"ב ונחמד למראה ח"ב ד' קמ"ד ע"ד וכל החיים ד' ב' ע"א ובס' שו"ת רמ"ץ א"ח סי' ב' כ' ג"כ דקי"ל כרבנן דר"מ. ומ"מ כתב דאפ"ל דדוקא בדיבור פליגי אבל במעשה גם רבנן מודו דאין אדם עושה מעשה לבטלה ומפרשינן דעשה המעשה לכונה אחרת מה שלא אמר בפיו בפירוש והאריך עי"ש ובסי' כ' אות י"ב ועוד צדד שם דהיכא דאיכא אומדנא לכ"ע אמרינן אין אדם מוציא דבריו לבטלה. ועיין שם בחיו"ד סי' פ"ו אות ה'

שא אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות התוס' במס' קמא ד' פ"ו ד"ה ואין ומנחות ד' ט' ע"ב הניחו בתימה דל"ל ב' מיעוטי לא ליכתוב מיעוטו כלל וממילא איתרבי ותמה הרביד מלאכי באות כ"ט דאמאי לא תי' כמו שתי' ביומא ד' ס' ד"ה תרי בשם הר"ש עי"ש ולפי מ"ש מרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' כ"ה אות ג' דתוס' יומא חיברם מוהר"ם מרוטנבורק ז"ל ניחא ועיין להרב משק ביתי אות פ"ב ועיין הרמ"ה לסנהדרין ד' ב"ן ע"א מהספר מה שפי' בהא דא"מ אח"מ וכו' ואין ריבוי וכו' ודוק

שב אחורי ארי ולא אחורי אשר הרב של"ה הוכיח מהש"ס דגם סומא לא ילך אחורי אשה והרב אבות הרא"ש נר"ו