שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א ע

בר ר"י אהדדי ואי משום דמשמיה דר"י קאמר ואימור דליה לא ס"ל מ"מ לא הו"ל לש"ס למישתק מינה ועיין לקמן במע' היו"ד אות ד' אלא ודאי לאו הא בהא תליא ותו קשה לפי מ"ש הרב משנה למלך בפי"א מהל' טו"מ ה"א לדקדק מדברי הרמב"ם דדוקא בשידה תיבה ומגדל הפורחין באויר הוא דאמרי' אהל זרוק ל"ש אהל אבל במהלכין ונגררין ע"ג הארץ הוי אהל גמור וחוצץ בפני הטומאה עי"ש א"כ לפי"ז בסוכה שע"ג עגלה והעגל' מהלכת על הארץ לכ"ע חשיב אהל והו"ל להרמב"ם להשמיע לנו דין זה. וראיתי להרב אהל יעקב בד' ב' וג' האריך להוכיח דלא כהרמש"ל ז"ל וא"כ יתכן דגם הרב מוהרד"ף ס"ל כן וק"ל ועיין עוד להרב ז"ל בשו"ת מכתם לדוד באו"ח סוס"י א' אחר שהאריך לאסור האומברלא בשבת עלה בדעתו לצדד להקל משום דהוי אה"ז דקי"ל דל"ש אהל ושוב דחה זה מדיקדוק דברי הרמב"ם עי"ש ולפי מ"ש הג' שבות יעקב דמדאו' אה"ז שמיה אהל אין מקום לצדד להקל וק"ל ועיין להרבנים ארעא דרבנן אות ע"ה מקנה אברהם אות ע"ג ערוך השלחן א"ח בהשמטות לסי' קע"א ובקהלת יעקב במ"ל ח"ב סי' צ"ח ברכת מועדיך לחיים ד' ט"ו חתם סופר או"ח סי' ע"ב חיים ומלך ד' ו' ע"א:

רכט אינו עובר עליו יש אומרים דאיסור תורה איכא וי"א דליכא אפי' איסור דרבנן הרדב"ז בחדשות סי' קצ"ט כ"כ הג' חקרי לב בזכרונות שבס' ישרי לב ד' צ"ח אות קס"ט ועיינתי בשו"ת הרדב"ז ולא ראיתי שהזכיר די"א דאפי' איסור דרבנן ליכא אלא מ"ש שם הוא דעת הסוברים דאסור מה"ת והסוברים דאינו אלא מדרבנן וכן בדין שהרי במאי דעסיק הרדב"ז (היינו בדם שמלחו או בישלו) ג' סברות הוא דאיכא ענוש כרת איסור תורה איסור דרבנן ואילו שרי מדרבנן לא שמענו ומסוגיית חולין ק"ט ע"ב אינו עובר עליו ומותר והאנן תנן וכו' מוכח תנן ודאי דמשמעות לשון זה מסתמא הוא דאים איסור אלא דנחלקו הפוס' אי איסורו מה"ת או מדר' עיין להרב כנה"ג יו"ד סי' ס"ו הגב"י אות ל"ד הביא דבריו הרב יד דוד שם הגב"י אות ו' ולהרב המבי"ט בק"ס פ"ו דמ"א הו"ד ביד דוד סי' ס"ט הגה ט"ו אות ב' ובאות כ"א בשם הרקח סי' תי"ט ועיין פסחים כ"ח ע בר"ש אומר חמץ לפני זמנו וכו' אינו עובר בלא כלום מני מתני' אי ר' שמעון דישראל נמי שרי ומוקי לה רבא בד' כ"ט ע"א כר"ש וקנסא קניס עי"ש ומוכיח מזה הרב אבני שהם בחי' על הטור סי' תמ"ב דליכא איסור כלל כיעי"ש וא"כ מצינו אינו עובר ומותר אלא דלענ"ד אין ד"ק מובנים דהא דשרי ר"ש היינו בהנאה אבל באכילה מודה דאסור עיין תוס' כ"ח ע"ב וכרש"י ריש ד' כ"ט ובאיסור אכילה הוא דקאמר ר"ש אינו עובר ואית ביה איסורא והתוס' שם הוכרחו להוכחות דמודה ר"ש דאסור מה"ת דאי לא"ה נהי דמשמעות לשון זה דאיכא איסורא מיהו הוה אמינא איסורא דרבנן הוא דאיכא וק"ל ומ"מ נמצא לפעמים לשון אינו עובר עליו והכונה בו דמותר כאותה ששנינו (בסנהדרין פ' נגמר הדין) הלינו לכבודו אינו עובר עליו ובמס' שמחות פי"א אמרו אם לחפור לו קבר או כדי שיבואו קרוביו ממ"א מלינו ואין בכך כלום ע"כ הרי מבואר דמ"ש אינו עובר כלומר ומותר ועיין עיקרי הד"ט א"ח סי' י"א אות י"ג ד"ה האמנם (ובמשמעות לשון אינו לוקה. אין לוקין עליו רשמתי לעיל אות ל"ח):

רל אומנות דחייב אדם ללמד את בנו עיין להרב ישרי לב בחיו"ד במע' החי"ת ד' ט"ז ע"א מה שציין ע"ד השמיטה שהשמיטו הפוסקים דין זה ועיין להרב הפרד"ס בס' אות היא לעולם ח"א מער' זו אות א' ה"ד במכתב לחזקיהו בח' השיטה ד' מ"א ע"ג וע' בס' הברית בח"ב מאמר י"ב פרק יו"ד מוסר השכל בנועם שיח דברים המושכים לבו של אדם לקרבה אל המלאכה ולקיים מילי:

דאבות אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות בא לו בארוכה בדברים היוצאים מן הלב שא נא עיניך וראה. והבט ימין וראה בס' לב העברי לרב אחד בדורנו בח"ב ד' ע"ב ע"ב (דפוס לבוב) האריך ג"כ בתוכחת מגולה על זה והנמשך מזה ואתה תחזה:

רלא אומנות שחייב אדם להתלמד לפרנס את עצמו אם הוא מדאוריתא או מדרבנן עיין במכתב לחזקיהו ד' מ"א ע"ג רלב אסמכתא כתב בארעא דרבנן אות ט"ן בשם הרמב"ם בהקדמה לפיה"מ דזימנין קאמר בש"ס קר אסמכתא ואין הכונה דהוי דרבנן אלא דאורייתא היא ועיקר קרא למילתא אחריתי וכו' ע"כ ועי"ש באות שמ"ט מ"ש בשם הרמב"ף ולפי הנר' הוא ט"ס וצ"ל הרמב"ם ועיין ריב"ה בא"ח סוס"י ר"ט שכ' דברכת מ"ג דאו' היא דמסמיך לה אקרא וכ' מרן בב"י דאין הלשון מכוון דהו"ל למימר דמפיק לה מקרא והרב"ח נדחק דס' דאו' קאמר עי"ש אכן הרב הפרישה כ' דמדאו' היא מקרא אחרינא או מהללמ"נר והאי קרא אסמכתא הוא עי"ש ויש סעד לד"ק מדברי הרמב"ם הנ"ל והרב פתח הדביר בח"ב ד' ב' ע"ד לא זכר שר דברי הרבנים ארעא דרבנן שם ובאות ע"ח וביד מלאכי אות מתו"ק ויעיר אזן מע' הקו"ף אות ה' שו"ר דמ"ש הרב ארעא דרבנן באות שמ"ט בשם הרמב"ן הוא מ"ש בהשגותיו לס"ה כמ"ש בשמו בהקדמת ספרו ארעא דרבנן הנ"ל:

רלג אליו הוא מורגש יותר שהוא ביחוד טפי מתיבת לו הר"ן הובא בגליון רש"י ר"ס ויקרא כ"כ בס' ישמח חיים ד' ג' אות ס' נ"ב דברי הר"ן הובאו בהרחב"ה בשו"ת הרב מוהר"ם אלאשקר סי' צ"ג אההיא דאמרינן בריש יומא קול לו קול אליו והסביר דדרשת רז"ל נוסד על עומק דקדוק הלשון עי"ש:

רלד אין אדם מתחייב בדבר שאינו קצוב בדין זה רשמתי לקמן במערכת הדל"ת עי"ש. רלה אין אם משמעות לשון זה הוא בדוקא דליכא כלל או על הרוב עיין מה שרשמתי לעיל אות ע"ז ועיין לוטו אות רס"ב ובאות שאח"ז. רלו אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת אם הוא על הרוב או דליכא כלל עיין למרן חיד"א בברכי יוסף אה"ע סי' ד' אות ח' ובמה שרשמתי בסמוך והרב מקנה אברהם באות כ"ה כתב בשם תוספי הרא"ש ליבמות ח' ע"א דדוקא בן קיימא ומיהו בפ' המפלת משמע אפילו נפל ע"כ ולא זכר שר את יוסף צדיקא מה שהאריך בברכי יוסף שם עי"ש ועיין יד מלאכי בכללי הדינים אות קכ"ד יעיר אזן אות צ"ה:

רלז אמר מר הדבר פשוט מאד דכשאומר כן בש"ס אינו ר"ל דמר הוא שם אמורא אלא כן ארחות סוגיית הש"ס כי בעי למישקל ולמיטרי במאי דאייתי מעיקרא תפס בהאי לישנא דאמר מר ולא יעלה על לב תלמיד קטן לפרש דמר הוא שם אמורא וחלילה לחשוב על הגאון המובהק באר שבע שיטעה בדבר פשוט ומ"ש הגאון מוהר"ץ הירש חיות בחי' ליומא ד' כ"ה דטעות נזרק מפי הרב ב"ש שכ' דמצינו בירושלמי חולקים על מר ולדעתו מר הוא שום אמורא אבל בכל הש"ס אמר מר היינו אמור לעיל והוא עצמו בפיסקא ב' כ' דגם על משנה נופל אמר מר וצ"ע עכ"ל מוהר"ץ אנ"ל אומר אני במטותיה דמר לא תיתלו בס' בה"ג ב"ש ז"ל והדבר פשוט דלישנא קטיעא הוא וכאילו אמר דבירושלמי חולקים על הא דאמר מר והיינו לישנא דש"ס התם והאמר מר אין ישיבה בעזרה וכו' וק"ל ומ"ש דגם על משנה נופל אמר מר עיין במ"ש לעיל אות רכ"ה וק"ל:

רלח אומר מותר נחלקו אביי ורבא מכות ד' ז' לענין גלות לרבא קרוב למזיד ולאביי קרוב לאנוס והתוס' במס' שבת ד' ס"ח ד"ה אבל כתבו הסברות מוחלפות ופשוט דהוא ט"ס וכבר הוגה בש"ס חדשים במקום רבא אביי ובמקום אביי רבא כמ"ש הרואה והרב מטה אהרן ד' ל"ג ע"ד לא נחית לומר דט"ס הוא וכ' דדברי התוס' יושבים בסת"ר המדרגה ממ"ש התוס' בשאר דוכתי עי"ש ובמטו מניה הדבר פשוט כאמור ועיין להרב קהלת יעקב בקונטריס מענה לשון אות ע"ב ד' ה' ע"ב (מ"ד אשכנז) ודוק והרב צפיחת בדבש ד' קס"ח ע"א שקו"ט בענין זה הביא דברי התוס' בשלשה מקומות הנ"ל שבת מכות סנהדרין ותימה שלא נרגש בסתירה ד"ק ועיין בשו"ת עמודי אש לידידי הגאון מוהרי"א יצ"ו בד' ל"ב ע"ד רלט אומר מותר אי חשיב שוגג לענין איסורין מידי עוברי בענין זה במלתייהו דרבנן קדישי חזי הוית אמבוהא דרבנן סברי מרנן דלענין איסורין נקיטי' דאו"מ חשיב שוגג עיין להרט"ז יו"ד סי' צ"ט סק"ט והרפ"ח שם סקי"ב מדברי תוס' בכורות כ"ג ד"ה