שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א נט

לשעתו ההיא דסי' תס"ח ומאי דהוו בה רבנן בתראי כנז"ל כיעי"ש וע' עיקרי הד"ט א"ח סי' כ"ה לענין אמירה לנכרי בחוה"מ ובקנין פירות מערכת חוה"מ אות א' ובאהל יצחק בחלק אור"ח סי' כ' בענין אמירה לנכרי בפורים

קעד אמירה לנכרי ע"י נכרי אחר הוא מחלוקת הרב חו"י עם רב אחר כ"כ הרב ישרי לב ד' י"א ע"ג וס' חו"י אין בידי לראות מי המתיר והרב ארעא דרבנן כתב במ"ב סוף אות י"ט דהרב חו"י בסי' מ"ט מסיק דאסור ולפי מ"ש הישרי לב הנ"ל מובן דשכנגדו חלוק עליו והוא המתיר ובשו"ת חתם סופר בחח"מ סי' קפ"ה כ' דהג' חו"י שאל מהג' עה"ג והשיבו דאסו' והחו"י בעצמו בסינ"ג כ' ע"ד ומסיק הדבר בספק עי"ש ובחלק ו' סי' י"ד אך בסי' כ"ד כ' בשם חו"י סי' נ"ג מסקנתו לאסור אפי' ע"י כמה נכרים עי"ש בד"ה ועיין וכו' ועיין בשמן המשחה ד' י"ז ע"ד וד' כ' ע"ב ומי שנמצא אצלו שו"ת חו"י יבין איזה יכשר ועיין כלכלת שבת אשר בס' תפארת ישראל פיה"מ בדיני אמירה לנכרי אות ה' ובחתם סופר כ' דבדרבנן והפ"מ יש להקל וכמדומה לי שהרב גזע ישי שקו"ט בזה ועתה אמ"א ובשו"ת לב חיים ח"ב סי' ק"ד ד"ה ועוד ציין בזה כמה ספרים ומכללם ציין שבות יעקב ח"א סוס"י קס"ד וכ"מ סי' ש"ז במשבצות סק"ב ולא ראיתי שדברו בזה כיעי"ש. ובחתם סופר ח"מ סס"י ק"ה כ' דהג' חו"י סוס"י מ"ו רצה להתיר בשבת אמירה דאמירה והג' מוהר"ג אסר לו משום דעכ"פ הוי מדבר דיבור של חול וכ' החתם סופר דזה שייך בשבת אבל גבי הטלת מום בבכור קיל אמירה דאמירה ורק משום שליחות דנכרי לחומר איכא ודעת רוב הראשונים דדוקא בריבית ולפום ריהטא הני מילי דמר סתרא"י כינהו דממ"ש בחלק ו' סי' י"ד הנ"ל מוכח דכי אסרינן אמירה דאמירה לאו דוקא באיסור שבת ובהא דקמן כתב לחלק בזה

קעה אמירה שבות אי שייך לומר גם בישראל בדבר האסור לו ומותר לחבירו עיין ש"ע א"ח סוס"י רס"ג למי שקבל שבת מבעוד יום אם יכול לומר לחבירו לעשות לו מלאכה ועיין שו"ת פנ"י בח"א חיו"ד סוס"י ג' ויש ט"ס בד"ק כיעי"ש ועיין להרבנים ארעא דרבנן סוף אות ע"ט מקנה אברהם סי' מ"ט ברכ"י א"ח סי' תצ"ו לענין בן חו"ל שהוא בא"י אם יאמר לבן א"י לעשות לו מלאכה ביוט"ב ש"ג ומבואר בברכ"י הנ"ל דהרבנים מוהרי"ף ומוהרי"מ בתשו' כ"י דחו דברי מוהריק"ש (דמתיר לבן חו"ל לומר לבן א"י וכו') והסכימו לאסור ותמיהני על הרב ערוך השלחן דכל יומא שמעתא דיוסף צדיקא בברכ"י בפומיה ובדין זה העלים עיניו ולא זכר שר את יוסף והביא שו"ת הריק"ש כאילו חדשות הוא מגיד וכ' הערוך השלחן דאיסור דאורייתא נמי איכא מדין שליחות דהיכא דשליח לאו בר חיובא חייב המשלח ושם בהשמטו' הביא מ"ש בס' גו"ר כלל ד' סי' ט"ז וי"ז בענין זה ושקו"ט בזה עי"ש ובס' רוח חיים הביא דברי מוהריק"ש ועה"ש ולא זכר מ"ש בברכ"י הנ"ל גם הרב עיקרי הד"ט בסי' כ"ב אות ג' הביא בשתיקה שו"ת הרב מוהריק"ש ונעלם ממנו דעות החולקים עליו

קעו אמירה שבות לא גזרו אלא בדבר שהתורה אסרו על האדם לא בדבר שאדם בודה האיסור ע"י נדר ושבועה ויכול לומר לנכרי או לחבירו לעשות אותו דבר כ"כ הרב יד מלאכי בכללי דינים אות קי"ד בשם הרב זרע אברהם וספר זה אמ"א לראות ד"ק כי לפום ריהטא נראה דנפלינן ברבוותא בההיא דסוס"י רס"ג במקבל שבת מבע"י שהזכרתי באות הקודמת שנחלקו אם אסור לומר לחבירו שלא קבל עדיין שבת שיעשה לו מלאכתו או מותר והיינו בודה האיסור ע"י קבלתו

קעז אמירה לנכרי הרב מוהרר"ד הלוי הובא בשמן, המשחה ד' ט"ו הקשה על מה שכתב הרב קול אליהו דטעם איסור אמירה הוא משום שליחות שנעלם ממנו מה שכתב הרמב"ם דהטעם הוא שלא יבא לעשות ישראל עצמו עי"ש ומזה זמ"ר כתבתי על הגיליון לעיין רש"י שבת קנ"ג ע"א ד"ה מ"ט וכו' דמוכח דס"ל דהוא משום שליחות ושיש שליחות לנכרי לחומרא גם באיסורי שבת ע"כ ועיין להרב המחבר בד' י"ט ע"ג ואילך והרב ישרי לב כ"ד י"א ע"ג ציין לעיין בזה בס' שרשי הים ח"א ד' מ' וחקרי לב א"ח סי' ס"ה וצ"ג ואין מצוים אצלי לעיין בדב"ק ועתה ראיתי מ"ש הג' חתם סופר בחלק ו' סי' כ"ד (ד"ה ועוד היינו) עי"ש וע"ע חתם סופר א"ח סי' פ"ד והרב הלבוש בסי' ש"ז ס"ב כתב הטעם משום שליחות והרב פתח הדביר שם האריך קצת בענין זה וביאר מאי דנפיק מתרי טעמי הנ"ל וחידוש הוא שלא הזכיר בזה דברי הרבנים שרשי הים וחקרי לב הנ"ל

קעח אמירה לנכרי לצורך עצמו דנחלקו הראשונים. עיין להרבנים זרע אמת בח"ב סי' ל"ג וסי' קל"ה קרבן אליצור ד' קנ"ב ואילך חקקי לב סוס"י ט"ו ודו"ק: קעט אין מעבירין על העבירות כ"כ הרדב"ז בשו"ת החדשות סי' קפ"ז לענין שלא לחדול מלייסר את הרשעים מחשש שמא יצאו מהדת עי"ש וכן כתב הרמ"א יו"ד רס"י של"ד אך הרט"ז שם חולק והאריכו רבנן בתראי בזה עיין בפ"ת ולמרן חיד"א בשיורי ברכה שם ובברכ"י ח"מ סי' ב' ומה שציין שו"ת רבני איטלייא הובא בפחד יצחק מערכת הגימ"ל כיעי"ש הנה מערכת הג' מס' פח"י אין בידי אך ראיתי מ"ש שם במערכת אשה בפסק המתחיל נדרשתי וכו' ובדברי הרבנים הבאים אחריו שם מה שכתבו בענין זה ואתה תחזה למרן אחרון חבי"ף בשו"ת חיים ושלום ח"א ד' ל"ב ע"ב ואילך ושו"ת קרית חנה שרמז שם הלא היא בסי' י"ג ומש"ש בחיים ושלום דאחד מרבני דורו התיר לישא את האשה שבנדונו מר ניהו הרב מוהרד"ח עיין שו"ת נדיב לב ח"ב באה"ע סי' ב' והגאון חתם סופר האריך בזה עיין בחיו"ד סי' שכ"ב ובחאה"ע ח"א סי' ל"ה וסי' ל"ו ובסוס"י קי"ב ומשם באר"ה אם יש לחוש משום הבנים שילכו לאיבוד שימירו אותם אבותיהם עמהם וגם הרב שמש צדקה בחיו"ד סי' מ"ח האריך בעניינים אלו ועיין בהגהות הרב מוהרצה"ח למס' עירובין ד' ל"ב ע"ב ובמכתב לחזקיהו שם ובהשמטות ואהל יעקב במערכת העי"ן אות ב' זכרנו לחיים ח"א ס"א ע"א אות א' ימי שלמה ד' י"ג ע"ב ובמה שרשמתי בקונט' אסיפת הדינים מערכת אישות סי' ג' אות ז"ך ובצ"ץ החדש באה"ע סי' ז'

קפ אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו וכו' פליגי בה רבנן בתראי אם הוא דוקא לב"ד של ע"א או אפי' דברי ב"ד של ג' אין יכולים לבטל אלא א"כ וכו' הובא ד"ק בחק"ל יו"ד ח"ב ד' פר"ח כ"כ הרב תפארת אדם בשו"ת יו"ד סי' ח"ן ובכמה תשו' הפוס' דשקו"ט בזה מטעמים שונים נראה דלא ס"ל לחלק בין ע"א לג' וס' חקרי לב אמ"א לראות בד"ק מי ומי הסוברים לחלק בזה ועל מה סמכו לחלק כן כי לפום ריהטא נראה דאין לחלק כן וצ"ע

קפא אין ב"ד יכול לבטל וכו' לצורך שעה יכול ב"ד קטן לבטל סייג ותקנה שתקן ב"ד אחר גדול כ"כ הרב יד מלאכי סי' ס"ז ובכללי דינים אות נ"ג בשם הרב תומת ישרים ושכן מתבאר מדברי הרמב"ם פ"ב מהלכות ממרים ה"ד ועיין שו"ת חיים ושלום סי' י"ב ד' ל"ב ע"ב ומה שפקפק בזה הרב מקנה אברהם במ"ב אות ב' מההיא דריש מגילה י"ל כיעי"ש ושם מביא לשון הרב ת"י שכתב שאף אם היה אותו ב"ד קיים היה מסכים להתיר וכו' עי"ש ולפי זה גם דעת השט"מ לפ"ק דכתובות שהביא זה הי"מ גדול בסי' ס"ה מסכים לזה כיעי"ש ועיין להרבנים נחמד למראה ח"א ד' קי"ג ישרי לב ד' ל"א ד"ה תקנת ומדבריו שם מתבאר דהרב חק"ל חולק על הרב תומת ישרים וציין לעיין בחק"ל מ"ב חיו"ד סי' י"ט ותורת הזבח אות ב' ס"י ואין מצויים אצלי לעיין בדב"ק ומתוך מ"ש בלב חיים בשם החק"ל והבאתיו בקונטריס אסיפת דינים מערכת חמץ ומצה סי' ו' אות א' נראה דס"ל דמשום צורך שעה ש"ד וכן הבאתי שם שו"ת הג' מוהר"י מבריסק סי' מ"ח גבי קטניות בפסח עי"ש גם ידידי הגאון מוהרי"א יצ"ו בסה"ב עמודי אש בד' כ"ח ע"ד עמד בחקירה זו אם לצורך שעה יכולים לבטל וכ' דמוהרי"מ הנ"ל ס"ל דמותר ושבשו"ת מאמר מרדכי סי' ל"ב כתב דאין יכו"ל שכ"מ ממעשר ב' פ"ה מ"ב ומ"ק ד' ג'. ומני"ר נר"ו בחלקו"ת ישית דלבטל הכל אין יכול. אבל לבטל מקצת לצורך שעה מותר שכן חלק הא"ז שבשו"ת מוהרש"ל סי' ס"ה וקיים בזה דברי מוהרי"מ הנ"ל עי"ש

קפב אין ב"ד יכו"ל וכו' אם יש חילוק בין פשט איסורו ללא פשט ע' מאי דשקו"ט בזה הרבני' חקרי לב בס' מערכי לב דק"ד ויד שלמה בד' כ"ח ומג"א סי' תר"ץ סקכ"ב וכ' בשו"ת חת"ס א"ח סי' קכ"ב ד"ה הא להו וכו' דכי ידעינן דתקנ' הראשונים לא היתה ע"ד שתתפשט בכל ישראל אלא על מקום מיוחד שמצאו בקעה וגדרו גדרים ונתפשט שם הו"ל כנתפשט בכל העולם וסברא זו כתבו תוס' גטין ד' ל"ו סוד"ה