שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א עג

שמן המשחה ד' י"ט ע"ד ד"ה וראיתי הביא דברי הרב מאמר המלך ד' ל"ח דנר' דסבירא ליה דהוא מה"ת והוא ז"ל כתב דהא דלחומרא יש שליחות אינו אלא מדר' עי"ש ועיין להרבנים חתם סופר א"ח סי' פ"ד שהכריח כן בן פדה צור ד' ק"א ע"ג תפארת אדם בשו"ת יו"ד סי' מ"ה וסי' מ"ו שו"ת פני יהושע ח"א יו"ד סוס"י ג'

נזר אין תורמין שלא מן המוקף לקמן במערכת התי"ו אות כ' כ"א רשמתי בזה בס"ד עי"ש: רנח אכילה שלא כדרך הנאתה לענין איסורין שלא כדרך הנאתן רשמתי לקמן אות שס"ד עי"ש ואי חשיבה אכילה לענין קיום מצות כמו אכילת מצה וק"פ וכיוצא עיין להגאון משל"מ פ"ה מהל' יסודי התורה ה"ח שחקר חקירה זו וכתב דלא מצא הדבר מפורש ועי"ש להג' שער המלך ולהרב מוהרש"ח בס' מלאכת שלמה ד' א' ולמרן חיד"א במחב"ר א"ח סי' עת"ה אות ה' ד"ה ומכלל הדברים ולהג' מוהרש"ל בס' נו"ב ח"ב א"ח בהשמטות לסי' קט"ו ולהגאונים תפארת יוסף בא"ח סי' ט"ז שו"מ מהדורא ג' ח"א סי' ז' עמודי אש נרו סי' ד' סוף כלל א'

רנט אב שחייב ללמד את בנו תורה אומנות וכיוצא כשיכול ללמדו הוא בעצמו אם יכול ללמדו ע"י אחר עיין ראה חיים ד' כ"ו ע"ד ובמה שציינתי במערכת המ"ם אות ה"ן ע"ד הג' ש"ך ח"מ סי' שפ"ב לענין מילה

רס אין אדם דומה לחבירו הכי תנן בסנהדרין ל"ז ע"א וכתב הג' נו"ב באה"ע ח"א סוס"י ס"ה דאין הכונה דעל הרוב הוא דאינו דומה ויתכן אחד מני אלף שיהיה דומה אלא לא ימצא כלל עי"ש דנפ"מ לעדות מוכחשת ועיין לעיל אות ע"ז ד"ה ומצאתי וכו' ובאות רל"ו

רסא אין הולכים בממון אחר הרוב אם הוא דוקא להוציא ממון או אה"ע ד' יו"ד ע"ד ועיין מה שרשמתי לעיל אות פ"ז: אפילו להחזיק ממון עיין להרב נהרות דמשק בתשו'

רסב אין שליחות לנכרי ולחומרא יש אם הוא דוקא באיסורי רבית או גם בשאר איסורין אמרי' דיש שליחות לחומרא עיין מ"ש בזה הרב מוהר"ר הלוי הו"ד בס' שמן המשחה ד' י"ד ע"ד ואילך ומה שהשיב ע"ד הרב המחבר בד' י"ט ומזה זמ"ר כתבתי עה"ג דמדברי רש"י שבת קג"ן ע"א ד"ה מאי טעמא שרו ליה מוכח דגם באיסורי שבת אמרי' דיש שליחות לחומרא. שוב נדפס ס' פתח הדביר ח"ג וראיתי מ"ש הרב ז"ל בדף קפ"ז ע"ג עי"ש ועיין רש"י שבת ח"י ע"א ד"ה אלא כדי ובחי' הג' מוהר"ש הי"ח שם. ועיין שואל ומשיב בח"ב סי' ס"ט וסי' ק"י ד"ה ומה שרצה ולהרב בן פדה צור ד' ק"א ע"ג ובס' שו"ת רמ"ץ ביו"ד סי' ע"ה נקיט בפשי' דלא אמרי' די"ש להחמיר אלא ברבית. ובבאר יעקב ד' צ"ב ע"א כ' הרב השואל לענין מכירת בכור די"ש לנכרי לחומרא. ובשו"ת ח"מ סוס"י ק"ה כ' דבחידושיו לשבת ק"ן ע"א האריך דמבואר ברוב הראשונים בפ' איזהו נשך דדוקא ברבית י"ש לנכרי לחומרא ועיין ישועות יעקב בקו"א להל' פסח בד"ה והנה הרב מוהרש"ק וכו' שהק' קושיא גדולה אהש"ס דע"ז ד' ס"ג ע"א מהא דקי"ל דלחומרא יש שליחות וקושיתו היא רק לדעת הפוס' דבכל איסורין שבתורה קי"ל יש שליחות ועיין בס' עמודי אש הנד"מ בדף מ"ח ע"ג מ"ש ליישב קושיא זו וישובו אין נח לי וכמו שרשמתי במערכת החי"ת אות ל"ח. ובשו"ת בית שלמה אור"ח סי' פ"א כ' דמשמע מתשו' הרא"ש כלל ק"ח והריב"ש סי' ש"ה דדוקא באיסור רבית ומדברי רש"י שבת קנ"ג ובסו' פ"ק דע"ז ותוס' שם נראה דגם באיסורי שבת ובשו"מ סי' ס"ט הנ"ל כתב בשם הב"מ סי' ה' דגבי שבת ל"ש לומר יש שליחות לחומרא דמ"מ גופו נח והאריך לפלפל בזה עי"ש

רסג אין אדם משים עצ"ר הרב מוהר"י אזולאי בפרשת יתרו כ' בשם מוהר"ח ן' סאנג"י דלא אתמר האי דינא לגבי נכרי ועיין להרב הנמק"י ביבמות פרק עכ"ד הרב משנת רבי אליעזר ח"ב בזכרונותיו מערכת הג' ד' ה' ע"ד אות יו"ד ואין גם אחד מס' דרשות מרן חיד"א על ס' הפרשיות מצוי אצלי ואנכי לא ידעתי למאי נפקא מינה אי להכשיר עדותו בדבר שמשים עצמו רשע דנימא פלגינן דיבוריה הרי בעדות אשה הוא דהגוי נאמן והלכה פסוקה באה"ע סי' טו"ב ס"ז דנוי שאמר הרגתיו נאמן במסל"ת מטעם דבלא"ה גוי אינו ראוי להעיד אלא משום היותו מסל"ת עי"ש וק"ל ומ"ש לעיין להרב הנמק"י יבמות ולא ציין איה מקומו נר' דהוא מ"ש בפ' החולץ עמ"ש שם ד' מ"ז ע"א ההוא דאמר נתגיירתי ביני לבין עצמי וא"ל ר"י נאמן אתה לפסול את עצמך עי"ש ועיין חינא וחסדא ח"ב ד' כ"ט ע"ד שכן משמע מדברי הראשונים בסו' הנ"ל

רסד אין הלכה כשיטה עיין להרב ערך השלחן א"ח סי' חנ"ק אות ג' שכ' ליישב דעת הר"מ פי"ו מהל' טו"א ה"ד מי פירות שנתעברו וכו' דפס' כר"מ משום דראב"י קאי כותיה ואף דבירושלמי אמרו שהוא שיטה לא אמרי' אין הלכה כשיטה אלא בבבלי ולא בירושלמי כמו שכתב הרב שפתי כהן יו"ד סי' רצ"ט ע"כ ותמיה לי הרי מבואר שם בש"ך ס"ק ל"א דהרמב"ם ס"ל דגם בירוש' אין הל' כשי' ולא כ"כ הרש"ך אלא לדעת הרא"ש כיעי"ש ואיברא דהג' יד מלאכי באות ח"ן הביא כלל זה בסתם מ"מ אפשר דסמך על המעיין אשר עין בעין יראה בדברי הרש"ך שם דאין זה כלל מוסכם דודאי לא יתכן לייחס כן להר"מ כן אפשר להליץ בעד זה הי"מ גדול להצילו ממה שהשיג עליו מרן חיד"א בס' יעיר אזן אות ג' דשלמים וכן רבים לית להו האי כללא עי"ש ומ"מ דברי הרב עה"ש צע"ר אצלי והרב פרי צדיק בד' צ"א רע"ב שכ' ע"ד הרש"ך דנר' שהוא כלל נכון אפשר שאין כונתו אלא להרא"ש ודעמיה דהרמב"ם ודאי לא סל"ה וכמ"ש הרש"ך שם וק"ל

רסה אין מקבלים עדות שלא בפני בע"ד אם הוא מדאו' עיין לקמן במע' הקו"ף אות א'

רסו אסור לאדם שילמד את עבדו תורה עיין לקמן במע' העי"ן אות ז"ך וכ"ח

רסז אמרי תרווייהו עיין לקמן במע' הדל"ת אות נו"ן

סרח אין הולכין בממון אחר הרוב הג' שעה"מ פ"ט מהל' טו"מ פשיטא ליה דפדיון הבן חשיב ממון ואמרי' ביה אין הולכין וכו' עיין בכס"ן כלל קמ"ד ד' י"ד ע"א וכתב בזכרונותי' דהרב גזע ישי סו' דר"ך חולק עליו והכריח מברכות מ"ט גבי פודה בנו תוך ל' אע"ג דהל' כרב באיסורי וכו' דחשיב איסור ואף למאן דל"ג הכי וכו' עי"ש ועתה א"מ אצלי ונלע"ד דלפי מ"ש הרב מוהריק"ו ה"ד מרן מוהריט"א בס' הלכות יו"ט בפ"ח אות ע"ה ד' צ"ו ע"ב (מדפוס וורשא) לק"מ דודאי ממונא חשיב אלא דכיון דיש צד מצוה חשיב לה איסור לענין לפסוק כרב וכו' עי"ש ועיין בהל' יו"ט רפ"ג ד"ה והנה בענין זה דאין הולכים וכו' ובשו"ת בנין ציון החדשות בסי' ע"ב הביא קו' השעה"מ אההיא דבכור שנטרף בב"ק ד' י"א וכ' דלא אמר שמואל אין הולכין במאחהר"ו אלא כשדנין על דבר שבממון לבד אבל היכא שהספק שאנו דנים עליו עיקרו לענין איסור רק שבא מזה גם ענין ממון בזה הולכין בממון אחהר"ו דאין לחלק באותו ס' עצמו דלאיסור נלך אחר הרוב ולא לממון וכתב שכ"כ גם בהפלאה סופ"א דכתובות וכ"כ שם בסי' קי"ז ויש סעד לדבריו מדברי התוס' בכורות כ' ע"א ד"ה ורבי יהושע וכו' ומיהו קצת תימה דלענין ללקות וכו' עיין כסף נבחר כלל קמ"ד אות כ"ו ועיין לידידי הגאון מוהרי"א נרו בס' עמודי אש סי' ט"ז ד' פ"ג אוה מ"ז מ"ש בכלל זה וע"ד השעה"מ הנ"ל כ' ליישב קושיתו דכיון דמצוה היא אזלינן בתר רובא גם בממון וסברא זו מצאתי בשיטה מקובצת לב"ק ד' י"א בשם תלמיד ר"י ישראל וז"ל דמשום מצוה הו"א דאזלי' בממון אחהר"ו לקיים העשה עי"ש וכן יש לנו לומר באמת כן וכ' ליישב בזה כמה עניינים עי"ש שלא זכר דברי ההפלאה ושיש סעד לזה מדברי התוס' בבכורות כמ"ש בכס"ן וכבר הזכיר שם דברי התוס' במה שכתבו לענין ממון שאין לו תובעים. ולפום ריהטא מכאן קשה לענ"ד עמ"ש מרן מוהריט"א ברפ"ב דבכורות אות י"ז ד"ה ואולם וכו' דבדבר דאיכא ממון ואיסור איסור' בתר ממונ' גריר וכיון דלענין ממון ל"מ ס"ס להוציא ממון ל"מ נמי לענין איסור עי"ש ומכל הנז"ל נראה בהיפך דאדרבא כיון דלגבי איסור הולכין אה"ר מהני ג"כ לממון ומצאתי בס' שבילי דוד ליו"ד בקונט' הקניינים (שאחר סי' ש"ך) בחקירה ו' אות א' שכ' ע"ד מוהריט"א הנ"ל ובאמת תוס' רפ"ג בס' בלידה כ' דאף דאיכא רוב ואין הולכים בממון אחה"ר כיון דמוכח רוב נידון כודאי לענין האיסור הממון גריר בתר האיסור ורמב"ן כ"ח בדיניה ועכ"פ לא גריר בתר הממון ונ"ל שם הנידון ממון חד ענין עם הבכורה ביחד מש"כ בזה הוא ב'