שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א עב

למצרים אינו אלא בדרך הזה כלומר מארץ ישראל למצרים אבל משאר ארצות מותר עכ"ל מתבאר דרק למצרים הוא דאסרה תורה לצאת מארץ ישראל אבל לצאת מארץ ישראל לשאר ארצות חו"ל מדאורייתא שרי ואין לומר דאף דגם לשאר ארצות חו"ל אסור היינו לגור שם אבל לסחורה שרי אבל למצרים גם לסחורה אסור דהא מפורש בסיפרי דלסחורה גם לארץ מצרים שרי וכמ"ש בסמ"ג שם וכ"כ הריטב"א ליומא על ד' ל"ח ע"א וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מהל' מלכים עי"ש אלא ודאי מדאורייתא שרי לצאת מארץ ישראל לשאר ארצות חוצה לארץ לגור שם חוץ מלמצרים ובגוף ישיבה בארץ ישראל בזמן הזה כתב הרב מעשה אברהם בחיו"ד סי' מ"ג ד"ה ובהיותי דמדברי הרב המבי"ט בח"א סי' לק"ט מתבאר דס"ל דהוא מדאורייתא וכדעת הרמב"ן בהשגותיו לספר המצות למצות ששכח סי' ד' ובפי' על התורה בפרשת מסעי והרשב"ץ בזהר הרקיע סי' רכ"ו והרשב"ש בנו סי' א' והרב ספר החרדים סי' ט"ו אך מדהשמיט זה הרמב"ם נראה דס"ל דהיא מדרבנן כמ"ש הרשב"ש וכך כתב הרב מוהרר"ן נחמיאס כמ"ש בכנסת הגדולה יו"ד סי' רל"ט הגהות הטור אות ל"ג

רמז אסמכתא לא קניא כתב הרב ב"ח ח"מ סי' ר"ז סי"א לחד שינויא לדעת ריב"ה דכל ענייני אס' אינו אלא מדר' דמדאו' אס' קניא עי"ש וה"ד הרב ארעא דרבנן אות ע"א וכ' שכ"כ רש"י שבועות מ"ז ע"א עי"ש ולפי שיטתו בכונת דברי רש"י ז"ל אפשר להביא עוד רש"י שבועות ד' ל' ע"א גבי מ"ש בש"ס משחק בקוביא מדאו' מיחזא חזי ורבנן הוא דפסלוהו עי"ש אלא דלענ"ד אחרי המחי"ר הא לא שמיה מתייא כלל דאין כונת רש"י ז"ל לומר בדרך כלל דכל ענייני אס' הוו מדר' כמ"ש הרב"ח אלא כונתו לומר דמשחק מדאו' לא חשיב אס' ורבנן הוא דאמור דהוי אס' ועיין סנהדרין כ"ד ע"ב ואף למ"ד דפיסול משחק משום אסמכתא הוא אינו אלא מדר' משום דמדאו' לא הוי בכה"ג אסמכתא כדאמר רב ששת שם וק"ל ובעיקר סברת הרב"ח אני תמיה מהא דנחלקו הראשונים ז"ל אי שייך דין אס' במילי דמצוה כהקדש וצדקה ויש מהם שפסקו דגם במילי דמצוה אמרי' אס' לא קניא ואי מדאו' בעלמא אסמכתא קניא הדבר תמוה להקל בהקדש וצדקה עפ"י מאי דאמור רבנן אס' לא קניא גם הסוברים דאין דין אס' בהקדש וצדקה אמור רבנן בטעמא דבפיך זו צדקה ואמירה לגבוה כמס"ל כמ"ש ביו"ד סי' חר"ן והיה להם לומר דמשו"ה אס' קניא בהקדש דמוקמינן אדיניה דאורייתא במידי דמצוה וכי תקון רבנן אס' ל"ק בעלמא הוא דתקון ולא באו להקל אדין תורה דכיון דלא אשכחן בהדיא בש"ס דדיני אס' איתנהו גם לענייני הקדש וצדקה מסתמא יש לנו לומר דדוקא בדבר הרשות תקון ולא להקל אדין תורה אלא ודאי משמע דס"ל לכל הראשונים ז"ל דמדאו' הוא דאס' ל"ק וצ"ע ולפי הנר' לא ראה הרב ארעא דרבנן דהרב ש"ך שם ס"ק ח"י כ' ע"ד הרב"ח שדבריו תמוהים ודחה ראייתו דשאני ערב וכו' עי"ש שנראה דאין כונתו לדחות ראיית הרב"ח ולהורות לו בעיקר סברתו אלא כונתו לדחות דבריו לגמרי והיה להרב ארעא דרבנן לתמוה ע"ד ממ"ש רש"י שבועות הנ"ל לפום שיטתיה וק"ל ואח"ז ראיתי להג' ידות נדרים ביד שאול סי' חר"ן אות ז' שהביא סברת הרב"ח הנ"ל והביא בידו שכ"כ המרדכי פרק שור שנגח בשם ר' נתנאל עי"ש מה שפילפל בזה אחר שכתבתי כל הנ"ל ראיתי דבריו שבס' קהלת יעקב בתוספת דרבנן אות כ"ב שהק' ע"ד הרב"ח מדעת הסוברים דבנדר מהני אס' והביאו ראיה מאם יהיה אלהים עמדי ולהרב"ח אין ראיה דהא מדאו' אס' קניא עי"ש אלא דתמיה לי דאחר שראה דברי המרדכי בפרק שור שנגח איך לא ראה סיום הלשון שכ' בשם רבינו נתנאל כהרב"ח ובסיגנון ראיית הרב קהלת יעקב יש להביא ראיה גם מדברי הרא"ש בתשו' ה"ד מרן הבי בסי' ר"ז סי"ח סוד"ה ואכתי איכא וכו' שכ' וז"ל וכי מתנה שנתן מש"ר לראובני אסמכתא היתה עי"ש מוכח דס"ל דאס' לא קניא הוא מה"ת ויש לתמוה על הרב"ח שייחס לריב"ה היפך מה שנראה מדברי הרא"ש ובספר זכרנו לחיים ח"ב בד' ע"ו ע"ב ציין גזע ישי אות קצ"ב וא"מ אצלי לראות אם הביא ס' רבינו נתנאל הנ"ל ועיין שו"ת שו"מ מהדו' ג' ח"א סי' מ"ט לחלק בין מכר למתנה דבמתנה ודאי לא קנה מה"ת ובחתם סופר ח"מ סס"י ס"ו כתב דמחלוקת הרמב"ם והראב"ד אי איכא דין אסמכתא בנכרי תלי באם אסמכתא דלא קני הוא מדאו' או מדרבנן ושקו"ט בזה והו"ד בקיצור בפ"ת ח"מ סי' ר"ז ס"ק ט"ו

רמח אסמכתא אי איכא דיני אס' במידי דמצוה צדקה והקדש שנחלקו הראשונים כמ"ש ביו"ד סי' חר"ן עיין בענין זה שקו"ט באורך להרבנים חתם סופר יו"ד סי' רמ"ב שנות ימין ח"א ד' פ"ט והלאה. מקנה אברהם ד' ז' ע"א שואל ומשיב בח"א סי' ע"ב ובישרי לב ד' מ"ח ע"א ציין עיני דוד ד' מ"ג ועיין בח"מ סי' ר"ז סי"ט ובמה שציין הרב פ"ת בסי' חר"ן סקי"ב עתה נדפס ס' פרת יוסף להג' מסלאנים וראיתי בסי' י"ד בד"ה עת"ה וכו' שכ' בפשיטות דבהקדש אין דין אסמכתא והאמת שכן הוא בח"מ ויו"ד הנ"ל ומ"מ לפי מה שרשמתי שמחלקותן של ראשונים הוא יש ליישב תמיהתו שם והיינו כדי ליישב לדעת הסוברים דיש אסמכתא בהקדש ועיין הרדב"ז ח"ב סי' תת"ב (בדפוס ווארשא): ואי איכא דין אסמכתא בנכרי רשמתי במער' הגימ"ל אות ה"ן ס"ק י"ז

רמט אסמכתא הגאון שואל ומשיב בח"א סי' ע"ב שקו"ט במי שנתחייב ליתן תקיעת כף עפ"י ב"ד שחייבוהו ואמר התובע לב"ד אם יתן הוא ת"כ אתן כו"כ לביהכ"ן וקדם ונתן המעות והנתבע תקע כף אם יש לפוטרו משום אסמכתא עיש"ב ונעלם ממנו דברי מרן החבי"ב בכנה"ג ח"מ סי' כ"ב הגב"י אות כ"ה ה"ד הרב קהלת יעקב בתוס' דרבנן אות כ"ג דבנשבע עפ"י דיבורו לא שייך לפוטרו משום אסמכתא עי"ש וה"ה בתוקע כף על פיו דאין שייך אסמכתא

רן אסמכתא באומר אם אעשה כן אתן כך וכך לצדקה ולפלוני כו"כ אי חייב מיהא חלק הצדקה כדין קני את וחמור דקני מחצה עיין להרט"ז יו"ד סי' חר"ן סק"ו ומ"ש ע"ד הג' ידות נדרים ביד שאול שם אות ח' ובשואל ומשיב ח"א סוס"י ע"ב

רנא אסמכתא בתנאי דלשעבר עיין להג' שער המלך בפי"א מהל' מכירה ומ"ש ע"ד הרב שבט בנימין סי' רמ"ב שמן המשחה ד' ח"ן ע"א שפת הים סוס"י מ"ג מט"ש סי' ר"ז אות פ"ה שציין הרב זכר דבר ד' מ"ג ע"ב ועיין מ"ש בזה הג' שואל ומשיב בח"א סי' ע"ב

ואי בתנאי דבשעת נישואין איכא אסמכתא עיין בשבט בנימין סי' צ"ח דרא"ם ח"א סי' ז"ך ולחם רב סי' כ"ה ורכ"ה ס"ל דאיכא אסמכתא ושהריב"ש בסי' שמ"ה כ' בשם הגאונים דבשעת נישואין אסמכתא קניא ושבכנה"ג סי' ר"ז כ"כ באות צד"ק בשם מוהרש"ח ושמוהראד"ב חולק. ועי"ש לענין גזרת ב"ד ודבר שהוא מתנאי ב"ד אם יש לחוש משום אסמכתא

רנב אסמכתא אם ניתן ההתחייבות ביד שליש אי מהני למידי דאס' עיין זכרנו לחיים ד' ט"ן ע"א בישרי לב ד' מ"ח ע"א אות ס"א בשם אהל יצחק סי' פ"א ופוק חזי מ"ש הרב משכנות יעקב סי' ס' ה"ד הרב פתחי תשובה יו"ד סי' רל"ב סק"ג ועיין שואל ומשיב בח"א סו' ע"ב ודוק

רנג איסורין דרבנן אם מנדין עליהם עיין להרבני' ארעא דרבנן אות ע"ז ויעיר אזן אות קי"ז שיורי ברכה יו"ד סי' קי"ז אות י"ז

ואם העובר איסור דרבנן בשוגג צריך כפרה עיין מה שרשמתי במערכת השי"ן אות ד"ן

רנד אודיתא אם הוא קנין דאורייתא או אינו אלא מדרבנן עיין מה שרשמתי בס"ד במערכת הקו"ף אות טו"ב

רנה אנוס מי שאנסוהו לאכול דבר האסור כתב הגאון חתם סופר א"ח רס"י ר"ב דאף לאבוה דשמואל בכתובות נ"א ע"א דאשת איש שנאנסה אסורה לבעלה משום סופה ברצון מ"מ לא חשיבא מעלה מעל בה' אלא מעל באישה ומשו"ה אסורה אבל לענין עונש לכ"ע אף בסופו ברצון פטור עי"ש ולענ"ד י"ל מעובדא דבמדר' ס' נשוא דההיא איתתא דנאנסה ובעי רבי למיסרא על בעלה משום דסופ' ערב לה ואמרה לו אם יטבול אדם אצבע דבש לפיך ביוה"כ אינו רע לך ולבסוף ערב לך וקבל דבריה והתירה ועי' מג"א סי' ר"ד ס"ק כ'

רנו אין שליחות לנכרי ולחומרא יש אם הוא מדאו' או מדר' הרב