שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א סח

דליכא אלא איסור ולא מיתה כיעי"ש ומאי ק"ו הא לר"י במזיד ליכא כרת אלא מיתה בד"ש ובשוגג אין שום חיוב דאי משום חומש הא תני בהדיא ולהכי תנן ואסורים. ודוחק לומר דכיון דתנו בסמוך חיוב מיתה בכהנים אבעי ליה למתני נמי בישראל ויעיין להרב שושנים לדוד שם מה שפי' השגת הרמ"ז על הרב תוי"ט דאפי' באיסור מיתה שייך שפיר לומר אסור ולדידיה צ"ל כדאסברא לן הרב נש"ח הנז"ל ועיין תוס' זבחים ד' קט"ז ד"ה אסור לסייען ולפי מ"ש בההיא דיומא לא נצרכה אלא לח"ש וכן לפי מ"ש הירוש' הנז"ל פתר לה בח"ש ומשמע דאוקומי הוא דמוקמינן להני מתנייתא בחצי שיעור כיעי"ש צ"ל דגם כונת התוס' שכ' דקתני אסור לפי שיש כמה עבודות וכו' הוא על דרך שתירצו בש"ס ואת זה אגיד חזות קשה בדברי הרב תוי"ט פי"ח דמס' שבת מ"ב ד"ה אבל שכ' והאי אסור דתנן אפשר לי לומר דאסור וחייב קאמר וכו' עי"ש ד"ק ולענ"ד הוא תימה דהא באיסורי שבת חייבין מיתה וקרבן ולד"ה אין שייך למתני אסור במקום חיוב וצ"ע ובזכרונות שבסו"ס ישרי לב ד' צ"ח אות קס"ח ציין תוס' זבחים ק"ו ותוי"ט ביכורים פ"ב ולפי הנראה ט"ס הוא וצ"ל תוס' זבחים ד' קט"ז ותוי"ט פ"ק דחלה דבמקום המצויין לא מצאתי שדברו בזה. רכא איסורא מממונא אי ילפינן וכן ממונא מאיסורא עיין להרבנים ארעא דרבנן אות ט"ו יד מלאכי אות מ"ד קהלת יעקב אות ח"י משק ביתי אות רפ"ה נחמד למראה ח"א ד' פ"ו ע"ג וע"ד ומ"ש שם בשם תשב"ץ ח"ב סי' ר"ג דגמרי אשה מערב אף דהוי איסורא מממונא משום דע"י הקידושין בעלה יורשה והו"ל ממון מממון עי"ש אין הס' מצוי אצלי לראות ד"ק כי לכאו' הוא היפך דברי רש"י גטין ד' ל"ד שהביא זה הי"מ גדול באות מ"ד עו"ש ובמקנה אברהם במ"ב אות כ"ו בד"ה וחזה הוית וכו' גם מ"ש בנח"ל שם דהרב עושה שלום במע' ממונא מאיסורא הק' מקידושין ג' ע"ב וכתובות מ"ו והוא ז"ל יישב עפ"י דברי התשב"ץ דכיון דאיסור פתיך בממון ילפינן עי"ש לא זכיתי להבין מאי ק"ל להעו"ש מהני תרי דוכתי דבהדיא אמרינן בהו ממונא מאיסורא לא ילפינן ואחר זמ"ר ראיתי דברי הרב עצמו בדרשותיו בס' דרכי שלום ד' ס"ג שהוק' לו אמ"ש בב"מ ד' ע"ז למילף דין שכירות אומנים מגטין וכן אמ"ש בקידושין ד' נו"ן בההוא גברא דזבין אדעת' למיסק לא"י וכו' מהא דאמרי' בקידושין ג' וכתובות מ"ו ע"ב דממונא מאיסור לא ילפינן ואפ' שזה הוא מה שהק' גם בס' עו"ש ושם (בס' ד"ש) בד"ה והנה הביא בשם תוס' והרא"ש בנדרים י"א ע"א דנדרים הוי איסורא דאית ביה ממונא וסיים וא"כ אפ"ל סו' דגטין דמאי דילפינן מנדרים הוא משום דהוי כמו ממון דהוי איסו' דאית ביה ממונא עכ"ל ואין דבריו מובנים אצלי מה ענין נדרים לכאן דמאי דהוה ק"ל סוגייא דגטין היינו הך דב"מ ד' ע"ז הנז"ל והיכי מתיישבא בהכי גם מ"ש שם בשם הרט"ז א"ח סי' ט"ל על בני פאטראס שיצאו ממקומם מפני חמת המציק וכו' עי"ש נראה שיש ט"ס כי שם לא נמצא מזה וכן הוא בטעות במפתחות הס' ד' קמ"ז סוע"ד ובמ"ש לענין מ"ס אי דיינינן חומרי מקום שיצא כמו במנהגי איסור או לא עיין מה שהביא בזה הרב דברי מנחם בסי' תס"ח אות ח' בשם הרמ"ז ומה שציין שם (הבאתיו לקמן במערכת המ"ם אות ל"ה) חק"ל בסו"ס ישרי לב ד' צ"ו אות ב"ן ומ"ש בפתח הדביר ח"ג ד' ל"ד ולרבינו מוהרשד"ם בחח"מ סי' שצ"ט ולקמן במערכת המ"ם אות ל"ה רשמתי בענין ממונא מאיסורא עי"ש:

רכב איסורי אכילה דרבנן אם מתרים לחולה שאין בו סכנה עיין להרבנים ארעא דרבנן אות כ"ו ועפרא דארעא שם יעיר אזן אות ס"ט ומדבריו נראה דגם להרדב"ז, אפשר דסתם יינם אסור לחולה שאין בו סכנה ועיין להרב עה"ש א"ח סו' שכ"ח סוף אות ז' ודוק ולהרבנים מטה אהרן ח"א ק"מ ע"ג וחיי אדם הל' שבת כלל ס"ט בנשמת אדם אות ג' ומ"ש שם בד"ה ואחד ממופלגי תורה וכו' ממ"ש הג' מש"ל פ"ה מהל' יסודי התורה ה"ח והוא ז"ל כ' דאפשר דכונתו על איסורין דרבנן שלא כדה"ן עי"ש לפי הנר' נעלם מהם דברי המש"ל באותו פרק דין ו' מ"ש על הרדב"ז מתשו' הרשב"א עי"ש ודוק ומ"ש הרב עפ"ד דנראה דמה שהתיר הרדב"ז ה"ד בשאר איסורין דר' כגון חמץ לאחר הפסח וכו' ולא בסתם יינם דמסתמא לא יחלוק על הרמב"ן הרשב"א והריב"ש עי"ש לפי הנר' לא זכר שר דברי הרשב"א ותה"א והר"ן ר"פ כ"ש הובא בחק יעקב סי' תס"ו סק"א שכ' לענין חמץ שעבר עליו הפסח דאין להתיר באכילה אלא במקום סכנה (בס' חיי אדם אשר לפני כ"כ בשם הריטב"א ונראה שטעות ספר הוה וצ"ל הרשב"א עי"ש בכלל קכ"ג אות כ"ג) הרי דגם בחמץ שעבר עליו הפסח אוסר הרשב"א והר"ן ואיך יחלוק הרדב"ז ז"ל ועיין בטעם המלך אשר בשער המלך רפ"ה מהל' אישות ערוך השלחן סי' תס"ו אות א' לב חיים ח"ב סי' צ"ו שואל ומשיב מהדורא ג' ח"ג סוף סי' מ"א הבאתיו בקונטריס אסיפת דינים מערכת חמץ סי' ג' אות י"ב וערך השלחן סי' תרי"ב אות ד' דברי מנחם סי' שכ"ח שו"ת בשמים ראש סי' פ"ר ובכסא דהרסנא שם ובשו"ת רבינו עקיבא איגר סי' ה' לענין חולה שאין בו סכנה שצריך לאכול לרפואה פירות אי מותר להאכילו בשבת בו ביום כשאין מצוי פירות זולתם עי"ש ובפתחי תשובה יורה דעה סוף סי' קנ"ה הביא תוד"ק וציין למ"ש עוד בסי' ה"ן ששם התקצף על המופלא אחד שירה זיקים נגד הראשונים וכולי והאריך קצת לקיים פסק הרמ"א ביורה דעה סי' קנ"ה דכל איסורי הנאה דרבנן אסורים באכילה לחולה שאין בו סכנה ובסוף דבריו כתב תוכחת מגולה להמופלא ההוא עיין שם דב"ק:

רכג איסורי הנאה אם מותר להאכילם לבהמת הפקר עיין באורח חיים סי' תמ"ח סעיף ו' דאסור להאכיל חמץ לבהמת הפקר ועיין להגאון פרי מגדים באשל אברהם סק"ט שכתב דהירושלמי מפיק דין זה מלא יאכל בצירי והיינו לרבי אבהו אבל לחזקיה לית לימוד והרי"ף והרא"ש פרק כל שעה לפי הנראה פסקו כחזקיה וכן בשאר איסורי הנאה לית לימוד ע"כ וכ"כ שם במשבצות זהב סעיף קטן א' ונראה דלא ראה דברי ההגהות מימונינות פ"ג דחמץ רימזו מרן הבית יוסף בסי' תמ"ה שכתב ריב"ק היה אוסר להשליך חמץ במקום הפקר דחזינא בתמורה כל איסורי הנאה מצריך להו קבורה ומביא ראיה מהירושלמי דאמר לא יאכל חמץ וכולי ע"כ וכיון דמוכיח מההיא דתמורה הרי א"כ כל איסורי הנאה במשמע וכן ראיתי בספר שר האלף בפי' מגן האלף סי' תמ"ח סק"ט הביא ראי' דבכל איסורי הנא' אסור ליתן לבהמת הפקר מההיא דתמורה עי"ש שגם הוא ז"ל לא ראה דברי הגמי"י אלו גם מש הפ"מ דהרי"ף והרא"ש פסקו כחזקיה נראה דכונתו ממה שהביאו הרי"ף והרא"ש מילתיה דחזקיה דיליף איסור הנאת חמץ מלא יאכל חמץ והוא תמוה לקוע"ד דהרי הרמב"ם פוסק כרבי אבהו והביא דרשה דחזקיה והטעם כמ"ש הר"ן שם בהלכות ומרן כ"מ בפ"א דחמץ דין ב' דהיא דרשה מוסכמת ולעולם אימא לך דסברי כר' אבהו וכדעת הרמב"ם והוא פלא שלא הביט בדברי הר"ן באותו מקום ועיין להג' פני יהושע בשו"ת א"ח סי' י"ב שכ' להוכיח דמ"ש בירוש' הנ"ל הוא אסמכתא והוא אליבא דכ"ע לר"א ולחזקיה ויש להשיב ע"ד הפ"מ דאם כדבריו דהירוש' הוא אליבא דר' אבהו תקשה לן א"כ איך יתכן דהרי"ף והרא"ש יפסקו כחזקיה מאחר דמהירושלמי מוכח דנקיט כר' אבהו ועיין בפר"ח פסת בחי' על הרמב"ם פ"ז מהנ' ע"ז סק"ב דכ"כ פשוט בעיניו דקי"ל כר' אבהו עד שתמה על רבותינו התוס' בב"ק ע"ב ע"ב דמאי מספק"ל בתקרובת אי אסור בהנאה הא כיון דמויאכלו ז"מ נפק"ל איסור הנאה נמי בכלל ולא אסיק אדעתיה לומר דהתוס' ס"ל כחזקיה ואהכי מספק"ל ש"מ דדבר פשוט הוא דקי"ל כר' אבהו. אחר זמן רב ראיתי דברי הרא"ש בחולין פ"ז סי' י"ז שכ' דהלכה כחזקיה נגד ר' אבהו. והבין מדברי רי"ף בפ' כ"ש דס"ל כן מדהביא מילתיה דחזקיה ועוד הכריח עי"ש והא הו"ל להפרמ"ג להביא דהוא כדבריו ממש וע"ע בפרמ"ג במ"ז רס"י תמ"ח ומה שיש לתמוה לפי זה ע"ד הפר"ח הנ"ל ונמשך אחריו בשו"ת מכתב שלמה סס"י פ"ה ראיתי שכבר עמד בזה בשעה"מ פ"ח מהל' אישות (ד' ע' ע"א מדפוס אשכנז) ועיין מה שרשמתי במערכת הכ"ף אות קי"ט ועיין להרב ערך השלחן בסימן תמ"ח אות ז' מאי דשקו"ט בזה ומסיק לאסור בכל איסורי הנאה ליתן לבהמת הפקר דמי יקל ראש נגד התשב"ץ והג"א פ"ב דפסחים וש"ד ואו"ה וכו' גם הרב באר יעקב ביו"ד סי' כ"ט (שרמז שם) נראה מסקנתו לאסור והרב מוהר"ם אלגבה הו"ד בס' יד דוד על טוי"ד בסי' פ"ז הגה ט"ו אות ה' הוכיח מביצה כ"א ע"ב גבי אין מזמנין נכרי בשבת משום שיורי כוסות דאמרי' דידן חזו לתרנגולים דידהו לא חזו דאסירי בהנאה ואמאי לא נימא דחזו