שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א סז

הרי"ף) דלישנא בתרא עיקר. ומה שציין בפל"ח דברי הרא"ש בפרק חזקת הבתים הוא בסוס"י ה"ן. ועיין בדברי הרא"ש בפ"ג דמס' ר"ה סס"י ה' וז"ל ה"ג ורב אלפס פסקו כלישנא קמא וכן פסק ר"ת (כן הגיה בקרב"ן שם) בכל מקום להחמיר וכו' ולפום ריהטא נראה דמשוה דעת הרי"ף לדעת ר"ת דבכל תרי לישני נקיטינן לילך אחר המחמיר וזה לא יתכן שהרי דעת הרי"ף הוא לתפוס כלישנא בתרא אך י"ל דכונתו דבדין זה שוים מטעם שכ' אח"כ דהכא לא דמיא לתרי לישני דעלמא וכו' כיעי"ש וע"ע הרא"ש פ"ק דפסחים סי' ה' דפסק הרי"ף כאיכא דאמרי וכתב הג' מוהרד"ף בשו"ת מכתם לדוד חיו"ד סי' מ"ח ד"ה והנה דהרי"ף והרא"ש דפסקו כאיכא דאמרי אזלי לשיטתייהו דבעלמא נמי ס"ל הכי והתוס' שם ד"ה התם משמע דנקטי כהלישנא קמא ואזלי בשיטת ר"ת לפסוק בכה"ג בדאורייתא לחומרא עי"ש ובדברי אמת בתשובה סי' א' ד"ה הרי דלפי וכו' כ' שדעת הרמב"ן לפסוק בכל איכא דאמרי אפי' בשל תורה כלישנא בתרא והאריך בזה בדעת הרי"ף והרמב"ם ואם יש לחלק בין ממון לאיסור עי"ש ומכל זה היה לו להרב פתח הדביר בח"ג סי' רמ"ד ד"ט ע"ב להביא במאי דעסיק מר כיעי"ש ועיין קהלת יעקב בתוס' דרבנן אות נ"א ובמ"ש ע"ד לקמן דברי חמודות בחולין פ"ח סי' ו' ס"ק כ"ה ומצאתי בלקוטות הרמב"ן על מס' ר"ה ד' ז"ך בסוד"ה שם הא דתנן שופר שנסדק וכו' שכ' וז"ל רש"מ בעל הלכות ור"ח ורבינו הריא"ף כלם פסקו כלישנא קמא דר' יוחנן לחומרא וכך נהגו גאונים הראשונים דכל בדאורייתא לחומרא אעפ"י שהוא לישנא קמא ולא אמרו הל' כלישנא בתרא אלא בשל סופרים ובמקום שאינו ראוי להחמיר והכי נמי אמרי רבנן בכמה דוכתי בענין גטין ואיסורי דא"א עכ"ל פשטן של דברים מורה דדעת רבינו הרמב"ן ג"כ כדעת הגאונים שהביא דבכל דבר של תורה קי"ל לחומרא וזה נראה דלא כמ"ש הג' דברי אמת בתשו' הנ"ל וגם בקונטריסין קונטריס ו' בד"ה וראיתי בס' אסיפת וכו' ד' (ע"ב ע"א מדפוס חדש) שנה ושלש דדעת הרמב"ן לפסוק כלישנא בתרא אף בשל תורה עי"ש ומדבריו שבלקוטות הנ"ל לא משמע הכי דאף דממה שנראה שפוסק כלישנא קמא דרי"ו להחמיר אין להכריח דלית ליה דהלכה כלישנא בתרא שהרי גם הרי"ף פסק כן אף דבעלמא ס"ל כלישנא בתרא והוא מטעם שכתב הרא"ש דל דמי הא לתרי לישני דעלמא וכו' מ"ט סיגנון דבריו מורה ובא דנקיט כדעת הגאונים דאית לן למיזל לחומרא בדאורייתא וצ"ע והרב מקנה אברהם במ"ב אות ג' האריך בכלל זה וראיתי שכ' שם בד"ה הרב מ"ץ וכו' בשם מעדני מלך ד' קפ"ו ע"א דאפשר דהרי"ף סובר דהלכה כלישנא בתרא וכו' עי"ש ומדבריו שבס' דברי חמודות הנ"ל דמתבאר דפשיטא ליה הכי בדעת הרי"ף כיעי"ש ועיין במשק ביתי שארשום בסמוך

וכתב עוד בארעא דרבנן בשם תר"י בפ"ח דברכות ד' מ"ד גבי נוטל אדם ידיו שחרית וכו' דהיכא דאתמר בלשון איכא דאמרי ואיכא דאמרי לא נקרא לשון אחרון ויש לפסוק כהמיקל יותר בד"ס וציין כנה"ג סי' שי"א ואמ"א לעיין בו אך ראיתי ביד מלאכי סי' שפ"ה שהביא דברי התר"י והביא להקת הנביאים מרן כ"מ ולח"מ וה"ה ויבין שמועה וכו' דנקטי הכי (דלא כמ"ש הרב צרור החיים שהביא שם) ומכללם מר ניהו הכנה"ג ביו"ד סי' יו"ד הגה ט"ו אות י"ז עי"ש גם בדברי חמודות הנ"ל הביא דברי הרר"י (באשגרת לישן כ' הר"ן במקום הרר"י עי"ש) והשיג עפי"ז ע"ד מרן כ"מ עי"ש והרב קהל יעקב באות נ"א כ' דעת ר"ת בתרי לישני בלשון איכא דאמרי בדאורייתא להחמיר ובדרבנן לקולא וכ"כ הרא"ש פ"ק דשבת ד' קס"א ע"ב לפי הנראה כונתו למ"ש שם בסי' ל"ה וקפסקי רבוותא כי האי לישנא בתרא) וברפ"ד (סי' ב') כתב דבשבת קי"ל לחומרא אפי' בדרבנן והביא ראיה מר"פ מפנין (בדברי הרא"ש שלפני אינו מביא ראיה גם אינם דברי עצמו רק כ"כ בשם ר"ח) ונראה מתוס' בשבת מ"ב ד"ה והיינו דר"ן דל"ל כללא דהרא"ש וגם יש ללמוד מדבריהם דאפי' אם לשון ראשון סתם ולשון שני בלשון איכא דאמרי הוי פלוגתא דרבוותא דלרש"י וכו' ולר"ת וכו' אבל הרר"י בפ"ח דברכות כ' דאי לשון ראשון סתמא ולשון ב' בא"ד קי"ל כלשון א' ע"כ ויש להעיר דמשמע דכל מ"ש קודם שהביא דברי התוס' דשבת כונתו הוא על איכא דאמרי ואיכא דאמרי ובאמת עינינו הרואות דדברי הרא"ש בפ"ק ופ"ד שהביא אינם בא"ד וא"ד אלא בלשון סתם וא"ד כמו שיראה הרואה ובהכי הוא דמיירי התוס' גם מ"ש בשם הרר"י דבכה"ג קי"ל כלשון א' משמעות דבריו מורה דר"ל כלשון ראשון והוא תמוה דהרי להרר"י בכה"ג קי"ל כלשון אחרון כמו שמתבאר מדבריו. ואין נראה בעיני לומר דמ"ש כלשון א' ר"ל אחרון. ואולי הוא שגגת המדפיס שכתב א' במקום אחרון ועיין דברי אמת בקונטריס ו' ד' ע"ב ע"א (בדפוס חדש) מה שציין ע"ד הרר"י

עוד כ' בקה"י שם בשם ס' חו"י סי' צ"ד דלשון איבעית אימא ולשון איכא דאמרי שוין וכמחלוקת בא"ד כן מחלוקת באבע"א והרא"ש בר"ה ד' ל"ט ע"ג כ' דלשון איכא דמתני ואיכא דמתני לא דמי ללישנא דא"ד. ולשון אמרי לה ואמרי לה מתבאר מפסחים ד' ק"פ ע"א דל"ד לתרי לישני דעלמא דהא מסיק השתא דאתמר הכי ואתמר הכי אידי ואידי בעו היסבה עכ"ל הנה דברי הרא"ש לא ידעתי מקום כבודם דאם כוונתו ע"ד הרא"ש בפ"ג סס"י ה' הנ"ל הנה שם לא מיירי באיכא דמתני ואיכא דמתני אלא בלשון סתם ואיכא דמתני ומתברר מדברי הרא"ש להמעיין בגופן שלהן דאין חילוק בין איכא דמתני לאיכא דאמרי אלא שכ' לחלק בין כשהיה אפשר לומר הסברות שלא כסדר שאמר (כלו' להקדים המאוחר ולאחר המוקדם) דבהא הוא דשייך הכלל דבתרי לישני. משא"כ בההיא דבהכרח היה להקדים הסברא קמייתא אינו בזה הכלל כיעי"ש ולעולם אמינא לך דאיכא דאמרי ואיכא דמתני דא ודא אחת. ומ"ש דאמרי לה ואמרי לה ל"ד לתרי לישני דעלמא כמתבאר בסוגיא דפסחים ח"ק ע"א לפי הנראה כונתו להוכיח כן מדאזלינן בהו לחומרא אע"ג דמילתא דרבנן הוא והו"ל למיזל לקולא למאן דס"ל הכי בעלמא או כלישנא בתרא או כלישנא קמא לכל מר כדאית ליה ואם לכך נתכוון נלע"ד דאין מזה הכרח לפי מ"ש הר"ן דכיון דליכא טרחא עבדינן לרווחא דמלתא אע"ג דבעלמא ספקא דרבנן לקולא. וגם למ"ש עוד הר"ן דכולהו בעו היסבה משום דמאי חזית להקל בהני טפי מהני אין להוכיח כמ"ש הרב דאם איתא דדמי לתרי לישני ניעביד כדעבדינן בעלמא כל"ק או כבתרא. די"ל דאמרי לה ואמרי לה דמי ממש לאיכא דאמרי ואיכא דאמרי שכ' הרר"י ודעמיה דיש לפסוק בדרבנן כמאן דמיקל טפי והכא לא שייך למימר הכי דהי מנייהו חשיב קולא ומאי חזית וכו' ומרן חיד"א ביעיר אזן מערכה זו אות ה' כ' דמוכח ממ"ש בכללי הג"פ בסוה"ס דהלכה כאמרי לה בתרא ושהרב פר"ח במים חיים בנימוקיו לגטין ד' מ"ה ע"ב כ' דאמרי לה ואמרי לה חשיב ספק והוכיח כן מדברי הר"ן שם ד' מ"ד ע"ב גבי מוכר עבדו למומר ותמה עמ"ש הר"ן בד' מ"ה דהלכה כאמרי לה בתר עי"ש ועיינתי בג"פ בכלליו סי' ז' ובד"ה ומיהו וכו' מתבאר כמ"ש בשמו מרו חיד"א דאמרי לה שוה לאיכא דאמרי וראיתי שם שהשיג על מרן כ"מ עפ"ד הרר"י כמו שהשיג הד"ח הנ"ל ושוב כ' דדברי הרר"י תמוהים דאמאי בא"ד וא"ד לא נקרא לשון אחרון ומביא ראיה לדבריו מדמצינו באמרי לה וא"ל ובאיבעית אימא ואבע"א דנקטי כלישנא בתרא והביא ג"כ דברי הרא"ש בפ"ג דר"ה גבי איכא דמתני אסיפא הנ"ל והק' ממ"ש הרא"ש ר"פ כל הבשר גבי נטילה בחמי האור ומדברי התוס' בשבועות ד' מ"א רע"א גבי שבועת היסת והכרעת הרא"ש בפ"ק דב"מ ס"י דמזה מוכח בהיפך ויישב דברי הרא"ש והאריך מאד בעניינים אלו בחריפותו ובקיאותו עי"ש נפלאות תורתו. גם אשו"ר בס' משק ביתי סי' יו"ד וסי' י"א האריך מאד בכלל זה ואביזריה וראיתי שהעיר ע"ד הרב קה"י בכמה דברים כמ"ש בעניותי ועי"ש עוד במערכת הלמ"ד אות רס"ב ובמקנה אברהם הנ"ל

רך אסור לא שייך למתני במידי דאית ביה כרת או מיתה כדאמרינן בר"פ יוה"כ אסור ענוש כרת הוא וכו' כ"כ הרב מקנה אברהם במהדו' ב' אות ס"ז בשם הרב הליכות אלי וכתב בשם הרב נשמת חיים ד' ל"ד דה"ד במידי דאית ביה כרת דאז בלא ימנע אית ביה חיובא אי במזיד כרת ואי בשוגג קרבן אבל במידי דליכא בזדונו אלא מלקות ובשוגג אין שום חיוב אין קפידא אי תני אסור משום דלפעמים אין בו חיוב כגון דלא אתרו ביה וליכא עליה אלא איסורא והביא דברי הרבנים הרדב"ז ושמחת עולם שנראה שחולקים עליו בזה עי"ש ולענ"ד מדברי הירושלמי לפי מה שפירש הרב תוי"ט פ"א דחלה מ"ט ד"ה ואסורים וכו' מוכח דלא כדאסברה לן הרב נש"ח דהרי התם ק"ל להירושלמי עליה דר"י מדתנן ואסורים לזרים דמשמע