שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א עט

שהג' מוהרש"א כתב כן לדעת התוס' אבל לא שיהיה זה כלל מוסכם שהרי המרדכי והרדב"ז לא סברי הכי ולדידהו דלא שאני להו צריכים ליישב בפנים אחרים ועוד נעלם מהג' כת"ס דברי מרן כ"מ בפ"ד מהלכות עבודת יוה"כ ה"א ובד"ה כבר ביארנו) שכתב גבי הולכה בשמאל לחד שינויא דמאי דלא פסלו בעבודת יוה"כ ההולכה בשמאל הוא משום דפיסול דרבנן הוא ומשמע דכונתו לומר דכיון דמדר' הוא לא גזרו במקדש וכמו שהבין ידי"ן הרב המגי"ה בס' ימי שלמה עי"ש ושבר כתב בכת"ס שם דמדברי הריב"ש בסוס"י קס"ג שכ' לענין בדיקת הריאה בקרבן דכל שאין משום חשש והרחקה דשייך לומר כהנים זריזים כ"ש לאסור במקדש משמע קצת כל שהוא משום חשש והרחקה גם לענין איסור לא אסרו במקדש הרי דגם בשאר איסורין שייך לומר דלא אסרו במקדש וכ' עוד שם דמ"ש התוס' בחולין ד' קי"ב ע"א דבכלי מקדש אוקמוה אדאורייתא וכ"כ בזבחים ד' צ"א (ט"ס הוא וצ"ל ד' צו בד"ה ואם טש) היינו משום הפסד כלי מקדש ברגל אוקמוה אדאורייתא אבל בלא"ה לא דאל"כ קשה מרקיק דנגע ברקיק ובזבחים ר"פ התערובות גזרה שמא יקח מן הקבוע עכ"ל:

עתה יצא לאור קובץ שמעתתי דרבנן קונטריס ג' הארות השמש וראיתי שם אגב ריהטאי בד' י"ג ע"ב שכ' בשם הג' מוהרש"ק בס' טטו"ד מה"ב שכ' בפשיטות דבהמת קדשים אין צריך בדיקה דבדיקת הריאה דרבנן ואין שבות במקדש וע"ז השיב גאון אחד יצ"ו ובאות י"ג) שדבריו מפוקפקים שמ"ש אין שבות במקדש זה לא קאי כ"א בדבר שלא אסרו לאכול וכו' אבל בדבר שאסרו לאכול בחולין לא התירו כלל בקדשים אף בדבר שאין בו כ"א מדרבנן ואף בדבר שאין בו כ"א משום ישראל קדושים נהגו בו איסור כ"ש בדבר שיש לחוש שימצא טרפה ותו ליכא מצוה והקרבן פסול בודאי לא שייך בזה אין שבות במקדש עכ"ל ולפי חילוק זה מתיישב שפיר קושית הרב הסואל שבסו"ס חת"ס הנ"ל כיון דלענין אכילת איסור ליתיה להאי כללא וצריך להתיישב לעת הפנאי בל"ן:

פרה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו הא דקי"ל דע"י מעשה אדם אוסר דבר ש"ש אם הוא מדאורייתא או מדרבנן כתוב אצלי לעיין בגזע ישי סי' קמ"ה ועתה אמצ"א ועיין להג' שער המלך פ"ח מהל' לולב ה"א ד"ה ודע עוד וכו' שהביא מחלוקת בזה והו ז"ל הכריח דהוא מדאורייתא עי"ש ועיין למ"מ בסה"ב מנחה טהורה ד' ז"ך ע"ב (התחלת ענין זה חסר בספר שבידי) ולהרב בן פדה צור של לך ועיין בעיקר דין זה להג' זית רענן (שו"ת הנד"מ) בד' קפ"ג ואילך שואל ומשיב ח"א סי' צ"ד:

פרו אין הלכה כשיט' רבינו עקיבא איגר בתשו' הביא בסי' קמ"ג דברי הג' מ"ד שעמד מתמיה על רי"ו הובא בש"ך יו"ד סי' רצ"ד שכ' בדעת הרמב"ם דפ' ופ' אמרו דבר אחד הוי שיטה דהלא בפ"א מכלי המקדש פסק דמדת יבש מקדש אע"ג דאמרי' במנחות ז"ן ע"ב אמרו ד"א וכו' ועי"ש בסוס"י קמ"ד מ"ש ע"ד ועיין להרבנים י"מ ס' ע"א ויעיר אזן אות ד' ומקנה אברהם במ"ב אות ל"א דמתבאר יפה מד"ק דדעת הרבה מהראשונים ומכללם הרמב"ם בדוכתי טובא דכה"ג הוי שיטה ושפיר קאמר רי"ו בדעת הרמב"ם:

והיכא דפסיק הש"ס הלכתא כחד מנייהו אפקה משיטה כ"כ הר"ן בפ"ק דסוכה אההיא דאמרי' בד"ז כולהו ס"ל סוכה ד"ק בעינן ובפ"ג דמס' קידושין אההיא דאמרינן בד' ס"ב כולהו ס"ל אדם מקנה דבר שלא ב"ל והרב המגיה לס' משק ביתי במערכת החי"ת אות קצ"ז ד' פ"ו ובד"ה אלא) הביא דברי הר"ן הנ"ל וציין לעיין בס' גור סי' תקכ"ה ותקכ"ו (בדרך השערה אני אומר שמ"ש גו"ר דמשמע שהוא ר"ת גנת ורדים הוא ט"ב וצ"ל גו"ה והוא ר"ת גופי הלכות) ובהליכות אלי סי' תרצ"ו ותרצ"ז ואין גם אחד מצוי אצלי לראות אם חולקים או מקיימים כלל זה וממ"ש הרב ש"ך יו"ד סי' רצ"ד ס"ק ל"א לדעת הראש מתבאר דמסכים לכלל זה עי"ש והביא דבריו הרב יד מלאכי באות ז"ן. פרז אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך היה נ"ל מסברא דלא אמרי' כן אלא כשיצטריך לחטא בקום עשה אבל לבטל בשואת"ע לית לן בה אלא שראיתי להרב נחמד למראה בח"א ד' ק"מ ע"ג דפשיטא ליה דגם בביטול מ"ע אמרי' כן עי"ש. ומה שהוקשה שם אעובדא דבירושלמי סו' פ"ט דשביעית עי"ש לפי מה שכתבו הראשונים יוד דבמידי דלא פשע אמרי' ניחא ליה לחבר וכו' נראה די"ל שפיר וכ"ש בההיא דהוי בשואת"ע וצריך להתיישב בזה בל"ן:

פרח אבק רבית דאינה יוצאה בדיינים אי חייב להחזיר בבא לצאת ידי שמים הרב מחנה אפרים בהלכות מלוה סי' ט"ו דקדק מדברי הרשב"א שהביא הה"מ בפ"ו מהלכות מלוה הלכה ב' דאם היה אבק רבית היה חייב להחזיר לצאת ידי שמים ועי"ש מ"ש בדעת הר"ן ואתה תחזה להרב מטה אהרן במערכת הגימ"ל ד' ס"ד ע"ג והלאה שעמד בדברי הרשב"א דנראים כסותרים ממקום למקום ומ"ש ליישב דברי הר"ן מתמיהת הרב מח"א עי"ש ולענין דינא מבואר ביו"ד סי' קס"א ס"ב ועי"ש בפ"ת:

פרט אישתיק אי אמרינן דמדשתק אודויי אודי ליה עיין להרב יד מלאכי באות כ"ה ואני הדל כתבתי בזה במערכת השי"ן אות ל"ו עי"ש. רץ אין מעבירין על המצות מצוה דרבנן שהגיע זמנה ומצוה דאורייתא שלא הגיע זמנה נראה מדברי הרב מג"א סי' ער"א סוס"ק א' דמצוה דאו' קודמת שכתב דקידוש שבת קודם לקידוש יו"ט ומיירי ודאי כשחל יו"ט בע"ש ועי"ש להרב פרמ"ג באשל אברהם אך לפי מ"ש הרב לבושי שרד שם הטעם משום דאפשר לקדש על הפת עי"ש משמע הא לא"ה הגיע זמנה עדיף והרב בית השואבה ד' קע"ח ע"ב כתב בשם הרב תו"ש סי' רס"ג כדברי הרמג"א דקידוש שבת קודם ואמ"א לראות מאיזה טעם כ"כ ועיין להרב ארעא דרבנן בסי' א' ד"ה ועוד ובמכתב לחזקיהו ד' ע"ז ע"ב ובמה שהבאתי לעיל באות ק"ג בשם הרב זר"י רצא אין מעבירין על המצות כתבו תוס' יומא ד' ל"ג ד"ה אין דהיינו דוקא היכא דבעי למיעבד תרווייהו עיין להרבנים מג"א סוס"י קע"ז סוס"ק י"א ומחצ"ה שם ונהר שלום אות ב' וברכ"י א"ח סי' כ"ה אות ב' וערך השלחן שם ודוק היטב והג' מוהר"ף בשו"ת מכתם דוד א"ח ד' י"ב ע"ג תפס משמעות דברי תוס' דיוטא ולא זכר סתירת דבריהם כיעי"ש:

רצב אין מעבירין על המצות אם מעביר על מצוה אחת כדי לקיים שתי מצות אי גם בכה"ג איכא משום מעה"מ עיין מ"ש במכתב לחזקיהו ד' ע"ח ע"א ועיין למרן חיד"א בס' יעיר אוזן אות טו"ב (בד"ה אי נמי) שגם מד"ק יש ללמוד על דרך שכ' במכת"ל ללמוד מדברי הרב ארעא דרבנן עי"ש:

רצג אין מעבירין על המצות כתב הרב מקנה אברהם בשם הרב הלק"ט ח"א סי' ג"ן דשתי מצות האחת חובת גברא והב' אינה חובה גמורה ליכא בההיא שאינה חו"ג משום מעה"מ ע"כ ולע"ד מדברי הרבנים מג"א סי' כ"ה סק"ד וא"ר וש"ע הרב מוהר"ש זלמן שם יש ללמוד דלא סברי הכי שכתבו דאעפ"י שבא הטלת גדול לידו קודם שהניח תפילין א"ץ להתעטף בו בביתו כיון שאין דעתו ללובשו כאן והרי צצית לאו חו"ג הוא שאם אין לו בת ד' כנפות אינו חייב עיין בסי' כ"ד וטעמא משום שאין דעתו ללובשו כאן הוא אם היה דעתו ללובשו כאן היה צריך להתעטף קודם שיניח תפילין משום אמעה"מ ועיין למרן חיד"א בברכ"י שם סוף אות ג' בשם הרב מוהר"י מלבו ומ"ש ע"ד ונראה דמסכים לדעת הרמג"א הנ"ל:

רצד אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד עיין להרבנים מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו ליומא כ"ה ע"א מלאכת שלמה חכים ד' א' ע"א שו"ת די השיב בח"מ סי' א' מלא הרועים במערכת היו"ד שער החצר נר"ו סי' תקע"ז ד' קפ"ב ע"ד ארעא דרבנן אות ג' ובעפרא דארעא שם ובמה שציין הרב המגיה לס' משק ביתי באות קכ"א רצה אין מזהרין מן הדין היכא דהעונש מפורש אי מייתינן אזהרתיה בק"ו הוא מחלוקת הראשונים עין להרב ברית יעקב פייתוסי די"ד ע"ד:

רצו אין ספק מוציא מידי ודאי אי אמרי' במידי דרבנן עיין להרב קהלת יעקב בתוס' דרבנן אות מ' בשם תוס' פסחים ט' ע"א ד"ה כדי ועיין מה שהאריך בזה מרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' קפ"ו אות ד' והרב שעה"מ בהלכות מקראות בכלליו כלל ז' וע"ע במחבר יו"ד סי' ס"ט אות י"ד פרמ"ג במ"ז ססי' תמ"ה שו"מ במהדו' ג' ח"ב סי' א ובצל"ח לברכות ד' כ"א ע"א ובמ"ש ע"ד בשו"ת כתב סופר א"ח סי ל' ד"ה נחזור ובערך השלחן סי' תל"ז אות ב':