שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א פב

בח"א ד' צ"א ע"ג עמד מתמיה על הוראה זו וכתב דאין ראיה מהש"ס עי"ש ועם כי דבריו נראים בטעמן כיעי"ש מ"מ נראה דיש להחמיר לפי שנראה שהרבנים שער אפרים ומוהרי' עטייה ז"ל סברי מרנן כותיה דהרב של"ה מדהביאו דבריו בשתיקה עיין בס' זרע יצחק בקונטריס פלפלת כל שהו ד' פ"ט ע"ב:

שג אילימא לשון זה מורה דגם המקשן היה מסופק והיו לפניו ב' דרכים ובשתים לא עלתה לו משום יתובי דעתא דזה מורה לשון אילימא מדלא מותיב בפשיטות כ"כ מרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' שס"ו אות ב' ולפי המשוער בדעתי ומצא בש"ס במקומות הרבה לשון זה בדרך אחד דלא ניחא ליה מפני הקושי ואומר הדרך השני לקושטא דמלתא וכעת נזכרתי סוגיא דר"פ הכונס ד' ה"ן סוף ע"ב אמר מר הפורץ גדר וכו' היכי דמי אילימא וכו' עי"ש שנאמר בלשון זה ד' פעמים:

דש איסורי הנאה אי מיקרי שלו לצאת בהם י"ח מצוה שנאמר בו לכם משלכם או לא הנה הרב מטה אהרן במערכת החי"ת ד' קל"ג ע"א עמד בזה והביא שהוא מחלוקת הקדמונים אההיא דתנן בהגוזל ד' ק"ח האומר לבנו קונם שאי אתה נהנה לי אם מת ירשנו וכו' דהר"ן בנדרים ד' מ"ז כתב דאין הנכסים אסורים לו בהנאה שלא יזכה בהם אלא שלו הם אלא שאינו רשאי ליהנות מהם וכ"כ באס"ז שם בשם הרב המאירי ולדידהו כיון דאית ליה זכי' בנכסים האסורים מיקרו שלו ויכול לצאת י"ח המצוה דאע"ג דאסור ליהנות מהם מ"מ מצות לאו ליהנות ניתנו. ושכן מוכח מדברי הראשונים גבי לולב של אשרה דמוקי לה הש"ס באשרה דמשה דכתותי שיעורא אבל של נכרי לא יטול ואם נטל כשר דהיינו ביום ב' אבל ביום א' אסור משום דכי אגביה קניה הישראל והו"ל ע"ז של ישראל דאין לה ביטול ואי לא קניה הא לא הוי שלו ובעינן לכם מוכח דאם היה באפשרות שהישראל יקנה הלולב ויהיה שלו אלא שלא יקרא בשם ע"ז של ישראל דלשרפה קיימא הוה מהני אף שאסור בהנאה כיון דלאו לשריפה קאי מהני וכן הוכיח מדברי הר"ן והראב"ד בדין לולב של ע"ז לא יטול ואם נטל כשר וכו' אבל הרשב"א ס"ל (גבי האומר לבנו קונם וכו') שאין לו שום זכיה בנכסים ולא מקרו שלו ולדידיה אינו יכול לצאת ביו"ע ראשון דבעינן משלכם וכתב שזהו דעתו בתשו' סי' תשמ"ז דהמודר מחבירו ונתן לו לולבו ע"מ להחזיר יוצא בו ביו"ט שני דמלל"ן ולא ביו"ט א' דבעינן לכם וייחס לזה דעת הטור יו"ד סי' רכ"ג במה שתמה ע"ד הרמב"ם בדין מדיר את בנו וכו' ושהרמב"ם ס"ל כדעת הר"ן דאית ליה זכיה ומיקרו שלו לא שאסור ליהנות ושקו"ט בזה ושוב כתב דמצא שבחי' הרטב"א למס' סוכה ד' ל"ה כתב בשם הראב"ד דאין יוצאין באיסורי הנאה אף דלא מיכתת שיעוריה משום דלא מקרי לכם והריטב"א כתב ע"ד ולא נהירא דודאי כל שהוא ברשותו של אדם ואין לאחרים שום זכות ושליט' אף שאסור בהנאה לכם קרינן ביה וההיא של ערלה אין פסול משום לכם עכ"ד הריטב"א וכתב שגם הרמב"ן והר"ן שפירשו טעמא דשל ערלה משום דכתותי שיעוריה מוכח דסברי כהריטב"א דאף דאסור בהנאה שלכם מיקרי אתוד"ק עי"ש:

והנה מ"ש לדעת הר"ן והרב המאירי דכיון דסברי דאית ליה זכיה בגויה יוצא בו ג"כ י"ח מצוה ושלכם קרינן לכאורה היה נראה דאינו מוכרח דיש לומר כמ"ש הרב טל אורות בתשו' לא"ח סי' ב' ד' ה' לדעת הרשב"א דס"ל לחלק דאף דלענין שליטה וזכיה נכסי דידיה הוו ומאן דגזל מניה הו"ל גזלן מן התורה מ"מ לענין לצאת י"ח מצוה לא מקרי משלכם ממש והכריח כן ממ"ש הרשב"א בחידושיו לסוכה ד' ל"ה ע"ב גבי מתני' דשל ערלה ושל תרומה טמאה פסול דהראב"ד פירש הטעם דאיסורי הנאה לא מיקרי שלו ומאן דגזל מניה לאו גזלן מיקרי ודחה דבריו דא"כ לא היה לנו לפסול אלא ביו"ט א' ומתני' סתמא קתני ותו כיון שהם שלו ואין רשות לאחרים לזכות בהם לכם קרינן ביה והנכון דטעם הפיסול הוא משום דמיכתו שעוריה עכ"ל ופירש בכונתו דאינו ר"ל דכיון דאין רשות לאחרים לזכות בו לכם קרינן ביה לצאת בו י"ח ביו"ט א' דהא ודאי לא אפשר אלא כלפי מ"ש הראב"ד דמאן דגזל מניה לאו גזלן מיקרי אהא קאמר דכיון דאין רשות לאחרים לזכות בהם לכם קרינן ביה לענין שלא יוכל אחר לגוזלו ואם גזלה מיקרי גזלן והיינו דבתשו' סי' תשמ"ו כתב גבי מודר הנאה דאינו יוצא בו יו"ט ראשון דלא מקרי לכם כלומר דאע"ג דשלו הוא לענין שאין רשות לאחרים לזכות בו מ"מ לענין לצאת י"ח המצוה לא מיקרי שלכם אלו תוד"ק וא"כ לפי זה אין הכרח מדהר"ן והרב המאירי סברי דהוי ממונו ואין אחרים יכולים לגוזלו דהה"ד נמי לדידהו לענין לצאת י"ח מיקרי לכם די"ל דלענין מצוה לא מהני:

אלא דלענ"ד דברי הרב ט"א אינם מוכרחים דהוא כתב כן לפי שחשב שחי' מס' סוכה הם להרשב"א ומשום דקשיא ליה דבתשו' סי' תשמ"ו כתב דבאיסורי הנאה אינו יוצא ביו"ט א' משום דלא מיקרי לכם ואילו בחידושיו כתב דמיקרי לכם לכן נדחק לומר דמ"ש דמיקרי לכם כלומר דאסור לגזול ממנו אבל לצאת בו י"ח מצוה אינו אבל אין הדבר כן דחי' מס' סוכה הם להריטב"א כמו שרשמתי בקונטריס כללי הפיסקים סי' יו"ד אות ו' והדברים כפשטן דס"ל דאע"ג דאסורי בהנאה מ"מ מיקרי לכם ונפיק בהם גם ביו"ט ראשון והרשב"א ס"ל דלא מיקרי לכם ולכן אינו יוצא ביו"ט ראשון וכמו שהביא הרב מטה אהרן ועיין עוד להרב מחנה אפרים בהלכות זכיה מהפקר סי' ד' שהביא תשו' הרשב"א סי' תר"ב באשה שאסרה עצמה כל נכסי ראובן ושוב קבלה קידושין ממנו דאינה מקודשת דכיון דאסורה בהנאה אינה יכולה לזכות בהן וכתב דנראה דלא ס"ל כסברת הר"ן דאע"ג דנכסים אסורים לו בהנאה זוכה בהם לענין שנותן לאחיו או לכ"ח ושקו"ט להכריח כדברי הר"ן ושוב הביא תשו' הרשב"א דסי' תשמ"ו וכתב דנראה דאזיל לשיטתיה דאין אדם יכול לזכות בדבר שאינו יכול ליהנות ממנו אבל לפי מה מה שכתבתי היה נראה דהכא לכם מיקרי דהא קנאו ויש בו היתר הנאה לאחרים ואפי' ע"י שאלה ולא דמי לשאר איסורי הנאה דאין להם היתר הנאה כלל ולשרפה קיימי ובלולב של ע"ז כתבו דאינו יוצא ביו"ט א' משום דבעינן לכם ואם כיון לזכות בו הו"ל ע"ז של ישראל דלשרפה קיימא משמע דאי לא הוה קאי לשרפה היה יוצא בו אע"ג דהשתא אינו יכול ליהנות בו עדיין עד שיבטלנה ושוב שקו"ט אי איכא משום מצוה הבאה בעבי' עי"ש שנראה דס"ל דאיסורי הנאה חשיב לכם לענין קיום מצוה לדעת הר"ן גם הרב בית מאיר ליו"ד בסי' רכ"א שקו"ט בדין זה דהרשב"א והביא דברי הריטב"א בחי' לסוכה ד' ל"ה הנ"ל והבין מדבריו דס"ל דאע"ג דאסור בהנאה מקרי לכם לצאת בו י"ח מצוה ומה שחמץ בפסח מיקרי לאו דידיה הוא מפני שחיוב תורה עליו להשביתו הוי כרשות אחרים עליו וכן גבי טביחה ומכירה וכו' עי"ש ובשו"ת שואל ומשיב מהדורא ב' ח"ג סי' ע"א דחה הוכחת הבי"מ כדעת הריטב"א מדכותבין גט על איסורי הנאה וכתב שכל הראיות שהביא שם מוכיחות כסברת הרשב"א דאינו קרוי שלו עי"ש ובטיב גטין בהגהות וביאורים לאה"ע (שבסוף הס' ד' ו' ע"א) סי' כ"ח לענין קידושי אשה באיסורי הנאה ועל כל פנים דעת הריטב"א ודאי כן הוא דאיסורי הנאה מיקרי לכם גם הרב פרמ"ג בסי' תרמ"ט בא"א סק"ך כתב דדעת חה"ר במס' סוכה ד' ל"ה הוא דאיסורי הנאה מיקרו לכם אלא שלפי שחשב שחה"ר למס' סוכה הם להרשב"א כתב דבתשו' סי' תשמ"ו חזר ממ"ש בחי' לסוכה עי"ש ולדבריו הללו רמז בא"א סי' תל"א ס"ק ב' עי"ש וכבר כתבתי על דבריו בקונט' כללי הפוס' הנ"ל דנעלם ממנו דהם להריטב"א וכתב שם דדעת מרן הוא דהמודר הנאה מלולב שלו מיקרי לכם לצאת בו ביו"ע א' דלא כמ"ש הרמ"א בס"ב בשם תשו' הרשב"א הנ"ל ותימה בעיני שלא זכר דדין זה שפסקו הרמ"א פסקו ג"כ מרן ביו"ד סס"י רכ"א וכתב הרב ש"ך הטעם משום דאיסורי הנאה לא מיקרי לכם ונמצא לפי דבריו דמרן מזכה שטרא לבי תרי דבא"ח ס"ל כדעת הריטב"א וביו"ד פסק כהרשב"א וצ"ע ועיין להרב מטה אהרן בד' קל"ג ע"ד שהצ"ע דברי מרן ביו"ד ממ"ש בסי' רכ"ג למ"ש בסוס"י רכ"א הנ'"ל (וראיתי בס' תורה מציון (היו"ל בעיק"ו ירושת"ו) במחברת שנה ראשונה בקובץ ג' סי' ג' שהביא רב אחד דברי הפרמ"ג בסי' תל"א סק"ב הנ"ל וכתב ע"ד ובאמת הרשב"א עצמו חזר בו בתשו' סי' תשמ"ו כמ"ש במח"א וכו' עי"ש שלא ראה דברי הרב פרמ"ג בסי' תרמ"ט וגם נעלם גם ממנו דחי' סוכה הם להריטב"א ולא להרשב"א):

ובאמת שמדברי מרן כ"מ בפרק א' מהלכות ציצית הל' י"א