שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א נה

וכו' זולת היכא דאיכא גילוי בש"ס דמדרבנן הוא ועיין למרן הב"י בסי' ק"ך (סוד"ה אבל דעת הפוסקים) דפירש כן לשון הירושלמי אף דבתוס' תני פסול ל"ד. ובדברי הרמב"ם פשוט דאינו גט ר"ל בטל עיין רפ"י מהל' גירושין ומרן כ"מ רפ"ג ובב"י סי' קכ"ה (ד"ה כתב עוד הר"מ) ושם סי' ק"ל (ד"ה ואם אין העדים) וב"ש סי' קכ"ה סק"ג וסי' קמ"א ס"ק מ"ו ותמ"ח סי' קכ"א סק"ב ובאר הגולה סי' קכ"א ס"ב בלשון הש"ע ועיין להרב אמרות טהורות ד' רט"ו ע"א וע"ב וממ"ש רש"י גטין ד' ע"ו ע"ב אמתני' דאם לא באתי עד יב"ח ומת תוך יב"ח דמתייבמת עי"ש מוכח דבטל מדאורייתא דאל"כ הול"ל חולצת ועיין לקמן אות שמ"ז

קנו אינו כלום כשאמרו לשון זה על גט אי משמעותו דבטל או רק פסול מדרבנן עיין באה"ע סי' קכ"א ס"ב אינו גט ובטור כתוב אינו כלום וכתב ע"ז הרב אמרות טהורות ד' קמ"ד ע"ד דכל המפר' הבינו דר"ל בטל ולא ידע מנ"ל והכריח מהטור בסי' קמ"ה דכ' אינו כלום והוא רק מדרבנן והרב המגיה לס' מאמר מרדכי (על מס' גטין) בד' ק"ך ע"ב דחה הוכחתו מדברי הריב"ה הנ"ל ודעתו דלשון זה מורה שהוא בטל

קנח איש כי כתיב בפרשה כתבו התום בסנהדרין ד' ס"ט ד"ה בידוע דבדורות ראשונים היה נקרא איש מבן שמנה שנים ובדורות אחרונים מבן י"ג שנה וקצ"ע דהרע"ב סוף ה' דמס' אבות אמתני' דבן י"ג למצות מוכיח מקרא דהוא בן י"ג ואיירי בדורות ראשונים ועי"ש בתוי"ט והרא"ש בתשו' ריש כלל י"ז ומוהרי"ל בתשו' סי' כ"א הביאו דבריהם הרבנים כנה"ג וארעא דרבנן אות קכ"א כתבו דהא דבן י"ג לעונשין הוא הלל"מ ודוחק לומר דההלכה נאמרה לדורות אחרונים ועיין בפ"י המכ"ו לרש"י בנזיר כ"ט ע"ב ד"ה ר"י ב"ר יהודה ומרן חיד"א בס' ברכ"י א"ח סי' ה"ן אות ח' הביא תשו' הרא"ש ומוהרי"ל הנ"ל והביא עוד מ"ש בתוס' יוה"כ ד' י"ג והרשב"ץ בס' מגן אבות עי"ש ועיין יד דוד בחי' ריש מס' חגיגה תוספת יוה"כ אשר בידי הוא דפוס חדש ואין הדפים מכוונים לדפוס הראשון ולפי הנראה דבריו הם בחי' על ד' פ"ב בד"ה וחפשתי

קנט איכא דשמע בהא ולא שמע בהא עיין לקמן במערכת הה"א אות ס"א

קס אין מבטלין איסור לכתחלה ובדיעבד מותר היינו דוקא כשאינו רגיל בכך אבל אם רגיל לא מיקרי דיעבד כמ"ש הטור וש"ע א"ח סי' תקי"ז בשם שו"ת הרא"ש כ"כ מרן חיד"א בס' יעיר אזן מערכת הדל"ת אות ל"ב ורגיל בכמה זימני הוי עיין מה שרשמתי במערכת הרי"ש אות ט"ו

קסא אין הלכה כתלמיד במקום הרב אם הוא דוקא כשנחלקו פני בפנים עיין לרבי"ן חסידא בס' קהלת יעקב בקונטריס מענה לשון ח"ב אות צ"ד ולהרבנים מרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכת ה"ה אות ס' כנה"ג אה"ע סי' ק"ך הגב"י אות ל"ה בשם רבו שיורי ברכה יו"ד סי' קמ"ה וסי' רל"ב ובהקדמת ס' יוחסין חשק שלמה בכלליו אות ל"ו הלכות יו"ט פ"ג דבכורות סי' ל"ג (ד"ה ואולם) מנחה טהורה ד' צ"ט ע"ג ואילך קובץ על יד פ"ב מהלכות שבת דין ט"ז (ד"ה שם) שו"ת שיבת ציון סוס"י כ"א וסי' כ"ב ישמח לב ד' א' ע"ג עיש"ב והרי"ף והרא"ש בב"ב ד' קנ"ח ע"ב בפלוגתא דר"י ובר קפרא פסקו כב"ק משום דאין הלכה וכו' אף דלא אמרו שם אמר ליה וכו' ומזה ק"ק על מה שייחסו להרי"ף והרא"ש דסברי לחלק בין כשנחלקו פנים בפנים דאיכא אמר ליה וכו' עיין להרבנים מקנה אברהם בח"ב סוף אות צ"ט ובקונטריס סכת דוד שבסוף ס' בית המלך ד' י"ג ע"ג ובהכרח צ"ל כמ"ש מרן חיד"א בברכ"י א"ת סי' שכ"ח אות ח' (ד"ה ואפשר) ועשה סמוכות לד"ק ביעיר אזן שם דהאי כללא לאו מילתא פסיקתא היא עי"ש ועיין בית אהרן חיו"ד במערכת המ"ם אות כ"א ועיין הרא"ש פ"ג דברכות סי' מ"ה דמבואר דהרי"ף והרא"ש שם ס"ל להאי כללא אף בדליכא אמ"ל וגם במע"ל הנ"ל הוכיח כן משאר דוכתי ובברכ"י הנ"ל כתב דמלשונות הרא"ש שהביא הרב יבי"ש מוכיח דהוא מי' פסי' ואמ"א לראות ד"ק ועיין ימי שלמה ד' ק"ז ע"ד דמרן אוני לא ס"ל לחלק וכו' ועי"ש ד' קי"ב ע"ד ודוק ועיין לקמן אות שע"ט ולקמן במערכת ה"ה אות י"ז כתבתי בהא דקי"ל הלכה כרע"ק מחברו וכ"ש מתלמידו אם יש לחלק בין כשנחלקו פנים בפנים וכו' עי"ש

קסב אין אלו אלא דברי נביאות הרב קהלת יעקב בקונטריס מענה לשון אות ט"ז הביא דברי תוס' במס' ב"ב ד' י"ב ע"א דלשון גנאי הוא ושרש"י ותוס' בעירובין ד' ס' ע"ב פירשו לשבח עי"ש שלא זכר דברי מרן הק' בכלליו אשר הביא מרן חיד"א ביעיר אזן מע' נו"ן אות ז' ועי"ש בשם רב"א בכללים כת"י שהכריע דהוי לשבח ואנכי הרואה כי בלשון זה משתמשים קדמונינו ונראה כונתם דר"ל שהם דברים בלא טעם וכדפי' תוס' ב"ב הנ"ל וארשום קצת עיין הרא"ש ב"ב פר' מי שמת סוס"י כ"ה ע"ד הרי"ף בשם רה"ג ובפ' כל הבשר סי' מ"ט מוהרש"א כתובות מ"ז ד"ה דמסר לה ובחי' אגדות לב"מ פ"ז ד"ה לימדה תורה ובסנהדרין ד' ל"ו ע"א ט"ז א"ח סי' תק"ה סק"א מג"א סי' קנ"ה סק"ג פר"ח הל' פסח סי' תנ"א סי"ג דרך המלך ד' מ"ח ע"ב זרע אמת ח"ב סי' ע"ט ד"ה גם מ"ש הש"ך וכו' נודע ביהודה ח"א סי' כ"ה ד"ה ואמנם שו"ת רבינו עקיבא איגר רס"י קס"ג מלא הרועים מע' הזמנה אות ג' ובמע' הכנה דרבה אות ר' ומרן הב"י ח"מ סי' רכ"ו התרעם על הרא"ש דפר' מי שמת הנז"ל שהפריז על המדה לכתוב ע"ד הרי"ף ואין אלו אלא דברי נביאות וכו' עי"ש ובשו"ת שדה הארץ ח"ג ח"מ סי' ט"ו ומתבאר מהנז"ל כי לא נכון הוא לכתוב כן ע"ד הפוס' ז"ל כי אינו לשון כבוד כ"כ ואף כי הם נשתמשו בלשון זה כי הם רשאים אורייתא הוא דמרתחא להו ולא לנו ועיין כל החיים למרן החבי"ף במערכת השי"ן אות א' ומדברי רבינו שמעון בר אברהם בתשו' הובא בתשו' מיימוניות לספר שופטים (בסוף ח"ד) סי' כ' נראה בעליל דלשון שבח הוא

קסג אגב קנין זה אם הוא מדאורייתא הנה לעיל באות ק"ד הבאתי דיש לחלק בין מכר למתנה דבמתנה לכ"ע קנין אגב הוא מדאורייתא עי"ש וביה נלע"ד ליישב קושיית הרבנים שעה"מ פ"ג דמכירה ורע"ק איגר בתשו' סוס"י קל"ב אש"ס דב"ב קכ"ז ע"ב ולד"מ יכיר למה לי וכו' דבמה יוכל להקנות מעות שיפלו לו דמשיכ' הגבהה חצר אי אפ' בדבר שלב"ל ובק"ס מטבע אינו נקנה בחליפין ואגב אינו אלא מדר' עי"ש ועפ"י האמור ניחא דמקנה באגב וכיון שהוא מתנה לכ"ע מדאורייתא הוא ועיין בס' אור לי סי' ל"א אות ל"ד ומ"ז ומ"ט ובהשמטות וצריך לעיין בספר בתי כהונה שציין הרב שעה"מ שם

קסד אמירה לעכומ"ז בשבת אם איסורו מה"ת או אינו אלא מדרבנן הנה מרן הב"י בסוס"י רמ"ד כתב בשם סמ"ג דלשון לא יעשה מוכיח קצת שהיא דרשה גמורה והרב מלא הרועים ד' ק"ה. ע"ב במערכת מראית עין אות ט"ז כתב דהסמ"ג מסיים דאינו נר' שיהא דרשה גמורה וס' סמ"ג אמ"א גם לשון מלא הרועים אינן מכוון עמ"ש בתחלה שדעת סמ"ג דהוא מדאו' כיעי"ש דאם הסמ"ג מסיים דאינו דרשה גמורה א"כ אין דעתו שהוא מדאו' ואשר העיר ע"ז הרב מדות סופרים (הוא פי' על המכילתא נד"מ) בפר' בא עיין בענין זה למרן חיד"א בס' ברכ"י ומחב"ר שם שכבר קדמוהו רבנן ועיין להרב מוהר"י אירגז הובא בשו"ת מים רבים סי' ט"ז דהעיקר כהרמב"ם וסיעתו דאינו אלא מדר' והביא ראיה מבעיא דחסימה עי"ש ואינה ראיה לפי מ"ש הרב ערך השלחן סי' רמ"ד סק"ב דהבעיא היא בשל גוי דהוי מדרבנן לכ"ע עי"ש וסע"ד וסמך לדבריו עיין להרב יד מלאכי סי' תרל"ד בשם הרא"ם בעמוד זמנים ד' מ"ד דמתבאר מדב"ה דבעיא דחסימה היא בעיא בדרבנן כיעי"ש והרי במחב"ר שם וביעיר אזן אות ע"ב מייחס להרא"ם דס"ל דהאמירה לגוי היא מדאורייתא כיעי"ש אך לפי מ"ש הרב עה"ש ניחא וק"ל ורבני האחרונים החונים על הטור וש"ע בסי' הנ"ל תפסו השיטה כמ"ד דאינו אלא מדרבנן ועיין שו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' ס"ט ומה שהעיר במדות סופרים בלשון אינו צריך האמור במכילתא עיין מ"ש לקמן באות קס"ז בס"ד ועיין בפתח הדביר ח"ג בסי' רמ"ד והרב קרבן אליצור ד' קנ"ב ע"ב ייחס לסמ"ג דס"ל דהעיקר דהוא מדאורייתא (ופירש בעיא דחסימה דהספק הוא אם אסור מדאורייתא כי היכי דאסור בשבת עי"ש ואיני יודע איך יפרנס לשון הש"ס כי אמרינן אמירה שבות באיסור שבת וכו' דמוכח להדיא דגבי שבת אינו אלא מדרבנן משום שבות) וכן כתב הרב חתם סופר ח"ו סי' כ"ד דדעת סמ"ג דמדאוריית וע"ע בחתם סופר ח"מ סי' קפ"ה טל אורות ד' ז' ע"ב ישמח לב סי'