שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א עז

והביא תשו' הרדב"ז הנ"ל ושקו"ט בה וכתב דמדברי הה"מ ר"פ י"ב מהל' שבת במ"ש דמוכח מדברי הרמב"ם בהל' עבודת יוה"כ דאיכא בצירוף חיוב מדכתב שהיו מחמין עשישיות מערב יוה"כ ואם לא היה אלא שבות היה להם לעשות ביוה"כ עצמו דמוכח מזה דלא ס"ל הכלליה דמרן דא"כ מה הוכח יוכיח מזה דלמא משום דאפשר לעשות בנא העברת השבות הוצרכו לעשות מבערב אלא ודאי דלא ס"ל כמרן כ"מ וכו' ושוב הקשה לסברת הה"מ מדין סמיכה ביו"ט דלב"ש אין סומכין ביו"ט אלא מעריו"ט ואע"ג דאינה אלא שבות. וב"ה דסברי סומכין היינו משום דסברי תכף לסמיכה שחיטה הא לאו הכי לא הוה שרי ביו"ט כיון דאפשר מערב יו"ט ועוד הוכיח ככלליה דמרן מדתנן אם היה כ"ג זקן או חולה מחמין לו וכו' דאי לא תימא כדברי מרן למה לי זקן או חולה אפילו לבריא נמי כיון שאין שבות במקדש לישתרי אלא ודאי דדוקא כשאי אפשר בענין אחר הוא דשרי ומשו"ה דוקא זקן או חולה שאי אפשר לו לסבול הצינה וכו' אתוד"ק

ותימה לי במה שהוכיח מדברי הה"מ דלית ליה ככלליה דמרן דמאחר דהרב המגיד סיים ואמר שיש לדחות ראיה זו א"כ נוכל לומר דכונתו לדחות הראיה מטעם זה דאע"ג דאין בחימום שום חיוב כי אם שבות ואין שבות במקדש מ"מ כיון דאפשר לעשותו מבערב בלא העברת השבות כלל לא התירו לעשות ביוה"כ וכסברת מרן כ"מ דלא התירו שבות במקדש אלא כשאי אפשר בענין אחר ועיין להרב שער המלך בפי"ב מהל' שבת ה"א בד"ה עוד כתב ה"ה וכו' מ"ש בדעת הה"מ דס"ל כדעת הרב לח"מ בפ"א מהל' קרבן פסח הי"ח דלא אמרינן אין שבות במקדש אלא בשבות שאי אפשר לעשותו מבערב וכו' ומה שדחה לזה וגם הרב מטה אהרן בד' י"א סוף ע"ג דחה זה כיעי"ש ומתבאר מדבריהם דאם להתיר בשבת משום שאין שבות במקדש בדבר שהיה אפשר לעשותו מער"ש או לא אינו נכנס בכלליה דמרן כ"מ והוא כלל אחר בפ"ע כיעי"ש

והרב חק"ל בזכרונותיו שבסו"ס ישרי לב במערכת הדל"ת אות מ"ב הקשה עמ"ש הרב מג"א בסי' שכ"ב סק"ט דמותר להטיל גורל לצורך מצוה מדמפיסין ביוה"כ דהא אין שבות במקדש וא"כ אין ראיה מפייס וכתב דס"ל להמג"א דכיון דאפשר לעשות מבע"י יש שבות ואולם בפו"כ סי' קנ"ד נראה היפך מזה ועיין משל"מ סוף הל' בית הבחירה ועיין פר"ח בהל' עבודת יוה"כ פ"ב שכ' כדברי הב"י ועיין לח"מ מהל' ק"פ (לא ציין פרקו נאה) ובני דוד שם ודוק והרב המגיה כתב עיין מ"ש הרמב"ם בפ"ד מהל' תו"מ ה"ט וצ"ע עכ"ל הנה רמז בדברים קצרים הללו מה שנחלקו בענין זה דאין שבות במקדש אם הוא דוקא כשאי אפשר בע"א כנז"ל ומשמע ליה דדבר שאפשר לעשותו מבערב חשיב אפשר לעשותו בענין אחר ולזה ציין למ"ש המשל"מ בהל' בהב"ח ולפי זה צ"ל דדעת המג"א כדעת מרן כ"מ דדוקא אם אי אפשר בע"א הוא דאין שבות במקדש ומ"ש שמהפו"כ סי' דק"ן נראה היפך מזה מבואר כונתו בדברי הרב משל"מ דהל' בית הבחירה שציין הוא ז"ל כיעי"ש ועיין מה שהאריך בזה הרב מטה אהרן בד' ט' ע"ד והלאה עמ"ש מרן כ"מ בפ' כ"ג מהל' שבת ה"ד דהא דמכין לפניו באצבע צרדא הוא משום דאין שבות במקדש ומה שהביא מדברי הרב לח"מ בהל' ק"פ נראה כונתו למ"ש בפ"א הי"ח הנז"ל והיינו לפי שיטתו דדא ודא אחת היא דאם נאמר דלא התירו שבות אלא כשא"א בע"א הכי נמי לא התירו שבות שאפשר מבערב אך לפי הנראה אין מוכרח לומר כן והוא כלל אחר דשבות שאפשר לעשותו מע"ש לא הותר לעשותו בשבת ולא אמרי' בכה"ג אין שבות במקדש וגם הרב ארעא דרבנן באות ד' קבעו בפ"ע לכלל אחר והשיג על הרב לח"מ וכתב ג"כ שכבר השיגוהו רבנים אחרים וכ"כ הרב שער המלך בהל' שבת פי"ב ה"א ד"ה עוד כתב עי"ש

וכן ראיתי להרב אהלי יעקב במערכה זו אות כ"ה שאחר שהאריך קצת ליישב השגות הרב משל"מ על מרן כ"מ מדברי הרב תה"ד בפו"כ (דמרן לא ס"ל כותיה כמ"ש בכ"מ ובב"י א"ח כי' של"ט) ואההיא דמחמין לו חמין כתב דלפעמים לא סגי בלא עשישיות לפי שמים חמין לא יחממו המקוה כ"כ והכל לפי חולשת הכ"ג וכו' (וכן תי' הרב מטה אהרן שם בסיגנון אחר) והביא ראיה לסברת מרן כ"מ מדתנן בפרק שתי הלחם ד' צ"ו לא סידור הקנים ולא נטילתן דוחה את השבת ומסקינן בשבת ד' קכ"ד רע"א דה"ט דקנים משום דלא מיעפשא בהאי פורתא דש"מ אפי' היכא דליכא שום שבות דטילטול אסור כשאפשר בלא"ה כ"ש בדבר שיש בו משום שבות והביא תשו' הרדב"ז ח"ב סי' תשל"ז ע"ז ושוב כתב ומיהו בשבות דאי אפשר בלאו הכי אף דהיה אפשר לעשותו מער"ש דוחה את השבת כדתנן חותכין יבלת וכו' והביא דברי הרב לח"מ בהל' ק"פ הנ"ל ותמה עליו עי"ש דב"ק הרי דס"ל דשני עניינים חלוקים הם. ובס' ימי שלמה בהל' ק"פ ע"ד הרב לח"מ הנ"ל כתב דכללא דכייל הלח"מ לאו מלתא חדתא שכבר כ"כ מרן כ"מ בסוף הל' בית הבחירה ולכן תמה על הרב עץ החיים שמה שהקשה על הלח"מ הי"ל להקשות על מרן והגדיל התימה על הרב ארעא דרבנן שבראש אות ד' כבר ראה דברי מרן ואיך אח"כ הביא דברי הרב עה"ח בשתיקה וכ' ששו"ר להרב בני דוד שעמד עליו בזה וציין עושה שלום ד' ע"ו וגזע ישי סי' מ"ח ואין גם אחד מג' ספרים הנ"ל מצ"א לראות דב"ק כי לענד"ן ברור דדברי הלח"מ אינם ענין לדברי מרן כאמור

ומה שכתב (הרב חק"ל הנ"ל) דהרב מג"א קאי בשיטת מרן כ"מ כנז"ל כבר השיב ע"ד הרב פתח הדביר בח"ג סי' שכ"ב אות ג' דבמאי דעסיק הרב מג"א אין שייך לומר אין שבות במקדש משום דבההיא גם במדינה שרי וכו' וגם על דברי הרב המגיה שם השיב על מה שהצ"ע מדברי הרמב"ם בהל' תו"מ עי"ש: ועל מה שהקשה הרב ארעא דרבנן ממה שפסק הרמב"ם בפ"א מהל' ק"פ דהיו תולין הק"פ במקלות וכו' ולא חילק בין אם חל בחול לשחל בשבת דמוכח דאף שאפשר בלא העברת השבות (דמניח ידו על כתף חבירו ותולה ומפשיט) אמרינן אין שבות במקדש תירץ מ"מ בסה"ב מנחה טהורה ד' קט"ו ע"ב דדוקא בדבר שכל עיקר חיובו הוא מדרבנן כי ההיא דהיו הולכין באבוקות הוא דמחלקינן בין היכ' דלא אפשר בענין אחר להיכא דאפשר אבל בענין קרבן פסח דהוא מצוה דאורייתא ודחי שבת א"כ אם מלאכה גמורה מותרת כל שכן שיש להתיר השבות אף אם אפשר בענין אחר עי"ש וכיוצא לזה כתב הרב מקנת אברהם בח"ב אות ל"ד בשם הרב שער המלך בח"ב ד' ג"ן ע"א דאפילו למ"ד שבות רחוקה התירו היינו דוקא דבר הצריך לשבת שניה מן התורה אבל לא למידי שהוא מדרבנן ומשום מעלה עכ"ל אלמא דיש לחלק בענין שבות להקל בו משום צורך דאורייתא ולא להקל משום צורך דרבנן וא"כ כמו כן י"ל דמשום צור דאורייתא אמרינן אין שבות במקדש אפילו בשאפשר בע"א ומשום דבר שהוא מדרבנן לא אמרינן אין שבות אלא בדאי אפשר בע"א ועפ"י דבריו אפשר לישב תמיהת הרב פר"ח על הרמ"ם במז"ל דאם איתא דאפשר ע"י עירוב מים חמין לא היה לנו להתיר ליתן עשישיות של ברזל כיון דאפשר בלא העברת השבות די"ל דכיון דמשום חיוב מצוה דאורייתא דטבילה ביוה"כ הוא דעביד לא מחלקינן ואמרינן אין שבות במקדש אפילו בדאפשר בלא העברת השבות ומתיישב ג"כ תמיהת הרב משל"מ ע"ד מר"ן כ"מ מהא דעשישיות של ברזל וק"ל ומ"מ אף שהחילוק נראה נכון עכ"פ מתבאר דהרבנים משל"מ ופר"ח לא סברי לחלק בהכי וגם מדברי מרן כ"מ לא משמע שכונתו לחלק בזה בין בדרבנן לבין דאורייתא אלא כונתו לומר בדרך כלל דכשאמרו אין שבות במקדש לא שהתירו אותו אלא דחוי הוא לעת הצורך (כמו בטומאה דאמרינן דחויה היא בציבור ולא הותרה) והרב נחמד למראה בפי"ז דמס' שבת ד' נ"א ע"ד השיב ע"ד הרב מנחה טהורה ולא הבנתי מאי ק"ל ובפרט מ"ש ולומר דעיקר חיוב הטבילות ביוה"כ הוי מדאורייתא וכו' הא ודאי ליתא וכו' עי"ש אינו מובן לענ"ד כמו שיראה הרואה

ובספרו קהלת יעקב בקונטריס תוספת דרבנן אות ג' הקשה לשיטת מרן כ"מ הנ"ל דמאי שנא מההיא דיומא ד' ז' דמסיק ללישנא בתרא דלר"ן דס"ל טומאה הותרה בציבור אפי' איכא טהורים בההוא בית אב דאפשר למיעבד בטהורים עבדי טמאים ואמאי בשבות לא שרי היכא דאפשר בלא"ה מאחר שאיסור שבות הותר במקדש ותירץ דעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ובמחכ"ת איני מבין מאי ק"ל מסברת רב נחמן דס"ל טומאה הותרה בצבור דהא אנן קי"ל כמ"ד טומאה דחויה היא כמו שפסק הרמב"ם וכתב מרן כ"מ ברפ"ב מהל' שבת שכ"פ הרשב"א והר"ן גבי שבת דדחויה שבת אצל חולה בטומאה שדחויה אצל צבור וא"כ כי אמור רבנן אין שבות במקדש מנ"ל דר"ל דהותר שבות אצל מקדש הרי נוכל לומר דאינו