שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א עו

ועיין פתח הדביר בח"א סי' ד' אות ז'

רעח איתמר מר אי נאמר לשון זה על דברי התנאים עיין להג' י"מ אות ה' ובמכתב לחזקיהו ד' פ"א ע"ג ועתה נדפס ספר איי הים והוא שו"ת רה"ג עם הגהות הרב כמוהר"ם חזן ועי"ש בד' ק"ז ע"ב וח"ק ע"א מ"ש בזה והביא שו"ת רב שרירא גאון עי"ש ובס' כל החיים אות צ"ב

עטר אימור מצינו לשון זה לפעמים דהוא לשון ודאי כמ"ש בא"ז כתובות ל"ד מ"ד בשם ס' ההשלמה והביא ההיא דחולין ג"ן ע"ב אימור כלבא וכו' כ"כ הרב ארעא דישראל אות ג' ה"ד הרב נחמד למראה ח"א ד' קי"ג ע"ד וקצ"ת שלא זכר שכ"כ הר"ן בהלכות בההיא דחולין הנ"ל כיעי"ש ואחד מדורנו הו"ד בס' חיים ושלום ח"ב ד' יו"ד ע"ד כ"כ עפי"ד הר"ן הנ"ל דלא כמ"ש בחי' הרשב"א לחולין שם ובס' תה ב וכתב שכדברי הר"ן החליט בס' לחם אבירים סי' ב' אות מ"ח ע"כ גם הרט"ז ביו"ד סי' שי"ו בסק"ד קודם ד"ה ומצאתי פי' כן מ"ש בהניזקין ד' נ"ז אימור קושטא קאמר וכו' עפי"ד הר"ן הנ"ל ואני מצאתי לרבותינו בעלי התוס' בבכורות ד' ל"ה ד"ה איכא דאמרי וכו' והא אימור הוי ודאי כמו חיישינן שמא חוץ לחומה לנו וכו' ע"כ ומתבאר מדברי התוס' דאימור וחיישינן כי הדדי נינהו ומייתו מדחיישינן לאימור וזה פשוט מסברא אלא שלפי שראיתי בנח"ל שם שכשהביא דברי הא"ז שכ' וכן בחגיגה אימור באמבטי עיברא כ' ע"ז שחפש ולא מצא לשון זה אלא חיישי' שמא באמבטי וכו' ומ"מ לפי גירסת הא"ז הרי מצינו בג' מקומות דאימור הוא ודאי וכו' עכ"ד ולע"ד גם גירסת הא"ז חיישי' אלא דנקט אימור שהוא לשון קצר ומדחיישי' מייתי לאימור כמ"ש התוס' בכורות הנ"ל ועיין מה שרשמתי במערכת החי"ת אות ס"ד גבי חיישי' ובשו"ת בית שלמה א"ח סי' ע"ג ד' מ"ז ע"ב כ' אההיא דפ' הניזקין אימור קושטא קאמר דהוא ודאי כמ"ש הר"ן בחולין וכו' עי"ש שלא זכר דברי הט"ז

רפ אונס דאמרינן לענין שבועה האדם בשבוע' פרט לאנוס כנודע אם האונס הוא שיבא לידי מניעת מצוה ע"י קיום שבועתו אי חשיב אונס הוא מחלוקת עיין להג' מח"א בהל' שבועות סי' ב' ולענין מניעת הטובה אי חשיב כאונס עיין להרב מגן גבורים סי ח' ד' ח"י ע"ד ולהרב שמע יעקב פר' יתרו ד"ה אך אמנם וכו' ובישרי לב בקו"א ד' צ"ז אות קל"ה כ' אונס דמניעת הטובה ל"ח אונס מוהריק"ו שרש קצ"ד מגן גבורים סי' ח' אורח לצדיק ז"ל עכ"ל סברת מוהריק"ו הובא בב"י יו"ד סי' רל"ב ופסקה הרמ"א שם בסו"ב ומוהריק"ש שם ססי"ד ולפי מה שביאר במחנה אפרים שם דגם הרב מוהריק"ו ס"ל כדעת הרמב"ם בתשו' דמניעת המצוה חשיב אונס (דלא כהרשב"ץ ומוהרש"ך דסברי דלא הוי אונס) ומ"ש ע"ד תשו' הרמב"ם דלאו מר חתים עלה וכו' הוא מטעם אחר כיעי"ש למדנו דאונס דמניעת מצוה עדיף ממניעת הטובה שהרי הרב מוהריק"ו ס"ל דמניעת מצוה הוי אונס אף דס"ל דמניעת טובה לא הוי אונס

רפא אונס דהפחדה אי הוי אונס או אמרינן דגזים ולא עביד עיין להרבנים קה"י במע"ל ח"ג אות תקפ"ח מקנ"א אות ב' מגן גבורים סי' ח' ד' ח"י ויקרא אברהם נר"ו בקונטריס שדה מגרש סי' ק"י ע"ב צמח צדק החדש באה"ע סי' ט"ל שם אריה סי' צ"ד באה"ע ורבינו מוהר"י אבן מיגאש בתשו' קכ"ב מחלק בענין זה דהכל לפי האדם אם לפי מה שהוא האדם נראה שיעשה מה שאומר להפחיד הוי אנוס וכו' עי"ש. שער המלך פ"ז מהלכות אישות דין ב' בשם מוהרד"ב סי' ח"י

ואי הוראה בטעות חשוב אנוס רשמתי במערכת הטי"ת אות ז"ך

רפב אונס ממון באיזה ענין הוי אונס עיין בח"מ סי' שפ"ח ס"ב בהרמ"א ובש"ך שם ומ"ש לדקדק בדעת הרמב"ן עפ"י מ"ש הרא"ה ורבו של הרא"ה הוא הרמב"ן עיין בספר פרת יוסף להג' מסלאנים הנדפס חדש ממש בד' ק"מ ע"ג דנעלם ממנו דברי הרמב"ן במלחמות בפב"ת דב"ק ועי"ש מ"ש ע"ד הרמ"א. דאדרבא מסקנת המרדכי דאונס ממון הוי אונס ועיין יבא הלוי בשו"ת יו"ד סוף סי' ב' ובשו"ת מגן גבורים סי' ח' ד' ט"ז ע"ג שקו"ט בתשו' הריב"ש סי' שפ"ז לענין שבועה אם אונס ממון הוי אונס עי"ש ולפי הנראה לתשו' זו הוא שרמז הרב מוהראנ"ח בח"ב סי' ט"ן ד"ה ומעתה וכו' וז"ל ובאונס ממון אין לאדם לעבור שום עבירה בקום עשה כמו שהאריך בזה הריב"ש בתשו' ע"כ ומר קעסיק בדין שבועה ונדר עי"ש ובד"ה ואפילו (ובגוף סברת הריב"ש הנ"ל רשמתי לקמן במערכת הלמ"ד אות ק"ז) ועיין שו"מ תניינא ח"ד סי' ד' ובמהדו' ג' ח"א סי' ס"ו ועיין משל"מ בפ"ג מהל' שבועות בד"ה כתב הריב"ש סי' ק"ג וכו' ומה שהקשה שם דברי הריב"ש מסי' שפ"ז לסי' ת"ס הנה הרב ייטב לב בד' ל"ו ע"א הביא דהרבנים לחם רב סי' ס"ט ומוהראנ"ח שם וחק"ל יו"ד ח"ב סי' ח"ן ג"כ עמדו בקושיא זו ומני"ר כתב דלק"מ דאם האונס הוא בשעת חלות השבועה מהני אונס ממון לפוטרו אבל אם בשעה שנשבע לא היה לו שום אונס שוב אם בשעת קיום השבועה אירע לו אונס אם הוא אונס הגוף או סכנה פטור אבל אם הוא אונס ממון אין לו מקום פטור וחייב לקיים שבועתו

רפג אין שבות במקדש אם יש לחלק בין היכא דלא אפשר לתקן בלא העברת השבות להיכא דאפשר הנה מרן כ"מ בסופ"ח מהלכות בית הבחירה כתב דדוקא כשאי אפשר בלא"ה ומשו"ה לא היו אבוקות בידם בלילי שבת שאפשר להשתמש לאור הנרות הדולקות שם מבערב והרב תיו"ט בפ"ק דתמיד מ"ג (ד"ה ושתי אבוקות) עם שכתב טעם אחר למה שלא היו מטלטלין במקדש בלילי שבת נרות דולקות לפי שקרוב לבא לידי הטיה שהוא מבעיר גזרו במקדש מ"מ לא דחה טעם מרן כ"מ הנ"ל ואדרבא שם בפ"ה מ"ה (ד"ה ובשבת) נשתמש בכלל זה עי"ש גם הרב פר"ח בנימוקיו להל' עבודת יוה"כ בפ"ב הקשה על הרמב"ם דמנ"ל לפרש דמחמין לו חמין ר"ל מים חמין לערב בתוך הצונן דאם היה אפשר בזה לא היו מתירין להטיל עשישיות ברזל דאיכא איסור דרבנן ולא אמרו אין שבות במקדש אלא בשאי אפשר בענין אחר עי"ש והוא כדעת מרן כ"מ וכן נקיט בפשיטות רע"ק איגר בתשובה סי' קט"ן (בד"ה ולזה) עי"ש שלא זכר שיש מחלוקת בזה כמו שאכתוב להלן וכן הוא הסכמת הרבנים ט"ל אורות ואהל יעקב שאביא להלן בס"ד והרב יד מלאכי בכללי הדינים אות צ"ד כתב זה הכלל בשם הרפ"ח לפי שלא ראה דברי מרן כ"מ הנ"ל. והסכים לכלל זה גאון בדורינו בס' דברי מרדכי פרידבורג שהבאתי לקמן בד"ה ומצאתי עי"ש

אמנם הרב משל"מ בהל' בית הבחירה הנ"ל תמה ע"ד מרן כ"מ ממ"ש הרמב"ם בפ"ב מהלכות עבודת יוה"כ שהיו מטילין שפודין להפיג צינת המים ואמאי הרי היה אפשר להפיג צינתן ע"י עירוב מים שהוחמו מבערב והאריך בענין זה הרב ארעא דרבנן באות ד' גם בתפארת ישראל בפיה"מ דפ"ק דתמיד הנ"ל דחה סברת מרן כ"מ מהא דמטילין עשישיות של ברזל ביוה"כ דמוכח מינה דכשהותר שבות במקדש היינו אפי' באפשר בלי שבות עי"ש ולא ידעתי למה לא הזכיר שכבר קדמו הרב משל"ש באותו פרק באותו מקום

ומאי דמשמע להו להרבנים הנ"ל דמותר לערב מים חמין לתוך הצונן נראה לכאורה דהבינו כן מדברי הרמב"ם בהל' עריוה"כ הנ"ל דאם גם היתר תערובת מים חמין הוא משום שאין שבות במקדש היה לו לומר כן אחר שכתב או מערבין לו מים חמין. אך הרדב"ז בח"א סי' צ"ה הביא דבריו הרב פתח הדביר בח"ג סי' שי"ק אות ז' כתב לדחות ראיה זו ומ"מ סיים אעפ"י שדחיתי ראיה זו לא שאני סובר שאוסר הרב ליתן מים חמין לתוך הצונן אלא שאין מכאן ראיה עכ"ל וכבר הביא הרב פה"ד שם דהרבנים בגדי ישע וערך השלחן השיגו על הרדב"ז שלא ראה דברי הרמב"ם בפ' כ"ב מהל' שבת דמתבאר דס"ל דמותר לערות חמין לתוך הצונן וכתב ליישב דעת הרדב"ז דס"ל כמ"ש הרשב"א בחי' לשבת על ד' מ"ב שפסק דאסור ליתן מים חמין לתוך צונן כשהוחמו לרחיצה ואין הכרח מהרמב"ם וכו' שכן דעת הרבנים הרמ"א וחמד משה וכו' עי"ש והרב מטה אהרן בד' יו"ד ע"ד לא נחית לחלק בין מים שהוחמו לשתיה למים שהוחמו לרחיצה ואהכי תמה על הרדב"ז דנעלם ממנו דברי הרמב"ם וגם בעיקר כלליה דמרן כ"מ (דלא אמרו אין שבות במקדש היכא דאפשר בלא העברת השבות) האריך בדברי הרבנים משל"מ וארעא דרבנן הנ"ל עי"ש

גם הרב טל אורות בד' צ"א ע"א והלאה האריך בכלל זה לבנות ולסתור