שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א סו

איש בשם מוהרד"ך עפ"י מה שראו בכנה"ג ולא עיינו בגוף הספר ואולי לא היה להם שו"ת מוהרד"ך. ובאמרי ברוך ליו"ד סי' רל"ט ע"ד הש"ך ס"ק כ"ג הביא בשם הפלאה בקונטריס אחרון סי' קי"ט סט"ו דמייחס להא"ז דס"ל כהרמב"ן שהביא בב"ש סי' א' דלא טוב היות לבדו הוא מן התורה עי"ש והנה בב"ש ס"ק י"ג דלא החליט שכן דעת הרמב"ן רק שהרמב"ן מסופק בזה והאמת דממ"ש הרמב"ן ואפילו תימא דאין מצוה זו גדולה מזו ותרווייהו דרבנן ולכתחלה וכו' נראה בעליל דלקושטא אין דעתו כן אלא הא דאורייתא והא דרבנן. ומיהו אפשר לדחות דמ"ש אפי' תימא וכו' קאי דוקא אלכתחלה כלומר דכלפי מ"ש בתחלה דבולערב ליכא אלא מצוה לכתחילה שלא נאמר בו בלשון אסור כאידך דאסור לעמוד וכו' דמשמע לפי"ז דבהא דאסור לעמוד ל"ד לכתחלה. קאמר השתא אפ"ת דתרווייהו לכתחלה. ולעולם דמעיקרא נמי פשיט"ל דתרווייהו דרבנן אלא חומר בזו מבזו שזו דוקא לכתחלה וזו ל"ד לכתחלה כיון שנאמר בו לשון איסור ומ"מ אף אם נאמר כמ"ש הרב"ש דהרמב"ן מסופק בזה. נראה דהעיקר הוא כמ"ש מפורש בדברי הרמב"ם דזה כלל גדול בדין כל היכא דלמר פשיטא ליה ולמר מספקא ליה תפסינן כמאן דפשיטא ליה דאין ספק מוציא מידי ודאי כמו שמתבאר ממה שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' ט"ז אות י"ט בזה וכיון שהרמב"ן לא הזכיר בזה דברי הרמב"ם וחלק עליו. והוא מסופק והרמב"ם פשיט"ל דהוא מדרבנן הכי נקיטינן בפרט דאמבוהא דרבנן קדישי הנ"ל נקטי הכי ועיין מה שכתבתי בקונטריס אסיפת דינים במערכת אישות סי' ב' אות כ"ה סק"ה עתה ראיתי להרב פתח הדביר בסי' ג' ד' ב"ך ע"ב שכתב בשם מוהרד"ך בית טו"ב חדר ז' שהוכיח דאיסור הרהור הוא ד"ת ממ"ש בפר' הבע"י אמר ר"ן אסור לעמוד בלא אשה וכו' וכ' הר"ן דטעמא משום הרהור ולדעת הרי"ף נראה קצת דאיסור תורה קאמר ודרשה גמורה היא ולא אסמכתא דהא כשהביא בהל' ההיא דהיו לא בנים וכו' כתב דמדרבנן הוא ובהא דר"ן לא כ' דמדר' היא נראה קצת דדרשה גמורה היא עכ"ד הרב מוהרד"ך שהביא בפתח הדביר ואחרי שהוא מעתיק לשונו של הרב מוהרד"ך אין לנו לתלות אלא בחסרון בדפוס שלפנינו

רטז אסור לדיין שישמע דברי בע"ד עד שיבא חברו כתב הרב ארעא דרבנן אות קפ"ג דמוהרד"ך ס"ל דאסור מה"ת ושמדברי מוהריב"ל דמפליג בין לכתחלה לדיעבד מוכח דהוא מדרבנן והרב עפרא דארעא שם דחה הוכחתו ודעתו דהוא מן התורה ומתשו' מוהראנ"ח ח"א סי' ד' שהביא הרב מערכי לב ד' קכ"א ע"א מוכח ודאי דס"ל כמוהרד"ך כיעי"ש ונעלם שהרבנים הנ"ל ועיין למרן החבי"ב בכנה"ג ח"מ סי' י"ז הגה ט"ו אות י"ג שהביא דעת מוהרד"ך ומוהרש"ף שבשו"ת מוהרשד"ם דהוי מדאו' ושם הזכיר שו"ת מוהראנ"ח הנ"ל לחלק בעיקר הדין כיעי"ש והי"ל לכתוב דעת מוהראנ"ח דהיא מה"ת כשכתב דעת הסוברים כן והרב שנות ימין ח"ב דרו' ג' להספד ד"ק ע"ג הביא דברי מרן החבי"ב בכנ"ג הנז"ל ורצה להבין מדבריו מדקאמר המוהרשד"ם בשם מוהרי"ף ס"ל דהוא מה"ת מכלל דמוהרשד"ם עצמו ס"ל דהוא מדר' ותמה דמסוגיא דפ' שבועת העדות מוכח דהוא מה"ת עי"ש וסבור הייתי ליישב דס"ל למוהרשד"ם דמאי דילפינן בפ' שבועת העדות מקרא הוא אסמכתא כמ"ש הרב בן יוחאי ה"ד הרב מנחת זכרון ד' י"ג ע"א אות ט' עי"ש וכ"כ מרן חיד"א ביעיר אזן בהשמטות למער' הדלי"ת אות י"א דהגם דהרמב"ם פכ"א מהל' סנהדרין כ' דשומע מאחד מבעלי דינים עובר בלא תעשה יכולנו לפתו"ר דאינו אלא אסמכתא עי"ש ותימה על הרב שנ"י הנ"ל שהזכיר דברי יעיר אזן במער' הדל"ת אוח כ"א ולא ראה דברי הרב באות י"א ובמ"ש בהשמטות ולא היה לו מקום ללון על מוהרשד"ם אי ס"ל דהוא מדרבנן כמבואר אלא שחזרתי בי מפני מראית עין אשר ראיתי מ"ש בחיים שאל ח"ב סי' ח"י ובכסא דוד דרוש ב"ד הו"ד בשיורי ברכה אורח חיים סי' קנ"ו אחר אות ג' ד' י' וי"א מדפוס שאלוניקי דהדר ביה רב משמעתיה ומודים דרבנן לס' הרב מוהרש"ל דלחם שלמה דמדמנאה הר"מ במנין המצות סי' רפ"א מוכח דס"ל דהוא מדאו' עיש"ב אשר היו תמהי"ם על מוהראנ"ח ומרן החבי"ב דמי יעצור כח לחלוק על הרמב"ם כשלא מצינו לאחד מהראשונים שחולק בהדיא וכו' ומעתה הרי הוא בבל יאמר משום יתובי דעתא דהרב מוהרשד"ם ס"ל דהוא מדאו' ותימה על הרבנים בן יוחאי ומנח"ז הנ"ל שכ' דאינו אלא מדר' ונעלם מהם כל האמור בענין. ומ"מ דברי הרב שנות ימין תמוהים שהרי מרן החבי"ב שם אות י"ד כ' בשם מוהרשד"ם ח"מ סי' ב' ומוהריב"ל לחלק בין לכתחלה לדיעבד וסיים וז"ל וצ"ע אם חולקים על מוהרד"ך שסובר דאיסור זה מה"ת ולדידיה אפשר דאפי' בדיעבד פסול עכ"ל וכונתו בזה אשר עלה ונסתפ"ק דשמא מוהריב"ל ומוהרשד"ם דאמרי תרווייהו דבדיעבד אינו פסול היינו משום דס"ל דהוי מדר' וא"כ למוהרד"ך גם בדיעבד פסול או"ד האף אמנם סברי מרנן דמדאו' הוא אמור רבנן לחלק בין לכתחלה לדיעבד וגס הרד"ך יוכל לסבור כן ומעתה אין מקום להבין מדברי הכנה"ג באות י"ג דס"ל דלמוהרשד"ם הוא מדר' כדסליק אדעתיה דרב שנ"י אף לא להחליט דלכנה"ג דעת מוהרשד"ם דהוי מדאו'. כדמסיק הרב שנ"י שם וכמבואר אלא דמגוף דברי מוהרשד"ם שהביא בשנ"י שם משמע לי דס"ל דאסור מה"ת שכ' אבל מי שנשאל על דין דרך שאל' ראובן וש' פשי' דליכא איסור לא מדאו' ולא מדר' ע"כ משמע דבעלמא בשומע דברי בע"ד ממש איכא איסורא דאו' וסד"א דבדרך שאלה אחתינן דרגא ואיכא איסור דרבנן קמ"ל דליכא איסור דר' דאי הוה ס"ל דכשמוע דברי בע"ד ממש ליכא איסור תורה ל"ל למימר בכשהוא דרך שאלה דליכא איסור תורה דמהיכא תיסק אדעתין דחמור בדרך שאלה טפי משומע מבע"ד עצמו וס' מוהרשד"ם א"מ אצלי ועיין בעי חיי ח"מ ח"א סי' ח"י ובחי' לגטין ד' כ"א הבאתי תשו' הרב מוהר"ם פאדווה סי' ס' דנר' דס"ל דהוא מדר' וציינתי דברי מרן בבד"ה סי' ל"ו מח"ו כ"ג

ריז אסור לדיין שישמע דברי בע"ד עד שיבא חבירו אם בדיעבד נפסל או לא עיין להרבנים כנה"ג סי' טו"ב הגה ט"ו אות י"ד וש"ך שם סק"ט מנחת זכרון י"ג ע"א וארעא דרבנן ועפ"ד ויעיר אזן הנז"ל באות הקודם ישרי לב בח"מ מע' הדלי"ת אות כ"ג בשם זכרונות הרב ד"א שציין מוהריב"ל ח"ב סי' ל"ו ומוהרשד"ם ח"מ סי' פ' וא"מ אצלי ולפי הנר' מדברי הרש"ך הנ"ל הוא ט"ס וצ"ל מוהריב"ל סי' צ"ז מוהרשד"ם סו' ב' וגם בתשו' מוהרימ"ט ח"מ סי' ע"ט נר' דנפל ט"ס בדפוס החדש אשר בידי עי"ש ובדברי הרב מוהריק"ש בסי' ז' מצויין סי' צ"ז וסי' ב' עי"ש

ריח אסור לדיין שישמע וכו' ע' להרב ישרי לב בחח"מ מער' הדלי"ת אות כ"ו בשם מוהרשד"ם סי' קכ"ה דמי שנשאל על דין דרך שאלה לית ביה איסורא וכו' ולא ציין באיזה חלק מהתשו' מוהרשד"ם ולפי הנר' הוא ט"ס וצ"ל סי' קנ"ג מחיו"ד והיא היא התשו' שהביא מרן החבי"ב בסי' טו"ב הגה ט"ו אות ט"ו עי"ש ואין כל חדש ושם נאמר לחלק בין היכא דהוי מידי דממונות וכו' להיכא דהוא אפרושי מאיסורא לענין מדת חסי' לך נא ראה בד"ק

ריט איכא דאמרי הרב ארעא דרבנן באות ס' וס"א הביא דברי התר"י בברכות ד' י"ח ד"ה היכי דמי ובד' מ"ד. ותוס' והרא"ש בפ"ק דע"ז ד' ז' ע"א שיטות הראשונים בזה לענין פסק הלכה וכ' שם ז' דעות וחשב מ"ש התוס' שם בשם רש"י דעת אחת ומ"ש הרא"ש בשם רש"י דעת שנית. ולפי הנראה בדברי הרא"ש שלפניו היה כתב רק ורש"י פסק הלך אחר המחמיר וחשב שר"ל אף בשל סופרים דלא כמ"ש התוס' בשמו אולם בדברי הרא"ש שלפנינו מסיים הלך אחר המחמיר בשל תורה ובשל סופרים הלך אחר האחרון וכמ"ש התוס' בשמו וכמו שהגיה הפלפלא חריפתא עפי"ד רש"י בחולין ותוס' בע"ז ובשבת עי"ש והכל שפה אחת ודברים אחדים. וכן הוא דעת התר"י בד' י"ח (שהביא שם באות ס') דבדאורייתא הולכין אחר המחמיר ובדרבנן אחר האחרון וכן בדיני ממונות עי"ש ובקהלת יעקב אות נ"א ייחס לרש"י דבשל תורה להחמיר ובדרבנן בלישנא בתרא והיינו עפ"י דברי התוס' דע"ז ומדלא הזכיר דברי הרא"ש בדעת רש"י נראה קצת דחזר בו ממ"ש בארעא דרבנן שכן ראוי להיות חוזר כאמור

ומ"ש (באד"ר) דהרי"ץ גיאת שהביא הרא"ש תופס בכ"מ איכא דאמרי הנה בק"פ הרא"ש שם כתב סברא זו בשם הרי"ף ועיין בפלפלא חריפתא שכ"כ הרא"ש בס"פ מי שאחזו סי' י"ד ובפ"ק דב"ק סי' ו' בשם הרי"ף ועיין קרבן נתנאל בפ' מי שאחזו שם והרא"ש לפי הנראה מיחלפא שיטתיה דבפ"ב דע"ז סי' כ"ח (שציין הפל"ח) כ' כסברת ר"ת וכן בפ"ה דחולין סי' ו' וסי' ז' ואילו בפ"ז דב"ב סי' י"ב כ' (כסברת