שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א סה

איך שיהיה מסקנת הרב אה"י דאיסור מטומאה לא ילפינן זולת בגילוי מילתא (עי"ש מ"ש עוד לחלק במסקנתו) וכן נראה דעת הרב חק"ל א"ח ד' רכ"ח הובא בנח"ל שם בסוד"ה גם עי"ש והוא חידוש שהרב פה"ד לא זכר מד"ק וכבר כתבתי דעת הרב מ"מ ונמשכו אחריו ישרי לב הי"מ ופה"ד ונח"ל הנז"ל ומדברי ראב"ן הנז"ל נראה כן דילפינן איסור מטומאה ועיין מג"א סי' תס"ז ס"ק י"ד ובס"ק כ"ב ובמפרשים והרב בתי כנסיות ד' מ"ח ע"ד כתב והדבר שקול אי ילפינן איסור מטומאה או לא עי"ש והרב מים רבים בשו"ת יו"ד סי' ו' הביא סוגיא דחולין ד' מ"ג ע"ב ויצא לחלק דדוקא בההיא דהם דברים בלא טעם הוא דלא ילפינן עי"ש שלא הזכיר סוגייא דיבמות ק"ג ע"ב הנז"ל כנראה דנעלם מעיניו הנך רואה מערכה מול מערכה בזה והבא ללמוד דין מטומאה צריך עיון ומיתון רב כי בכל דהו אך חילק הדין משתנה וה' יאיר עינינו בתורתו הקדושה אמן שוב ראיתי בס' פתח הדביר ח"ג בסי' ש"ח אות יו"ד וסי' שי"ב אות ו' מ"ש באורך בענין זה עי"ש ד"ק ועיין יד דוד על יו"ד בסי' פ"א אות ל"ח מה שציין בזה והבין מדברי רש"י יבמות ק"ג דדוקא כשהוא גילוי מילתא בעלמא הוא דילפי ושלזה נוטים דברי הרר"י הוב"ד בשערי דורא סי' ז"ן וכו' ובשו"מ ח"ג סי' ג"ן ד"ה מ"ש ראיה וכו' כ' בפשיטות דילפינן איסור מטומאה ועי"ש בתניינא ח"ב סס"י מ"ד

רי איסור מטומאה לא ילפינן כתב הרב נחמד למראה בח"א ד' פ' ע"ב דהירוש' ס"ל דכי היכי דילפינן איסור מטומאה כך ילפינן טומאה מאיסור עי"ש שהוכיח כך מהירוש' פ"ד דדמאי דיליף טומאה מאיסור ולא היה צריך לזה דכבר כתב הרב יד מלאכי באות מ"ה עדיפא מינה דאפי' למ"ד דלא ילפינן איסור מטומאה טומאה מאיסור ילפי' וקצ"ת שלא הזכירו ועיין מ"ש הרבנים אהל יעקב ד"ף ה' אסיקנא ומקנה אברהם במ"ב אות ט' וק"ל

ריא איסור מטומאה וכו' עיין להג' נו"ב בשו"ת יו"ד ח"א סי' כ"ו ד"ה ויצא לנו דין חדש וכו' ש"כ בתו"ד דמה"ת ודאי אין איסור חמור מטומאה ובודאי הוא מעוכל מה"ת עי"ש והבין מדבריו הרב שמן המשחה ד' ל"א ע"ב ד"ה גם וכו' דר"ל דהא דאמרי' איסור מטומאה לא ילפי' אינו אלא מדר' דמדאו' ודאי ילפי' ועפ"י הנחה זו הק' עליו מסו' דיבמות ק"ג ע"ב דמוכח בהדיא דס"ל לתלמודא דמדאו' איסור מטומאה לא ילפינן עי"ש ובמחכ"ת אומר אני דלא כיוון לזה הג' נו"ב כלל אלא כונתו כמ"ש קודם לכן בד"ה ודע וכו' דמדאמר רב האיי שאני טומאה דאפושי טומאה לא מפישינן מכלל דגם באיסורין אינו איסור תורה אלא חומרא מדר' ולא רצו להחמיר גבי טומאה שאילו היה הך דדג טהור שבלע דג טמא אסור מה"ת ל"ש לומר אפושי טומאה לא מפישינן וכו' עי"ש ודבריו נובעים מסו' הש"ס ביצה ז' ע"א וכ"ת לענין טומאה נמי נגזור אפושי טומאה מדר' למ"פ עי"ש ולהרב אהי"ע ד' ד' ע"ב וק"ל ועיין תוס' בקמא ד' ק' ד"ה אומר לו ואע"ג דבכ"מ חמור איסור מטומאה וכו' ובחי' הרש"ש שם אחר זמ"ר ראיתי בשו"ת שו"מ מהדורא ב' ח"ב סס"י מ"ד שכ' בשם ס' גבורת ארי דחילוק בין יסור לטומאה אינו רק מדר' והביא הך דביצה ד' ז' דמדרבנן לא מפשינן בטומאה וכ' ע"ד ולפע"ד ביבמות ק"ג אמרו איסור מטומאה ילפי' וכו' משום דטומאה חידוש הוא וא"כ גם מה"ת י' בין איסור לטומאה ע"כ

ריב איסור מטומאה וכו' אם יש לחלק בין קולא לחומרא עי להרבנים קרבן אליצור קס"ז ע"ב מקנה אברהם במ"ב אות ט' בתי כנסיות ד' מ"א ע"ד ועיין פה"ד ח"ג שציינתי באות ר"ט

ריג איסור מטומאה ע"י היקש וג"ש ילפינן מדאמרי' יבמות ק' וסנהדרין ל"ד מקיש ריבים לנגעים וביבמות שם ילפינן רגל רגל ממצורע עיין להג' מה"ר במ"ב ד' ו' ע"א ועיין לעיל אות ר"ט

ריד אסור לאסור את המותר עיין להג' ש"ך יו"ד סי' רמ"ב הנהגת איסור והיתר אות ט' שכשם שאסור להתיר האיסור כך אסור לאסור את המותר דיבא לידי תקלה עיש"ב והר' החסיד בס' שארית יעקב פר' פנחס ד"ה ויתכן ובקהל יעקב בתוס' דר' אות כ"א הק' עליו וע"ד תוספו' סנהדרין פ"ז ע"א מדאמרי' (ברכות ס"ג ע"ה) בשלמא הוא מטהר והם מטמאים לחומרא אלא וכו' ולדברי התוס' והרש"ך גם הוא מטהר והם מטמאים קשיא ואין לומר דאינהו הכי הוי סברי לדינא דלישנא דלחומרא ל"מ הכי וקצ"ת עי"ש ולע"ד אפשר דלחומרא יתכן לפרש דהכי ס"ל לדינא דאשכחן לשון חומרא בדבר שהוא מן הדין עיין תמורה ב' ע"ב קדשי נכרים לא נהנין ול"מ וכו' א"ר יוסי בכלן רואה אני להחמיר עי"ש ברש"י דמועלין וכו' ובודאי דס"ל לר"י דדינא הכי הוי דאי לא היכי מצי מחייב קרבן משום חומרא הא הוי חולין בעזרה עיין נדה ע"ב ע"א לא נביאהו לידי קרבן להקל אלא ודאי ס"ל לר"י דמדינא אסור וקתני לשון חומרא ועיין לקמן במערכת החי"ת אות פ' ועוד נר' ליישב עפ"י המבואר בדברי הרש"ך שם דדוקא להחליט איסור בדבר המותר אסור אבל אי גלי דעתיה שמסופק בדבר ומשו"ה אוסר או שאוסר משום חומרא בעלמא כל דגלי בהדיא תו ליכא למיחש לתקלה עי"ש ולפי"ז יש ליישב ההיא דברכות דהוו עבדי עובדא לטמא מה שהוא מטהר ע"י שהיו אומרים כי יש ספק בדבר ואינו פשוט לטהר כדאמר ר"ח ובכה"ג הוא דאמרי' בשלמא הוא מטהר וכו' לחומרא אלא איפכא היכי הוי דבחלוקת האיפוך לא יתכן כלל לישב מה שהיו עושים וק"ל ועיין להרב כרם שלמה (קו"ק על טור יו"ד) בסי' רמ"ב שכ' ע"ד הרש"ך הנ"ל דלכאו' מדברי רש"י כתובות ז' ע"א ד"ה ומי איכא הוראה לאיסור וכו' דכל אדם רשאי להחמיר וכו' מוכח דלא כהרש"ך עי"ש ולפי האמור י"ל שפיר וק"ל ועיין בענין זה להרבנים עבודת ישראל ד' י"ג בן פדה צור ד' קל"ה ע"ב יד דוד יו"ד ד"א ע"ג אות ח' ט' ושם בהגב"י אות כ"ה ישרי לב ד' צ"ג ע"ד אות ו' ודו"ק צפיחת בדבש ד' קכ"א ועתה נד"מ ס' כפי אהרן וראיתי בשו"ת יו"ד סי' א' ד"ה ועתה שהאריך בזה עי"ש ד"ק. ועיין בשו"ת הרדב"ז החדשות סס"י הק"ס דאף דהרב השואל לא כ' להחמיר אלא משום דמספק"ל אי הל' כת"ק או כר"י כמש"ש להדיא ולא נפלאת היא דהא כ' הרב תק"ד סי' קס"א דמשמע דהא"ז פוסק כר"י ובד' איזה פוסקים כמ"ש בב"י יו"ד סס"י ט"ן והרמ"א שם ס"ב בכל זאת כ' ע"ד ולא רע עלי וכו' אלא שמא תאמר על טמא טהור ע"כ והוא היפך הנז"ל כמובן וצ"ע ליישב הדברים

רטו אסור לאדם שיעמוד בלא אשה כמ"ש באה"ע סי' א' ס"ח לדעת הרי"ף הוא מן התורה עיין להרבנים כנה"ג שם הגה ט"ו אות י"ב וארעא דרבנן אות תקי"ז ובס' קהלת יעקב בתוספת דרבנן ות רס"א וברכי יוסף שם אות ע"ז וביעיר אזן מערכת הפ"ה אות ט"ז והרב מוהר"א ד"י טולידו הובא בס' יבא הלוי ד' ס"ו ע"ג ייחס להתוס' דס"ל כהרי"ף ולכל הדברות דעת הרמב"ם פט"ו מהל' אישות הט"ז דהו מצות חכמים וכמ"ש הרבנים הנז"ל ותמיה לי על הרב מוהר י קצבי סי' ג' ד' ב' ע"ד דפשיט"ל דהוא איסור תורה ושם בד' ה' ע"א כ' בדרך את"ל דהוא אסמכתא וכו' עי"ש דיותר נראה דעתו דהוא מדאורייתא והוא פלא שלא זכר דדברי הרמב"ם קרו בחיל דהא מדר' והוא ז"ל שקו"ט בדברי הרמב"ם בפרק הנז"ל ה"ז וכבר הראה שם ה"ה לההיא דסוף הפרק ואילו עיני הרב היו רואות דברי הרמב"ם שרמז ה"ה שם אף הוא ראה כי גם שלא לישב בלא אשה הוא מדרבנן והרב מערכי לב ד' ע"ח ע"ד נקיט בפשיטות דהוא מדאורייתא כמ"ש הרד"ך ומוהר"י קצבי וכו' עי"ש וה"ד במכתב לחזקיהו ד' ס' ע"ב ולפי הנראה לא ראה דברי הרב מוהרי"ק שם בד' ה' ע"א דרפיא בידיה אף לא דברי הרמב"ם דה"ל אישות הנ"ל דמבואר דס"ל דהוא מדר' כאמור ועיין בס' ימי שלמה בחי' על הרמב"ם הל' איש ות הנ"ל ומ"ש ידי"ן רא"ב הרב המגיה נר"ו ע"ד הברכ"י לפי הנראה אין מצוי אצלו ספר יעיר אזן שרשמתי כי כבר הזכיר שם דברי הקהלת יעקב שלא היה בידו בזמן שכתב מ"ש בברכ"י עי"ש ובחיים ושלום ח"א סי' א' ד' ו' ע"ג כתב בשם הרב נאמן שמואל בתשו' שבכרם שלמה אה"ע סי' י"ב שהוא מדרבנן אחר זמ"ר השגתי שו"ת מוהרד"ך ועיינתי כמה שציינו בשמו הרבנים הנ"ל (בית טו"ב חדר ט') ולא מצאתי מה שכתבו בשמו כלל כמ"ש הרואה שו"ר להרב יד שלמה בד' ס"ד ע"א שהביא מ"ש הכנה"ג בשם מוהרד"ך דלדעת הרי"ף הוי דאורייתא וכתב ואעפ"י שהס' אשר סיים הרב אני לא מצאתי מ"מ כן נראה מדברי הרי"ף שהרי כתב סתם הא דרב נחמן אסור לעמוד בלא אשה ואילו בההיא דולערב א"ת ידיך פי' להדיא שהוא מדר' וכו' שוב הביא מ"ש הרמב"ם דהוא מדרבנן ושהכנה"ג עצמו בס' דינא דחיי ד' ס' ע"א כ' דהוא מדרבנן וקרא דל"ט היות דאדם לבדו אסמכתא הוא ואולי מ"ש בכנה"ג תלמיד טועה כתבו ע"כ תו"ד ופלא על כל רבני האחרונים הנ"ל שהעתיקו איש מפני