שדי חמד קונטרס הכללים מערכת א נד

אסור להונות בקרקע בפחות משו"פ או משתות בח"מ סרכ"ז ס"ו אינו מן הישוב לקוע"ד דעכ"פ מה שאמרו אין אונאה לקרקעות צריך לפרש דר"ל דאינו עובר עליהן בלאו ואהא מק' בשפ"א הנ"ל דהא איכא נמי לאו וכו': קמט איסור דרבנן אם מחמת האיסור דרבנן מיקרי אינו ראוי מדאורייתא רשמתי במערכת הרי"ש אות ד'

קן אין למדין הלכה ממדרש עיין לעיל באות צ"ה אם הוא דוקא כשסותר הש"ס שלנו ועתה ראיתי מה שהאריך הרב שלחן גבוה בכלליו סי' קס"ז ועיין בפי' חדש על פרקי ר"א ונקרא בשם ס' בית הגדול בפ"ג אות כ"ח. ולהרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו לנדרים ל"ד מ' ע"ב ע"ד הר"ן ד"ה ולענין הלכה דמתוס' ברכות מ"ח ד"ה ולית הלכתא מוכח דדוקא כשחולק וכו' עי"ש ועיין ראה חיים ד' ז"ך רע"א גליון הש"ס לירושלמי הנד"מ בזיטאמר פ"ב דפאה ד' ט' ע"ב (שם נרשם בטעות נו"ב סי' קמ"א וצ"ל קס"א) וע"ע נו"ב מ"ת ח"מ סי' י"ד שואל ומשיב מהדורא תניינא ח"ג סי' ב' ד"ה ובדבר וע"ע בתשו' הריב"ש ה"ד מרן הב"י יורה דעה סי' רכ"ח והרב ט"ז שהכריח הדבר דאם לא כן בת יפתח יוכיח וכו' ובפ"ת שם סק"ט

ודע דבס' מלחמת חובה קו"ק ד' ד' הו"ד ביפה ללב ח"ג ד' קז"ך סו' ע"א כתב משם הרמב"ן דאינו מאמין באותה אגדה שבמדרש איבה שהמשיח נולד ביום ט"ב. ושכתב שיש לנו ג' מיני ספרים וכו' והס' הג' הוא מדרש ומי שמאמין בו טוב ומי שלא יאמין בו לא יזיק ע"כ והרב יפה ללב בד' קכ"ח ע"א ממאן בזה דאיך אפשר שלא יאמין באגדה והלא אחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם הוא אמונת חכמים וכו' ודעתו לומר שדברים כאלו לא מפי הרמב"ן יצאו אלא מאיזה תלמיד וכו' עי"ש וס' מלחמת חובה אין מצוי אצלי אך קרוב לזה כתב הרב שה"ג סביב הרי"ף בפ"ק דע"ז אמתני' דאין מוכרין להן במחובר לקרקע וכו' עי"ש בשם ריא"ז דהמדרשות אינם נאמרים על דרך אמנה ועיקר וכו' והשיגוהו הבאים אחריו. והג' שואל ומשיב בהסכמתו לס' סדרי טהרות כתב עמ"ש בירושלמי פ"ז דנזיר ה"ב מדרשות קאמינא דרוש וקבל שכר שכתב בהגהותיו שלא נדפסו עדיין דבשלטי הגבורים שאצל הרי"ף למס' ע"ז הביא לפרש וכ' המדרשות אמנה הם שלא אמרו חכמים המדרשות על דרך אמונה ועיקר אלא להרבות טעמים למקרא אבל חלילה להאמין זאת ובמעריך על הערוך באות שי"ן שר"ץ השיג עליו שאין הפי' כן עי"ש ובשל"ה בתורה שבע"פ כלל דרושים ואגדות כ' ג"כ כהמעריך ואף שבהקדמת מנורת המאור כתב בשם רבינו האי גאון דאגדות אמונה נינהו חלילה לומר כן ודוקא בדברים שאין נפ"מ לדינא אבל בדברים שנפ"מ לדינא אסור לומר כן עכ"ל

קנא אינו מן התורה כשאומר בש"ס דבר זה אינו מה"ת אי משמעותו דאסור מיהא מדרבנן או לא רשמתי לקמן במערכת הלמ"ד ות ב'

קנב אעבורי אחסנתא הא דאמר רבנן לא תיהוי באעבורי אחסנת' וכו' אי איכא איסורא רשמתי במערכת הלמד אות ג'

קנג אדעתא דהכי לא נשבעתי אי אמרי' בנשבע לחבירו רשמתי במערכת השי"ן אות א'

ואי מהני טענה דאדעתא דהכי וכו' לעבור על השבועה בקום עשה רשמתי במערכה זו אות שפ"ט

קנד אין מבטלין איסור לכתחלה ה"מ להרבות בהיתר כדי לבטל האיסור אבל אם אינו מרבה בהיתר אלא משנה האיסור מכמות שהיה ש"ד תויו"ט פ"ד דתרומות מ"ט וכתב בכנה"ג יו"ד סי' צ"ט הגה ט"ו אות ט"ז שקרוב לזה כ' השה"ג פר' השוכר את הפועלי' וע' ארעא דרבנן אות י"ז ד"ה ולענין. ובעפ"ד שם או"ק י"ז ובקה"י אות ע"ז דנקטי כן בפשיטות. אך במקנה אברהם ד' ה' ע"ב שדי בהא נרגא מדקי"ל ביו"ד סי' ק"א ס"ו גבי בריה דאינה בטלה ואם נתרסקה בטלה דה"ד שנתרסקה מאליה אבל אם ריסקה במתכוין אסור למרסק אעפ"י שהוא משנה האיסור ע"י ריסוק ולא מרבה עליו ובפמ"ג בסי' צ"ט במ"ז אות ח' תמה על הכנה"ג בזה דאף דכ"כ התויו"ט מ"מ לא כ' אלא לדעת ר' יהושע דשחורות מעלות הלבנות ואנן קי"ל כר"ע דש"מ דגם בכה"ג אין מבטלין וכ"מ מריש ביצה ומגטין נ"ד דנתפצעו מזיד עכ"פ אסור עי"ש וכ' בשו"ת יד יוסף סי' כ"ה דבאיסור דרבנן שהיה לו היתר מודים ר"א ורע"ק לר"י דכשמשנה האיסור ואינו מוסיף לבטלו ש"ד עי"ש לענין שינוי מראה המקוה ע"י יין או חלב לבטל הג' לוגין ובהגהות מוהר"ש ע"ד הפרמ"ג הנ"ל כ' וז"ל עיין ברטנורא פ"ט מ"ט דתרומות ד"ה ואם ידוע וכו' שכ' דמותר לטחון לכתחלה כדי להתירן זה מפורש כדברי כנה"ג דקי"ל להלכה כן וצ"ע עכ"ל ובמחכת"ה דבריו תמוהים ופלא בעיני שלא ראה דברי הרתויו"ט ז"ל שם דהתם טעמא אחרינא שאין זה אלא גילוי מילתא שההיתר היה יותר ממה שהיינו סבורים עי"ש בד"ה כן פחתה. וראיתי בפיה"מ תפארת ישראל אף הוא היה מתכוין לדעת הג' מוהרש"ק שכ' ע"ד התויו"ט הנ"ל שנ"ל ראיה ממתני' דלקמן פ"ה וכו' ולי ההדיוט צ"ע וע"ע בשו"ת יד יוסה סי' קכ"ד בשם הג' חת"ס שכ' להתיר ליתן הפירות ברותחין כדי שאם יש עוד תולעת יהיה נימוח ואין זה מבטל איסור כמ"ש התויו"ט וכו' וכ' היד יוסף דלדינ' אין לסמוך על התויו"ט וכו' כמ"ש הפרמ"ג וכו' וע' בפר"ח סי' תג"ן ס"ג ובפרמ"ג שם בא"א סק"ה ובס' שמן המשחה סי' מ"ב האריך לתמוה על הכלל התוי"ט ועל הפר"ח הנ"ל ואדמ"ק ח"א יו"ד סי"ד וחקרי לב יו"ד סי' ס"ו וכנה"ג יו"ד הנ"ל שתפסו כלל זה ע"ש ובערך השלחן סי' תמ"ז אות כ"א תפס כלל זה ע"ש ומיישב סוגיא דהניזקין ע"ש ובספר תפארת אדם ד' קע"ח ע"א אות י"ג כ' בשם ס' לב שלמה אור"ח סוס"י י"ב דגדול אחד התיר לעשות תבשיל מתרדין שיש בהם תולעים ע"י שיכתשו אותם קודם הבישול הדק היטב שבודאי נכתשים התולעים ושכן נהגו קצת. וכ' שבפה"א ח"ב סוס"י י"ג כ' דלא שרי אלא בבדקה תחלה עד מקום שידו מגעת ע"כ וס' הנ"ל אמצ"א לראות אם סמיכת הגדול הוא על כלל התוי"ט ז"ל או מטעם אחר ובס' דרכי הוראה בח"ב סי' ס"ה הצע"ג כלל התוי"ט הנ"ל מש"ס דגטין ד' ד"ן הנ"ל ולא ראה שכבר עמדו בזה הפרמ"ג ושאר רבני האחרונים הנז"ל ועיין יגדיל תורה קונטריס ד' סי' כ"ה אות ג'

ואם ממעט האיסור כדי שיתבטל ואינו מרבה על ההיתר לבטלו אי אמרי' גם בכה"ג אין מבטלין איסו"ל בקונטריס יגדיל תורה קונט' ד' סי' כ"ה אות ג' נסתפק רב אחד בזה עי"ש ובקונט' ה' סי' ס"ב ד' ק"ט סוע"ב ובקונט' זיין סי' ע"ז אות א' וסי' פ"ג ד' קנ"ב סוע"ב וסי' קכ"ז אות ג'

קנה אמוראים דלא בקיאי בברייתות זימנין דלא בקיאי בברייתא כולה איכא מאן דשמיע ליה רישא ולא סיפא ואיכא מאן דשמיע ליה סיפא ולא רישא הרשב"א בחי' לקידושין לד' ט"ז ע"ב ד"ה תיובתא. ובזה מתיישב ש"ס סנהדרין ד' מ"ה ריש ע"ב והתניא רשב"א אומר וכו' דלכאורה קשה דקארי לה וכו' אך י"ל דהמקשן לא הביא סיפא נוטלה ונותנה וכו' כמו שנראה מדברי הרמ"ה שם והיינו משום דלא שמיע ליה אלא רישא וק"ל. וראיתי לרבותינו בעלי התוספות בפסחים ד' צ"ז ד"ה אלא שכ' דיש תימה לומר דידע רישא ולא ידע סיפא. וכן כתבו עוד בב"ק ד' ד' ד"ה לאו ועיין עוד במקומות שמצויין על הגיליון בפסחים שם ויש לדקדק על דברי התוס' ב"ק הנ"ל דמשמע דאי לא הוה מייתי רישא לא הוה ק"ל מסיפא ואמאי הלא דרך האמוראים לידע המשניות ואחר זמן רב ראיתי מ"ש הגאון יד מלאכי במערכת היו"ד אות רצ"ט עי"ש ד"ק ובעיני כל חי ד' י"ג ע"א עמד מתמיה עמ"ש בפסחים ד' ל"ו ע"ב דתניא בכורים אסורים לאונן דאמאי לא מייתי מתני' רפ"ב דביכורים דאמוראים בקיאי במשניות וכ' בשם אור חדש ישוב לזה ולא זכר מ"ש בשער יוסף ד' מ"א הובא ביעיר אזן מערכת הבי"ת אות י"ב דמצינו בכמה דוכתי דאמרינן דתניא על משנה ועיין שם במערכת מ"ם אות ל"ד והאריכו בזה בספר משק ביתי אות קי"ד וסוף אות קט"ו ויעיר אזן מערכת התי"ו אות כ"ג. ודאתאן עלה ראיתי להרשב"א בשטמ"ק בריש כתובות (בד"ה ותנשא באחד בשבת כתב הריב"ש) שדחה דברי הרא"ה שהביא שם עפ"י סברא דאי ידע הברייתא הרי כל זה הלשון הוא בלשון הברייתא והיכי מצינן למימר דידע חציה ושכח חציה וכו' עי"ש אמנם נראה דהרא"ה ס"ל דזימנין דמשכחת דהאמורא ידע רישא דברייתא ולא סיפא או בהיפך וכמ"ש הרשב"א הנ"ל

קנו אינו גט משמעות לשון זה דהוא בטל מדאו' הרמב"ם בתשו' וכן עיקר עיין להרב פר"ח באה"ע סי' ק"ך ס"ה ד"ה איברא