שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א עה

ד"ה אומר וכו' ואע"ג דבכמה דברים איסור חמור מטומאה כדאמרי' אם אמרו ס"ט לטהר וכו' דכונתם דמלשון אם אמרו וכו' יאמרו מוכח דמדרבנן הוא עי"ש ועיין מכות ה' ע"ב א"ל ר"ש בן שטח וכו' שהרי אמרו חכמים אין העדים זוממין נהרגים עד שיוזמו בניהם. ובס' היראים להרא"מ כתב בסי' קכ"ג וכשם שהקפידו חכמים על גובהה (של סוכה) שלא יגביהנה (למעלה מעשרים אמה) כך הקפידו חכמים שלא ישפילנה וכו' עי"ש ולפי הנר' פיסול תרווייהו מדאורייתא הוו ואפי"ה קאמר הקפידו חכמים וכו' ובשו"פ שו"מ מהדורא ב' ח"ג סי' קכ"ב בד"ה והנה בהיותי וכו' הבין דברי הרמב"ם בהל' רוצח הנ"ל כפשטן דמדרבנן הוא ופירש טעמו למה לא יהא אסור מן התורה ככל דבר סכנ' ע"ש ומרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' מ"ו אות ו' הביא תשו' הרמב"ם בספר פאר הדור סי' כ"ו שכתב והם אמרו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא אף דהרבה פוסקים מייחסים להרמב"ם דס"ל דברכה שאינה צריכה אסור מדאורייתא (עיין במה שכתבתי במערכת הבי"ת אות קט"ו) ושמעינן דגם בדבר שהוא מן התורה שייך לומר הם אמרו ואמרו חכמים וכיוצא ותמיה לי על מרן מוהרד"ף בס' שושנים לדוד בפ"א דמס' פאה מ"ד שכתב דלישנא דמתני' כלל אמרו בפאה וכו' דייקא כדעת התוס' בפסחים ד' נ"ו ע"ב והרש"מ ולפירוש א') דאין חיוב פאה מדאורייתא אלא דגן תירוש ויצהר וקראי דבת"כ אסמכתא נינהו וז"ש כלל גדול אמרו כלומר חכמים הם שאמרו כך דמדאורייתא לא מחייבי עכ"ל ובמחכתה"ר נראה דלא זכר שר דמצינו בכמה מקומות שנו חכמים בלשון זה והוא מדאורייתא אף שאומרים בפירוש אמרו חכמים כמש"ל וכ"ש לשון אמרו בלבד ול ידעתי מה יענה למאי דתנן ברפ"ז דמס' שבת כלל גדול אמרו בשבת וההוא ודאי מן התורה הוא וכן כלל גדול אמרו בשביעית ריש ס"ז

וראיתי לידידי הגאון מוהרי"א יצ"ו בס' עמודי אש ד' ה' ע"ב שהאריך קצת בכלל זה וארשום בקצרה מה שיש להעיר על דבריו הנה הביא מ"ש הרב קובץ על יד בפ"ו מהלכות חמץ הנ"ל שציין לריש הלכות יו"ט והשיגו לפי שחשב שכונתו להביא ראיה מדברי הרמב"ם כמו שחשבתי גם אני הדל אמנם כבר כתבתי דאין זאת כונתו אלא מראה מקום הוא לדברי עצמו עוד כתב שם דהתב"ש הוכיח מכמה מקומות דאמרו חכמים יתפרש על שהוא מה"ת והמעיין בתב"ש יראה שלא הביא אלא מההיא דהלכות רוצח וכבר כתב ע"ז ביעיר אזן שם דאינו מוכרח. ומ"ש שם ליישב קו' הלח"מ פ"ד מהלכות אישות הי"א עמ"ש הרמב"ם צוו חכמים שיתן אדם לבתו וכו' דהא מה"ת הוא וכתב ע"ז דאה"ן דדאורייתא הוא ולשון זה יתפרש שהוא מה"ת ושוב כתב דצוו חכמים משמע דכל עיקרו מדרבנן ולא דמי לאמ"ח די"ל דאמרו כן בביאור המקרא לא ידעתי איך נחה דעתו בזה דלפי שיטתו דמוכח מכמה מקומות דאסרו חכמים מתפרש מדאו' א"כ מה בין אסרו חכמים לציוו חכמים. ועוד פלפל שם בחכמתו ותבונתו חריפותו ובקיאותו כדרכו בקדש עי"ש ובדף ד' סוף ד"ה ובזה

ערד אין אדם פורע תוך זמנו בחזק' זו רשמתי לקמן במערכת החי"ת אות פ"ד עי"ש

ערה אמר ר' פ' אמר ר' פ' אי חשיבי רבים רשמתי במערכת היו"ד אות ד'

ואם לשון זה מורה שהאומר היה תלמיד בעל השמועה ידוע מה שהביאו בעלי הכללים דברי רשב"ם בב"ב ד' קי"ד ע"ב דכשאומר כן הוא רבו מובהק וכשאומר אמר פ' משום פ' אינו מובהק וראיתי בס' בית ועד לחכמים להגאון מלא הרועים בקונט' האחרון ד' ס"ד כלל א' שהאריך בזה והביא מ"ש בב"ק ד' ל"ח ע"ב אר"א ב"א אמר ר"י בן קרחה בודאי ר' חייא בר אבא לא ראה את ריב"ק שהיה בימי רבי זקן מופלג וברך את רבי שיגיע לחצי ימיו מגילה כ"ח ואפשר כיון דאיפלג איפלג ועוד הביא מ"ש ביומא ד' ט"ל ע"ב אמר חייא בר אבין אמר ר"י בן קרחה וכ' וכבר הקשיתי לעיל כזה מב"ק ל"ח עי"ש מה שכתבתי עכ"ל עוד הביא מ"ש ביומא ד' ע"ט אמר רבא אמר רב יאודה וקשה הא ביום שמת רבא נולד ר"י וצריך לומר דט"ס הוא וצ"ל רבה עכ"ד מתבאר דמיישב דברי רשב"ם ומקיים שלא יהיה סתירה לדבריו ממה שמצינו בש"ס אמר פ' אמר פ' על בעל שמועה שלא ראהו מימיו ובכן לא הבנתי מ"ש בהגהות המעתיק בד' ד"ן ע"א אמ"ש המחבר באות י"א להק' ע"ד רש"י כתובות ע"ג ע"ב דרבה לא ראה את רב ושמואל מעולם דהרי בגטין ד' ל"ח ע"ב איתא אמר רבה אמר רב משמע דהיה בימיו וכמ"ש בכלל א' וע"ז כתב בהגהות הנ"ל וז"ל ולדידי ל"ק מידי דכבר הביא המחבר בכמה דוכתי בשם סופרים וספרים היכא דאמרו אמר פ' אמר פ' לא ראה אותו מימיו עכ"ל ותימה דמדברי המחבר שהבאתי מוכח בהיפך דמקיים דברי רשב"ם דאמר פ' אמר פ' הוא רבו מובהק וא"כ היה בימיו. והנה אמת כי איני בקי בס' הנ"ל כי זה היום ראשון הוא שהשגתי ספר זה ומסתמא המעתיק בקי בו ולא העיד שקר ח"ו אך הדברים תמוהים דאיך יתכן לומר כן והתלמוד מלא מזה שאומר אמר פ' אמר פ' על בעל שמועה שהיה בימיו וכמפורסם ובכלל דאמר פלוני משום פ' רשמתי במערכת המ"ם אות קל"ב וקל"ג

ערו אדם דממעט עכו"ם לעיל אות ע"ד וע"ה כתבתי דיש לחלק בזה בין אדם להאדם ובני אדם עי"ש ומזה זמ"ר כתבתי במ"א לדקדק עפי"ז עמ"ש הרב תוי"ט בפ"ג דביכורים מ"ז גבי דם מהלכי שתים דמאי דלא תני דם אדם הוא לכלול דם עכו"ם דהוה ליה לתנא למיתני דם האדם או בני האדם ועתה ראיתי להרבנים תפארת ישראל פיה"מ שם ונחמד למראה בח"א ד' קצ"ג ע"ד שקדמוני וכתבו התוס' בסנהדרין ד' ט"ן ע"א וז"ל והא דקאמר כהנים לא נאמר הכי קאמר לא נאמר אדם כי היכי דלישתמע כהנים ע"כ נראה שנרגשו דלפי מ"ש ר"ת לחלק בין אדם להאדם הול"ל אדם לא נאמר אלא האדם וקושיא זו הקשה הרב נאות יעקב במענה לשון ד' ב' ע"ד ולענ"ד התוס' בעצמם נרגשו מזה עי"ש ובתוס' יבמות ד' ס"א ד"ה ואין ומצינו בדברי חז"ל דנקטי לישנא דאדם ולא ממעטו עכו"ם עיין לקמן במערכת החי"ת אות ל"ח לענין חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו דהרבה פוסקים סוברים דגם לעכו"ם הדין כן. וגדולה מזו מצינו דמשתמשים רז"ל לפעמים בלשון זה וכונתם רק על עכו"ם שהרי במה שדרשו שור ולא אדם כתבו התוס' בב"ק ד' יו"ד ד"ה שהשור דולא אדם קאי על עבד ועכו"ם דאילו ישראל מוהמת יהיה לו נפקא עי"ש. והרב כתב סופר א"ח סי' ל"ג כתב דמ"ש בתענית ד' כ' מאכל אדם אין מאכלין לבהמה היינו אפילו מאכל האסור לו אם אפשר למכרו לנכרי אסור להאכילו לבהמה ודקדק כן מלשון הש"ס קסבר מאכל אדם וכו' משמע כל אדם אפי' לעכו"ם עי"ש וא"כ פשוט דלא דחיקא לן לומר דאף דאמור בש"ס לשון אדם לא בא למעט עכו"ם ולפי"ז לא נפלאת היא לפרש מ"ש בפ"ג דאבות חביב אדם וכו' שגם עכו"ם בכלל וא"ץ להגיה האדם כמ"ש הרב תפארת ישראל שם ועיין במכתב לחזקיאו בחלק השיטה דוע"ג וק"ל וקצת יש לפקפק על הרב תוי"ט דממ"ש במס' ביכורים הנ"ל מתבאר דס"ל דאדם האמור בדברי רז"ל ממעט עכו"ם ואילו בההיא דפ"ג דאבות מפרש דתני תנא חביב אדם לכלול גם העכו"ם ולא נתקררה דעתו במ"ש המפרשים דאדם הוא למעט עכו"ם ונסמכו אההיא דאתם קרוים אדם וכו' דהוי דרש על דרש עי"ש ואין לומר דכוונתו דהתנא דיקדק לומר דם מהלכי שתים כדי שלא יבואו לטעות במלת אדם דהא קמן בפ"ג דאבות לא חש להכי ותני אדם אף שכונתו גם על עכו"ם צ"ל דהכא סמיך תנא אמשמעותא דקרא דמייתי דמוכח שפיר דכי תני אדם כולל גם העכו"ם ועוד י"ל דרבינו הק' מדקדק בזה שלא יטעו ובאבות תני מילתיה דרע"ק כלשונו ממש ורע"ק לא חייש

ומצינו דלפעמים כותבים הפוסקים אדם וכונתם למעט עכו"ם שכן מצינו להרב משל"מ בפ"א מהלכות טומאת מת דניחא ליה למימר דהרמב"ם שכתב שם בדין י"ד אין לך בכל מיני נפש מה שמתטמא והוא חי וכו' חוץ מן האדם שכיון במלת האדם לאפוקי עכו"ם דאינם נקראים אדם עי"ש ואף דהתוס' כתבו לחלק בין אדם להאדם דהאדם כולל גם עכו"ם צ"ל דהרמב"ם ס"ל דאין לחלק בין אדם להאדם והרי חילוקו של ר"ת בין אדם להאדם אינו מוכרח לשאר שינויי שבתוס' שהבאתי לעיל באות ע"ד עי"ש

עזר אדם אי ממעטים עבד עיין תוס' סנהדרין ד' ט"ו ד"ה אדם וערכין ד' כ"ח מאדם ולא כל אדם ורש"י ותוס' שם ולהרבנים נאות יעקב במע"ל ד' ב' ע"ד אהלי יהודא במע' בי"ת ד' ל"ה ע"א ד"ה ונר' וכו' מכתב לחזקיה ד' ו' ע"ג ומרן חיד"א ביעיר אזן בקונטריס קלורית לעין ד' ע' ע"א ציין לענין אין אדם מע"ר אי אמרי' גבי עבד לס' עזרת נשים ד' ל"ב ואמ"א לראות ד"ק