שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א סט

לתרנגולים הפקר גם כ' בשם חק"ל יו"ד סי' מ"ו דהעלה כן עי"ש ומה שהק' בחק"ל שם דברי רש"י פסחים ד' ה' והרשב"א סו' ע"א דכ' דמותר להשליך חמץ לכלב דהוא היפך הירוש' לפי הנר' לא ראה מ"ש בשו"ת פנ"י הנ"ל בענין זה גם במגן האלף שם יישב דברי רש"י עי"ש וכן ראיתי להג' שואל ומשיב ח"א סי' כ"ג נשאל ע"ז ליישב דברי רש"י עי"ש ומרן חיד"א במחב"ר יו"ד סי' כ"ט השיג ע"ד הכנה"ג שם דבהרמב"ם הל' מ"א פ"ח הט"ז מבואר בהיפך ולענ"ד אין שייך לומר מבואר בהיפך משום די"ל דהרמב"ם איירי בכלב שלו ומיני מיני הנאה קחשיב והמעיין במחב"ר שם בעיניו יראה שלא זכר שר דהריב"ה בסי' תמ"ח ה"ד הירושלמי והיא הלכה פסוקה בש"ע שם גם לא זכר דברי הרב כנה"ג סי' פ"ז דנראה מסקנתו לאסור ועיין להרבנים יד דוד סי' כ"ט קהל יהודה סוס"י פ"ז ט"ז סי' צ"ד סק"ד בשם רש"ל ות"ח ופר"ח שם סק"י פתחי תשובה שם סק"ה יד דוד שם אות ק"י זכור לאברהם ח"ג ד' ס"ח ע"א חת"ס או"ח סי' בק"י יד דוד על הש"ס בפסחים ד' ה' ע"ד רש"י ובדף כ"ב ע"א

והנה דבר פשוט ומבואר בפוס' דדבר שאסור בהנאה אסור ליתנו במתנה דמתנה היא כמוכרו לו ובכן ל"ז להבין דברי הר' מרכבת המשנה ד' ט"ז עי"ש ולענ"ד אף אי נימא דשולח אדם ירך לנכרי הוא בחנם שפיר כ' הרמב"ם דמשום דמותר בהנאה לפי' שולח וכו' וצ"ע שו"ר להרב מוהרא"ף מ"ש בס' נשמת כל חי ח"א סי' ד"ן עי"ש ותמיה לי עמ"ש הג' מוהרא ץ אלימלך בס' דרך פקודיך הנד"מ במל"ת ג' בחלק הדיבור אות ג' אפשר דאפי' מי שאוסר בהנאה מתיר לשלוח ירך לנכרי וגיד הנשה בתוכה דאינו נותן לו בהדיא הגיד בפ"ע רק בכלל הירך אינו מהנהו כלום דלא שוה כלום דהוי כעץ בעלמא עכ"ל והוא פלא שלא הביט עין הבדולח בדברי רמב"ם פ"ח מהל' מ"א ה"ד ובטוי"ד סי' ס"ה וברב הלבוש שם שכ' להדיא גיד הנשה מותר בהנאה לפיכך שולח אדם ירך לנכרי אעפ"י שגיד הנשה בתוכה וכו' ע"כ דמוכח להדיא דאם היה אסור בהנאה לא היה יכול לשלוח לנכרי. וכן ראיתי עתה להג' עמודי אש נרו בד' ע"ד סוף ע"ב שהביא דברי הדרך פקודיך הנ"ל וכ' ולדעתי ל"ן כן וראיה מש"ס פסחים כ"ב ע"א הרי ג"ה וכו' ותנן שולח וכו' קסבר ר"א כשהותרה נבלה וכו' עי"ש דמבואר להדיא דהאוסר ג"ה בהנאה אסור כששולח ירך וג"ה בתוכה וז"פ ע"כ ועי"ש שתמה על האחרונים שלא ראו תשובת רשב"ץ וכו'. וגם מעיני דמר נעלם דברי הג"א וש"ד ואו"ה שהזכיר בעה"ש הנ"ל כיעי"ש

ובעיקר כללין השגתי ס' נחמד דרכי הוראה לאחד מגאוני דורנו יצ"ו וראיתי שם בח"ב פרק ח"ן שעמד בזה אי בשאר איסורי הנאה חוץ מחמץ בפסח אסור להאכיל לבהמת הפקר והביא דברי המג"א ומק"ח סי' תמ"ח סק"י דמסיק לחלק בין חמץ לשאר איסורין והכריע כמותו לדינא עי"ש וכבר כתבתי שאין כן דעת רבני אחרונים הנ"ל ודברי המק"ח כבר הביאם במגן האלף ותמה על דבריו לכן נ"ל דהגאון הנ"ל נרו לפי שלא ראה דברי רבנן בתראי הנ"ל החליט כן לדינא אבל לדידן דחזינן דדעת האיסור והיתר ושערי דורא והגהות אשרי ות"ח והרשב"ץ שהביא הרב ערך השלחן שגם באיסורי הנאה דעלמא הדין כן הכי אית לן למינקט ואין בהוכחתו כדאי לדחות דבריהם ושערי תשובה לא ננעלו ועיין עוד בערך השלחן יו"ד רס"י כ"ט דהר"ף בהגהות סמ"ק סי' ר"ג נראה דס"ל דאיסורי הנאה מותר ליתן לכלב שאין מזונותיו עליו אבל השערים סי' פ"ה והאו"ה סי' כ"א ה"ד הרב כנה"ג סי' פ"ז אות י"ד סברי דאסור עכ"ל

ואם מותר להריח בדברים האסורי בהנאה רשמתי בקונטריס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' א' אות א'

רכד אחרון כ' הרב נאות יעקב במ"ל ד' ג' ע"ג דאף דאיכא אחרינא בתריה קרי ליה אחרון וכן אמרו בזהר משפטים ק"ג ע"א עכ"ד וק"ל ממ"ש בזה"ק שהביא הרב פני יצחק בליקוטיו ד' קצ"ב ע"ד דשאל הגמון לר"א לענין הבית העתיד בב"א אמריתו דעתיד קוב"ה למיבנייה והא כתיב גדול יהיה הבית האחרון וכו' ראשון ואחרון יש שלישי לא יש והשיב אליהו שהבנין העתיד מעשה שמים עי"ש ואמאי לא השיב אליהו דקרי ליה אחרון אף דאיכא אחרינא בתריה דאין לומר דלהפיס דעתו השיבו דבר המתקבל דבהא נמי הוה מיפייס כדמוכח בקרא את לאה ואת בניה אחרונים וכו' שור דברי הזה"ק הם בפ' פנחס ד' רכ"א ציינו במשק ביתי אות ס"ז ולא נאמרה תשו' זו להגמון כיעי"ש אף גם זאת ראיתי דברי הרבנים תוי"ט והרמ"ז ושול"ד שרמז שם במש"ב עיין בד"ק בפ"ז דדמאי מ"ג ועיין מ"ש בזה הרב זכר דבר ד' מ"ב אות י"ט והרב אבות הראש בח"א ד' פ"ז ע"ב הביא ראיה מברכות ס"א ע"א דאמר ר' ולבסוף וכו' עי"ש ועיין הרמב"ם פ"ב מהל' זכיה ובס' העמק דבר (פי' עה"ת מהג' מוולאזין נרו) בהקדמה אות יו"ד

רכה אמר מר אי אתמר לשון זה אמימרא דאמוראים כתב הרב יד מלאכי בסי' ע"ג בשם הרב ה"א סי' פ"ג דנמצא בע"ז פ' ר"י על ר"י ואין ראיה משום דהוא תנא מיהו מוהרי"ק מצא על רב הונא וחידוש הוא ע"כ. ולא ציין מקום דברי הש"ס דאמרו כן על רב הונא ואפשר שהוא בב"מ ד' מ"ז ע"א עי"ש והי"מ גדול הביא בידו עוד ג' דוכתי וגם השיגו דר"י אינו תנא ואני ההדיוט מצאתי עוד בג' מקומות שאמרו כן ע"ד אמורא עיין שבת צ"ז ע"ב וברש"י ותוס' שם ד"ה ה"ג ובגטין ד' י"ב ע"ב ובמנחות ד' ד' ע"ב ועיין בס' מכתב לחזקיהו בחי' לסוכה לד' י"ב ע"ב מה שהק' ע"ד רש"ל שמחק תיבת אמר מר ונר' דטעמיה דרש"ל דאי גרסי' אמר מר הו"ל למיגרסיה ברישא בחלוקה דזכרים כשרה עי"ש והרב קהלת יעקב במ"ל ח"ב אות צ"ב הביא עוד ג' דוכתי אמר מר אמימרא דאמורא ושוב הביא דברי תוס' כתובות צ"ט ע"ב ד"ה ה"ג שהשיגו על רש"י דגריס והאמר מר דהול"ל והתנן כיון דמתני' היא עי"ש ונר' דאין כונתו להבין מדבריהם דבמתני' לא שייך אמר מר דהא מהי כא תיתי הלא הרגיל לומר אמרו מר הוא על משנה וברייתא אלא כונתו להשמיענו דהגם דדרך הש"ס דכי מייתי משנה או ברייתא והדר שקו"ט בהדר תפיס בהאי לישנא דאמר מר מ"מ כי בעי למיפרך ממשנה או ברייתא על איזה דין שהביא מקודם אינו אומר בלשון והאמר מר אלא והתנן ועפ"י האמור נלע"ד ליישב מאי דק"ל בס' משק ביתי סי' ץ' ע"ד הרב מירא דכיא עי"ש ועיין לקמן אות רל"ט ומשק בית במע' התי"ו אות תקז"ן מקנה אברהם במהדורא ב' אות מ"ח ד"ה כ' ובס' כל החיים אות ע"ו ציין שבת של מי ד' קל"א ועיין כתובות מ"ד ע"א אמר מר וקאי אמילתא דרב הונא

רכו אין סדר למשנה כתב הרב יד מלאכי באות כ"ח בשם הרב נחפה בכסף דלא אמרינן הכי אלא היכא דהאמוראים מסתפקים בדבר עי"ש ונמשך בזה הרב שער החצר סי' תק"ל ועיין מ"ש לפקפק בכלל זה בס' מכתב לחזקיהו בח' השיטה ד' ה' ע"ד ובד' ז' ולהרב מקנה אברהם במ"ב אות ט"ו ועיין נדרים ד' ד"ן בהר"ן ד"ה ולענין הלכה ובהרא"ש ר"פ כל בשר

רכז אין סדר למשנה אי בתרי סדרי יש סדר למשנה עיין להרב מקנה אברהם במ"ב תוך אות ט"ו ובאות ז"ך מכתב לחזקיהו ד' ה' וד' ז' וי"ל בהר"ן והרא"ש הנז"ל באות רכ"ו וכ' בס' כל החיים במע' ה' אות כ' בשם לב מבין ד' ט"ו ע"ב אע"ג דאין סדר למשנה לומר ס' ואח"כ מחלוקת אין הל' כס' בב' מסכתות מיהו במס' ברכות י"ל דלכ"ע יש סדר והיא ראשונה לסדר אמונה דיש בה קבלת עומ"ש ומילי דתפלה וברכות השבח ע"כ

רכח אהל זרוק אי שמיה אהל פלוגתא דתנאי היא רבי ס"ל לא שמיה אהל ור"י בר ר"י ס"ל דשמיה אהל כדאיתא בעירובין ל"א ע"א והרמב"ם פסק דלא שמיה אהל וכתב הג' שבות יעקב ח"א סי' פ"ה דהיינו מדרבנן אבל מדאו' הוי אהל עי"ש ומזה י"ל עליה דמרן מוהרד"ף בתס"ד פ"ב דסוכה הובא בבית השואבה בדיני הישן בסוכה אות ז' שכ' דבתוס' שם תניא סוכה שע"ג העגלה הישן תחתיה כישן תחת המעה ותנא דמתני' תני מטה ולא תני העגלה משמע דתחת העגלה יצא משום דעגלה הוי אהל זרוק ולא הוי אהל והכי קי"ל ולכן השמיט הרמב"ם דין ישן תחת העגלה וכו' עי"ש ולפי דברי הג' שבות יעקב כיון דמדאו' שמיה אהל הו"ל למיפסק לחומרא דלא יצא כדין ישן תחת המטה ותו קשה דא"כ דהתוספתא ס"ל אה"ז שמיה אהל ומאר"י דהאי דינא דהתוס' הוא ר"י בר ר"י בשם ר' יוסי כיעי"ש א"כ הרי מפורש דר"י בר ר"י ס"ל דאה"ז שמיה אהל ואי הכי בנזיר ה"ן ע"א דמותיב למאי דמוקים דר"י בר ר"י ס"ל אה"ז שמיה אהל מברייתא דמייתי התם דס"ל דל"ש אהל כיעי"ש תקשי ליה דר"י