שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א עד

עניינים אם קנה הנכרי הממון ואם לא קנה אם חייב בבכורה עכ"ל ועפי"ד אפ"ל מה שהק' בהגהת כליל תפארת בשו"ת תפארת יוסף חיו"ד סי' ל"א אות א' ע"ד מוהריט"א מב"ב ד' פ"א ע"ב בענין ביכורים בקנה אילן אחד לר"מ דמספק"ל אם קנה קרקע וכן בב' לרבנן מביא מספק ולא אמרי' איסורא בתר ממונא גריר עי"ש ולהנ"ל ניחא דהם שני עניינים ובסברת ההפלאה הנ"ל ראיתי לידידי הגאון מוהרמנ"י נרו בס' מנחת משה בחיו"ד סי' כ"ג שפילפל בזה ליישב כמה עניינים ורמזה שם בסי' ב' עי"ש ועיין בשו"ת בן יאודה בסי' יו"ד (ד"ה ובספר) מה שפלפל בענין זה אם סברת ההפלאה מוסכמת ועל דברי מרן מוהריט"א הנ"ל כתבתי במקום אחר דיש להעיר ממ"ש מרן הב"י בח"מ סי' ס"ז סי"ג בפלוגתא שבש"ס במלוה לחברו לעשר שנים משמטתו שביעית שפסק הרא"ש דאין שביעית משמטתו כיון דשביעית בזה"ז דרבנן אזלינן לקולא והקשה מרן דהא בספקא דממונא נקיטינן קולא לנתבע ותירץ דטעמו משום דשמיטה איסורא הוא ומקילינן דלא תנהוג כיון דרבנן היא בזה"ז ונהי דנפ"מ לענין ממונא מ"מ כיון דבעיקרא דדינא לא אתי למיבעי אי מפקינן ממונא מהאי גברא אלא לענין איסורא אי נוהג שביעית אי לא נקיטינן לקולא עכ"ל דלפי זה נראה דה"ה לענין בכור (דאיירי ביה מרן מוהריט"א) יש לנו לומר כיון דלא אתי למיבעי אי מפיקינן ממונא אלא אי איכא קדושת בכור או לא אית לן למיזל בתר איסורא

ואי בממון שאין לו תובעים אמרינן דכ"ע מודו דאין הולכין בממון אחר הרוב עיין מ"ש הג' עמודי אש נר"ו שם ומה שציין ט"ז יו"ד סי' כ"א לפי הנראה הוא ט"ס וצ"ל ס"א ומה שכתב שגם המשל"מ פ"ד דבכורות כ' כדברי התוספות (דבממון שאין לו תובעים לכ"ע אין הולכים בו אחה"ר) לפי הנראה כונתו למ"ש המשל"מ בסוף התשו' בד"ה ודע שאף שכתבנו וכו' לענין אם ע"י ס"ס מוציאין ממון מיד המוחזק דאף למ"ד דמוציאין מ"מ בממון שאל"ת לכ"ע אין מוציאין עי"ש ומזה למד דה"ה לענין רוב י"ל דבממון שאל"ת לכ"ע אין הולכים אחה"ר ועיין בשו"ת חת"ס ח"ו סי' י"ז מ"ש ע"ד הט"ז הנ"ל

סרט אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה הרמב"ם פ"ג מהל' מ"ת וריב"ה יו"ד סי' רמ"ו וכתב הרב שנות ימין ח"א ד' ק"א ע"ג דה"ד כשלומד לאור הנר ולא כשלומד לאור הלבנה ומיישב בזה ההיא דאמרי' בפ' הדר ס"ה ע"א מחדדן שמעתתי' וכו' דיממא נינהו עי"ש

ער אבות העולם דקיימו כל התורה דוקא כשהיו בארץ כמ"ש הרמב"ן ז"ל חידש הרב מוהר"י זאבי דהיינו דוקא כשהיה דעתם לחזור לארץ אבל יוסף שידע שלא ישוב עוד לארץ קיים גם כשהיה בחו"ל כ"כ מרן חיד"א בס' יעיר אוזן בקונטריס מדבר קדמות מערכת היו"ד אות ה"ן ולקמן במערכת הכ"ף אות צ"ט ד"ה ועוד יש לומר וכו' הבאתי דאין זה מוכרח

ערא אונן דפטור מכל המצות כתב הרב פ"ת יו"ד סי' שמ"א סק"ט דטעם פיטור האונן הוא משום דהחמיר הקב"ה בכבוד מת יותר מכבודו ית' ע"כ משמע דפטור האונן הוא מדאורייתא אמנם שם בסק"ו כתב בשם הרב שבות יעקב סי' ז' דהוא מדרבנן וכ"כ מרן חיד"א בס' ברכ"י א"ח סי' ע"א אות א' ובברכ"י יו"ד סי' שמ"א אות ו' הזכיר שו"ת שבות יעקב הנ"ל והרב פתח הדביר שם אות ז' הביא דברי הראשונים והאחרונים דסברי דהוא מדר' ועמד מתמיה על הרב עוגת אליהו שכתב שהוא מן התורה עי"ש שלא הזכיר דברי הרב ברכ"י הנ"ל ועיין להרב ארעא דרבנן אות ל"ו וכ"כ הרב ח"ץ סי' א' ליישב השגתו על הרב מוהרימ"ט עי"ש ומוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו לריש יבמות דשקו"ט בהשגת הר' ח"ץ על הרב מוהרימ"ט ולא כתב לתרץ בפשיטות דפיטור אונן הוא מדרבנן אבל מדאו' עולה ליבום היינו לפי הס"ד דהח"ץ הנ"ל דהוי מדאו' וק"ל ועיין להרב בית יהודה חיו"ד סי' ל"ה ד"ה עוד יש איסור

וכן איסור בשר ויין לאונן הוא מדר' כמ"ש בספר הנ"ל ונחמד למראה ח"א ד' חנ"ק ע"א כתב בשם הרב מלאכת הקדש סדר אמור ד' קמ"ג (על פיטור אונן מהמצות דמיירי ביה כיעי"ש) דאנינות דאורייתא עי"ש וס' הנ"ל אמ"א לראות ד"ק: ערב אין ב"ד יכול לבטל וכו' אם כשבטל הטעם יכולים לבטל עיין מ"ש בזה הרב מוהר"י אלפאנדרי בס' פורת יוסף ד' מ' ע"א ודברי החולק שהביא שם הובאו בהרחבה בס' חיים ושלום ח"ב ד' יו"ד ע"ד ואילך ועיקר סמיכותו היא עמ"ש ריש מ"ק ג' ע"ב אימור כך התנו כל הרוצה לבטל יבטל עי"ש וכבר האריכו רבנן בתראי בזה דלא אמרי' כן מסתמא אלא היכא דידוע שכך היה או דאיכא סברא לומר כן עיין משק ביתי אות ז' ומכתב לחזקיאו ד' צ"ה ועי"ש במש"ב אות ה' ד"ה אמר וכו' ומה שרשמתי במערכת הדל"ת אות כ' ועיין שו"ת תפארת חיו"ד סי' כ"ח שער אשר במצויין במפתחות הספר ד' קל"ה ע"א ובמחלוקת הרמב"ם והראב"ד פ"ב מהלכות ממרים בהיכא שנתבטל הטעם אם יכול לבטל עיון בחיים ושלום הנ"ל בד' י"א סוף ע"א ובס' אפריון שלמה בקונטריס מזבח אבנים אות ח"י

רגע אמרו חכמים מצינו לשון זה אף במידי דהוי מדאורייתא עיין פ"ג דסוכה מי"ג אמרו חכמים אין אדם יוצא י"ח בלולבו ש"ח וכו' ופ"ג דב"מ ד' ל"ג ע"ב שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא וידוע דשבועת שומרין מדאורייתא ועיין הרמב"ם רפ"א מהלכות תפלה אמרו חכמים איזהו עבודה שבלב זו תפלה אף דדעתו דתפלה מ"ע דאורייתא. ובריש פרק יו"ד מהלכות גירושין גבי ריח הגט פוסל בכהונה כתב אמרו חכמים וכו' וכתב הרב שאג"א בתשובות החדשות סי' ב' דהרמב"ם נמי ס"ל דהוא מדאורייתא ומ"ש אמרו חכמים הוא לפי שאינו מפורש בתורה ועיין לקמן במערכת הטי"ת אות ב' שכתבתי דממ"ש הרמב"ם בדין טבילת כלים אמרו חכמים וכו' אין הכרח דס"ל דהוא מדרבנן. וגם במערכת הכ"ף אות ע"ג כתבתי דמ"ש בסוף כריתות (גבי האב קודם לאם בכ"מ) אמרו חכמים וכו' ר"ל שהחכמים פירשו מה שסתום בתורה. ושם באות פ"ב כתבתי דמ"ש אביי בב"ב קס"ח ע"א אע"ג דאמור רבנן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ר"ל דפירשו רבנן. דודאי הא דכיון שהגיד וכו' דאורייתא הוא עי"ש ובמערכת החי"ת אות ל"ז גבי חצרו ש"א קונה לו וכו' וכ"כ הרב קובץ על יד פ"ו מהלכות חמץ הי"ב שאף שכתב הרמב"ם אסרו חכמים (לאכול מצה בע"פ) אינו מוכרח שהוא מדרבנן וסיים עיין ריש הל' יו"ט ע"כ ולא ידעתי מה הציון הלז דאם כונתו למ"ש הרמב"ם שם בפ"א ה"ה גבי מלאכת אוכל נפש שאפשר מערב יו"ט וכו' אסרו חכמים לעשות ביו"ט מי זה אמר דהוא מה"ת הלא דברי הרמב"ם ברור מללו דמדרבנן בעלמא הוא משום גזרה וכו' עי"ש ולה"ה ואפשר שכונתו לציין למ"ש הוא עצמו בריש הל' יו"ט ולא קאי עמ"ש דאסרו יתכן שהוא מה"ת אלא קאי אמ"ש דאכילת מצה בע"פ אית בי' לאו הבא מכ"ע. דבריש הל' י"וט שקו"ט בענין כזה עי"ש אבל למ"ש דאסרו חכמים יתכן לומר שהוא מה"ת לא הוצרך לראיה כי הדבר פשוט בעיניו דיתכן לפרש כן והרב דברי חמודות בפ"ג דמס' ברכות אות פ"ד כ' דלשון אסרו חכמים ודאי משמעותו מדרבנן מדלא כתב אמרו חכמים אמנם דעת מרן שהביא שם היא דגם בלשון אסרו חכמים יתכן לומר דהוא מה"ת. ובקובץ על יד רפ"ד מהל' דעות ציין דברי הרב תב"ש סי' י"ג סק"ב ששם השיג על הד"ח במאי דפשי"ל דאסרו חכמים הוא מדרבנן דהא בפי"א מהל' רוצח כתב הרמב"ם הרבה דברים אסרו חכמים משום סכנה ופשיטא דהוא מה"ת ומרן חיד"א ביעיר אזן מערכת הלמ"ד אות י"ט השיג על התב"ש וס"ל דלשון אסרו חכמים הוא מדרבנן והאריך להוכיח כן. וכ"כ הרב קהלת יעקב בתוספת דרבנן אות קס"ד שרמז שם. ועיין מה שרמזתי לקמן במערכת הבי"ת אות ח"י בהא דלא תשקצו אם הוא מה"ת. ומתוך מ"ש ביעיר אזן שם מתבאר דגם באמרו חכמים ס"ל דהוא מדרבנן דרק כשכותב הרמב"ם מד"ס או מדבריהם, הוא די"ל דהוא מדאו' עי"ש אך ממה שכתבתי למעלה נתבאר דגם באמרו חכמים יתכן לפרש שהוא מה"ת ועיין מ"ש בשו"ת אור לי סי' ס"ב ד"ה איברא וכו' דמ"ש בא"ח שלא אמרו ח' ימים אלא לקרבן וכן מ"ש לא הצריכו ח' יום אלא וכו' ר"ל מה"ת. והרב חק יעקב סי' ת"ס סק"ב כתב דמאי דבעינן שימור לשם מצה הוא מדרבנן כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהל' חמץ והיינו ממ"ש בהלכה ט' לפיכך אמרו חכמים וכו' והרב בית מאיר שם כתב דאין ראיה מדברי הרמב"ם דשם קאי על האזהרה יתירה משעת קצירה וכו' עי"ש הנך רואה שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד דמשמעות לשון אמרו חכמים בעלמא הוא מדרבנן ממש וכבר כתבתי דיש סתירה לזה ממ"א. ועיין בחי' הרש"ש לב"ק ד' ק' ע"ד התוס'