שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א נח

טמאה אני לך דמתבאר דלמשנה ראשונה היתה מפסדת כתובתה אם אמרה שנטמאתי ברצון וכתב ליישב עפ"י מ"ש הפנ"י שהבאתי למעלה והאריך בענין זה עי"ש) גם מרן חיד"א בברכ"י ח"מ סי' ל"ד אות ל"ו ציין סברות הפוס' ראשונים ואחרונים שמתמיהים על סברת הראב"ד (שהם לא ירדו למ"ש הפנ"י בכונתו) וע' ג"כ להרב חשק שלמה שם בהגה ט"ו אות מ"ב ואות מ"ו בין לענין חיוב עצמו בממון ע"י הודאתו אף שעושה עצמו רשע ובין לענין לפטור עצמו מממון ע"י טענה שמשים עצמו רשע ומשמע לי דגם הפוסקים הנז"ל שסוברים דלגבי ממון לא נאמרה מדה זו דאין אמע"ר היינו דוקא כשע"י טענתו הוא מתחייב ממון בזה אמרינן דמהני הודאתו משום דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי ולא משגחינן במה שמשים עצמו רשע אבל אם בא לפטור עצמו מממון ע"י טענה שמשים בה ע"ר אפשר דמודו דאמרינן אין אמע"ר ולא משגחינן בטענתיה ולא מצי פטר נפשיה בהכי ואף שבתשו' הרמ"ה שבס' אור צדיקים הנ"ל כתב מפורש דגם אם בא לזכות נפשו נאמן ולא אמרינן אין אמע"ר מ"מ מדברי שאר פוסקים אין הכרח לזה ושפיר מצינן לחלק בין מתחייב עצמו ע"י הודאתו לפוטר עצמו כאמור כנ"ל פשוט והוצרכתי לכתבו לפי שראיתי בס' זכרנו לחיים ח"ב בד' ע"ר ע"א שאחר שציין למ"ש בספרו בח"א הנז"ל כתב וז"ל ועתה ראיתי לסמ"ג והג"א הובא דבריהם בס' זכור לאברהם אביגדור ד' קט"ז ע"ד דנראה דסברי מרנן דבכל גוונא אין אדם מע"ר כדעת הראב"ד ומוהרשד"ם שציינתי שם. ולא ציין שם הראב"ד כמו שיראה הרואה) הפך כל הפוס' הנ"ל ותימה על כל הפוסקים שציינתי ואשר ציין בארח משפט והבאתי שם שלא העלו ע"ש סברת הסמ"ג והג"א הלזו והוא פלא עכ"ל והנה דברי ההג"א הם בפ' הגוזל עצים ע"ד הרא"ש סי' ח"י וז"ל מעשה בפראגא בראובן שנתן מעות לשלוחו לקנות לו סחורה ידועה והלך וקנה סחורה אחרת וטוען שקנה לעצמו ולכך שינה ודן הריב"ם שכל הריוח לשליח ונשבע שלכך נתכוון ויתיישב לפי דברי רבינו שאומר דלמפטר נפשיה מממונא אדם מע"ר כמו הכא שאומר ששינה וקנה לעצמו ומשוי נפשיה גזלן ואבא מארי אומר דאין אדם מע"ר כלל והכא משו"ה נאמן שלפי דעתו שרצה לשלם לראובן מעותיו היתרא עבד עכ"ל וז"ל הסמ"ג במל"ת סי' קצ"ג מצאתי בשם רבינו יעקב שהמקבל מעות לחצי ריוח וכופר ואומר כי מלוה ברבית היא אע"ג דאי בעי פטר נפשיה בפרעתי או בלא לויתי ואיכא מיגו אעפ"י כן אינו נאמן דאין אדם מע"ר עכ"ל ולפי מה שכתבתי אין סברת ההג"א והסמ"ג סותרות סברת כל הפוס' הנז"ל דדוקא כשרוצה לפטור עצמו בטענה שמשים ע"ר הוא דסברי דלאו כל כמיניה ולא משגחינן בטענתיה אבל אם מתחייב בטענתו לא אמרינן אין אמע"ר ולא יהיה חייב עפ"י טענתו אלא אמרינן הודאת בע"ד כמאה עדים ולפי דבריו דסברת הסמ"ג היא כשיטת הראב"ד קשה דביו"ד סי' קע"ז סי"ב פסקינן להסמ"ג כיעי"ש ואלו מכמה מקומות הנז"ל מבואר דפסקינן דלא כסברת הראב"ד אלא ודאי דלאו הא בהא תלי כאמור ועיין להרב שואל ומשיב בח"ב סי' קל"ו מאי דשקו"ט בדין הסמ"ג וההג"א ולא פניתי להתיישב בדב"ק

קעא אמירה לנכרי הג' פני יהושע בשו"ת ח"א סי' ג' חקר למ"ד יש שליחות לגוי לחומרא ל"ל איסור אמירה משום שבות ועיין בענין זה להרבנים מרן חיד"א במחב"ר סי' רמ"ד אות ד' שמן המשחה ד' י"ד ע"ג שו"ת חתם סופר א"ח סי' פ"ד ובחלק ו' סי' כ"ד וסי' כ"ה נחמד למראה ח"א ד' ס"ב ע"ג

קעב אמירה לנכרי בשאר איסורין בעיא היא בש"ס ב"מ ד"צ לענין חסימה כנודע ונחלקו הפוסקים אי אזלינן בה לחומרא או לקולא ועיין בענין זה להרבנים זרע אמת ח"ב סי' ל"ג וסי' מ"ו וסי' קל"ה ברכ"י יו"ד סי' רצ"ז אות ב' פנ"י ח"א יו"ד סי' ג' חתם סופר א"ח סי' ל"ב ד"ה ועל ה"ג וכו' ובחלק ח"מ סי' קפ"ה ד"ה אך ובחלק ו' סי' י"ד וכ"ד קרבן אליצור ד' קנ"ב וקנ"ג ומ"ש הרב עפרא דארעא אות קטן ל"ה בדעת הראב"ד אינו פשוט וכן מ"ש בשו"ת שיבת ציון סוס"י נ"ג דלכל הפוס' במלאכת ישראל בשלו אסור אמירה לנכרי עי"ש אינו פשוט לכל הפוס' כמו שיראה הרואה בדברי רבנים הנ'"ל ועיין יד דוד לפסחים על ד' כ"ב זכרון צבי מנחם סי' כ"ב

וכתב הרדב"ז בחלק ה' בלשונות להרמב"ם סי' ר' (בדפוס ווארשא תרמ"ב היא בסי' אלף תקס"ד) אחר שהכריח דהרמב"ם פוסק בעיא דחסימה לחומרא כמ"ש המ"מ בפי"ז מהלכות איסורי ביאה ובפי"ג מהלכות שכירות וז"ל ונ"ל בטעמו דאע"ג דאמירה לנכרי שבות מדרבנן היא לא כל השבות שוים דשבות דאמיר' לנכרי כיון דשייך בכל האיסור שבתורה חמיר טפי ואית לן למיזל לחומרא כאילו הוי איסור תורה עכ"ל ונראה דכונתו דאיהו ס"ל דכל בעיא דלא אפשיטא במידי דרבנן נקיטינן לקולא וכדעת רוב הפוסקים הסוברים כן כמו שמתבאר מדברי הרב יד מלאכי במערכת התי"ו סי' תרל"ד ומדברי כמה מרבני האחרונים ולכן הוקשה לו דמאחר דאיסור אמירה לנכרי היא רק שבות מדרבנן הו"ל למיפסק לקולא (דלא ס"ל כדעת הסוברים דאיפשיטא בעיין לחומרא) ומיישב דהגם דבשאר איסורין דרבנן נקיטינן לקולא בבעיא דלא אפשיטא מ"מ איסור האמירה לנכרי חמיר טפי כיון דשייך בכל האיסורין ועיין להרב משל"מ בפי"ג מהל' שכירות שהתפלא עמ"ש הסמ"ג דבעיא דחסימה לא איפשיטא ואזלינן בה לחומרא דאמאי אזלינן לחומרא הרי כיון דלא איפשיטא הו"ל למיזל לקולא ככל ספק בדרבנן ורבני האחרונים כתבו ליישב תמיהתו דהסמ"ג ס"ל כדעת מקצת הגאונים דסברי דכל תיקו דאיסורא אפילו בדרבנן לחומרא כמו שרשמתי לקמן במערכת הבי"ת אות י"ט (ד"ה ושם) אך לפי הנראה נעלם מעיני העדה דברי הרדב"ז הנ"ל דלדידיה אף אם הסמ"ג סבר כדעת רוב הפוסקים דתיקו דרבנן לקולא מ"מ בעיא דחסימה שפיר נקיטינן בה לחומרא כיון דאיסור אמירה שייך בכל האיסורין אלא דבעניותי יש לפקפק על דברי הרדב"ז דהסברא נותנת דשאר איסורין דרבנן שעושה האדם בעצמו יהיו חמורים מאיסור אמירה דאינו אלא בדיבור בעלמא וכמדומה שזו היא סברת הרב חמד משה שהבאתי לקמן במערכת העי"ן אות ל"ח עי"ש ועיין בעירובין ד' ס"ח ע"א ולא שאני לן בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה

קעג אמירה לנכרי באיסורין דרבנן חוץ מאיסור' דרבנן דשבת ויו"ט וחש"מ מותר כ"כ הרפר"ח בסי' תס"ח ועיין להרבנים מחב"ר סי' רמ"ד אות ה' ובברכ"י סי' תקנ"א אות ד' זכור לאברהם ח"א קל"ז ע"ב דברי מנחם סי' ש"ז אות ה' וס' מאמר המלך שציין שם אמ"א לראות ד"ק אך ראיתי שהובאו דבריו בס' שמן המשחה ד' י"ט ע"ד שכ' בשמו שחולק על הרפ"ח ושהכריח כן משבת קל"ט גבי כשותא בכרמא וממ"ש ביו"ד סי' ש"פ דאבל אסור לעשות מלאכתו ע"י נכרי וכן מדברי הרב ש"ך יו"ד סוס"י ש"ץ דאשה אבלה שאירע לה טבילה דשרי ליטול ציפרנים ע"י נכרי משום דל"ג במקום מצוה הא לא"ה אסור אע"ג דאבלות דרבנן ולענ"ד מההיא דכשותא צריך לראות אופן ההכרח שהכריח מרש"י כי לענ"ד יש לנדד כמו שיראה הרואה אך מדין אבלות ודאי אין ראיה דאיסור מלאכה לאבל משום דלא יסיח דעתו וג בעושה מלאכתו ע"י אחרים איכא הסח הדעת ולכן לא פלוג. ומדברי הרש"ך י"ל דאין ראיה בלא"ה דאפשר דאיכא משום מסייע על דרך שכ' הרפ"ח בסי' תס"ח גבי תספורת (ועיין לקמן במערכת המ"ם אי איכא משום מסייע במידי דרבנן) והרב נהר שלום בסי' תס"ח הוסיף ראיה משבת ד' ק"ן דלא כהרפ"ח וכבר נדחה קרי לה ראיה זו במחב"ר שם ועיין אפי זוטרי שם מ"ש ע"ד הנהר שלום הנ"ל ולענ"ד מ"ש הנ"ש בההיא דחסימה כונתו פשוטה לומר דהא דהש"ס לא מיבעיא ליה גבי איסורין דרבנן היינו משום דא"כ הוה משמע דדוקא במידי דרבנן הוא דאיכא לספוקי ובאיסורי תורה פשוט לאסור ואין האמת כן אלא גם באיסורי לאוין יש צד ספק דשרי אמטו"ל נקיט הבעיא באיסורי לאוין זהו כונתו כמ"ש הרואה ומ"ש אההיא דיו"ד סי' ש"פ מלבד מה שהוק' לו על הרמ"א דידיה אדידיה ומה שכתב ליישב דבסי' תס"ח אמר מנהגא ובסי' ש"פ דינא קאמר הוא דוחק. אף גם זאת מה נענה להרב הלבוש דבסי' תס"ח פסיק ותני דמות' ע"י נכרי כס' הרקח ואילו ביו"ד סי' ש"פ פסק דגם ע"י נכרי אסור ולא הזכיר מנהג כיעי"ש ועוד קצת תימה שלא זכר דברי הרבנים ארעא דרבנן במ"ב סוף אות י"ט ומחב"ר סי' רמ"ד וביעיר אזן אות ע"א כיעי"ש איך שיהיה גם הרב א"ז הנ"ל מסכים לסברת הרפ"ח וכהסכמת מרן חיד"א ומר רבו בנחפה בכסף שהביא שם וכן עיקר ועיין להרב יד מלאכי בכללי דינים אות ל"ז ומ"ש הפרמ"ג סי' ש"ץ במ"ז סק"ד בד"ה אמר הכותב וכו' ופשיטא לי דבשאר איסורין שבות דשבות יש להתיר וכו' נראה דלא זכר שר