שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א נו

ב' שער המלך פי"ג מהל' שכירות. העמק שאלה בפרשת וירא שאלתא יו"ד סק"ו

שוב בא לידי ס' סמ"ג וראיתי דב"ק במל"ת סי' ע"ה דבתחלה הביא לשון המכילתא וכ' דמשמע שהוא מדאורייתא ושוב כתב דאפשר דהוא אסמכתא שאם היתה מדאורייתא לא היו מתירים חז"ל בביתו של נכרי ובמסרה מע"ש וסיים ולשון לא יעשה הכתוב בתורה מוכיח קצת שהוא מן התורה עכ"ל ומזה נר' דמסקנתו דהיא דרשא גמורה וכן הבינו שלמים וכן רבים בדעת הסמ"ג שהוא מן התורה אך ראיתי בספר אגודת אזוב מדברי בשו"ת או"ח סי' י"א ד"ה איברא וכו' שתמה על הסמ"ג וכי לית ליה הא דאמרינן אמירה לנכרי שבות וכתב ליישב דהסמ"ג מיירי בפועל נכרי דהוי שלוחו מן התורה כמ"ש המח"א דאע"ג דאין שליחות לנכרי בפועל ע"ש ומ"ש דאמירה שבות היינו בשאינו פועל ושכיר והצ"ע על הט"ז בסי' רמ"ג סק"ג שכ' דאפילו הגוי שכירו אינו אסור מה"ת וכבר כתבתי על דבריו לעיל אות קמ"ו ובשו"ת שם אריה יו"ד סי' י"ד מבואר דס"ל דאף לשיטת הרב מחנ"א דיד פועל כיד הבעה"ב מ"מ האמירה לו הוא רק משום שבות ואם מצוה לפועל לעשות מעקה בשבת אינו אסור אלא מדרבנן. ומה שקשה לדעת הסוברים דאמירה היא שבות מדרבנן למה פסקו הפוסקים בעיא דחסימה בב"מ ד' ץ' לחומרא עיין לקמן אות קע"ב

קסה אמירה לנכרי דעת התוס' כדעת הראשונים דלא התירו שבות במקום מצוה עיין למרן הב"י בסי' ש"ז וכתב הרב זרע אמת ח"ב סי' מ"ו דהר"א שהביאו תוס' ע"ז מ"ג ע"ב ד"ה שאני ר"ג ס"ל כדעת הר"ב העיטור דהתירו שבות במקום מצוה ותמוה לקוע"ד מאי דמשמע ליה דמ"ש דתוס' וי"ל מצוה שאני הם דברי הרר"א ולענ"ד אינו כן דא"כ היה להם לכתוב ותירץ מצוה שאני וממ"ש הק' הרר"א וכו' וי"ל וכו' משמע דסתם תוספות מיישבים קושיתו ועיין תוס' ר"ה כ"ד ע"ב כ"כ בסתם ולא הזכירו הרר"א ואיך נוכל לומר דתירוץ זה אתי כהרב העיטור הלא דעת סתם תוספות בהיפך כמדובר ומה שיקשה ע"ז באמת לפי שיטת התוס' איך תרצו דמצוה שאני ונראה שזה הוא מאי דק"ל להרב יד אהרן דרמז הרב דברי מנחם בסי' ש"ז בהגהות הטור וציין לעיין להרב פה"א עי"ש (ולפי הנראה לא היה בידו ס' יד אהרן מ"ב שדברי הרב פה"א כבר ציין ביד אהרן מ"ב עי"ש) נלע"ד ליישב ושוב מצאתי כן להרב עפרא דארעא באות קטן ל"ה דדוקא באיסור שבת דחמיר ס"ל להתוס' דלא התירו שבות במקום מצוה וכן ראיתי להרב ערוך השלחן בסי' ש"ז עי"ש ועיין להרבנים טל אורות ד' ט"ו ע"ג קרבן אליצור ע"ד התוס' דע"ז ובעיקר כללין עיין פחד יצחק במערכת רחיצה ביו"ט. העמק שאלה בפרשת בוירא שאלתא יו"ד סק"ו

קסו אינו צריך כשנאמר לשון זה על דברי הקודם דיליף איזה לימוד ובא חבירו וא"ל בלשון זה א"צ דכבר ילפינן ממ"א משמעות הלשון הוא דבעיקר הדין מודה לת"ק אלא דלימוד הת"ק אינו מן הצורך עיין מכתב לחזקיהו בהשמטות ד' ק"ה ע"ג ואולם מצינו במכילתא פ' בא סי"ט ר"י אומר אינו צריך ור"ל דהדין הוא בהיפך וכתב הרב מצות סופרים דמצינו דוגמתו שם בסי' ז' הרי חפזון ישראל אמור ור"ל בהיפך עי"ש ואני הכותב ראיתי בתלמודין בג' מקומות חגיגה ז' סוע"א הרי עולות ושלמים אמור ב"מ קי"ג ע"ג הרי בע"ח אמור נדה ל"ו ע"ב הרי אונס אמור וכן מצאתי עוד בסנהדרין ד' נו"ן סוע"ב או אינו אומר אביו אלא להוציא את כל אדם כשהוא אומר את אביה היא מחללת הוי כל אדם אמור וכו' עי"ש ובמס' קמא ד' ק"ב ע"א הרי כבוסה אמור ובמס' קידושין ד' י"ז ע"ב הרי רציע' אמור ובכולם הכונה שהדין נאמר בהיפך וע"ע תו' בנזיר ד' מ' ד"ה רבי אומר ואולי יש לחלק בין לשון אינו צריך ללשון הרי כבר אמור ובפירוש דברי המכילתא הנ"ל עיין למרן חיד"א בברכ"י סי' רמ"ג בשם ר"י הראשון ועיין להרב ישמח לב נרו ד' ז' ע"א ודוק

קסז אבק מצינו לשון זה בדבר שהוא מה"ת כמו סחורה בפירות שביעית עיין ערכין ד' ל' ע"ב כמה קשה אבקה של שביעית וברש"י ותוס' שם ורש"י סוכה מ' ע"ב ד"ה דר"י בר חנינא ובהגהות הרב מוהר"ץ הירש חיות שם

קסח אמירה נאמר על דברים שבלב כדכתיב ויאמר בלבו וגם בלשון חז"ל ופוסקים מצינו אמירה על דברים שבלב עיין אור לי סי' מ' ובהשמטות שם ורש"י במסכת נזיר ד' יו"ד ד"ה כסבורה כתב היינו דקתני אמרה פרה שכן מצינו מחשבה בלשון אמירה כגון ודובר אמת בלבבו ויאמר עשו בלבו ע"כ מדבריו למדנו ושפיר ילפינן לאמירה סתם מאמירה שנאמר בה בלב עיין באור לי שם ד' ה' ע"ג וע"ד וק"ל וכן הביא הרב נאות יעקב בקונטריס מענה לשון ד' ה' ע"ב בשם זה"ק פר' שמות ד' י"ז א' אמר מתפרש לשון מחשבה מה אמר לך לבך וכן בפ' הלהרגני אתה אומר ועי"ש באור לי אי שייך לשון אמירה על הכתב ועיין בשו"ת חתם סופר אה"ע ח"א סוס"י מ"ט ובישרי לב ד' צ"ח אות קס"ג הביא דברי רש"י בגטין ד' מ' ע"ב ד"ה וכולן בשטר ולענ"ד יש לדחות דלעולם אמירה הוא כפשוטו ומ"ש בברייתא האומר ר"ל אמירה ממש אלא דחדית לן ר"י דצריך שיהיה ג"כ שטר ואין הכונה לומר שתהיה כתיבת השטר במקום אמירה. ובהגהות מוהרל"ח בח"מ סי' רס"ח דקדק ממ"ש הטור וא"א היה אומר דר"ל בע"פ ולא כתב כן ועיין במה שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים סי' י"ב אות י"ד ובמסכת סוטה ד' ט' ע"ב איתא אמר (הנחש) אהרוג את האדם ואשא את חוה והיינו בלב ובאדר"ן נזכר בלשון הזה כמה פעמים וכתב הרב אבות הרא"ש נרו בח"ב ד' ב' ע"ד דר"ל חשב בלבו ועיין ישרי לב ד' צ"ח אות קע"ד ועיין לקמן אות ש"י (ד"ה ואם) ומצינו גדולה מזו דעל המחשבה שמחשב האדם שמסתמא כך ישיב לו שכנגדו אומר אמר ליה כאילו כך אמר המשיב עיין תוס' חולין ד' ז' ד"ה אמר ליה

קסט אין אדם משים עצמו רשע כתב הרב יד מלאכי בכללי דינים אות צ"ה בשם הרב ח"ץ סי' ג' דלא אמרינן הכי היכא דאיכא ריעותא והרב קהלת יעקב בתוס' דרבנן אות י"ז מפקפק בזה ועיין להרב נדיב לב בח"ב בשו"ת אה"ע סי' כ"ד (ד"ה ותחלת דברי) ובישרי לב בחח"מ אות ע"ל ועי"ש באות מ' מה שציין אי אמרינן אין אמע"ר היכא דאיכא רגלים לדבר ובדבר זה האריך קצת הרב בית שלמה בחיו"ד סי' א' (ד' א' ע"ג) גם הרב חינא וחסדא בח"ב ד' כ"ע ע"ד האריך בזה עי"ש

קע אין אדם מע"ר כתב הרב יד מלאכי בכללי דינים אות י"ט בשם הרדב"ז סי' תר"ז דדוקא לחייבו מלקות וכיוצא הוא דאמרינן כן אבל לממון הודאת בע"ד כמאה עדים דמי וכ"כ הרבנים קהלת יעקב בתוס' דרבנן אות י"ז ומרן חיד"א בס' ברכי יוסף ח"מ סי' ל"ד אות ל"ג (בד"ה ותו) בשם הרשב"א ח"ב סי' רל"א ועיין להרב זכור לאברהם בח"ג ד' לק"ט ע"ב ובמערכת קנס שציין שם וכן הוא משמעות דברי רש"י ביבמות ד' כ"ה ע"ב (בד"ה ואין אדם משים) וז"ל ואין אדם משים את עדותו עדות אצל עצמו ליעשות רשע והא דקי"ל דהדאת פיו כמאה עדים דמי הנ"מ לממונא אבל לקנסא ולמלקות וליפסל לא עכ"ל והנה על הרב קה"י תמיה לי שכתב זה לכלל מוסכם ולא הזכיר דהראב"ד לא ס"ל הכי דבההיא דפרק המדיר ד' ע"ב ע"א גבי מאכילתו שאינו מעושר דפרכינן אי דידע ניפרוש ואי דלא ידע מנא ידע כתב הר"ן בשם הראב"ד דליכא למימר בשהודית משום דאין אמע"ר אלמא דלא מפסידינן לה כתובתה ע"י הודאתה במידי דמשוייא נפשה רשיעא ולא אמרינן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ומאחר שמני"ר גופיה מקמי הכי (בהדי דקעסיק להוכיח אם מדה זו נאמרה גם באשה או דוקא באיש) ראה וידע דברי הר"ן הללו כיעוי"ש א"כ כי מייתי בתר הכי כלליה דהרשב"א דלגבי ממון לא אמרינן אין אמע"ר הוה ליה למימר דהראב"ד לא ס"ל הכי ותו קשה דהו"ל למימר דהר"ן ס"ל כהרשב"א שהרי כתב ע"ד הראב"ד וז"ל ול"ן דלהפסיד כתובתה ודאי נאמנת דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי אלא משום דמילתא דלא שכיחא היא לא אוקמא בהכי עכ"ל ובאס"ז שם כתב בשם הריטב"א דליכא למימר כמ"ש הראב"ד וכו' וכדברי הר"ן הנ"ל עי"ש גם עלם ממנו דהה"מ בפכ"ד מהלכות אישות דין י"א כתב בשם הרשב"א (בחידושיו) כדבריו שבתשו' והיינו כשיטת הר"ן הנ"ל דאם הודית מהני הודאתה להפסיד כתובתה דהודאת בע"ד וכו' ועיין להרב בית שמואל בסי' קט"ו סק"ג וכתב הרב חוט השני בסי' י"ז דכל הפוסקים חולקים על הראב"ד וסוברים דנאמן להפסיד ממון ולא אמרינן בזה אין אדם מע"ר משום דהודאת בע"ד גבי ממון כמאה עדים דמי ומלבד הפוסקים שרמז הרב חוה"ש שם (שחולקים על הראב"ד והם